|
28-06-2016, 07:38
|
|
|
חבר מתאריך: 14.08.11
הודעות: 7,186
|
|
אין מה להתגאות עם העברית וחכמת הכתיבה, הנה מה שאמר הנביא ירמיהו:
כּה אָמַר ה'
אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתו
וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּור בִּגְבוּרָתו
אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרו:
כִּי אִם בְּזאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל
הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי
כִּי אֲנִי ה' עשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ
כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'
(ירמיהו ט כב-כג)
http://www.chabad.org.il/Magazines/...CategoryID=1160
איזהו חכם – הלומד מכל אדם שנאמר: מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. (אבות ד א). הפירוש ד"איזהו חכם" הוא – "שראוי שיתהלל בחכמתו". ויש לדקדק בזה: הרי מקרא מלא דיבר הכתוב, "אל יתהלל חכם בחכמתו גו' הגיבור בגבורתו גו' עשיר בעושרו"?
והביאור: הפסוק ממשיך "כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי", כלומר: כשהמטרה היא "השכל וידוע אותי", אזי "יתהלל המתהלל" גם במעלות דחכמה גבורה ועושר, שכן כל עניינם אינו אלא למען "השכל וידוע אותי". ואף כאן: "איזהו חכם, שראוי שיתהלל בחכמתו", שכן כל מטרת החכמה היא "השכל וידוע אותי".
והדבר מודגש בסיום הכתוב – "כי עדותיך שיחה לי": תכלית החכמה ("מכל מלמדי השכלתי") אינה אלא בשביל "עדותיך", על-דרך "השכל וידוע אותי". ומזה מובן גם לגבי גבורה ועושר, שאינם אלא בשביל ענייני קדושה, תורה ומצוותיה, "עדותיך".
עוד..
http://www.chabadlibrary.org/books/...ur/tm/24/18/222
אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו גו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, דמ"ש בזאת יתהלל המתהלל היינו בהביטול דמלכות. דלכאורה יש בפסוק זה סתירה מרישא לסיפא, דבתחלה אומר אל יתהלל חכם בחכמתו, והרי הכוונה בזה היא גם לחכמת התורה שהיא החכמה האמיתית, וכיון שלא מספיק ידיעת התורה, כולל גם מדריגת מארי תורה חכמים באורייתא ועתירין בה (ענין העשירות), שזהו ע"ד שדוד הי' מחבר תורה בהקב"ה, א"כ, מהו הפירוש בסיפי' דקרא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, שהו"ע חכמה אלקית, שעל זה אמר תחילה אל יתהלל חכם בחכמתו גו'?
... ובזה יובן מ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו גו', דהנה, חכם בחכמתו קאי על חכמה דאצילות ולמעלה יותר, ואף שזוהי בחינה נעלית, הנה עז"נ אל יתהלל גו', שאין זה תכלית הכוונה, שהרי תכלית בריאת והאצלת החכמה היא בכדי שיהי' גילוי אלקות וידיעת אלקות למטה, וכמו בענין אורייתא מחכמה נפקת, שאין הכוונה בזה כפי שהיא באצילות, כי אם שלמדתנו בבי"ע דוקא. ומצד בחי' החכמה דאצילות אי אפשר להיות עדיין הגילוי למטה, כי אם ע"י בחי' המלכות דוקא, ובמלכות גופא לא כפי שהיא באצילות, כי אם בירידתה לבי"ע דוקא.
וזהו ג"כ מ"ש חכמות בחוץ תרונה, חכמות לשון רבים, חכמה עילאה וחכמה תתאה, היינו חכמה עילאה כפי שמאירה בבחי' מלכות, חכמה תתאה, ועל ידה מאירה למטה בחוץ, שזוהי התכלית. וכמבואר בתניא שתכלית הכוונה אינה בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', אלא התכלית היא בעוה"ז התחתון, כד אתכפיא סט"א כו'. וזהו אל יתהלל גו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל, דמשמעות הפסוק הוא שצריך להיות ענין ההילול, ועל זה אומר שההילול אפשר להיות דוקא בזאת, ולכאורה הרי אין צריך להיות ענין ההילול כלל. אך הענין הוא, דהילול הוא מלשון בהילו נרו, דהיינו ענין הגילוי, וכיון שמצד החכמה אין ענין הגילוי למטה, לכן אין זה הכוונה. וזהו אומרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל, שהגילוי הוא ע"י בחי' זאת דוקא, דא תרעא לאעלאה, שהמל' נקרא בשם שער, שהשער משמש להיציאה לחוץ, היינו להגילוי לבי"ע. וממשיך בכתוב, השכל וידוע אותי, השכל וידוע היינו לא לעצמו, כי אם לגלות גם להזולת (מאַכן יענעם פאַרשטיין), שזהו עיקר התכלית. ועז"נ (השכל וידוע) אותי, דקאי על העצמות, היינו שבזה דוקא תופסים את העצמות שלמעלה מכל הגילויים. וזהו ג"כ מה שמסיים כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, והיינו שעיקר הכוונה היא בארץ למטה דוקא.
_____________________________________
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)
חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.
מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.
https://sites.google.com/site/hamedinai/
נערך לאחרונה ע"י hamedinai בתאריך 28-06-2016 בשעה 08:00.
|
|