מדוע הכוחות הרבים והמגוונים הלוחמים בדאע"ש מתקשים להביס אותו
ואילו לקחים אנו, כצופים מהצד, יכולים להפיק בלחימה נגדם, במידה ונידרש לכך?

במבט ראשון, השאלה שבכותרת האשכול נדמת אולי קלה למענה אולם
ניסיון לספק תשובה ברורה וסדורה מעלה את העובדה שמדובר בשאלה שהתשובה עליה
איננה פשוטה כלל וכלל.

בקליפת אגוז, "המדינה האיסלמית", או דאע"ש, החלו את דרכם בעיראק ב 2003-2004, כ"זכיין מקומי" של
אירגון הטרור המוסלמי-סוני "אל-קאעידה". לימים, עלתה מערכת היחסים בין שני הארגונים על שרטון
ודאע"ש החלו את דרכם העצמאית כאירגון טרור מוסלמי-סוני, בעל שאיפות פוליטיות-מדיניות מרחיקות לכת.

כיום, אמצע 2016, בתום כמה שנים של פיגועי טרור, קרבות קשים, כיבוש שטחים, גיוס מאסיבי של פסיכים
ממדינות שונות, הטבעת מתנגדים בחומצה ועוד, מצוי הארגון בלחימה עזה בשטחי עיראק ו"סוריה" מול
תמהיל מוזר של צבאות סדורים/חצי סדורים, ארגוני טרור ומליציות מקומיות.

עולה השאלה מדוע כיום אותו תמהיל איננו מצליח להביס ולמגר את אותו ארגון טרור?

מהצד האחד, לרשותו של דאע"ש עומד ערב-רב של "לוחמים" כאלה ואחרים, שחלקם חיילים
עריקים, חלקם אנשי שבטים שהצטרפו/צורפו לדאע"ש, חלקם שכירי חרב וחלקם סתם פסיכים
סדיסטיים שמחפשים פורקן .
לרשותם עומד, כפי שראינו שוב ושוב באשכולות פה בפורום, "שעטנז" אמצעים שנע בין כלי רק"ם
ונשק שלל במצב לא רע, לבין רכבים וכלי נשק שנראים כמו סאטירה על אילתור במלחמה.

אני חושב שאין עוררין על כך שדאע"ש אינם צבא סדור ומאומן.


מהצד שכנגד, עומדים צבאות סדורים של מדינות בעלות גישה למודיעין מתקדם וכוחות אויר, צבאות
חצי-מאורגנים עם גישה לרק"ם, ארטילריה וכו', כוחות של מליציות עממיות חדורות מוטיבציה וארגוני טרור.

אני חושב שאין עוררין על כך שכוחות אלה מייצגים קשת כמעט אבסולוטית בין "צבאות מודרניים" לבין
"ארגוני טרור חסרי עכבות מוסריים".

לפני שנה כתב גולש פה בפורום "כמו מה שקורה עכשיו בצפון סוריה, הפצצות מהאויר וכורדים+מחבלים
מהצבא החופשי שלא מפחדים מהם והם [דאע"ש. ש"ש] נעלמים."

אבל זה לא קרה.

למה?

הצבאות האורגנים מתקשים להביס את דאע"ש, למרות הגישה שלהם לכלי נשק ומודיעין מתוחכמים, האירגון והמשמעת.

אירגוני המליציה מתקשים להביס את דאע"ש, למרות המוטיבציה הגבוהה והצורך "להגן על הבית".

ארגוני הטרור ושכירי החרב מתקשים להביס את דאע"ש, למרות שאינם מוגבלים ע"י עקרונות כמו "טוהר הנשק", הגינות וחוסר אכזריות.




בנוסף לשאלה הזו, חשוב לדעתי להשיב גם על שאלה אחרת:
בתרחיש מסויים, סביר במידה כזו או אחרת, אנו עלולים למצוא את עצמינו במצב בו אנו נאלצים להתמודד מול דאע"ש
לאורך אחד הגבולות שלנו או אפילו בתוך ישראל.
אילו לקחים אנחנו יכולים להפיק, כתוצאה ממאמצי הלחימה נגדו עד עכשיו, כצופים מהצד?

מה צריך לשנות בטקטיקה?

אילו אמצעים לפתח?

אילו שינויים תפיסתיים, בשיטות הפעלת הכח?

האם צריך להתרכז במאמץ לעצור ירי מצדו השני של הגבול לתוך ישראל (מה שנראה שלא
כל-כך עובד בעזה ובלבנון או שאולי כן?) מבלי לחצות לצד השני או שעדיף ללכת על פלישה וכניסה לשטח "הנגוע"
בניסיון לטהר אותו (לפי דוקטרינת העברת הלחימה לשטחו של האויב, שהינה, לפחות "הייתה", אחת
מאבני היסוד של דוקטרינת הלחימה הישראלית אך הטומנת בחובה בעיות משלה)?

האם צריך להסתמך על מאמצים מרוכזים של כוחות רכובים וממוגנים או שעדיף לבסס את הלחימה
על הפגזת אזורים נרחבים ו"הצפתם" בחי"ר שנע רגלית ומתרכז במאמצי החזקה של השטח?

האם צריך לנסות ולרכוש את אמונה ותמיכתה של האוכלוסיה המקומית באותם אזורים או שעדיף
לפעול כדי להרחיק כמה שיותר מאותה אוכלוסיה באותם אזורים, כדי להפוך אותם ליותר "סטריליים" מאוכלוסיה
"לא מעורבת" ובכך לשלול את היכולת מאנשי דאע"ש להיטמע באוכלוסיה אזרחית?


מה דעתכם?
אשמח אם תוכלו להתייחס לשתי השאלות ("למה לא מנצחים?" ו"מה הלקחים שניתן לגזור?")




[תגיות חיפוש: דאע"ש, דאעש, המדינה האיסלמית, ISIS, ISIL, הפקת לקחים, דוקטרינה, עיראק,
אירן, ירדן, סוריה, חיזבאללה, לחימה אסימטרית, לוחמה אסימטרית, לחימה א-סימטרית, טוהר הנשק,
מוסר במלחמה, טיהור שטח, שימוש באב"כ, אל קאעידה, סוני, שיעי, שכירי חרב, מתנדבים ]

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

דאע"ש הוא כמו כל ארגון טרור. הוא פשוט קיבל הרבה פרסום ולכן הרבה מעריצים ולכן הרבה כוח אדם כדי לשרוד עד עכשיו. תחשוב חמאס טיפה יותר גדול.


אסור שהלחימה תהיה ממושכת. אם זה יילך שנים כמו לאחרים, חלקים באוכלוסייה הערבית יקבלו תחושה שהסוף של ישראל מגיע ויחברו לדאע"ש. משם אנחנו יודעים מה כבר קורה כפי שניתן היה לראות בצרפת, טורקיה, רוסיה, אמריקה וכו'.
דאע"ש יודע לבצע פיגועים, ולכן אני מניח שיצליחו להוציא לפועל דברים שנעלמו אחרי האינתיפאדה השנייה.

הסתמכות על כוח אווירי ודחיית פלישה קרקעית תהיה טעות עצומה. ההוכחה הכי טובה היא שמדינות המערב משתמשות רק בכוח אווירי, והאלמנט הקרקעי שלהן זה כוחות שלא חמושים בסטנדרט שלהם וממש לא מיומנים כמו הסטנדרט שלהם.
אם נשלח כוחות צה"ליים מיומנים, אני בטוח שהלחימה תיקח פרק זמן של כחודש או חודשיים. אולי יותר אם נרצה בעוד עשור לקרוא כתבות על שורה של מחדלים ולצקצק.

לבחור גזרה שבה מרוכז כוח של דאע"ש, "לנעול" אותה, כלומר להשתלט על כל הדרכים העיקריות. ואז במקביל להתחיל לטהר כל עיר, יישוב או כפר קטן מכוחות דאע"ש. כל יישוב אחר ללא נוכחות דאע"שית, לפנות במיידי ולדאוג לביטחון האזרחים המפונים.
כאן אני חושב שלתותחנים יהיה תפקיד חשוב יותר ממלחמות קודמות, מכיוון שדאע"ש לא בדיוק נטמע בתוך אוכלוסיה אזרחית. הוא הופך אותם ללוחמים, שפחות, או עוזרים למיניהם.
לבודד אזורים, להפציץ קשות על מנת לרכך ואז להזרים לוחמים. חזור עד שמגיעים ללב העיר והרי לך טיהור מדאע"ש.
עד כה הכל פשוט ולא מצריך מאמץ מיוחד או חשיבה מחוץ לארגז.

הקטע הקשה הוא איך מתמודדים עם מה שבא אחרי. דאע"ש לא ייעלם. הוא יירד למחתרת וישתמש בתאים שנמצאים במספר מדינות כולל בישראל. עד כה השב"כ הצליח למצוא תאים כאלה ולסכל פיגועים נוספים רבים שכנראה חלקם ע"י אנשים סימפתיים לדאע"ש, אך מה יקרה כשהוא יגביר מאמצים ויתמקד במדינתנו הקטנה? ראה סוף פיסקה 2.
זה כמו אל קאעדה. אין להם טריטוריה, אבל שומעים מהם הרבה והפעילות שלהם לא הפסיקה בכלל.

השב"כ והמוסד יקבלו את המושכות ופה ייגמר התפקיד של צה"ל.

בוא נדבר קונקרטית.
נניח ודאעש מצליח להוציא רצף של פעולות מוצלחות מסיני או מירדן, מה שמראה שהריבונות של סיסי ועבדאללה היא נומינלית בלבד.

האם ישראל צריכה:
להבליג
לתקוף מהאויר
לפשוט קרקעית (ולסגת)
לכבוש "רצועת ביטחון"

יש כמובן אפשרויות אחרות- נניח, לאמן מורדים כורדים בגלוי בהיקף נרחב או לפשוט דוקא על בסיסי דאעש בשטחי סוריה ועיראק (לשעבר?). פחות סבירות בעיני.

מי מהאפשרויות דווקא תחזק את דאעש לטווח הארוך, כמי שהצליח להכות בישראאל בלי להיות מושמד?
מי מהבאות אולי תפגע בדאעש, אבל תעודד את דאעש-2?

אני מניח שזה מה שמרתיע את ארה"ב (ואולי גם את איראן)- הן לא רואות חלופה קבילה לדאעש, איזשהוא שלטון שיהיה מקובל על הסונים. כל עוד אסד והשיעים בעיראק "מתעקשים" להימאס על הסונים, אבל לא להיות חזקים דיים להביס אותם, ניצחון על דאעש רק יצמיח ארגון אחר מקרב הסונים.

המקרה שנתת, התגובה הישראלית היחידה היא הבלגה.
כל אופציה אחרת היא הפרה בוטה של הסכם השלום עם מצרים. ואם זה יקרה, אפשר להגיד שדאע"ש ניצח כי בשבילם זה הישג אדיר.
ולכבוש רצועת ביטחון זה עסק יקר שאני בטוח ב100% שהציבור הישראלי הסובל מבעיות דיור, חינוך ורפואה, לא יסכים לו. גם שום ממשלה לא תשמח לדבר כזה כי זה אומר החלשה פוליטית.

תקיפה מהאוויר היא האופציה הכי טובה במידה וסיסי יסכים לשנות את פרטי החוזה ולאפשר כניסה לשטח אווירי מצרי.

אבל גם אם מבליגים זה לא אומר שיש חוסר מעש. זה כן אומר סיוע אינטנסיבי יותר לשירותי הביון המצרי ומתן מידע מודיעיני מאמצעי תצפית המוצבים בגבול.


בנוגע לירדן, הובהר מקודם שישראל לא תרשה לדאע"ש להשיג שליטה בירדן, מה שאומר שכן יהיה מהלך קרקעי כלשהו וכן יהיה מתן סיוע אווירי.

אימון כורדים לדעתי צריך להיות כבר מיושם, ובנוסף לכך חימושם. וכן, יש לנו הרבה נשק שנפל שלל ואפשר גם לשלוח נק"ל והרבה תחמושת, מה שלא יפגע בשום צורה ביתרונה הטכנולוגי של ישראל וכן יחזק את הקשר עם הכורדים, שבמידה ויקימו מדינה (אפשרות בעלת יותר סבירות להצליח מאשר להיכשל) אנחנו נשיג בעל ברית אסטרטגי אל מול מדינות הציר השיעי כגון איראן, אסד הרודן וחיזבאללה.
עם זאת, זה לא ישיג דבר נגד דאע"ש בירדן או מצרים מכיוון שהם פשוט רחוקים מדי.
התרחיש ההיפותטי שניתן פה הוא שדאע"ש מגיע למצב שיכול לתקוף את ישראל, כלומר מצב שבו הוא לא צריך לדאוג בכלל לעימות בחזיתות אחרות ושהוא מסודר לגמרי ומוכן.

למערב כן יש חלופה. המצב האופטימלי הוא שהכורדים משיגים כמה שיותר טריטוריה ושליטה ויקימו אוטונומיה משלהם, ואת שאר סוריה תקבל האופוזיציה הסורית ששכחתי את שמה.
דאע"ש אפילו לא נמצא בתמונה הכוללת שאליה הם שואפים.

לדעתי, הכורדים עסוקים באזור צפון עיראק וצפון "סוריה".
שם הטריטוריה שלהם, שם התשתית שלהם ושם המוטיבציה
שלהם להילחם.

אני לא כל-כך רואה איך אפשר לבנות על הכורדים כמעיין 'קבלני
ביצוע' שיעשו עבורינו את העבודה. כשב'עבודה' אני מתכוון
אפילו לכך שיטרידו את 'החליפה' של דאע"ש מהאגף הנגדי.

אגב, הסכם כורדי-דאע"שי, שיביא לאיזה מודוס ויוונדי של אי-תקיפה
הדדית, איננו דמיוני. במצב כזה, כמובן, 'הקונספציה הכורדית' קורסת.

חשוב לזכור שהכורדים נמצאים על מסלול להקמת מדינה. ככול
שהאופציה הזו תתממש (ואני מאמין שזה כבר לא כל-כך רחוק) זה
יביא לעימותים קשים יותר ויותר עם הטורקים. כך שספק אם
הכורדים יהיו בכלל פנויים לחזיתות אחרות.

מעבר לזה, אני מאמין שתמיכה גלויה ופומבית בכורדים, על אחת כמה
וכמה תמיכה צבאית, תעלה אותנו על מסלול התנגשות
וודאי עם טורקיה.
אותה טורקיה שממש לאחרונה נחתם איתה איזה 'הסכם
התפייסות' (מביש ומשפיל, לדעת רבים), משום שכנראה זאת
האופציה האסטרטגית האזורית הנכונה.


לגבי תקיפות מהאויר: האמת, אני לא ממש רואה איך זה עובד
כרגע עבור האמריקאים והרוסים. כנראה שזה לא כל-כך פשוט.

מה דעתך?

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

ובתזמון מפתיע:
http://www.themarker.com/hrtz/1.3003411

והמקור:
http://www.bloomberg.com/news/artic...hting-militants

אין פרטים מעבר למשפט זה.

לא כזה איאיאי.
הכורדים די אפקטיביים נגדם,
ואף מדינה עם צבא רציני לא הכניסה את מלוא כובד משקלה לעניין,
כי להכנס באמצע עימות סוני שיעי זה התאבדות.
בשורה התחתונה לאף אחד לא אכפת מספיק ששיעים הורגים סונים ולהפך עד שמישהו פוגע באיזה מונומט הסטורי.
סעודיה וקטאר ימשיכו לממן את המורדים,
איראן וחיזבאללה לתמוך באסד,
רוסיה תפציץ את אויבי אסד,
ארה"ב תפציץ את הקבוצות שמפריעות לכורדים,
טורקיה תעשה קולות של נלחמת בדאעש כשמפציצה את הכורדים ועולם כמנהגו נוהג.

צריך לזכור שבשיא המומנט של דעאש, בהנהגה הצבאית שלו ישבו גנרלים עירקים ממשטר הבעת',
עם ניסיון קרבי מעירק איראן, מהמאבק עם הכורדים ובאמריקאים.
הם משתמשים בצורה סדירה ברכבי תופת וזה משהו שצריך למצוא לו מענה בפריסה.

לגבי הכורדים, ראה מה שכתבתי לאריאל בפוסט קודם.
האמת, אני לא כל-כך בטוח שהכורדים באמת עד כדי כך
יעילים כנגד דאע"ש (חושש שיש פה 'קורטוב' פרופגנדה
מערבית פרו-כורדית, שמחפשת בנרות אנטיביוטיקת פלא
לחיידק הטורף החדש-ישן ותומכת בשאיפות
הלאומיות הכורדיות גם אם בשקט) אבל אנחנו לא הכורדים ואנחנו
לא נלחמים כמוהם, כך שזה לא ממש רלוונטי כפיתרון.

לגבי הכוחות שמולם, שים לב למה שכתבתי בפוסט שפתח את
האשכול: מול דאע"ש ניצבים חילות אויר ומודיעין מתקדמים אמריקאים
ורוסים, כוחות צבא עיראקים וחיזבאללה שיעים עם ניסיון ואירגון ועוד
ועוד...

היית מצפה (לא יודע, אולי אני הייתי מצפה) שמשהו מהתמהיל
ההיסטורי הזה יעבוד כמענה יעיל ומוחלט.

