|
25-02-2016, 00:46
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.04.11
הודעות: 9,931
|
|
סבבה. אז אתה חולה נפש.
וזה לגיטימי בסך הכל להיות חולה נפש. זה בתוך ספקטרום הקיום האנושי... ואגב, אני רק יותר משוכנע, שאסור היה לגייס אותך.
ואל תבין אותי לא נכון. הבעיה אינה עם הפתרון שבו בחרת לדילמה בשנקל שלנו. בהקשרים אחרים פתרון דומה לדילמה דומה בהחלט יכול להיות נכון ומוסרי, בעיני לפחות. לדוגמה, הפצצת הירושימה, נאגאסאקי, טוקיו. אני זוכר שכתבתי בפורום, שלדעתי נכון לתקוף את אירן בנשק גרעיני אם נהיה משוכנעים שהם עומדים להרכיב פצצה, ואני עומד מאחורי העמדה הזאת.
הבעיה מתחילה כמובן בנימוק הדתי- סכיזופרני (השדים והרוחות אמרו לי), אבל זה לא לב העניין.
אתה מבין, רוב האנשים מזהים את עצמם בזולת. הם 'מקרינים' את מה שהם רואים בו כ'הנפש' או 'האני' שלהם על הישויות שהם מזהים סביבם. בנוסף הם מסוגלים להעמיד את עצמם בסיטואציות היפוטתיות, ולהסיק מה בחייהם, ובנפש שלהם, הוא מהותי, ומה שרירותי. התוצאה של התכונה הראשונה נקראת אמפתיה, ויש לה קשר חזק לסימפתיה. ואנשים שלוקים בה יש להם פסיכופטיה. או אולי אוטיזם (למרות שאלה מצבים מאוד שונים... אוטיסטים לדוגמה מבינים סימפתיה).
אתה מבין, אדם נורמאלי רואה שהוא, אמא שלו, אח שלו, החברים שלו, העם שלו, כל האנשים כולם, וגם האויבים שלו, זה הכל אותו הדבר. כולם נבראו בצלם, וכולם אותו צלם. הוא חש חיבור ריגשי, וצורך לגונן על עצמו, ועל הקרובים אליו, אבל הוא מבין שזה הכל שרירותי. וככל שמתרחקים החיבור הזה נחלש, ומרגיש יותר ויותר שרירותי. מה שמשאיר דילמה וקונפליקט.
אתה מבין, בהקשר הזה, ההבדל בין להרוג סתם אשה פלסטינית, ללהרוג את אמא שלך, קשור הרבה יותר למזל, ומקריות, מאשר להבדל מהותי. הכאב שאדם חש כשהוא רואה כאב בעיני אימו, או בעיני אשה אחרת, הוא אותו כאב. הפרוש שונה, אבל רק בגלל מסגרת ההתייחסות.
בשפה של 'התיאוריה האתית' שלך. אתה קובע מי אח שלך ומי לא, מתוך סיבות מונפצות וריקות לחלוטין. מבחינה מהותנית, ה'אויב' הפלסטיני שלך, וה'אח' הישראלי שלך הם די אותו דבר. ואם אתה מחפש קשר משפחתי או גנטי, אז בהחלט יכול להיות שהפלסטיני יותר קרוב אליך מהישראלי שלוחם לצידך. (לאום זה חרטא).
אתה מבין, גם הנרי האפ ארנולד, הוגה ההפצצות האסטרטגיות במלחמת העולם השנייה, הבין שהוא פושע מלחמה, ושהמעשים שהוא הוביל הם איומים ונוראיים מבחינה מוסרית. גם אם מוצדקים, נכונים, ובסופו של דבר מוסריים.
אתה מבין, גם אם בשורה התחתונה, התגובה הנכונה היא הישרדות, הגנה עצמית, הגנה על המסגרות החברתיות (משפחה, חברים, וכו'), או דרך החיים שלך, על חשבון בני אדם אחרים. מי שלא מרגיש, ונתקע, ולפחות לרגע נעלם דום, כשהוא דן בהריגת בני אדם כמוהו, הוא קוקו.
אבל, אני יודע שאתה לא מבין....
נערך לאחרונה ע"י Benjamin Willard בתאריך 25-02-2016 בשעה 00:49.
|
|