|
אני יוצא להגנת צוותי המרגמות...
קראתי כל מה שכתבו כאן "בגנות" מחלקות המרגמה, ולצערי אני חייב להסכים עם כמה מהדברים שנאמרו. אך למרות זאת, אפשר גם אחרת. אני הייתי מט"ק בסדיר, ובמילואים צורפתי למחלקת המרגמות- בתחילה כאיש צוות, ולאחר מכן כמפקד וסמל מחלקה. אני כותב מהידע האישי שלי, משירותי בגדוד שריון, אבל אני מניח שכמה מהדברים נכונים לגבי מרגמות חי"ר ואף לחיילות בכלל.
בעיה 1: מרגמות הן כלי מיושן שלא עומד בקצב של הטנקים.
הזמן שלוקח לטנקיסט בין קבלת הפקודה לפגיעה במטרה הוא כ30 שניות (פקודה לתותחן, ירי, טעינה מחדש, תיקון וירי שני במקרה והפגז הראשון לא פגע) לעומת זאת צוות המרגמה לא יכול להשיג פגיעה במטרה בפחות מ3 דקות, זריז ככל שיהיה (קבלת פקודה, חזרה על פקודה, הוצאת נתונים ידנית=דקה, תקיעת מוטות, עליה על מוטות, פקודת אש, ירי, ואז הפצצה באוויר 30 שניות) דבר נוסף הוא שהכוח המטווח בדרך כלל לא מיומן מספיק והתיקונים הם לא טובים, דבר המאריך את משך הטיווח עד ל10 דקות. 10 דקות הן נצח במונחי טנקים ולכן הכוח המסתער בדרך כלל מתייחס למרגמות כנטל ולא כעזר. כל זה גורר התייחסות לירי המרגמות באימונים כמשהו שצריך ל"חפף" אותו כמה שיותר מהר כדי שיהיה ניתן להתחיל במנה העיקרית- הסתערות הטנקים.
בעיה 2: איכות הצוותים. כפועל יוצא ממה שנאמר בסעיף 1, יש נטייה להתייחס בגדודי השריון למחלקת המרגמות כסרח עודף וכך גם להתייחס לאיוש שלה. מניסיוני שני סוגי אנשים מגיעים למחלקת מרגמות בחש"ן- הנפלים והתחמנים. כך שתכפילו איכות אנושית בהתייחסות מצד הגדוד-קיבלתם חוסר מוטיווציה שבתורו מקרין על איך הגדוד רואה אותנו, שמקרין על הרצון לפעול וכן הלאה וכן הלאה. התוצאה היא באמת מחלקות שנראות כאילו הן סופחו לגדוד מצד"ל, פועלות ככה ומקבלות יחס בהתאם.
אבל אפשר גם אחרת. המחלקה שלנו בגדוד מקצועית, חיילית, אמינה ומהירה. כאשר הגדוד יוצא לאימונים בצאלים באופן קבוע אנחנו זוכים לתשבחות מהמדריכות, מהמג"ד, מחונכי האימון ואף ממפקד מל"י, שאמר פעם בסיכום אימון ש"זאת מחלקת המרגמות הטובה ביותר שראיתי בשנה האחרונה, בין אם מילואים או סדיר" מה הסוד? די פשוט בתכל'ס.
הפתרון:
1. הגברת הניראות: הצעד הראשון מוטל על כתפי הממי"ם (במחלקה ממוצעת יש 2). לא לקבל את העובדה שלא רוצים אותנו. בכל הזדמנות לנדנד, להציק, לקרצץ ולדרוש שיפעילו אותנו וכן להזכיר שמדובר במערכת נשק איטית יחסית שיש לתת לה את הזמן שלה. כמו שאמר המח"ט באימון האחרון- "מפ"ים, נגמרו לכם התירוצים. יש לכם מ"מ 7 נודניק, תשתמשו בו!"
2. הגדלת ראש של המפקדים: על מנת שהקצינים יוכלו לעשות את מה שנדרש מהם (לפי סעיף 1) על המשקי"ם לנהל את המחלקה באופן מלא. אנחנו דואגים להכל- שהחיילים יגיעו ויתחיילו, אנו מושכים את הנגמשי"ם, הציוד, התחמושת והאוכל, מתעדכנים מול לוחות זמנים ומקדמים את המחלקה לעבר לוחות הזמנים האלה, דואגים לאימון אנשי הצוות ושהאימון יעשה בצורה טובה, וכן הלאה וכן הלאה. למעשה, את הקצינים אנו רואים רק בזמן ירי. שאר הזמן הם בקפ"קים וכל מיני שטויות ואנחנו דואגים לניהול המחלקה.
וכך, שלקצינים אין ניהול מחלקה על הראש הם יכולים לנדנד לכולם ולא פחות חשוב-לחבור לכוחות המטווחים לתדרך אותם לעומק, דבר המביא לקיצור הזמן הנדרש להשגת פגיעה.
3. משמעת, משמעת, משמעת: אנחנו, המשק"ים, הנחלנו במחלקה את ערכי המשמעת של חש"ן (מי שיודע יודע, מי שלא- באסה לו שם בחי"ר) החל בהופעה חיילית וכלה בהקפדה על התירגולות. כמעט כל החיילים מקבלים זאת והמשמעת לא נכפית עליהם, אלא נובעת מתוכם. המחלקה עובדת בצורה יוצאת מהכלל ולמעשה לא היה ניתן להשיג את מה שתואר בסעיף 2 ללא המשמעת של חש"ן.
4. יחס הוגן וחברי בין אנשי המחלקה: למרות המשמעת יש שמירה על כבוד הדדי ודיבור חברי בין חברי המחלקה. תמיד יש זמן לפנות ל"זולה", כל עוד זה לא מתנגש באימונים, ויש לנו את הקטעים שלנו- ארוחות מושקעות, שתיית בירה קרה באמצע המדבר, משחקי שש-בש ארוכים וכו'. אנחנו שומרים על המוניטין של "7 יודעים לעשות חיים" ומצליחים לעשות זאת יחד עם להיות זמינים, גמישים ומקצוענים.
בנוסף לכך אנחנו מאד מגובשים חברתית ויודעים לשמור על הקשר גם באזרחות. לדוגמא- עכשיו בסוכות אנחנו יוצאים לקמפינג מחלקתי יחד עם הנשים והילדים.
כל הדברים הנ"ל יוצרים מחלקה מעולה, בעלת אווירה מיוחדת שגורמת לאנשים לחזור פעם אחרי פעם למילואים. אני אישית, מתנדב כבר 3 שנים ומרגיש גאווה רבה כל פעם שאנחנו נפגשים, בין במילואים ובין באזרחות.
לצערי, הדברים האלה שאמורים להיות הסטנדרט, לא מיושמים באופן נרחב וכך יוצא שהסטנדרט הוא מחלקות כפי שתוארו לעיל.
_____________________________________
נצח זה הרבה הרבה זמן 
|
ראשי
צ'אט
27-06-2005, 03:36
מצב כלאיים