הטכנולוגיה והשליטה האוירית של האמריקאים והרוסים,

האירגון והטנקים של הצבא העיראקי,

הניסיון בלחימה זעירה וחוסר העכבות המוסריים של החיזבאללה,

המוטיבציה של הכורדים,

משהו!...

אבל נראה שכבר כמה שנים לא ממש מצליחים למצוא פיתרון שעובד טוב ויעיל.

למה?

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שבריר שניה לגבי הכורדים, ראה מה שכתבתי לאריאל בפוסט קודם. האמת, אני לא כל-כך בטוח שהכורדים באמת עד כדי כך יעילים כנגד דאע"ש (חושש שיש פה 'קורטוב' פרופגנדה מערבית פרו-כורדית, שמחפשת בנרות אנטיביוטיקת פלא לחיידק הטורף החדש-ישן ותומכת בשאיפות הלאומיות הכורדיות גם אם בשקט) אבל אנחנו לא הכורדים ואנחנו לא נלחמים כמוהם, כך שזה לא ממש רלוונטי כפיתרון. יש מן הסתם חלק של תעמולה אבל בשטח הם לוקחים שטח מדעאש ומחזיקים בו. לגבי הכוחות שמולם, שים לב למה שכתבתי בפוסט שפתח את האשכול: מול דאע"ש ניצבים חילות אויר ומודיעין מתקדמים אמריקאים ורוסים, כוחות צבא עיראקים וחיזבאללה שיעים עם ניסיון ואירגון ועוד ועוד... חיזבאללה אומנם יעיל אך מאוד קטן כ5000 איש. המודיעין המתקדם שאתה מדבר עליו הוא בעיקרו סיגאינט-שאם לא משתמשים הרבה באמצעים אלקטרוניים אין בו הרבה תועלת. למצוא קבוצות של לוחמים באזור מסוים זו עבודת נמלים אנושית. הצבא העירקי עד החצי שנה האחרונה היה על הפנים ונס מכל קרב. רק בזכות הפלנגות השיעיות וכוחות מיוחדים הם מצליחים לעשות משהו וגם זה לאט. הצבא הסורי כנ"ל. דעאש מאמנים את הלוחמים ויש להם המון מוטיבציה להלחם, אין להם בעיה למות ומשתמשים בטיל המונחה של העני- מכוניות תופת וכו' שמאוד אפקטיביים. לא עומד מולם למעט הכורדים אף כוח צבאי אפקטיבי באמת. היית מצפה (לא יודע, אולי אני הייתי מצפה) שמשהו מהתמהיל ההיסטורי הזה יעבוד כמענה יעיל ומוחלט. הטכנולוגיה והשליטה האוירית של האמריקאים והרוסים, האירגון והטנקים של הצבא העיראקי, הניסיון בלחימה זעירה וחוסר העכבות המוסריים של החיזבאללה, המוטיבציה של הכורדים, משהו!... אבל נראה שכבר כמה שנים לא ממש מצליחים למצוא פיתרון שעובד טוב ויעיל. למה?

כמו שציינת לכורדים אין עניין להשתלט על שטחים שהאוכלוסייה בהם אינה כורדית ולהסתכסך עם טורקיה סוריה ועירק.
אף אחד לא מכניס לשם כוח אפקטיבי ועד למועורבות הרוסית אף אחד לא נגע בהם כלכלית.
הם הרוויחו מיליארדים מהברחות נפט והשתלטות על בנקים ונכסים אחרים.
עכשיו שצריכים להתחיל להבריח תרומות נראה איך יסתדרו.

1. דאע"ש הינו הרבה יותר משלוחה מקומית של אל-קעידה. ולא נכון לטעון שאינם צבא מאומן.
היות והצבא הסוני הענק של סאדם פורק ונבנה במתכונת שוויונית יותר (והרבה פחות אפקטיבית), אוכלוסיה גדולה בעלת הכשרה צבאית מסיבית נותרה ללא עבודה, והצטרפה בהמשך לדאע"ש.
כך שההנחה שגויה - הם בבסיסם צבא מאומן, עם שדרת פיקוד איכותית, לפחות כצבא ערבי.

2. בנוסף - מלגת הבעת' הוחרמה אפקטיבית מהבחירות, וזה יצר וואקום. המפלגה הסונית שפופולרית במחוזות נינוה וענבאר הסוניות זכתה ב23 מושבים מתוך מעל 300. והמפלגה החילונית (מרכיב חשוב בבאעת') שמונהגת בידי בעאת' לשעבר מונה 21 מושבים.
לכן - פוליטית השבטים הסונים הם חסרי השפעה, חסרי יכולת לבנות קואליציה, והתפרקות ליצירת מדינה סונית בשטחי עירק-סוריה, היא הדרך הכי מהירה להחזירם לשליטה. לכן חוסר שביעות רצון סונית מתורגמת במהירות - לגיוסם לטרור סוני,
וזה גרם אפילו לכוחות שארה"ב עצמה אימנה - להעביר ציוד ואנשים מאומנים ישירות לידי דאע"ש שהיו אמורים ללחום מולם.

3. ההבטחות האימפריאליסטיות מטעות. למעשה הרבה מפלגות חזקות בעולם הערבי חותרות ליצירת אימפריה פוסט-עות'מנית, למרות ביצועים גרועים בשטח. כך למשל גם סאדם והבעת' עצמם.
השימוש שלהם בטקטיקות אלו, שמסייע להם להשיג תרומות, תמיכה שבטית חזקה, ומתנדבים חדורי להט, גם הניב להם אוייבים מרים.

4. מול דאע"ש אכן עומד תמהיל מוזר - כוחות אוויריים עוצמתיים של צבאות רוסיה וארה"ב ועוד, שבהינתן מטרות איכות יכולים לספק כוח השמדה אדירה,
אלא שמטרות צבאיות אין בשפע, ותקיפת מטרות אזרחיות - מנוגדת לגישה המערבית, ומגבירה תמיכה עממית.
לכן ההתמקדות היא במטרות כלכליות, התנקשויות, ומתן סיוע אוירי - תחליף יקר לארטילריה.

5. לצידם עומדים כוחות קרקע חלשים בהרבה, פרוסים באופן דק על חזית אדירה בהיקפה,
בחלקם כוחות לוקליים מאוד המגינים בחירוף נפש על שבטיהם לצד אדישות לגורל שבט שכן,
והמתקשים מאוד ללחום באזורים בעלי אוכלוסיה עויינת,
ומצד שני - בשל התמיכה הזרה, לא יכולים לנקוט בדרך ה"טבעית" מבחינתם: טיהור אתני.
מה שגורם לאגרסיביות מצידם - לתפקד כחרב פיפיות - המגבירה את האגרסיביות והמוטיווציה הסונית, ללא יכולת למצות את האלימות לניצחון.

6. פגיעות משמעותית שהוזכרה פה בעבר - זה חיסולים.
מול דאע"ש שנמצאים תחת איום חיסולים, עומדים מפקדים שגם הם ומשפחותיהם נמצאים תחת איום דומה: נראה שהרבה מאוד מפקדים עירקים ואיראנים עברו סיכול ממוקד, ואיני חושב שזה מקרי.
בעבר הוזכרה תיאוריה שזו דרך לנטרל את המפקדים האפקטיבים וחדורי מוטיווציה.

7. הזלזול בשעטנז הדאע"שי - לא במקום.
הוא אמנם נראה מגוחך, אבל כשהדגש אינו איכות אלא כמות וריכוז כח אש - הוא אפקטיבי.
לא סאטירה על אילתור במלחמה, אלא הדבר האמיתי. הרבה יותר אמיתי מצבאות ערב שהתבססו רק על נשק מיובא יקר, שבחלקו כבר מיושן להחריד, עם ימ"חים פגיעים לגניבות וכיבוש שהפכו את החימוש הנ"ל לזמין לשני הצדדים.

8. ההעלמות הדאע"שית - לא הובנה.
לכח חלש תחת מתקפה עזה מרוכזת ואפקטיבית, הטקטיקה הכי הגיונית היא העלמות.
כשאתה תוקף כח דאע"ש באזור סוני, ניתן להסליק את הנשק ולהעלם, חוסר היכולת למצוא אותך, מאפשרת לך לצוץ מחדש לאחר מכן, ולהכות בעוצמה באוייב שנאלץ להתפרס דליל בשטח עויין, ולכבוש הכל מחדש.
זו למעשה - טקטיקה ערבית קלאסית ששימשה את צאלח-א-דין, הכריעה כוחות צלבנים, ומתאימה כמו כפפה לתעמולה של דאע"ש.

9. גם הנחת המודיעין המעולה שעומד לרשותם - נראית שגויה.
לארה"ב יש סיגנט מעולה, אך ללא תקשורת אלקטרונית לצד המרוגל, מדובר בהשקעה אדירה עם תוצאות מעטות.
גם הזמינות של הלווינים, משמעותית פחות כשאין לך טורי שריון או מטרות איכות לחסל,
לעומת זאת - חוסר השקעה בוטה במודיעין אנושי (לך תשיג מרגלים שיסתננו לדאע"ש)
והמודיעין הנדרש כדי לזהות בזמן ריכוז אמצעי תקיפה ויכולת מתן נ"צ לכוחות המקומיים - כנראה חסרים.

ראשית, תודה כנה על התשובה המפורטת והסדורה. בהחלט
למדתי דבר או שניים.

אשתדל להשיב לנקודות, כפי שמספרת אותן:

1. דאע"ש החלו את דרכם כ'סניף' של אל-קאעידה, אך עבורו
תשנית (מוטציה) לכדי משהו אחר לגמרי, מבחינת אירגון, דרכי
פעולה ושאיפות. אתה בהחלט צודק.
האם הכח הצבאי שלהם מאורגן היררארכית כצבא סדור של מדינה?
אני לא כל-כך בטוח.
לדעתי, אין ספק שיש שם היררארכית הנהגה ואיגוד כוחות
וכולי, אבל ניתן לטעון שגם באירגוני פשע יש 'היררארכיה פיקודית'
ו'מטות שליטה' וכו'.
אני חושב שדאע"ש פועלים יותר כאגד כנופיות שבטיות, מתנדבים
ו'רסיסים' מצבאו המרסוק של סדאם חוסיין (שאולי רק הם עדיין
שומרים על מבנה 'צבאי' אמיתי)
לכן ההוצאות להורג של 'עריקים' או 'פחדנים',
לכן היכולת להיטמע באוכלוסיה אזרחית,
לכן האכזריות המזעזעת,
ועוד...

2, 3. למעשה, אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שסוד 'קסמה'
של דאע"ש הוא שהתנועה הזאת משגשת במקומות שבהם
היא רצויה מכתחילה. במקומות בהם האוכלוסיה המקומית
מקבלת אותה בברכה ורואה בה התפתחות היסטורית מוצדקת או
לכל הפחות רעיון שמשתלב בנוף המקומי.

טוב ויפה, אני נוטה להסכים איתך, אבל אם כך:
א. מדוע יש לדא"ש צורך להפגין אלימות מזעזעת בשטחים
שבשליטתו, כנגד אותה אוכלוסיה?
ב. מה זה אומר לגבינו? האם זה מעלה או מוריד את הסיכון
שהאירגון הזה יקנה אחיזה בישראל?

4, 5. אתה בעצם רומז שארה"ב ורוסיה מעוניינות "ללכת עם
ולהרגיש בלי". כלומר, עושות 'מרחוק' מה שאפשר ולא ממש
רוצות 'ללכלך את הידיים'.
מצד שני, כוחות הקרקע השונים היו רוצים "ללכת עם ולהרגיש
עם" אבל הגורמים מהסעיף הקודם עוצרים אותם.

למעשה, עולה מדבריך שעדיף היה לאותם 'גורמי קרקע' לוותר
כליל על תמיכת המעצמות, שרק מגבילה אותם.
א. אז למה הם לא עושים זאת? מבחינת רובם הם 'נלחמים על הבית'.
ב. איך הטענה הזו, ש'עוצרים אותם', מסתדרת עם השימוש
הסיטונאי שעושים כוחות שונים בסוריה בחומרי לחימה כימיים
כנגד דאע"ש (כפי שסוקר גם פה לא אחת באשכולות שונים)?
ג. מדוע אותם שבטים ש'מגנים רק על עצמם' לא מספקים
תשובה טובה לדא"ש? דאע"ש הרי משגשג בכך שהוא 'בולע'
קהילות מקומיות. נדמה שכל מה שצריך כדי לעצור אותו
הם אותן כוחות מקומיים שמונעים ממנו כפר או עיירה, לא?

6. זה בהחלט מימד חשוב, אבל לאותם מפקדים ולמשפחותיהם
לא צפוי גורל טוב במיוחד, במידה ודאע"ש לא ימוגר ויכבוש אותם.

7. נראה שהבנת אותי לא נכון. אני בהחלט לא מזלזל באוסף
כלי המלחמה של דאע"ש, רק מציין שמדובר על מנעד שנע בין
טנקים וטילי ק"א למקלע מרותך לכידון אופנוע.

אגב, נראה שהכלים הכבדים רק מהווים מטרות קלות יותר
לכוחות שלוחמים בדאע"ש. נראה שהמוני לוחמים עם רוס"רים
וגדודי מתאבדים יעילים הרבה יותר עבור הארגון הזה.

8. הרעיון הזה קדום הרבה יותר. אם אני זוכר נכון, סון טסו
התייחס לכך בספרו "אומנות המלחמה" וציין שכשאר אוייב
חזק ממך תוקף עדיף להיסוג ו'להעלם' לו.

אבל, שוב, זו גמישות שכוח צבאי גדול וסדור לא סאמת יכול
לממש. רק בודדים או מליציות מקומיות חמושות או אירגוני טרור.

9. מסכים איתך בהחלט, אבל האם האירנים והחיזבאללה לא
יודעים להפעיל ולהשיג 'היומאינט'?

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

1. זה היה תמוה ששלטון אותריטרי כמו שלטון הבעת' איפשר לאל-קעידה לשגשג בתחומו,
וזמן לא מועט לאחר הפלישה העלו חשד לגבי השתלבות צבא סאדם עם אל-קעידה.
ההשתלבות הצבאית הזו - לא סותרת השתלבות פוליטית יותר עם ראשי השבטים לגבי מנגנוני השליטה באוכלוסיה.
תמרוני פלישה, חיסולים שיטתיים בלב שטחי אוייב, והשתלטות על מאגרי נשק תחמושת ובסיסים, מצריכים שליטה מעבר לכנופיה שבטית.
הוצאות להורג של "עריקים" ו"בוגדים" מתאימים לעברו כצבא סאדם, כך גם האכזריות.

2.א. סאדאם הפגין אלימות מזעזעת כלפי אוכלוסיה שלא נכנעה למרותו לחלוטין, כך גם דאע"ש.
חלק מאותה אלימות - היא תעמולה משני הצדדים. דאע"ש שכך מרתיע מתנגדים ומציג עצמו כשלטון אוטוריטרי שמייחלים לו, ואוייביו שמציגים אותו כאוייב דמוני.

2.ב. האוכלוסיה בסוריה ועירק רגילה לרמת אוטוריטריות קיצונית, שערבים תושבי ישראל לא מורגלים בו וחוששים מפניה. אז כל עוד ישראל לא נוקטת באמצעים אגרסיבים - זה מרחיק את האוכלוסיה (רואים זאת בסקרים אצלם, המראים תמיכה נמוכה משמעותית לעומת מדינות ערב, ולעומת מדינות מערביות אחרות).

4. ארה"ב באופן מוצהר לא רוצה boots on ground. ולמעט הכורדים, סובלים ממחסור בבעלי ברית.
רוסיה נהנית מתהילת המנצחת - על המתקפה האוירית. אין להם אינטרס מעבר לכך. בטח לא כיבוש יקר וארוך של "סוריה הגדולה".
שניהם יפגעו מ"טבח משוגע" מצד בעלי בריתם, כמו שישראל סבלה מסברה ושתילה.
ומצד שני - הסיוע האווירי הכרחי לשותפיהם שבלעדיו יקרסו (הם היו קרובים מאוד לזה).
א. נלחמים בחירוף נפש על הבית, אבל לא בהכרח על בתי הכפר השכן. וללא הסיוע האוירי ברור להם שהבית שלהם יהיה שוב בסכנה.
ב. הייתי תחת הרושם שהשימוש בחל"כ נעשה באופן מקומי, לא כשימוש סיטונאי, וכל עוד הרוסים והאמריקאים העדיפו להעלים עין.
ג. כפרים שיש בהם נוכחות סונית מעטה נמצאים בסכנת שיעבוד ומוות - ופחות סיפוח. כפרים שיש בהם נוכחות סונית גבוהה אמנם כן יהוו איום אם יכבשו, אבל החלופה היא טיהור אתני, וזה כבר יעצבן את בעלי הברית.

6. אתה דרמטי מדי.
המפקדים ומשפחותיהם עומדים בפני סכנת חיסול פיזי,
אבל בעזרת הסיוע וללא צורך בהכרעה, הסכנה להם ולמשפחותיהם קטנה.
ללא הכרעה - בסוף תהיה מדינת עירק שיעית, מדינה כורדית, מדינה סונית, ומדינה עלווית.
אז למה לסכן את עצמך ובני משפחתך?

9. ממש לא.
תתחיל להסתובב עם מבטא איראני בסוריה, ומהר מאוד תמצא עצמך בלי ראש.
דאע"ש ידועים לשמצה בכך שהם מתשאלים מתנדבים ואפילו עוברי אורח חשודים - לגבי פרטים לוקליים ודתיים שנשמעים זניחים ושוליים.
מרגל אצלם צריך להיות אדם שמוכן לעבור שטיפת מח איסלאמית ארוכה, לשהות במחיצתם תקופה ארוכה, עם סיכון אדיר לחייו, ולהישאר אמין.
ובסופו של דבר להיות בעל השפעה לוקאלית בלבד.
מתנדבים-מתחרטים יכולים להיות מקור מודיעיני זמין יותר.

1. אוקי, אז אתה רומז שלמעשה דאע"ש הם (ברובם הגדול) צבא עיראק
הישן שהתפרק והתאחד מחדש?

2.א. לא ממש מסתדר לי מה שכתבת. שאלתי מדוע דאע"ש מפגינים
אלימות מזעזעת כלפי אוכלוסיות שכבשו, אם מלכתחילה מוסכם
שהם משגשגים במקומות שבהם האוכלוסיה המקומית רוצה
אותם ותומכת בהם.
אם הבנתי נכון, השבת שדאע"ש זקוקים לתדמית דומיננטית כלפי הכבושים.
טוב ויפה, אבל זה לא מסביר את האכזריות הברוטלית שהם מפעילים כלפי האוכלוסיות המקומיות שכבשו.
לא מדובר "רק" בחקירות אלימות במרתפי
המוחבארת של סדאם, אלא באלימות אכזרית ומזעזעת.

2.ב. אני לא בטוח שההסבר שנתת נכון.
אם ההסבר הזה היה נכון לחלוטין, הייתי מצפה שהתמיכה בדאע"ש במדינות
מערביות, בדגש על מדינות אירופה, תהיה אפסית משום
שהערבים המתגוררים בהן אינם סובלים מאוטוריטה אגרסיבית
בכל קנה מידה.
אבל, כפי שהבאת זאת בעצמך, זה אינו המצב.
למה?

4. א. בקצרה, אתה אומר שרוסיה/ארה"ב לא יכולות
לוותר על "השותפים הקרקעיים", כי הן לא רוצות לפלוש קרקעית,
ו"השותפים הקרקעיים" לא רוצים לוותר על רוסיה/ארה"ב, כי
הם לא רוצים לוותר על הסיוע האווירי.
אוקי, מקבל.
רק שים לב שמדובר פה בשילוב לא בריא של תלות הדדית כפוייה מחד, עם חוסר אמון בין הצדדים מאידך.
האם מתישהו "ירח הדבש" המוזר הזה יעלה על שרטון?

4.ב. כנראה שזה ההסבר, אך ראה תשובתי בסעיף הקודם...

4.ג. יתכן. הסבר אחר הוא שאחת מנקודות החוזק של דאע"ש
היא יכולת האירגון. כל כפר קטן בנפרד יתקשה להתמודד
מול מתקפה נקודתית מאורגנת של דאע"ש.

6. אני לא דרמטי בכלל ואני מאמין שהמפקדים בצד שלוחם
בדאע"ש לא משלים את עצמם וחושבים באופן דומה.
העניין הוא שללא הכרעה דאע"ש לא יוותרו ויעצרו ויגידו "טוב, נו
בסדר, אז שגבול החליפה שדמיינו יעבור פה ולא שם..."
ממש לא.
הם ימשיכו להילחם ולרדוף את הגורמים האחרים בסביבתם
עוד הרבה זמן, כל עוד הם מרגישים שהמצב 'נזיל' וללא הכרעה.
הרי רק כך יש להם אפשרות להרחיב את "החליפה" שלהם.

אגב, בעניין האיום על המפקדים, הבנתי שלאחרונה היו כמה
מקרי חיסול של מפקדים בכירים בצבא אסד עמוק בתוך השטחים
שעדיין בשליטתו. האם היו אלה רק "המורדים הסורים"? לא בטוח.

9. עכשיו תורי לומר שהזילזול - לא במקום.
קראתי באיזשהו מקום באינטרנט שישראל יודעת
להשיג "היומאינט" לא רע ב'שכונה' שלנו. עם או בלי מבטא.
אני חושב שלפחות על חלק מה'פטנטים' בתחום הזה אין לנו בלעדיות.

אגב, נשמע לי הגיוני יותר שיגייסו סוכנים, ולא ישתילו אותם.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

1. דאעש הוא היורש הטבעי של הצבא הסוני הגדול שקדם לו.
המפקדים עברו לצבא החדש, הילדים של החיילים בצבא הישן התגייסו לצבא החדש.
וסיפורי הגבורה של ההורים שכללו התעללות לא מעטה במי שלא היה נאמן, המריצו את ילדיהם לנקוט באלימות וגבורה דומים.

2.א. דאע"ש מפגינים אלימות מזעזעת בעיקר כלפי מיעוטים. אנשים שמראש אין שום סיכוי שיהיו נאמנים להם,
על חוסר נאמנות הם מגלים אגרסיביות כפי שסאדם ואסאד הגיבו לחוסר נאמנות.
סאדם הרג משפחות שלמות על פליטת פה שהעידה על חתרנות, אסד האב נקט באכזריות רבה בחמה,
כשמדובר באוכלוסיה תומכת, שרגילה לשלטון דכאני - לא בטוח שהם מתייחסים לכך בשלילה.

2.ב. יש הבדל גדול בין מלחמה במדינה זרה להבאת המלחמה אליך.
מי שמגיע מאירופה לא מגיע כי הוא חושב שהעתיד בסוריה דבש, אלא כדי להילחם במלחמה שהוא רואה כצודקת. להיות גיבור ולעזור למדוכאים.
והמשפחה שלו בטוחה.
במדינות שכנות לסוריה ועירק, מי שמקים תא דאעש מביא את המלחמה אליו הביתה, ויחריב את חיי משפחתו. אם הוא לא במצוקה קשה, זה לא כזה מושך.

4. אכן - מה שקורה שם מאוד לא בריא.
אבל הקשר בין רוסיה לעלווים חזק מספיק כדי שבמקרה הגרוע הם יוותרו על "סוריה הגדולה" ויתכנסו למדינה העלווית על החוף,
הקשר בין ארה"ב לכורדים חזק באופן דומה.
והקשר בין איראן לשיעים בעירק חזק באופן דומה.
לדעתי - אם היו מתמקדים בכך, במקום לטפח את אשליית סוריה ועירק הגדולות והמלחמה המפגרת בטרור, מלחמת האזרחים הייתה נגמרת מזמן.

4.ג. לא יכולת ארגון כזו מופלאה, אלא פשוט שהאוייב מולם מפורד ומפוצל, כל הישג מול דאעש מוביל לחזרת המלחמה בינהם, והמוטיווציה לעזרה הדדית עלובה.

6. המפקדים הגבוהים של צבא עירק לא מגיעים דווקא מהמחוזות הסונים.
הם מגיעים מהשטח השיעי, עמוק בעורף, ובטוחים מסכנת כיבוש.
מעניין אותם כמה אחוז מהמחוז הסוני יהיו בשליטת דאע"ש,
אבל גם הסיכון לחיי משפחתם כתוצאה מפרודוקטיביות חריגה רלוונטי.
אני לא קונה את התעמולה על יכולתו המדהימה של דאע"ש לכבוש ולשלוט בשטחים שאין בסביבתם אוכלוסיה תומכת.
לכן הם נוקטים במדיניות ברורה של טיהור אתני - שהופך אזור מעורב לאזור סוני
כך שהשאלה האמתית היא איפה הגבול יעבור.

9. אני שמעתי שישראל מתקשה להשיג "היומאינט" בחיזבלה על הרקע הזה בדיוק:
הם מבססים על מי שנולד שיעי, עבר שטיפת מח במערכת חינוך שיעית, כל חבריו בחיזבלה, וכו'.
ישראל מצליחה כשמדובר במיעוטים, מי שמתרשם מההצלחה והמוסר של ישראל, או בעלי השקפה חילונית בכלל,
והיא מצליחה כשיש גישה לשטח: בגדה וביו"ש כשקל לבצע חטיפות ומעצרים ולסנן משת"פים פוטנציאלים.
לישראל יש הישגים חריגים, שאין סיבה להניח שהאיראנים השיעים-רדיקלים יגיעו אליהם בסביבה סונית-רדיקלית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שבריר שניה אגב, נשמע לי הגיוני יותר שיגייסו סוכנים, ולא ישתילו אותם.

כדי לגייס סוכנים, אתה צריך לשלוח אנשים שיבצעו גיוס. לא כזה פשוט בשטח רווי לחימה מחסומים ותשאולים קטלניים.

1. הטקטיקות הללו שנובעות מטבעו של דאע"ש - יוצרות דמיון בין ההערכות מולם לההערכות מול חמאס וחיזבלה.
כשהדגש העיקרי צריך לעבור להכרח לעבור מהתמודדות סטאטית שבה ריכוז כוחות אוייב מוביל להפסדים - לעליונות שמטרתה שיבוש מהיר של היכולת לייצר ריכוז זה.

2. אלמנט חשוב של הכשל מול דאע"ש, זו החזית הרחבה:
יכולתם לגרום לאוייב להתפרס דק על שטח רחב, מאפשר להם להבין נקודות כשל, לרכז מולם כוחות, ולנצח שוב ושוב נקודתית.
המענה לכך - הוא להימנע מפריסה רחבה:
פלישה ארוכת טווח משמעה יצירת אותה נקודת כשל שהם מנצלים הכי טוב.
ולכן עולה השאלה - למה לצאת מגבול שניתן להגן עליו היטב, להרפתקאה מפוקפקת?

3. נושא חשוב מאוד - הוא המודיעין הטקטי והיכולת לזהות בזמן ריכוז כוחות ומיקומם.
לדעתי זה מתורגם לצורך בשימוש אינטנסיבי במל"טים טקטיים ורחפני צילום, לצורך זיהוי ריכוז כוחות והברחות,
גם הצבת מצלמות בשטח, שיוכלו לזהות שינוי מתבנית קבועה, ומיקום נ"צ.
זה אומר מצלמות אוטונומיות, מוסוות או בנקודות שולטות קשות להגעה.
וזה אומר העברת הצבת ציוד תקשורת רחבת-פס, הצבת מצלמות, תחזוקה שוטפת שלהן של מל"טים טקטיים - בידי כוחות ידידותיים בשטח, או לחלופין בידי בסיסים מבודדים בשטח עויין.

4. טיהור מלוחמי אוייב - לא עובד בסוריה/עירק, לא ברור אם עובד בעזה/לבנון. הוא גורם להסתתרות, ולכניסה למלכודות מוכנות.
בהעדר תשתיות יקרות, האוכלוסיה התומכת תשקם במהירות מה שנהרס,
ובכל החלשות הנוכחות הצבאית - שטח כבוש יחזור לשליטה עויינת.
התבססות על לוקליות ושותפות מקומית תעזור הרבה יותר.
העברת הלחימה לשטח האוייב - לא בהכרח גורר מדיניות כיבוש והחזקת שטח נרחבת, אלא מדיניות יצירת "שטחים מפורזים", "רצועת בטחון" נתמכת שאינה עויינת, שותפות שבטית ואף מחוזית/אוטונומית, ובמקרים חריגים - הרחקת אוכלוסיה עויינת מביתה הסמוך לגבול.

5. לצד זאת - עומד הצורך בריכוז כח אש.
לא מדובר על הפצצה אוירית (יקר מאוד ומוגבל במספר מטרות, כשמדובר על כמות גדולה של מטרות זולות), אלא על צורך בתותחים בשטח, שיתנו מענה מיידי ומדוייק, עם "בטן" גדולה.
לצורך ריכוז כוח אש, אפשר לייצר "בסיסי-תקיפה" שיספקו כח אש זה,
כאשר עולה השאלה האם מוצב כזה יוכל להיות תחת ניהול שוטף של השותפות המקומית.
במידה ולא - כח האש צריך להיות מדוייק אבל גם רחב טווח (כדי להפחית כמות בסיסים), והמיקום צריך להיבחר בקפידה, כך שיקשה על תקיפת פתע או הטרדה קבועה, וימנע התקפות על האספקה.
מבחינת ציוד - זה אומר תותחים נטענים אוטומטית, עם טווח ארוך, שליטה מרוחקת, מנגנוני פיקוח והשמדה-עצמית, וחימוש שחלקו מדוייק/ח"ש.

6. לא מנצחים - כי לא ניתן לנצח.
הדרישה לריבונות מצד העדה הערבית-סונית בעירק/סוריה היא "מוצדקת", למרות הטקטיקה האכזרית והלוחמנות,
וזה אומר שצריך לתת מענה מינימלי כלכלי/פוליטי מספק, לנקוט בטיהור אתני, או להתמודד עם מצב עויינות קבוע בעל פוטנציאל אלים, אפילו אם טכנית הסכסוך יוכרע.

המתנתי מעט עם תשובתי לפוסט הזה, כי רציתי
לתת לאחרים הזדמנות להגיב לנקודות שהעלת אבל
נראה שהעניין חמק מהם.
אני חייב לציין שהיית בין הבודדים ש"הרימו את הכפפה"
בכל הקשור לשאלה מה ניתן לשפר.

1. יכול להיות שברמה העקרונית אתה צודק, אבל איך אתה מציע
להשיג זאת ברמה האופרטיבית? איך תאתר את אותם ריכוזים
אד-הוק? הם הרי נוצרים רק לצורך תקיפה ואז מתפזרים.

2. למה לצאת מהגבול? כדי להשיג הכרעה!
מקרי המבחן של עזה ולבנון מוכיחים שלא ניתן להשיג הכרעה
מצידה השני של הגדר. חייבים להיכנס לשטח ו"לטהר" אותו.

3. אוקי, מודיעין טקטי הוא נדבך חשוב בכל לחימה, אבל
השאלה פה היא מה אמצעי התקיפה הזמין שלך, במידה
וזיהית אותם? החיזבאללה למד לפעול בלבנון, למרות המצלמות
והתצפיות והמסק"רים וכו'. כך גם ארגוני הטרור בעזה.
מה הלקח שאתה מפיק מזה בקשר להתמודדות מול דאע"ש בהיבט הזה?

4. כתבת "[אוכלוסיה ש.ש.] נתמכת שאינה עויינת". הלוואי וזה היה אפשרי.
אם אני זוכר נכון, כשנכנסנו ללבנון השיעים זרקו עלינו אורז.
כמה שנים אחר-כך הם כבר זרקו עלינו דברים אחרים.

בסופו-של-דבר, כל כניסה ושהות בשטח תיצור חיכוך ועוינות ותגרור
עימות, למרות כל הרצון הטוב והכוונות הטובות שלנו.

מעבר לכך, כדי 'לייצר' ולשמר את אותם רצועת ביטחון ושטח מפורז נאלץ
כמובן להיכנס ולפלוש ולטהר שטחים נרחבים מאוד מעבר לגדר.
לכן לא ברור לי איך זה מסתדר עם שאלתך 'מדוע לחצות את הגבול' בסעיף 2.

5. אני בספק אם ארטילריה, זמינה ומדוייקת ככול שתהיה, אכן מהווה את התשובה.
עד שאתה מאכן ומטווח ויורה פגז ועד שהוא מגיע למטרתו, טנדר ה'טויוטה' עם
ארבעת המחבלים שעליו כבר סיים לקנות ארטיקים בחנות
הנוחות שבתחנת הדלק והמשיך לכיוון 'הלקוח המרוצה' הבא
שעליו לחסל. שלא לדבר על מצב שבו בטעות הפגז נופל
על איזה בית תמים בכפר סמוך ופוגע בטעות במשפחה.
בפעם הבאה שניכנס לכפר הזה, אורז זה לא מה שיזרקו עלינו.

אולי עדיף לפתח ולהתבסס על כטב"מים בעלי יכולת תקיפה שאיננה מבוססת טילים.
גישה זו תאפשר לכסות שטח רחב, עם 'זוג עיניים בשטח', מבלי לסכן כוחות שלנו.

6. במילים אחרות, אתה אומר שלא נוכל לנצח וניאלץ להכיל.
זו תשובה שאני לא שלם איתה.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

1. זאת אשליה.
בפועל האנשים והנשק, וודאי הנשק הכבד לא באמת "נוצרים", לא באמת "מתפזרים", אלא הם מגיעים תוך נסיונות הסוואה, חוזרים לשימוש בהסוואה, ובזמן הזה מנצלים עליונות זמנית בכח אש.
מה שאומר - שעליונות היא גם היכולת לזיהוי מקדים של תנועות חשודות, היכולת לרכז אש כדי לנטרלן, היכולת לנטרל את היכולת של האוייב להבין את הזירה כדי לתכנן מתקפה,
היכולת לעמוד במכת האש הראשונית, שלאחריה הם מנסים לנצל את ייתרון כח האש,
והיכולת להפעיל כח אש מסיבי גם בזמן הקצר שהאוייב גלוי.
כל אלו מחייבים רמת מודיעין גבוהה, ונקודות חיכוך בודדות עם האוייב.

2. אין דרך להגיע ל"הכרעה" בצורה זו.
בלבנון 1.0+2.0 לא הצלחנו להגיע להכרעה בצורה כזו,
בכל המבצעים שכללו כניסה לעזה לא הצלחנו להגיע להכרעה כזאת,
ובסוריה לא נצליח.
כי בסופו של דבר - האינטרס שלנו בכיבוש השטח וטיהורו נמוך, והתועלת מתפוגגת לאחר שהמבצע מסתיים, אם האוכלוסיה עדיין תומכת בשלטון ומחביאה את אנשיו.
ההישגים הם בעיקר "תוצרי לוואי" של הלחימה: יישובים, שטחים חקלאיים ומיוערים הסמוכים לגבול ושימשו לתקפה, שהוחרבו בעקבות הלחימה.
זה לא מצדיק את העלויות בחיי אדם וכסף של תמרון עמוק, כל עוד אין איום הפגזה כבדה על ישראל, או לחלופים פיתרון פוליטי, למשל הנהגה חליפית.
אז למה "חייבים"?

3. המודיעין הטקטי מוכיח את עצמו בהתמודדות.
היכולת לזהות מקורות אש ולסגור מעגל במהירות,
גורמת לאוייב לאבד יותר לוחמים במהלך הלחימה, ומאלץ אותו להקים הרבה תשתיות כדי להגיע להישגים כלשהם.
אבל שוב - היות והאינטרס שלנו להשקיע מעבר לניטרול האש מועט,
גם ההישגים נמוכים.

התמרונים שנעשו דווקא בתוך הערים היו אגרסיבים מאוד, והם אלו שהניבו לאוייב הצלחות.
עדיף למשל - לתפוס נקודות שליטה מחוץ לשכונות, במיקום שמקשה על האוייב לתקוף אותן, אבל חושף אותו לכח אש זול וכבד, ומונע תנועה, ולהישאר שם לזמן ממושך, ללא "טיהור".

4. השאלה היא - מה עשינו בלבנון?
בהתחלה היה תכנון להגיע להפיכה שלטונית ושלטון ידידותי, וזה מת עם באשיר.
לאחר מכן, פינטזנו על הפיכת דרום-לבנון ליישות מדינית ידידותית בפני עצמה,
אבל גם זה לא באמת התקדם.
ובכל זאת נשארנו - וזו הטעות.
שהות בשטח תיצור עויינות - כן. ולכן החשיבות של תמיכה פוליטית בצד השני, שבלעדיה למהלך אין תוחלת לטווח ארוך.
באופן האידאלי, אתה פועל לייצוב שלטון שאינו עויין, ואתה משמש כקבלן ביצוע שלו, במשימות שאין יכולת לבצע.

5. לא יורים ארטילריה בשטח עירוני, ובטח לא שטח עירוני שאינו עויין.
שם תצטרך להחליט האם יש הצדקה לחימוש מדוייק יותר, שיגור כח עזר מקומי, או פיתרון אחר.
שיגור חימוש זול ומדוייק ע"י כטב"מים בהחלט עדיף.
הבעייה עם כטב"ם - הוא שזמן ההגעה שלו, גבוה יותר.
נקודת ההנחה שלי - היא שאנחנו לא נמצאים בערים, אלא בשטחים שולטים בלבד, מספקים אש מסייעת, לא טיהור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שבריר שניה 6. במילים אחרות, אתה אומר שלא נוכל לנצח וניאלץ להכיל. זו תשובה שאני לא שלם איתה.

מאז שנת 2003 צבא ארה"ב האדיר לא שלם עם התשובה הזאת - וזה לא מקדם בכלום את המלחמה בטרור, או הלחימה בעירק.
גם כל הנסיונות שלנו, הרבה שנים בעזה ובלבנון - מראים שאין באמת תשובה אחרת.

בסוף לחמאס יש מדינה, לדאע"ש תהיה מדינה, ורק אם הערבים יזנחו חלומות אימפריאליסטים וירצו שליטים שפויים המצב שלהם ישתפר.

צריך לקחת בחשבון שלנו יש יכולת סגירת מעגלים הרבה יותר טובה,
תצפית או כוח אווירי שמזהה שיירה כזו יגרום לטבח גם באמצעות ארטילריה וגם ממסוקים ומטוסים וגם מנ"ט על הקרקע.
רק בזמן האחרון ראינו את זה בעירק. ברגע שמאותרים באמצעי טרמי הלך עליהם.

זה לא כל כך פשות כמו שכתבתה

אפילו דוגמה עם שיירה זה רק חלק מתמונה התמונה המלאה היא שבגלל הפצצות על שיירה כוחות קורדים אמריקאים נשארו ללא סיוע אווירי וספגו אפסד יחד עם אבדות כבדות במקום אחר

1.לא מתייחס לסיטואציה שבה אנחנו מחליטים להתאבד ודוחפים את הראש ל#$% הסורי.
2.מתייחס להגנה על גבולות או מבצע מוגבל באזור הגבול.
3.אני התייחסתי גם לתקיפת השיירה בעירק-למיטב ידיעתי ע"י כוחות עיקרים לא קשור לכורדים או סוריה.
4.לנו יש הרבה יותר כוח אש, מרוכז על שטח קטן בהרבה, עם קווי אספקה וטיסה קצרים הרבה יותר=יותר כוח אש יותר גיחות.

ברמה הטקטית הדבר המרשים זה השימוש במתאבדים עם מכוניות נפץ
בסיני מחבל מתאבד פרץ עם מכונית ממולכדת לתוך מוצב מצרי המם את המגינים וכבש אותו למרות הטנקים
הם משתמשים בכמה מתאבדים במשאיות נפץ דחפורי נפץ ורקם נפץ מעין פצצות מדויקות אנושיות
לדעתי יש לשים דגש על הגנה מנשק זה ביחוד שיכול להיות זליגה לשימוש על ידי החמס והפלשטינאים

העניין הוא שמכוניות תופת ומתאבדים אינם דבר חדש, בטח
לא 'בשכונה' שלנו, מה גם שמכוניות תופת אינן כובשות שטח
ואינן מסוגלות להחזיק שטח מול מתקפת נגד.

למה דאע"ש מצליח כל-כך בכיבוש והחזקת שטחים?

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

אופן השימוש בהם הוא בתקיפה מקדימה של יעדים ומסב נזק עצום לאויב,
אח"כ מגיעים כמה דבילים עם טנדר יורים בניצולים וטובחים בברחנים.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

המשתמש ai22 כבר סיכם את רוב הנקודות בצורה יפה ואני מסכים איתו ברובן.

לדעתי, אין לנו סיבה להסתכל על השכנים וכתוצאה מכך להסיק מסקנות לגבי עימות עתידי אפשרי של צה"ל מול דאע"ש.
תרחיש הייחוס ההגיוני ביותר הוא פיגוע התאבדות, תחום ששוכלל ע"י דאע"ש לרמת אומנות(עפ"י דיווחים של הארגון, מדי חודש בסביבות ה-100 איש +/- נשלחים לפיגועי התאבדות). היכן זה יקרה? הגבול ההגיוני ביותר הוא כנראה מצרים ששם שלוחת סיני של דאע"ש התבססה יחסית לא רע(ירדן עדיין מתמודדת איתם טוב, גבול רמה"ג פחות סביר).
אבל שוב, מדובר באירוע בט"ש לכל דבר ואני לא רואה סיבה שניגרר לעימות עם דאע"ש על רקע פיגוע כזה.

לגבי היכולות ההתקפיות שלו, שמשום מה מועצמות יתר על המידה - הארגון הצליח בעיקר באיזורים בהם יש רוב סוני ובהם הוא זוכה לתמיכה מסוימת של האוכלוסיה המקומית ומכאן מגיע היתרון הגדול ביותר שלו. קשה מאוד לחשוב על מתקפה אחת טובה(למעט אולי כיבוש שד"ת טבקה) של הארגון מאז תחילת הקמפיין שלו.
הקרב על קובאני, המצור הכושל על שדות התעופה של קווריז או דיר א-זור, ההפסד בתדמור, ההפסדים לאורך נהר הפרת - דוגמאות לכך שכשדאע"ש נאלץ להתמודד מול כוח מאורגן, מיומן ובעל משימה מוגדרת, ידו לא על העליונה.

תרחיש של פריצת הגבול ממצרים לתוך ישראל, בדומה
לאותו פיגוע משולב ופריצת נגמ"ש באוגוסט 2012, וירי מנגד
לתוך ישובים ישראלים מצידו השני של הגבול, הם אכן
תרחישים סבירים.

אני בהחלט מאמין שהתמודדות עם תרחישים כאלה נמצאת
עמוק בתוך 'מעטפת הביצועים' של כוחות הביטחון בככל ושל צה"ל
בפרט.

העניין הוא שבמזה"ת הלוהט ווהזוי, ה'דמיוני' של האתמול
עשוי להיות ה'מציאות' של מחר.

כוונתי, מה עושים במצב שבו דאע"ש משתלט על מדינה שכנה
ומתחיל להפעיל מתוכה 'קמפיין' טרור רציף ומסיבי, שיחייב
בסופו-של-דבר פלישה קרקעית לתוך אותה מדינה 'נגועה'.

זאת אחת משתי מטרות האשכול שפתחתי: לנסות להבין היום
מה ניתן לעשות טוב יותר מחר.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שבריר שניה כוונתי, מה עושים במצב שבו דאע"ש משתלט על מדינה שכנה ומתחיל להפעיל מתוכה 'קמפיין' טרור רציף ומסיבי, שיחייב בסופו-של-דבר פלישה קרקעית לתוך אותה מדינה 'נגועה'. זאת אחת משתי מטרות האשכול שפתחתי: לנסות להבין היום מה ניתן לעשות טוב יותר מחר.

1. מה עושים במצב שבו דאע"ש מנסה להשתלט על מדינה שכנה?
מה שעשינו כשסוריה ניסתה להשתלט על ירדן, וכשחמאס ניסה להשתלט על הגדה:
סיוע למדינה השכנה, באמצעות הפצצה אווירית מוסכמת, באמצעות סיוע מודיעיני ובאמצעות תמיכה כספית והעברת נשק.

2. במקרה שבו דאע"ש כבר השתלט על מדינה שכנה?
בדיוק כפי שפועלים מול חמאס בעזה.
לא עושים כלום. אין שלטון שניתן לסייע לו, והשלטון החדש הוא דאעש.

3. מה אם מתחיל להפעיל מתוכה 'קמפיין' טרור רציף ומסיבי?
בדיוק כמו מול עזה:
מחזקים את אבטחת הגבולות, ופועלים מול איומים ספיציפים ונקודתיים.
בסופו של דבר - בעזה הקטנה הצפופה והצמודה לגבול, מדובר על שכונות צפופות הסמוכות מאוד לגבול,
ובמדינות שכנות אחרות, יש מעט מקומות כאלו.
טאבה, עקבה, ואיומי שייט במפרץ אילת הן הנקודות הבטחוניות העיקריות.
גם במקרה הגרוע לא מדובר על איום קיומי, אלא על סדרת עימותם שבמהלכם יישובים אלו הולכים ונעלמים

אז איפה עוד יכולה להיות בעיה:
4. התפשטות דאע"ש לתוך ישובים ערביים ביו"ש עד לסכנת התקוממות או הפיכה.
דבר שיחזיר את ישראל לאותן בעיות מימי האינתפאדה השנייה.

5. החלטה ישראלית לתמוך באוטונומיה טריטוריאלית של מיעוטים מתונים הסמוכים לגבול, כמו מחוז דרעא או הדרוזים בסוריה, דבר שעשוי להוביל ללחץ לסיוע צבאי.

"...מצב שבו דאע"ש משתלט על מדינה שכנה
ומתחיל להפעיל מתוכה 'קמפיין' טרור רציף ומסיבי, שיחייב
בסופו-של-דבר פלישה קרקעית לתוך אותה מדינה 'נגועה'."

התרחיש שבו דאע"ש שולט דה-פקטו על שטח הוא יחסית קל אם אתה שואל אותי. כמו שאמרת, האופציה של פלישה קרקעית(מוגבלת, סביר להניח) על השולחן וכל האמצעים כשרים במקרה כזה. וצה"ל מול דאע"ש לא אמור להיות קרב מורכב יותר מדי.

הבעיה היותר גדול היא מה שקורה היום בדרום רמת הגולן בגזרת סוריה וגזרת רפיח במצרים - שם לדאע"ש יש השפעה ושליטה חלקית על השטחים. במצב כזה, התגובה הישראלית שמה אותנו במצב שבו עדיין קיימות עלינו מגבלות מסוימות ומספיק לראות בימים האחרונים את הרעש שנגרם עקב הפרסומים על תקיפות מזל"טים במצרים בשביל להבין עד כמה הנושא מורכב.
בתרחיש כזה, של שליטה חלקית, יעמוד לצדו של ארגון דאע"ש יתרון נוסף והוא ה"אומץ" שהארגון הזה מפגין. אחרי פתיחת חזיתות מול ארה"ב ורוסיה בו זמנית(אאל"ט, מאז גרמניה הנאצית זה לא קרה), קשה להאמין שמשהו מרתיע אותו מלפתוח חזית מול ישראל. היום זה לא קורה בגלל שהתשתיות במצרים ודרום סוריה עדיין חלשות יחסית וסובלות ממאבקים ממושכים מול כוחות הביטחון המצריים או המורדים הסורים - אבל מי יודע מתי זה ישתנה.

אם נתייחס לזה בצורה של "איפה ממקמים את דאע"ש בסולם האיומים על ישראל?", הוא לא בטופ-3 לדעתי.
אם אתה מסתכל על זה מבחינה תיאורטית, מה ניתן לעשות מולו כשהוא יכבוש מדינה שכנה לישראל, לדעתי:
1. במידה ומדובר בכיבוש מלא(דוגמת מוסול/ראקה), all bets are off.
2. במידה ומדובר בכיבוש חלקי(סוריה/מצרים), כאן אנחנו מדברים על אירוע בט"ש שהתגובה אליהם תהיה בסגנון ההתנהלות בגזרת עזה.

אחלה דיון ... קודם כל, מה שכתבת על הקושי של צבאות מודרניים.... תאמין לי שהתקיפות מהאוויר כן פוגעות בדעא"ש, ועוד לא ראיתי שרוסיה, ארה"ב או בריטניה הכניסו אוגדות משוריינות לעומק סוריה... הצבא של אסד לא ממש מודרני, עם טנקים ממלחמת יום כיפור.

תקיפות אוויריות של מטוסי קרב בעיקר, יעילים בצורה מאוד מוגבלת.... לא לשכוח שדעא"ש חמוש טוב, ממחסני הצבא העיראקי שארה"ב נתנה לו חימוש מתקדם (טנקי אברהמס, מילאן וקורנט), והרבה לוחמים מהצבא העיראקי ששוקם ערקו לדעא"ש.

קח לדוגמא קטעים ממלחמת איראן עיראק, שאיראן הייתה על הברכיים... הם שלחו ילדים ומבוגרים מתאבדים לנקות שדות מוקשים, להתאבד סמוך לריכוזי כוחות וטנקים... היו לוקחים ילדים, שמים להם מפתח פלסטיק עם שרשרת על הצוואר, והיו אומרים להם שאם יתאבדו זה המפתח שלהם לגן עדן...
דעא"ש כבר הוכיח שהוא לא יהסס לעשות דברים דומים....

האשמה היחידה בדעאש היא ארה"ב, בוש הידידותי (שעשה לנו כאב ראש) ובלייר האידיוט... חיפשו תירוץ לכבוש את עיראק בשביל המשאבי טבע... סדאם חוסיין אומנם היה רודן, אבל הוא החזיק את עיראק ודאג לסדר. עכשיו האנרכיה שם חוגגת והחיים של האנשים שם גרועים לאין שיעור מתקופתו של סדאם חוסיין

לגבי המערב :
אחרי שכבשו את עיראק לא ארה"ב ולא בריטניה ישלחו כוחות קרקעיים לאזור. אותו דבר כל המדינות המובילות באירופה...



לגבי התרחיש שהעלו כאן שצה"ל יצטרך להביס את דעא''ש:
אם נגיד ניקח דוגמא שדעא"ש חס וחלילה הוציא פיגועים קשים מאוד בישראל... ותרחיש מאוד לא הגיוני כמו שהעלו באחת התגובות הראשונות היא לתת לצה''ל להרוס את הארגון.
השאלה כאן ב'להרוס' היא - מה תעשה עם השטח אחרי זה ? + מה אתה מרשה לצה"ל לעשות ?

אם אתה נותן לצה"ל יד חופשית, וצה"ל נע בזהירות... מדובר על חודש-חודשיים לחימה שירסקו את דעא"ש לגמרי... צה"ל לא יהיה רחמן אם יתנו לו יד חופשית... פצצות, מצררים, טילים, נפלם.... התותחנים יחגגו במלחמה כזו... כל כפר ירוכך לפני כניסת כוחות... טנקים וכו' וכו' וכו'.
כן, לצה"ל יש הרבה יכולת.... אבידות יהיו המון....

ברשותך, אגיב מהסוף להתחלה לגבי מה שכתבת.

• "תן לצה"ל יד חופשית"? אתה מתכוון 'יד חופשית' יותר ממה שיש
  כרגע לצבא עיראק (עם או בלי מרכאות)? יותר ממה שיש לחיזבאללה
  שם ולארגונים הקקיוניים הקטנים?
  זאת מערכה שרחוקה מאוד מעין הציבור המערבי 'המוסרי'
  והמצקצק בלשונו. שני הצדדים נלחמים שם 'בלי בג"צ ובלי 'בצלם' ' ואני
  לא ממש רואה איך הצד האחד מביס את השני.
  אני משוכנע שאם צה"ל ילחם מולם, 'יד חופשית' בטח לא תהיה
  לנו וממילא לא בטוח שתעזור.
• אתה בהחלט צודק, מה זה 'להרוס' אותו ומה אתה עושה עם השטח
  אחר-כך? זאת היתה אחת השאלות שלי.
  האם אתה מגלה את האוכלוסיה המקומית? נשאר בשטח
  ומייסד 'רצועת ביטחון'? נשאר בשטח ומייסד 'מנהל אזרחי'?
  עוזב כליל את השטח?
• אני מסכים איתך שהפלתו של סדאם חוסיין פתרה בעיה אחת
  ויצרה אחרת, אבל זו חוכמה שבדיעבד. לטעמי, המערכה להפלתו
  של סדאם הביאה לא רק לעלייתה של דאע"ש אלא למעשה
  'גמרה את כל האוויר' למדינות המערב בכל הקשור ב'קמפיין'
  צבאי קרקעי מאסיבי במזה"ת לשנים רבות.
  אני מבין שזו גם דעתך.
  פה עולה השאלה החשובה: אם אתה אומר שבעקבות הפלת סדאם
  חייהם של התושבים בעיראק גרועים הרבה יותר, מדוע דאע"ש בכל
  זאת משגשג שם?
  נראה שיש תמימות דעין באשכול שדאע"ש משגשג במקומות
  בהם האוכלוסיה האזרחית מקדמת אותו בברכה.
• דאע"ש אכן הראו לא פעם ולא פעמיים עד כמה אכזריים
  הם יודעים להיות, אבל גם הצד השני 'מכיר את הטריק הזה'
  בדיוק כמו בדוגמה שהבאת ('ילדי הבסיג' ' באירן) אבל זה לא ממש עוזר להם.
• אני מבין שלטעמך אחת מנקודות החוזק של דאע"ש היא שציוד
  הלחימה שלהם מתקדם יותר מזה של יריביהם.
  אני לא כל-כך בטוח שזה נכון באופן גורף או במידה כזו שזה באמת
  מהווה את 'סוד קסמם'.
  אשמח אם תפרט.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

יד חופשית[/B] - בכיוון של רוסיה במלחמות צ'יצ'ניה. תראה את הערך בוויקיפדיה על מלחמת צ'צ'ניה השנייה אם אתה לא יודע על מה מדובר.

להרוס - אתה שואל בדיוק את השאלות שאני שואל.

הפלת סדאם חוסיין - מה שאמרתי זה בגדר הערכה. ובכל זאת, דעא"ש הוא ארגון עשיר, שדואג לסונים. יש כפרים שדעא"ש דואג להם והם קידמו אותו בברכה, ויש כפרים שאני מאמין שדעא"ש כבש ולאחר שכבש אותם דאג למלא קברי אחים המוניים בתושבי הכפר.
אבל... אני לא מספיק בקיא בנושא. ומה שאני אומר זה ממש על רגל אחת ולא מדויק.

הציוד של דעא"ש - הכוונה שלי הייתה להבהיר, שלמרות מה שחושבים, דעא"ש זה לא חבורה של חמושים שנוסעים על טנדר טויוטה פתוח. (יש גם כאלו). דעא"ש הוא ארגון טרור שחמוש טוב. אם הוא לא היה חמוש טוב, והיה מדובר בחמושים על טנדרים, הוא לא היה מצליח להתקיים.
סוד הקסם שלו ? אין לו סוד קסם מיוחד מהשאר. הוא לא המציא את השיטה.

אני חושב שיש בשאלה של שבריר יש הנחת ייסוד קצת שגויה והיא שבאמת מישהו מנסה ברצינות לקחת שטחים מדע"ש ולא מצליח.

האמת לדעתי שונה - מי באמת רצה לקחת שטח מדאע"ש ברצינות והקצה לכך כוחות מתאימים עמד במשימה ללא קשיים מיוחדים - הדוגמאות האחרונות הן פלוג'ה בעיראק ותדמור בסוריה.

"השטח" שדע"ש מחזיק הוא בעיקר מדבר סביב ערים סוניות - לכאורה הרבה שטח אך בפועל שטח חסר משמעות - נקודות הכובד הן הערים ולכבוש עיר זה עניין לא פשוט ודורש ריכוז כוחות משמעותי וזאת למשל לסורים כמעט בלתי אפשרי לביצוע.
מנגד העיראקים הכשירו סד"כ שהספיק לכבוש עיר בינונית כמו פלוג'ה אך כלל לא בטוח שיש להם מספיק כח להשאיר חיל מצב בערים הסוניות ולפקח על הכבישים הארוכים ושישאר כח לכיבוש עוד עיר גדולה כמו מוסול אך הם בדרך למוסול ו"ישחררו" הרבה מדבר עד הגעתם לעיר.

בסוריה הלחימה של המשטר היא במורדים בקרב על חלב, בלימה של המורדים בהרי לטקיה ובדרום סוריה דרעה (ליד ישראל) וסביב דמשק - לא באמת עוסקים שם במדבריות , זה באמת לא בסדר העדיפות.

לכורדים בסוריה "אסור" להילחם בדע"ש על הגבול הטורקי כי טורקיה מתנגדת , אך כשהחליטו הם נתנו "ביס" ענקי בשטח דע"ש תוך ימים ספורים.
לעומתם הכורדים בעיראק הגיעו לקווי "המדינה העתידית שלהם" - אין להן תביעה על שטחים נוספים ואין להם כוונה לעשות העבודה של הממשלה העיראקית כך שהם מניחים לדאע"ש

השורה התחתונה - אין שום בעיה לקחת שטחים מדאע"ש. בעיראק דאע"ש איבד שטחים והמגמה תימשך ככל שהעיראקים יתאפסו על עצמם. בסוריה יהיה צורך בהכרעה / הסכם בין המורדים למשטר על מנת שיהיה פנאי לטפל בדאע"ש.

"השורה התחתונה - אין שום בעיה לקחת שטחים מדאע"ש"

אני בכלל לא משוכנע שזה נכון.

אם זה כל-כך פשוט, מדוע הצליח דאע"ש להביס כוחות
צבא על פני שטחים נרחבים כל-כך בעיראק וב"סוריה"?

מדוע התקשו, ועודם מתקשים, כוחות מדינה רישמיים להשיב
את השליטה והריבונות בשטחים שבהם שורץ דאע"ש?

מדוע נדרשה התערבותן של מעצמות העל, ארה"ב ורוסיה?

מדוע נדרשה "קואליציה" של צבא עיראק, חיזבאללה, הפשמורגה ואלוהים יודע מי עוד?

מדוע המערכה מול דאע"ש נמשכת זמן רב כל-כך, במחיר
אנושי וכספי גבוה כל-כך?

מדוע אותם כוחות שלוחמים בדאע"ש אינם פשוט "מנפנפים" את
דאע"ש מאותם אזורי מדבר נרחבים?



אגב, אותם אזורי מדבר נרחבים ו"ריקים" אינם באמת ריקים לחלוטין
ומנוקדים בכפרים קטנים ובקהילות שבטיות/חמולתיות
כאלה ואחורות.
לא בלתי-סביר להניח שגם אם דאע"ש יבחרו לסגת
מהערים המרכזיות שבשטחים ש"ישוחררו" על-ידי הכוחות
שלוחמים בהם, הרי שהם לא יעלמו כלל וכלל אלא יטמעו
או יתארחו או יתחבאו באותם כפרים קטנים שבמרחבי המדבר
הריק. יתחבאו וימשיכו לתסוס ולהטריד את הכוחות "המשחררים"
בהתקפות ספורדיות וקטלניות.
יטרידו וימתינו לשעת כושר, כדי "לשחרר" מחדש את הערים
ש"שוחררו" בשלב קודם.
כך "תשוחררנה" הערים שוב ושוב, למגינת ליבם של יושביהן, עד
שאחד הצדדים יותש.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

אם זה כל-כך פשוט, מדוע הצליח דאע"ש להביס כוחות
צבא על פני שטחים נרחבים כל-כך בעיראק וב"סוריה"?

בעיראק עוד כשארה"ב היתה בשטח היה קשה מאוד לשלוט באזורים הסונים , כשארה"ב יצאה הקואליציה של הסונים (שהרגישו שהממשל המרכזי "דופק אותם" ) / בע'ת / אל קאידה זרקו את הכוחות עיראקים הממשלתיים (בעיקר שיעים) מהערים הסוניות . עזרו שתלומי שוחד לכוחות המצב בערים והפאניקה של הכוחות העיראקים ודוויזיות התאדו ללא קרב. התפשטות דאע"ש נעצרה בין השאר כי פשוט הגיעו לאזורים שיעיים....

בסוריה דאע"ש נכנס בעיקר לפריפריה הרחוקה בהמשך לגבול העיראקי. אבל קח כדוגמה את דיר - אל עזור - כבר שנים כוחות סורים נצורים שם ודע"ש לא מצליח לסלקם.

מדוע התקשו, ועודם מתקשים, כוחות מדינה רישמיים להשיב את השליטה והריבונות בשטחים שבהם שורץ דאע"ש?

התקשו כי לא היה די כח צבאי , והיום בעיראק הם כבר לא כל כך מתקשים.

מדוע נדרשה התערבותן של מעצמות העל, ארה"ב ורוסיה?

כי לסוריה ועיראק אין חיילות אוויר , כי ארה"ב פרקה את צבא העירקי ומאז היא מנסה לבנותו, ומיטוט הצבא ע"י דאע"ש לפני שנתיים לא עזרה. בסוריה העלווים הם מיעוט קטן ששולט ופשוט אין להם חכולת כלכלית / אנושית לנצח ללא עזרה חיצונית . מכיוון שהאיראנים מסייעים (כי השלטון בעיראק ובוריה הוא שיעי) , לרוסים וארה"ב אין ממש ברירה - הם לא ישאירו את עיראק / סוריה ליפול לידי איראן

מדוע נדרשה "קואליציה" של צבא עיראק, חיזבאללה, הפשמורגה ואלוהים יודע מי עוד?

כאמור - חוסר בכ"א בכלל ומיומן בפרט , אירגון , ורצון להילחם. השיעי מבצרה / בגדד לא ממש רוצה למות בשביל פאלוג'ה.

מדוע המערכה מול דאע"ש נמשכת זמן רב כל-כך, במחיר
אנושי וכספי גבוה כל-כך?

אם לא תחשב את ההוצאות של האמריקאים (שם הכל מאוד יקר) ההוצאות של הרוסים / איראנים / עיראקים לא מאוד גבוהות - עובדה הם מצליחים לפעול כבר שנים - זו מלחמת LOW-TECH , בלי חיל אוויר, בלי נשק מדוייק, מעט מאוד טנקים הרבה טנדרים עם מקלעים, משכורות ללוחמים של מאות דולרים.

המחיר האנושי (בקרב הלוחמים ) גם לא גבוה - זה לא מתקרב למלחמת עיראן עיראק, מלחמת קוריאה או וויאטנם - זו בהחלט לא מלחמה "תעשייתית" עם מאות לוחמים הרוגים ביום.

מדוע אותם כוחות שלוחמים בדאע"ש אינם פשוט "מנפנפים" את דאע"ש מאותם אזורי מדבר נרחבים?

זה קורה בשעות אלו - העיראקים צברו מספיק כוח , ומאז שכתבתי התגובה הקודמת הם כבר הגיעו לשדה התעופה הגדול ב - Qayyarah , דרומית למוסול וכפי שאמרתי , השתלטו על המון מידבר



אגב, אותם אזורי מדבר נרחבים ו"ריקים" אינם באמת ריקים לחלוטין
ומנוקדים בכפרים קטנים ובקהילות שבטיות/חמולתיות
כאלה ואחורות.

יש לזכור שאלו לא יערות וויאטנם או הרי טורה בורה באפגניסטן והטכניקה של זיהוי פעילות עויינת השתפרה מאוד
לא בלתי-סביר להניח שגם אם דאע"ש יבחרו לסגת
מהערים המרכזיות שבשטחים ש"ישוחררו" על-ידי הכוחות
שלוחמים בהם, הרי שהם לא יעלמו כלל וכלל אלא יטמעו
או יתארחו או יתחבאו באותם כפרים קטנים שבמרחבי המדבר
הריק. יתחבאו וימשיכו לתסוס ולהטריד את הכוחות "המשחררים"
בהתקפות ספורדיות וקטלניות.
יטרידו וימתינו לשעת כושר, כדי "לשחרר" מחדש את הערים
ש"שוחררו" בשלב קודם.
כך "תשוחררנה" הערים שוב ושוב, למגינת ליבם של יושביהן, עד
שאחד הצדדים יותש.

אתה מתאר מלחמת גרילה , זה כנראה מה שיקרה , אבל "החליפות של דאע"ש" תעלם ומי שיותש זה המיעוט הסוני בעיראק - יגמר להם הכסף, המתנדבים כבר הפסיקו להגיע בהמוניהם והשלטון השיעי יתבסס.

יש לזכור שגם פעילות גרילה במדבר זה לא עניין פשוט אלו לא יערות וויאטנם או הרי טורה בורה באפגניסטן והטכניקה של זיהוי פעילות עויינת השתפרה מאוד .

נקודה אחרונה ואני חושב שהיא הכי חשובה - האוכלוסיה "בחליפות" שמחה שלהיות משוחררת. בניגוד לעבר, הם לא יתמכו בקיצונים מוסלמים שיחזירו אותם לימי הביניים. גם הם רוצים לחיות במאה ה 21 ולנהל חיים נורמליים.

באיזור בו אכזריות היא אמצעי קביל נפוץ וכמעט נדרש, דאעש לקחו את הקופה פשוט כי הם הלכו למקומות קיצוניים שאף אחד לא היה הגיע אליו לפניהם - אני מניח שהמקום היחיד בו קיימת אלימות קיצונית מהסוג בו הם משתמשים הוא אפריקה, אך שם (במיוחד לאחר סומליה 1993) לעולם כבר לא ממש איכפת עם שבט אחד שוחט שבט אחר כי סבתא של סבתא של סבתא של מובוטו גנבה למישהו אגוז קוקוס.במציאות של היום, מי שמבליט ומשווק את עצמו זוכה לתשומת לב ורייטינג ואצלם זה עבד מצויין. לא סתם הגיע הרגע בו אפילו אל קעידה החליט לחתוך את הקשרים עם דאעש, בתואנה שהמלחמה שלו היא נגד המערב ולא נגד אחיהם המוסלמים.

לאחר שדאעש החלו במסע הכיבוש הרצחני שלהם, השמועות והעדויות עשו את שלהם. לא חסרים סיפורים על אנשי דאעש שהגיעו לאור יום אל מוצבים של צבא עירק (החובבני והרקוב ברובו) ואיימו שהם חוזרים בעוד שעה ושוחטים את כל מי שיימצא במקום - החיילים בתגובה תפסו את הרגליים וברחו, לפעמים בלי לירות אפילו כדור אחד.

כאשר הכיבושים התרחבו והתקדמו, דאעש הבין שהוא עלה על הגל וחייב לנצל הצלחה. כך החלו החטיפות וההוצאות להורג של הזרים, אשר הופצו ושודרו לכל העולם. עבור עיניים מערביות זו היתה ברבריות מפלצתית, עבור קהל היעד של מי שיהפכו למגוייסי החוץ זה היה מעדן. דבר הוביל לדבר, ואותם קהלים - צעירים מוסלמים שחלקם היגרו מארצות ערב וצפון אפריקה וחלקם דור שני למהגרים - ראו בדאעש את "הדבר האמיתי", הזדמנות לנקום במערב ע"י מלחמה בבני בריתו במזרח התיכון.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מצד שני- טרור ככלי פוליטי הוא חרב פיפיות; ניסיון המהפיכות הצרפתית והרוסית מראה כי בשלב מסוים מי שבשלטון מתחיל לתקוף את הפלגים בצד שלו שמתנגדים לו;
כלים שנוצרו נגד מלוכנים/צאריסטים/כופרים, סופם שיופנו נגד חברי "הועד לשלום הציבור"/טרוצקיסטים/נראה בקרוב.

אני לא יודע כמה אתה מעודכן - דאעש עשו את זה מהרגע הראשון. כל מי שהואשם בפחדנות, עריקה, סטיה מחוקי השאריעה וכו' הוצא להורג כמו אחרון המורטאד.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

Mexico is another place where extreme violence happens .
The cartels made a habit of brutal murders.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

דיון סביב התמודדות צבאית מול דעא"ש הנו חסר תוחלת - עיקר קיומו של הארגון הוא סביב ההילה והאנרכיה שבתוכה הוא צומח וניזון. לארגון אין זכות קיום בתוך וכנגד מדינה אשר לתושביה אין הזדהות דתית עם הארגון - ולראיה דעא"ש לא מעז לתקוף את ישראל חירף נוכחותו הנושקת לגבולותינו.

כשבוחנים את דעא"ש חשוב יותר מהאבחונים הצבאיים גם לתת את הדעת לפסיכולוגיה של התופעה, שהנה רק עניין של זמן עד שתחלוף מאזורינו.

מאמר מעניין בנושא: http://www.e-ir.info/2014/10/28/psy...-secret-appeal/

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tamido כשבוחנים את דעא"ש חשוב יותר מהאבחונים הצבאיים גם לתת את הדעת לפסיכולוגיה של התופעה, שהנה רק עניין של זמן עד שתחלוף מאזורינו. מאמר מעניין בנושא: http://www.e-ir.info/2014/10/28/psy...-secret-appeal/

אם נשווה את דאע"ש לארגוני הטרור הפלסטינים, נראה שיש מרכיב משותף חשוב,
מה שגרם להמוני ערבים להזדהות עם הפלסטינים - גורם להם להזדהות עם דאע"ש,
ולכן הסכסוך הזה לא "יחלוף בקרוב".

באופן הכי פשוט - מדובר על סכסוך עדתי, המבוסס על הזדהות שבטית.
בסכסוך כזה, ערבים-סונים תומכים אוטומטית בערבים-סונים מול אויביהם השיעים העלווים והכורדים, ובוודאי מול האמריקאים והרוסים שמסייעים להם.
דרישותיהן הטריטוריאליות של דאע"ש נראות להם כמוצדקות,
הנסיון למגרם ולכבוש שטחיהם - ככיבוש.
ואם גבולות ישראל היו פרוצים כמו גבולות סוריה ועירק, היינו רואים המוני צעירים ערבים צמאי-דם דומים נוהרים גם לישראל, באופן דומה לנעשה בסוריה.


יש רק הבדל אחד גדול,
בעוד בישראל חוששים שהקמת מדינה פלסטינית תביא אלינו את המצב הקיים בסוריה ועירק,
בסוריה מצב זה כבר קיים,
ולכן חלוקת הטריטוריה תוך הקמת מדינה סונית - לא תגרום להידרדרות המצב.
בהינתן מדינה כזו, המשיכה לטוס ולהילחם במלחמה פנימית שבין סונים לסונים, תהיה נמוכה מאוד, וקיומה של מדינה איסלמית נחשלת ומפגרת שהמדינות סביבה לא מעוניינות לכבוש או להילחם זו בזו אלא רק להתגונן מול כיבוש מצידה,
לא יהפוך אותה למושכת אלא לדיסטופיה נוראה.

אין שום מרכיב אידאולוגי משותף בין הפלסטינאים לדאע"ש, והסקס אפיל של דאעש שמשך רבבות מתנדבים ב4 שנים האחרונות לא היה ולא יהיה קיים בארגונים הפלסטינאים (קרא הלינק ששלחתי) וע"כ בזמן שתופעת דאעש הולכת ודועכת לערוך דיון על היערכות עתידית לתופעה אינה רלוונטית.

הפלסטינים קיבלו במשך עשרות שנים תרומות וסיוע בצורות שונות,
כולל גם צבאות מתנדבים שנלחמו בישראל ממש.
היום הם מתחרים בכל אלו עם דאע"ש.

הפלסטינים זכו להרבה אהדה, אבל הצלחתם ביצירת מדינת-ג'יהאד הייתה חלקית והדרגתית מאוד.
עניין המתנדבים קיים גם פה, יש המוני מתנדבים שמגיעים כל שנה "לסייע", באופן חוקי לחלוטין.
בהעדר גבולות מחוררים, בהעדר גישה חופשית לנשק, העדר לחימה של ממש, והעדר כל הישגים צבאיים, משאירים הכל על אש קטנה.
לעומת הפלסטינים, הצליחו ליצור בבת אחת מדינת ג'יהאד בסוריה, עם ייבוא חופשי של נשק ולוחמים, הצלחות צבאיות, והבטחות אימפריאליות.

לא הוקם שום "צבא" מתנדבים של הפלסטינאים וכהיקף המתנדבים של הפלסטינאים שלחם לצדם בטל ב60 לעומת מה שקורה היום בסוריה ועירק. בעוד שהיו מספר מצומצם של לוחמים זרים לצד הפלסטינאים, בהנהגה הפלסטינאית לא היה כל ייצוג שלהם וזאת שבדאעש יש אחוז לא מבוטל של מתנדבים עם ייצוג לא פרופורציונאלי בהנהגה שלהם.
אותם מתנדבים שכן התגיסו לטובת הפלסטינאים עשו זאת מתוך שנאה לישראל או הזדהות עם הפלסטינאים, מתנדבי דאעש עושים זאת מתוך הזדהות אישית שלהם ופורקן של תיסכולם כמוסלמים - יש מעט מאד אם בכלל התיחסות לישראל בכל הסכסוך הזה.

לגבי שאר הצהרותיך הן יותר בגוון פוליטי וע"כ אתעלם.

ג'יש אל אינקאד': 5000 מתנדבים ערבים לא-פלסטינים .
לצידם גם נלחמו צבאות ממש, ומן הסתם גם מתנדבים פלסטינים,
בסוריה ועירק היה תהליך התאחדות בין הכוחות השונים, שהוביל למגוון הרחב שנקרא "דאע"ש".

כפי שאמרתי - למרות שמאבק הפלסטינים היה ועודנו פופולארי, הוא גם כושל.
לעומתו, ההצלחה בעירק וסוריה גרמו להתגברות זרם המתנדבים, וזה בתורו גרם גם לעליית חלקם לשכבות התעמולה וההנהגה.

ערבים-סונים הזדהו עם המלחמה העדתית של הפלסטינים (ערבים-סונים),
תרמו כספים רבים לאורך השנים לארגונים אלו,
וכמעט לא יכלו להילחם פיזית - אלא במסגרת פעולות טרור בינלאומי מצומצמות.

באופן דומה מזדהים עם המלחמה העדתית של הערבים-סונים בעירק וסוריה.
אבל שם לא חייבים להסתפק בתרומות,
אז יש את אלו שנוסעים להתנדב, ויש מערך תעמולה משוכלל לצורך זה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tamido לגבי שאר הצהרותיך הן יותר בגוון פוליטי וע"כ אתעלם.

אני טוען - שמתעלמים לחלוטין מהמימד העדתי.
אם תרצה להגיד שזה מסיבה פוליטית כלשהי - סבבה,
אבל למעשה בדיוק אותם טיעונים שמפנים לישראל מול ארגוני הטרור הפלסטינים, קבילים לגבי דאע"ש.
רק שהתירוצים הבטחוניים של ישראל לא תקפים, שהרי בסוריה ועירק כבר התרחשה הקריסה הבטחונית שבישראל חוששים ממנה.

שפשפתי עיני בתדהמה, הייתכן ובאמת הפנת אותי לצבא "ההצלה" הכושל של קאוקג'י מ1947 כהשוואה??!!
לא רק שהדוגמא ארכאית וכלל לא רלוונטית למצב הסוציו פוליטי הקיים היום באזורנו אלא גם עוד אותו "צבא" נוסד טרום הקמת המדינה ויצירת הישות הידועה היום כפלסטינאים ומנהיגי ה"פלסטינאים" דאז התנגדו להקמת אותו הצבא שמטרתו היה שמירת הסטאטוס קוו (שמירת עבר הירדן המערבי כולו תחת הממלכה ההאשמית או בתוך סוריה הגדולה), אך הצבא בסוף הוקם למורת רוחו של אל-חוסייני.

ולעניין מהות הדיון עצמו - ערבים/מוסלמים-סונים מעולם לא הזדהו עם הפלסטינאים יותר מערבים/מוסלמים- שיעים, והסכסוך הערבי-ישראלי מעולם לא היה שייך בלעדית לסקטור כזה או אחר של המוסלמים, ועיקר עזרת האומה הערבית/מוסלמית למאמץ הפלסטינאי היה, at best, בכסף ותו לא.

שוב, אין מקום להשוות בין תופעת דאע"ש לבין הסכסוך הערבי ישראלי.

עד המהפכה באיראן,השיעים לא התעניינו בגורל הפלסטינים ולא שלחו שום סיעו - לא כסף, לא ציוד, לא אנשים, ולא צבא.

ומדינות סוניות שלחו שוב ושוב את כל אלו לטובת הפלסטינים, אלא שמתנדבים - כבר לא באו בהמוניהם, אחרי שראו אפס הצלחות.
רק מרגע שהפלסטינים הצליחו לכבוש לעצמם שטח, העניין השתנה מבחינה זו.

במצב כזה לצד התוקף תמיד יהיה יתרון גדול במקום תקיפה... ולכוחות באותו מקום יכול להיות ולא יהיה סיוע
ארטילרי ואווירי

דאע"ש יחידים בסוריה שיכולים לתקוף "מחוץ לכפר" שלהם הם לא יושבים רק בהגנה ורק בקרבות רחוב

דאע"ש מורכב מקצינים של צבא אירק לשעבר ולמרות שנשק של דאע"ש מיושן הם יודעים לרכז מאמץ במקומות חשובים ויודעים להשתמש בשריון ונגמ"שים וארטילריה

אם לדעתך הצד התוקף נהנה מיתרון כשמדובר בשטח גדול - מדוע הצדדים
התוקפים את דאע"ש לא נהנים מיתרון זה ו"מנפנפים" אותם ממרחבי עיראק ו"סוריה"?

אתה כותב שדאע"ש הם היחידים שיכולים "לתקוף מחוץ לכפר שלהם" - לדעתי, דווקא
לצבא סדיר קל יותר לתקוף מחוץ ל"בסיס" שלו, לא?

אתה כותב שדאע"ש מורכבים מקציני צבא עיראק לשעבר ולכן הם יודעים
לרכז מאמץ להשתמש היטב ברק"ם וארטילריה - מדוע סבור שהם יודעים לעשות זאת טוב
יותר מהכוחות הלוחמים מולם?
אגב, בקשר לזה, אל תשכח שחלק גדול מאוד מדאע"ש הוא כל מני מתנדבים מוסלמים מארצות
אירופה, שאני בספק אם החזיקו בחייהם רובה, לפני שהוטלו למערכה מול צבא עיראק או החיזבאללה.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שבריר שניה אם לדעתך הצד התוקף נהנה מיתרון כשמדובר בשטח גדול - מדוע הצדדים התוקפים את דאע"ש לא נהנים מיתרון זה ו"מנפנפים" אותם ממרחבי עיראק ו"סוריה"? אתה כותב שדאע"ש הם היחידים שיכולים "לתקוף מחוץ לכפר שלהם" - לדעתי, דווקא לצבא סדיר קל יותר לתקוף מחוץ ל"בסיס" שלו, לא?

דאע"ש לא נשארים בשטח כבוש... כבשו כפר מרכיבים אדמיניסטרציה מקומית ממנים שופט מתקדמים הלה

לא מבזבזים כוחות על אחזקת שטח

צבא סדיר שתוקף דאע"ש מתקדם בכבישים וחייב להשאיר בכל עיר וכפר ובכל X ק"מ כביש חיילים
חיילים אלה מותקפים על ידי יחידות מוביליות של דאע"ש וצבא סדיר סופג אבדות כבדות
כבישים נחסמים ומתקפה נפסקת

אז שולחים יחידות חזקות של צבא סדיר לפתיחת כבישים וברגע זה דאע"ש תוקפים כוח קידמי עם עשרות מתבדים קצת שריון וארטילריה

דאע"ש נלחמים כמו צבא קטן מורכב מיחידות מיוחדות

"עשרות מתאבדים" לא, למרות שגם 2-3 מכוניות תופת יכולות להוות איום וגם גורם מרתיע/מעכב.

ולקרוא לכל דאעש "צבא קטן מורכב מיחידות מיוחדות" זה לתת לו הרבה יותר מדי כבוד. נכון שיש לו לא מעט לוחמים ותיקים ומנוסים, ומצד שני יש בו גם הרבה מאוד מתנדבים חדשים וחסרי כל ניסיון. לא מזמן פורסם שחלק מאותם מתנדבים מגיעים מאירופה ושאר העולם, עוברים אימון קצר ולא ממש רציני וישר נשלחים אל מטחנת הבשר בלי להבין לקראת מה הם באמת הולכים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

גם לא כל מתנדבים חסרי ניסיון

אם מצרפים מתנדבים ליחידות חזקות ומנוסות מתנדבים לומדים מהר

חוץ מזה דעא"ש מאוד ציניים ומנצלים אנשים אלה "בשר תותחים" ומתבדים

דאע"ש מורכב בחלקו הגדול מתושבי הכפרים,
ולכן מרגע שכפר נכבש, הם שמים אדמיניסטרציה שגם הכפר וגם הם מרוצים ממנה,
הכפר מספק לוחמים,
ביזה, שפחות, בתים שהיו של בני מיעוטים, או לחלופין ג'זיה,
וכל עוד הסונים בכפר מרוצים - הכל מתקתק.

זה לא עובד בכיבוש עויין - כי הכפר מתנגד, וברגע שהכוחות יצאו, יפעל נגד השליט המוצנח.
וצריך לספק כוח לאבטח את השליט והאדמיניסטרציה,
ואז צריך גם להתחיל לאבטח את ההגנה על אותו כח,
ונוצר שטח שהופך מעוז מבוצר, או שמאבדים בו שליטה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Vasya צבא סדיר שתוקף דאע"ש מתקדם בכבישים וחייב להשאיר בכל עיר וכפר ובכל X ק"מ כביש חיילים חיילים אלה מותקפים על ידי יחידות מוביליות של דאע"ש וצבא סדיר סופג אבדות כבדות כבישים נחסמים ומתקפה נפסקת

משמע דאע"ש נמצא כבר בכפר הכבוש, וברגע שהכח העיקרי מתקדם, מתחיל לזנב בכוחות הקטנים שנשארו לאבטח.

ניכר שגם אסד וגם ארה"ב לא יודעים להתמודד עם סוג לוחמה כזה.
איך טיפלו בה בדגסטאן וצ'צ'ניה?

הצבאות הסדירים היחידים שכרגע נלחמים בדאע"ש באמת הם צבא מצרים בסיני, צבא עיראק הגרוע וצבא סוריה שהותש קשות במלחמת האזרחים וגם ככה לא נחשב לאיכותי במיוחד.

צבאות המערב, כגון מדינות נאט"ו, מסתפקות בכמה עשרות גיחות הפצצה ביום, וזה בהחלט לא מספיק נגד דאע"ש. צריך, מה שנקרא, "מגפיים על הקרקע", וכרגע אין נכונות במדינות המערב לעשות זאת.

כך שדאע"ש לא מתמודד כרגע מול שום צבא איכותי אלא רק מול צבאות כושלים או מתפרקים, ופה ושם מול הפצצות מהאוויר של צבאות המערב, דבר שאפשר להתמודד אתו בקלות באמצעות מגינים אנושיים.

אגב, בעת כתיבת שורות אלה ארע פיגוע דריסה קטלני בניס שבצרפת. משאית נכנסה בעשרות חוגגים וככל הנראה נהג המשאית גם פתח באש אחרי שדרס עשרות בני אדם.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

צבא מצרי עם מסוקי אפצי ומטוסי F-16 וטנקים אברמס והרבה מאוד כוחות מול קומץ של אנשים בזירה מבודדת לא מצליח במיוחד...

בסוריה סיפור אחר

דאע"ש בסוריה ואירק אירגון מקצועי עם ידע: איך מכניסים כוחות לקרב עם ידע אך מפעילים כוחות בסדר פלוגה עד גדוד עם ידע בהפעלת שריון ועם ידע טקטי

כך שגם צבאות סדירות לא מצליחות במיוחד נגד דאע"ש

זה כמו בדיון שהיה לכם על מספרים על הנייר,
החלק המרכזי בלוחמה בטרור ובלוחמה א סימטרית הוא מודיעין ואיתור.
כל כוח האש שבעולם לא יעזור אם לא תדע לאן לכוון.

היה מודיעין טוב ומטוסים טסו להפציץ שיירה... הבעיה בניהול נכון ובחוסר כוחות לכל מטרות ובגודל של מדינה
לנצח אפשר רק אם מנהלים מלחמה מובילי בקרקע
הראיון של בלץ נולד בזמן מלחמת אזרחים ברוסיה ומלחמת אזרחים בסוריה מחזירה את הראיון לחיים

אתה מתכוון לבליץ?

אבל כרגע דווקא ישנם "מגפיים על הקרקע" שנלחמים בדאע"ש - אלה כוחות
צבא עיראק המשוקם, החיזבאללה עם הניסיון שצבר מולנו ובמהלך
הלחימה הארוכה בסוריה, הכורדים שמביאים הרבה מוטיבציה ואולי גם
אימון מערבי כזה או אחר, צבא אסד שחייליו מגיעים עם הכשרה צבאית, שכירי חרב ועוד.

כפי שכתבתי בתחילת האשכול, ה"מגפיים" האלה נהנים מהכשרה צבאית כזו או אחרת ולא
"סובלים" מעכבות מוסריים יותר מדי או מהצורך לציית לאמנת ז'נבה.
הכוחות האלה מאורגנים יותר מדאע"ש, בעלי ניסיון, בעלי גישה לנשק תקני ולא נאלצים
להסתמך על נשק שלל ונלחמים כדי להגן על איזשהו בית שלהם, ולא כדי לכבוש בית ממישהו אחר.

האם אתה חושב שדאע"ש אינם מותשים מהלחימה הממושכת?
דאע"ש הרי מוצאים כל הזמן שיטות חדשות ונוראיות להרוג לוחמים שלהם
שניסו לברוח משדה הקרב או שרצו לעזוב, כדי להרתיע אחרים מלעשות זאת.

מדוע אתה חושב שהצעירים המוסלמים הרבים שהתנדבו לדאע"ש מאירופה או ממדינת מוסלמיות
מגיעים עם ניסיון קרבי שהופך אותם לאיכותיים יותר?
מה לגבי אותם תושבי כפרים ועיירות, שנכבשו והצטרפו/צורפו בכוח לדאע"ש. מדוע אתה חושב
שהם לוחמים איכותיים יותר?

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

"דאעש: תמונת מצב ומגמות להמשך" / ד"ר ראובן ארליך. יולי 2016 (*) (**) (***) - סיכום

עיקרי הדברים מתוך המאמר המלא:

• לפני שנה, ההבנה היתה כי "המערכה עדיין לא הצליחה לפגוע ביכולותיו הצבאיות והממשלתיות של דאעש,וכי הארגון הולך ומתחזק"
  
• בשנה שחלפה מאז, השתנו פני הדברים: "תנופת התפשטות וההתחזקות של דאעש נבלמה.
  המערכה נגדו הפכה ליעילה הרבה יותר ושטחי שליטתו בעיראק, סוריה ובלוב הולכים ו"מתכווצים". "
  
• יחד עם זאת, בשנה החולפת הצליח דאעש לשכלל ולהפיץ את פיגועי הטרור שלו ברחבי העולם
  ובנוסף, המותג "דאעש", על האידיאולוגיה שלו ושיטות הפעולה שלו, הולך וקונה אחיזה בקבוצות
  מוסלמיות-ג'יהאדיסטיות ברחבי העולם.
  
• "בעוד שבתחום ההתקפי נחלה הקהילה הבינלאומית הצלחות הרי שבתחום הסיכול היא כשלה פעם
  אחר פעם במתן מענה הולם למתקפת הטרור של דאעש"
• במאי 2015 עמדה בשיאה התפשטותו הטריטוריאלית של דאעש בעיראק ובסוריה.
  בשנה שחלפה מאז הצטמצם באופן ניכר השטח הנתון למרות הארגון.
• בעיראק: "מרבית הערים והמרחב הכפרי שמסביבם נכבשו ע"י צבא עיראק, בסיוע אווירי של ארה"ב
  ומדינות הקואליציה, ובסיוע מליציות שיעיות או בני השבטים הסונים." כאשר "פעילי דאעש שנדחקו מהערים התפזרו באזורים הכפריים או באזורים המדבריים. משם הם
  ממשיכים לנהל פעילות טרור וגרילה נמרצת נגד הכוחות העיראקים, נגד יעדי ממשל עיראקים ונגד בני העדה השיעית"
• בסוריה: הכוחות הכורדיים, בסיוע ארה"ב, מתרכזים בשחרור שטחים קרובים לגבול הטורקי.
  כוחות אסד, בסיוע רוסיה וחיזבאללה, שיחררו ערים מרכזיות במזרח סוריה
• בלוב: דאעש מאבד מאחיזתו בשטחי לוב בעימותים עם כוחות מקומיים כדוגמת הארגון "שחר לוב" (קואליציית כוחות איסלמיים, המאגדת בין היתר כוחות של אל-קאעידה, הפלג
  הלובי של תנועת "האחים המוסלמים" וברברים . ש"ש).
• "בשנה האחרונה נפגעה יכולת המשילות של דאעש בשטחי הליבה ובאזורים נוספים" בעיקר
  הודות לפגיעה ביכולתו הכלכליות של הארגון, בדגש על יכולתו לייצר ולסחור בנפט ולגבות מסים
  בשטחים שבהם כבר אינו שולט.
  "הירידה בהכנסות פגעה ביכולת דאעש לספק שירותים זולים (או חינמיים) לאוכלוסייה ובכך נפגעה במידה מסוימת האטרקטיביות של המדינה האסלאמית".
• הסיבות העיקריות להחלשות דאעש הן:

  1."הגברת האפקטיביות של המאמץ הבינלאומי נגד דאעש". בעיקר: הצטרפות רוסיה למערכה, שיפור
  יעילות התקיפות של ארה"ב ובני בריתה, שיפור באיכות המודיעין ההתקפי, עליה בהיקף הסיכולים
  הממוקדים ושימת הדגש על פגיעה כלכלית בארגון.
  2."שיפור הכשירות הצבאית של הכוחות המקומיים בעיראק ובסוריה"
  3." הירידה בכשירות הצבאית של דאעש" הנובעת מ:קשיים כלכלים של הארגון, פגיעה ביכולת התנועה של
  פעילי הארגון בתוך המרחב של עיראק וסוריה, קושי בשימור הקשר הלוגיסטי עם גורמים חיצוניים ושורת
  סיכולים ממוקדים מוצלחים שהביאו לירידה באיכות הפיקוד וההנהגה בארגון.
  4."החמרת צעדי הסיכול והמנע של תורכיה" כאשר "הגברת האפקטיביות של פעילות הכוחות
  התורכים פגעה ביכולתו של דאעש להעביר לוחמים זרים ואספקה לסוריה, לייצא תוצרי נפט לתורכיה, ולשגר פעילים מבצעיים לחו"ל."

• לעומת "החדשות הטובות" של ההצלחות במאבק בארגון, קיימות, כאמור, "שתי חדשות רעות".
  "הראשונה: הגברת מתקפת הטרור ברחבי העולם ושיפור ביכולת הביצוע.
  השנייה: התפשטות דאעש לזירות חדשות במדינות העולם, למרות היחלשותו בשטחי הליבה שלו.
  הקהילה הבינלאומית ושרותי המודיעין ברחבי העולם עדיין לא הצליחו לתת מענה הולם לשתי התופעות הללו."
• ככול האמור בפיגועי הטרור ברחבי העולם, המאמר מבחין בין "שלוש רמות של תכנון וביצוע":

  1."רמת העל, פעולות שהם פרי יוזמה וביצוע של מפקדת דאעש בסוריה; "
  2."הרמה המקומית, פעולות שהן יוזמה וביצוע של התארגנויות ופעילים מקומיים של דאעש במדינות השונות; "
  3." "פיגועי השראה", פרי יוזמה וביצוע של "זאבים" בודדים, ללא אכוונה או סיוע מצד דאעש וללא ידיעת הארגון. "

• ככול האמור ב"התפשטות דאעש למדינות\אזורים מוסלמים נוספים ברחבי העולם", אשר
  על-פי המאמר "להתפשטות זאת יש פוטנציאל טרוריסטי רב, שעדיין לא מוצה", מונה המאמר
  את "עשרת השלוחות הבולטות" של דאעש כיום:
  לוב, חצי האי סיני, סעודיה, אלג'יריה, מערב אפריקה, אפגניסטן/פקיסטן, בנגלדש, קווקז, תימן והפיליפינים.
• המאמר מציין את המגמות העתידיות לדעת כותבו:

  א. "תימשך הפגיעה ב"שטחי הליבה" של דאעש בעיראק ובסוריה, עד למערכה על כיבוש מוצול ואלרקה (שתהייה מורכבת ומסובכת);
  ב. בו בזמן ימשיכו דאעש ותומכיו לקיים פעילות אינטנסיבית של טרור וגרילה" כאשר דאעש עלול לנסות ולפגוע דווקא בישראל, כדי להציג "הצלחה".
  ג. "דאעש ימשיך "להתכווץ" עד שבסופו של תהליך יוכח, כי יומרתו להקים מדינה אסלאמית או ח'ליפות אסלאמית ברת-חיות הינה חזיון תעתועים"
  ד. "דאעש יפסיק להיות "מדינה אסלאמית" או "ח'ליפות" וישוב להיות ארגון טרור ג'האדיסטי הפועל בקרב המוסלמים הסונים, כפי שהחל את דרכו, אולם עם יכולות מבצעיות משופרות בהרבה."
  ה. "החשיבה המדינית-אסטרטגית של ארה"ב, רוסיה והקהילה הבינלאומית הינה בכיוון חזרה למבנה הקודם של מדינות הלאום שקרסו, עם תיקונים מתחייבים. אולם תפיסה זאת נדונה לכישלון, שכן לאחר שקרסו מדינות הלאום הללו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. לפיכך יהיה צורך בחשיבה חדשה, אשר תעלה בקנה אחד עם המציאות בשטח. רעיונות ההסדרה שעל גיבושם עמלים עתה המעצמות עם נציגים בלתי מייצגים של האופוזיציה הסורית, אינם ברי מימוש."

• המאמר מסיים בהתייחסות קצרה ל"הארגון ה"מתחרה" לדאעש - ג'בהת אלנצרה, שלוחת אלקאעדה בסוריה", לקשר בין היחלשותו של דאעש לבין התחזקותו של ג'בהת אלנצרה ולסיכונים הגלומים בכך.
  

(*): הרצאה (מורחבת) של ד"ר ראובן ארליך, שניתנה בכנס הבינלאומי
השני למודיעין וליחידות מיוחדות ב-19 ביולי 2016.
מתוך אתר "מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית"
במרכז למורשת המודיעין - מל"מ.
קישור למאמר באתר: http://www.terrorism-info.org.il/he/article/21039

(**) הניסוחים המקוריים מהמאמר מובאים כציטוטים כאשר בינהם משולבים
ניסוחים שלי, לצורך קיצור ופישוט.
למרות שאני דבק בכתיב 'דאע"ש', בראשי תיבות, במאמר שם הארגון נכתב 'דאעש' ולכן
שמרתי על צורת כתיב זו גם בניסוחים שלי.
שלבתי בטקסט קישורים חיצוניים, להרחבה בנוגע למושגים מסוימים.
הסקירה הנ"ל מובאת כך שמי שמעוניין יכול לחקור את הנושא מתוך הכתוב וללמוד מתוך נקודת
ההסתכלות של כותב המאמר. שימו לב להתאמה או לסתירה בין הדברים המובאים לעיל, לבין
מה שכבר צוין באשכול על-ידי גולשים אחרים.

(***) קישור למאמר בפורמט PDF בכתובת: http://www.terrorism-info.org.il/Da...6_632281544.pdf

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

אתר NBCNews מדווח [1] כי לידיו הגיעה מפה, המציגה את
ההתפשוטות הנרחבת של ארגון דאע"ש ברחבי העולם.
המפה מציירת 'תמונת מצב' בעייתית ביותר.

<<< קישור ישיר לתמונת המפה שבכתבה >>>

עקרי הדברים (ההדגשות להלן שלי):

הכתבה טוענת כי מדובר במפה שהוכנה כחלק מתדריך סודי של
'המרכז הלאומי ללוחמה בטרור בארה"ב', עבור
צוות הבית הלבן באוגוסט 2016.

המפה מתארת את ההתרחבות הגלובלית של ארגון הטרור דאע"ש,
מתחילת דרכו ועד עתה וכיצד שילש את מספר המדינות שאליהן
התפשטו או מתפשטות, הוא או אחת מנציגויותיו.

על-פי נתוני מחלקת המדינה האמריקאית, ב-2014 דאע"ש פעל ב-7 מדינות.
ב-2015, על-פי מחלקת המדינה, דאע"ש התרחב לכדי פעילות ב-13 מדינות.
המפה הנוכחית (2016) מציגה 18 מדינות שבהן דאע"ש פעיל לחלוטין
ומוסיפה 6 מדינות שבהן ישנם "סניפים מקומיים" של ארגוני טרור
שניתן לראותם כ"שואפים להשתיכות לדאע"ש":
מצרים, אינדונזיה, הפיליפינים, מאלי, סומליה ובנגלדש.

המפה איננה מציגה את האזורים בהם דאע"ש שואף
לפעול ואת האזורים בהם ביצע מתקפות טרור, שאם לא-כן, היתה
התמונה העולה מהמפה חמורה אף יותר.


כתבות follow-up, המצטטות את הכתבה המקורית: [2], [3] ב'מקורות' להלן.





------- מקורות --------
[1] כתבת המקור: אתר nbcnews. תאריך 3/8/16, כותרת:
New Counterterrorism 'Heat Map' Shows
ISIS Branches Spreading Worldwide
by WILLIAM ARKIN, ROBERT WINDREM
and CYNTHIA MCFADDEN
קישור ישיר לכתבה

[2] כתבה באתר העיתון The SUN מאת NEAL BAKER
3rd August 2016. קישור ישיר לכתבה

[3] כתבה באתר העיתון The Daily Mail. מאת Ashley Collman
For Dailymail.com 12:46 GMT 03 Aug 2016
קישור ישיר לכתבה

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

בכירי צה"ל לשעבר מעריכים: עם שלוש אוגדות אפשר להביס את דאעש

בכירי צה"ל לשעבר מעריכים: עם שלוש אוגדות אפשר להביס את דאעש
הפיגועים בפריז וההתערבות הרוסית מאיצים את ההכנות למבצע קרקעי נרחב, בשתי חזיתות,
 בעיראק ובסוריה. בכירים לשעבר בצה"ל שרטטו השבוע קווים לדמות המערכה שבדרך

• אמיר אורן
• 04.12.2015

בחדר דיונים בבסיס צבאי, סמוך לתל אביב, התכנסה השבוע קבוצת קצינים בכירים בדימוס בצה"ל. היו שם מפקדים רמי דרג — גנרלים ואדמירלים עתירי כוכבים, בלשון צבאות זרים — שפיקדו עד לפני שנים מעטות על המטכ"ל, על זרועות האוויר והים, על פיקודים מרחביים, על חטיבת המחקר באמ"ן ועל אגף המבצעים. כולם מנוסים במערכות, מעודכנים בנתונים, בקיאים בטכנולוגיות ובתורות לחימה ובתהליכי קבלת ההחלטות, נפגשים תכופות עם עמיתים אמריקאים ואחרים. הם מעדיפים, כרגע, להישאר בעילום שמותיהם המוכרים.האכסניה היתה מקרית, לנוחות המשתתפים, אבל הידע שנצבר במוחותיהם של הגמלאים הטריים מהמטכ"ל היה מתוצרת צה"ל. המארח, אלוף־משנה במילואים ד"ר גבי סיבוני מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, ביקש מהנאספים להתוות קווים לתכנון השלבים הבאים במערכה נגד דאעש בעיראק ובסוריה. לצורך זה, הוסט הצדה העיסוק במעטפת המדינית והפוליטית, הקובעת אם בכלל תהיה מערכה כזו. הנחת המוצא להדמיה היתה שאכן מעצמות העולם והאזור התגברו על לבטיהן, השתחררו מהשיתוק שהטילו על עצמן והחליטו להוסיף לתקיפות האוויריות, הנמשכות זה כשנה וחצי, ולפעילות הגורמים המקומיים השונים, גם ממד קרבי בכוחותיהן היבשתיים. השאלה היתה לא "האם", אלא "איך", בידיעה שהד חיצוני לפרסום תוצאת הדיון עשוי לחזק את תומכי המבצע.
כמו בכל דיון צבאי בחלופות הנשענות על אי־ודאות, נשמעו גם בהדמיית קצונת המילואים דעות שונות, אך המחלוקת לא היתה מהותית. הסתמנה הסכמה נרחבת, מהסוג שבוודאי היה מוצג לפנטגון אילו התעניינו ראשיו בהערכות מקצועיות של ישראלים המוכרים להם משנים רבות של מפגשים בוושינגטון, בנאט"ו, בפיקוד אירופה (יוקו"ם) ובקריה.
הנקודות המרכזיות:
· שתי הזירות המשיקות של דאעש יטופלו בו־זמנית ולכל רוחב החזית בידי שתי קואליציות — המזרחית (עיראק) בהובלה אמריקאית והמערבית (סוריה) בהובלה רוסית.
· הסמכות להפעלת הכוח חייבת לבוא ממועצת הביטחון של האו"ם, כי רוסיה לא תסכים להשתתף במבצע שהחלטות עליו מתקבלות במסגרת שאין לה בה וטו, בוודאי לא ברית נאט"ו.
· בכל אחת משתי הקואליציות ייכלל רכיב ערבי, בנוסף לכוחות עיראקיים וסוריים — ממדינות המפרץ, מירדן, אולי ממצרים.
· הפעולה הצבאית אינה יכולה להשמיד את רעיון חידוש החליפות ואינה מכוונת נגדו. התכלית היא השמדת האויב המתקרא המדינה האיסלאמית, על מנהיגיו, מפקדותיו, מערכיו ונכסיו.
· התקיפות האוויריות, במיוחד אלה האמריקאיות בחימוש מדויק, גורעות בהדרגה מעוצמת דאעש ומאותתות תנופה ותפנית חיוביות, אך כשאין מדובר במדינה רגילה ובמשטר עם הגיון מדינתי, ההישג האווירי מתבזבז עד מהרה אם לא נצמד אליו, בלי השתהות, ניצול הצלחה קרקעי. לכן נדרש סנכרון של פעולות האוויר והיבשה, בכל אחת מהזירות והקואליציות.
· המערכה הכלכלית — פגיעה בנכסי הכספים והמסחר המממנים את פעילות דאעש — משלימה את המערכה הצבאית, אך אטית מכדי לייתר את המבצע הקרקעי.
· דאעש, כדברי קצין בכיר מאוד בדימוס, שהתנסה בלחימה נגד חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה, "אינו ארגון טרור, אלא ממשל עם שטח" — ולכן פגיע יותר משהיה אל־קאעדה בשיאו — אף שהוא גם מפעיל טרור. לצד המערכה ההתקפית נגדו, בביתו, נדרשות פעילויות אבטחה והגנה בערי המערב. ייתכן שהפיגועים יתגברו ככל שדאעש יוכה, אך אסור שהחשש מכך ירתיע מהתקפה, שבלעדיה יתעצם דאעש, ילהיב מתנדבים ויפיל אימה.
· המטרה, הבסת דאעש והשמדתו, מתורגמת למשימות השוללות ממנו שטח ושליטה באוכלוסייה. תוצאות לוואי רצויות הן השגת פתרון מדיני בסוריה, ללא בשאר אסד (המחלוקת האמריקאית־רוסית שוב אינה איכותית, אלא כמותית, על ממד הזמן — אי־שם בין "מיד" לבין "בסוף התהליך") וסכירת מבול הפליטים המאיימים להגר לאירופה.
· להצלחות דאעש עד כה תרמה ההתנגדות הקרקעית החלשה. מול כוחות חזקים יותר, אך רחוקים מיכולתן של המעצמות, כגון הכורדים בעיראק, איבד דאעש חמישית מתחום שליטתו בתוך שבועות מעטים. מדינת דאעש היא אויבת חלשה, שתתפרק במהרה, בתוך שבועות מעטים ואולי אף בתוך ימים, אם ייפגעו מרכזי הכובד שלה.
· שלושת מרכזי הכובד הם יעדים עירוניים — מוסול ורמאדי בעיראק ובירת דאעש, רקה, בסוריה. לכיבוש כל אחד מיעדים אלה יוקצה צוות קרב אוגדתי הכולל חטיבות חי"ר מוסק, ממוכן ורגלי; סיוע באש רקטית וארטילרית; יחידות הנדסה להתגברות על מכשולים ומטענים; וגורמי מודיעין. מפקדת גיס בעיראק, מפקדת גיס בסוריה.
שלוש אוגדות, נשמע מוכר: כמו ב"צוק איתן". בזכות השיפור העצום במודיעין למטרות ובדיוק מהאוויר, סדר כוחות זה קטן מארבע האוגדות שהופעלו בלבנון ב–2006 ומהחמש של "חומת מגן".
ההיסוסים שליוו את שני המבצעים הישראליים הגדולים של העשור שעבר מאפיינים גם את עכבותיו של הנשיא ברק אובמה. אריאל שרון לא היה מסוגל להגשים את נבואות מבקריו ולחזור קרקעית ללבנון (וממשלות הליכוד לא הצליחו להורות על נסיגה מלבנון, פן יילחצו לנמק את הפלישה הכושלת ב–1982). תהליך אוסלו הפריע לממשלות בהשתתפות מחוללי התהליך להגדיר את הרשות הפלסטינית בהנהגת יאסר ערפאת כאויבת ולכבוש מחדש את הערים שפונו, כדי לפרק את תשתית הטרור. אבל כמו שהטבח במלון פארק הסיר את המחסום לפעולה קרקעית גדולה בגדה, שיטח הטבח בפריז את המשוכה הצרפתית, הבריטית והגרמנית בפני מבצע יבשתי נגד דאעש; ואובמה, שהשקפתו הרעיונית והמראתו הפוליטית נבעו מהתנגדות למלחמות ברירה, מה עוד מלחמות נגד משטרים בארצות האיסלאם, נדחק בהתמדה להכרה בכורח שבמלחמת חורמה נגד דאעש. כמו וודרו וילסון ופרנקלין דלאנו רוזוולט, שהבטיחו להשאיר את האומה האמריקאית וצבאה מחוץ למלחמות העולם, אך נאלצו להפר את נדריהם, גם אובמה בא כדי להוציא (את האמריקאים מאפגניסטאן ומעיראק) וייצא כשהוא מביא (כוחות לעיראק ולסוריה).
אובמה נבחר כתשליל של ג׳ורג׳ וו׳ בוש, לא של אביו. בוש האב, סגנו של רייגן, תמך בהתקפלות האמריקאית מלבנון בתחילת שנת הבחירות לנשיאות 1984. קדמו לכך הפיגוע נגד המארינס בחאלדה, על 240 חלליו, תקיפות אמריקאיות של מטרות סוריות בלבנון ונפילה בשבי הסורי של נווט אמריקאי. הסובייטים באו אז להגנת משטרו של חאפז אסד, כמו שב–1970 התייצבו עם טילי קרקע־אוויר וטייסות קרב להגנת גמאל עבד אל־נאצר, לנוכח הפצצות העומק של חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה. כיום מתרגשים בישראל מטילי אס–400, המכונים גם סא"ם–21; ב–1983 הציבו הסובייטים מערכי אס–200, סא"ם–5, שאתגרו את חיל האוויר. ההבדל הגדול הוא שהסובייטים התכווצו בינתיים לרוסים, היחסים הדיפלומטיים בין מוסקבה לירושלים חודשו ומתקיימת הידברות משולשת, רוסית־ישראלית־אמריקאית, על בטיחות טיסה וניתוק מגע בסכנת מפגש. דובר הכוחות האמריקאיים הפועלים נגד דאעש בבגדאד הבחין שלשום בין שלבים שונים בפעולת מכ"ם הטילים הרוסיים. המכ"ם "קורן", משמע פועל, אך אינו "צובע" את המטוסים האמריקאיים וממילא גם אינו "נועל" עליהם.
בוש האב, שחשש מהפסד של רייגן ב–84׳ ונבחר לנשיאות ב–88׳, נאלץ לצאת למערכה נגד סדאם חוסיין משום ששליט עיראק טעה באבחון אופיים של העם האמריקאי ומנהיגו. באוגוסט 1990, לאחר הפלישה העיראקית לכוויית, היתה לצבאו של בוש משימה כפולה — לבלום פלישה נוספת לסעודיה ולהיערך לסילוק עיראק מכוויית — והמדינאים, בניצוח שר החוץ ג׳יימס בייקר, רקמו את הברית המערבית־ערבית־סובייטית נגד סדאם, ברית אנטי־בגדאד. זה דגם ישים למטלה של אובמה בשבועות הקרובים: שתי זירות (אז סעודיה וכוויית, עכשיו עיראק וסוריה), תיאום עם מוסקבה (אז מיכאיל גורבצ׳וב, עכשיו ולדימיר פוטין), כוחות ערביים (אז כולל אוגדות מסוריה וממצרים, להלכה בפיקוד קצין סעודי) — ובסופו של דבר תקיפות אוויריות ומהלך יבשתי לתוך עיראק, שנבלם בהחלטת בוש לאחר 100 שעות.
הקצונה הבכירה בצבא האמריקאי כיום השתתפה במלחמת 1991 בדרגות זוטרות. במלחמת 2003 ובמעורבות הממושכת והמדממת שלאחריה היו בכירי הקצינים המכהנים עכשיו בתפקידי המפתח במטות המשולבים, במפקדות האזוריות ובכוחות זרוע היבשה וחיל הנחתים מפקדי חטיבות וגדודים. הם למדו על בשרם, הלכה למעשה, את מורכבות הפעילות בסביבה הביטחונית, התרבותית והחברתית הסבוכה של עיראק. כך יו"ר המטות, גנרל המארינס ג׳ו דאנפורד, וכך מפקד הזירה בעיראק, איראן, סוריה, ירדן וכל השאר (סנטקו"ם), גנרל לויד אוסטין. במערכה היבשתית הגדולה נגד דאעש ימלא אוסטין את תפקידם של נורמן שוורצקופף ב-1991 ושל טומי פרנקס לאחר תריסר שנים, אבל הפעם יידרש תיאום עדין עם יוקו"ם, האחראי לישראל ולמדינות נאט"ו, שמפקדו — גנרל חיל האוויר פיליפ ברידלאב — הוא הלוחמני בקצינים האמריקאים ביחסו לרוסיה; עם פיקוד המבצעים המיוחדים; ועם הפיקוד האסטרטגי, הכולל גם את טייסות התקיפה ארוכת הטווח.
המפקד האמריקאי של גיס 3 ובסיס פורט הוד שבטקסס הוא גם מפקד המבצע בעיראק (והפשיטות מעיראק לתוך סוריה), גנרל שון מקפרלנד, שנודע לתהילה בכיבוש המחודש של רמאדי — אותה רמאדי שלימים נפלה לידי דאעש ושכעת מתבצרים בה ובמנהרותיה, תחת הפצצות אמריקאיות שיטתיות, 600 עד 1,000 מלוחמי הארגון, החיים "ככלבים", לדברי שר ההגנה אשטון קרטר השבוע. קרטר, שאינו חושש להישמע לוחמני יותר מאובמה, גם לא היסס להשמיע בחיוב וכעובדה את המלים האסורות, "מגפיים על הקרקע" (באמריקאית זה נשמע דומה יותר לבוץ).
אמנם בפנטגון נזהרים לדבר על שלבים — "בידוד" (הסתיים; נותקו צירי האספקה ליעדים העיקריים), "טיהור" (בתחילתו) ו"ייצוב" (השלב הרביעי, שיקום אזרחי, יושאר הפעם למדינית המארחות) — ולוח הזמנים נקוב בחודשים, אך פוליטית ברור שהמבצע מוכרח להסתיים לא יאוחר מהאביב, כך שהמועמדת הדמוקרטית לנשיאות הילרי קלינטון תוכל לברך עליו בדיעבד. השבוע, בהתמודדות מול יריב משמאל, ברני סאנדרס, הסתייגה מתגבור קרקעי. בבחירות הכלליות תוכל להתמרכז: הרפובליקאים העוסקים בביטחון ברצינות, דוגמת ג׳ון מקיין, תומכים במבצע. תחת פיקודו של מקפרלנד תימצא כנראה אוגדה אמריקאית אחת — כרגע זו אוגדת הצנחנים 82, שסגן המפקד בה הוא קצין בריטי — בתוספת חטיבות וגדודים ממדינות אחרות.
בין הקצינים הישראלים במילואים שהשתתפו השבוע בהדמיית המבצע נגד דאעש היו גם יוצאי "שלדג" ו"מגלן", יחידות שאחת מאחיותיהן האמריקאיות שלחה לעיראק פלגת פשיטה וייצור מטרות לתקיפות מדויקות. פשיטה, להבדיל מפלישה, ובמינוח האגדי של רפאל (רפול) איתן באוזני שר החוץ במימשל ג׳ימי קרטר, סיירוס ואנס, "אנחנו נכנסים, אנחנו הורגים, אנחנו יוצאים". הרוסים ישמחו בוודאי לשמוע שבאחד מגלגולי פיתוחן של יחידות החדירה העמוקה בצה"ל הודבק להן הכינוי צסק"א — צוות סימון קרקע אוויר. בצה"ל, כמו בצבא האמריקאי, מהדהדת לעתים תודעה היסטורית. הרמטכ"ל גדי איזנקוט, תלמיד שקדן של תש"ח, רואה בחטיבת הקומנדו שהקים במסגרת אוגדה 98, וש"מגלן" הוא בין הבולטים שבגדודיה, המשך לגדוד הפשיטה של משה דיין, גדוד הקומנדו 89. במערכה נגד דאעש הכתיר מקפרלנד את תקיפת נכסי הדלק של הארגון "מבצע נחשול 2", לכבוד המערכה האווירית במלחמת העולם השנייה נגד מתקני הנפט בפלויישטי ששירתו את גרמניה הנאצית — "נחשול".
ההקשר המדיני שבתוכו נערכת הפעילות הצבאית לא יוגבל לפתרון הסורי ולייצוב המערכת הסונית־כורדית־שיעית (בהשפעת איראן) בעיראק. לפני רבע מאה סיכם בייקר עם שר החוץ אדוארד שווארדנדזה ועם מנהיגי ערב את המתווה לוועידת מדריד, על אפו וחמתו של ראש ממשלת הליכוד, יצחק שמיר (שהבליג בחוסר אונים גם כשנורו לישראל טילי סקאד ממחוז אנבאר בעיראק, אחד השטחים שעליו השתלט דאעש). כעת מינה אובמה למתאם הפעילות הדיפלומטית נגד דאעש את יועצו לשעבר רוב מאלי, שעמדותיו בסוגיית ישראל־פלסטין דומות לאלה של בייקר ולמתווה ביל קלינטון. אחד מאתרי הקרבות המרכזיים במבואות רמאדי, שכבר אבד לדאעש, נקרא גשר פלסטין.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

משעשע, ממרחק 9 חודשים, לראות שאמיר אורן- עם כל הניים-דרופינג שלו- טעה בגדול. לא היתה פעולה קרקעית נרחבת נגד דאעש.

מה שאובמה לוקח בחשבון, ו-"בכירי צה"ל לשעבר" אולי לא, זה הצד התודעתי.
אוקיי- שלחת אוגדות, כבשת את ערי דאעש, העברת את השטח לאסד ולממשלת השיעים בעיראק, הכרזת על ניצחון וחזרת הביתה- הכל טוב ויפה; אבל סיכוי טוב שאת רוח דאעש דוקא חיזקת- הרי מאות מיליוני סונים בכל העולם, כולל במערב, ישתכנעו שהמערב הוא אויב של האיסלם הסוני.

אם לא יהיה דאעש אסד מנצח במלחמה

דאעש מקבל תמיכה טובה מסעודים וארה"ב עומד מאחורי הקלעים

תדמור, סוריה: כוחות דאע"ש יזמו מהלך מפתיע והתקיפו את העיר תדמור (Palmyra)
שבדרום-מרכז סוריה, ממנה גורשו בעבר על-ידי כוחות צבא סוריים, רוסים ושיעים.
ככול הנראה, נכון לעכשיו דאע"ש הצליחו לכבוש את העיר העתיקה של תדמור ואת המרחבים
המקיפים את העיר והם פועלים כעת להשלים את כיבוש העיר כולה. [1] [2]

מוסול, עיראק: כחלק מהמערכה הצבאית בסביבת העיר מוסול (Mosul) שבצפון עיראק, שבה
מנסים כוחות מצבא עיראק וכוחות אחרים לדחוק את כוחות דאע"ש מהעיר הגדולה ולכבוש אותה, נראה
שהכוחות העיראקים נתקלים בהתנגדות עזה ובהתקפות נגד מצד כוחות דאע"ש הנאחזים בשטחי
העיר ובשכונות. [3] [4].

במאמר מוסגר בקשר למערכה בסביבת מוסול, נזכיר כי סכר מוסול, הסוכר את המים
הזורמים בנהר החידקל (Tigris) העובר דרך העיר מוסול, נמצא כבר זמן מה תחת סכנת קריסה ממשית
לטענת גורמים רבים.
הסכר, שנבנה ב-1981 ונקרא במקור "סכר סדאם חוסיין", נבנה על קרקע רכה והחל שוקע במהלך השנים.
תוכניות לשיקומו החלו להתגבש ב-2007 אך העבודות נפסקו לאחר שדאע"ש כבשו את הסכר במהלך
יולי-אוגוסט 2014 לכמה שבועות. לאחר מכן, הסכר נכבש על-ידי כוחות כורדיים והיוזמות לשיקומו חודשו אך בעצלתיים.
כעת, לאחר עיכוב רב, עומדת חברה איטלקית להתחיל בעבודות שיקום הסכר, במימון זר.

חשוב להדגיש: קריסה (טבעית או, חלילה, יזומה) של הסכר תציף תוך כמה שעות את העיר מוסול וסביבתה
במים ותעלה ככול הנראה בחייהם של בערך מילון עיראקים החיים במורד הזרם.
התרחיש שבו הסכר ממולכד ומפוצץ בכוונה, כדי לגרום להרס אדיר ותוהו-ובוהו, איננו תרחיש בלתי-סביר
לחלוטין ובמהלך כיבוש עיראק ב-2003 התמודדות מול אפשרות זו נשקלה על-ידי המודיעין האמריקאי.
[5] [6]



--- מקורות ---
[1] כתבה באתר FOXNEWS, כותרת "ISIS militants re-enter Syria's historic Palmyra", תאריך 10/12/16. מאת כותבי האתר וצוות Associated Press.קישור ישיר לכתבה

[2] כתבה באתר CBC, כותרת "ISIS re-captures ancient city of Palmyra from Syrian government forces". תאריך 10/12/16. מאת כותבי האתר וצוות Associated Press. קישור ישיר לכתבה

[3] כתבה באתר ALJAZEERA. כותרת "ISIL counter-attacks in Mosul as fierce fighting rages", תאריך 6/11/16, מאת צוות כותבי האתר. קישור ישיר לידיעה

[4] כתבה באתר NEW YORK POST. כותרת "ISIS launches overnight attack on Iraqi forces in Mosul". תאריך 7/12/16. מאת צוות כותבי האתר ו-Associated Press. קישור ישיר לכתבה

[5] כתבה באתר ALJAZEERA. כותרת "Mosul Dam collapse 'will be worse than a nuclear bomb'". תאריך 11/12/16. מאת Barbara Bibbo. קישור ישיר לכתבה

[6] אתר WIKIPEDIA. הערך Mosul Dam. קישור ישיר לערך

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

עוד קצת על המלחמה בתדמור, סוריה:
לאחר גירוש דאע"ש מתדמור לפני תשעה חודשים בערך, על-ידי כוחות אסד ובני
בריתו, המחבלים של דאע"ש "נשארו בסביבה", אספו מל"מ, התארגנו והמתינו לשעת כושר.
ככול הנראה, מאמץ ההתקפה המרוכז של אסד ובעלי בריתו בעיר חאלב לאחרונה, גרם
למשטר לדלל כוחות בתדמור לטובת גזרות אחרות וזה מה שהיווה את הזרז למתקפת הכיבוש של דאע"ש על העיר.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


עוד קצת על המלחמה במוסול, עיראק:
מסתבר שלמרות הלחימה העזה והיום-יומית ברחובות העיר, שלטונות עיראק "מבקשים"
מתושבי העיר להישאר בביתהם, מחשש שבריחה המונית תיצור משבר פליטים פנימי
שעיראק תתקשה לעמוד בו.
כזכור, מוסול הינה העיר השלישית בגודלה בעיראק, לאחר בגדד ובצרה, עם אוכלוסיה של למעלה מ-3 מיליון איש.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.