 |
29-10-2008, 18:57
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
צבע אדום
מאת יועז הנדל, מקור ראשון 26.10.08 | 12:07
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makor1.co.il/makor/articleImages/26100813_1.jpg]
צילום: מרים צחי
אל"מ הרצי הלוי, מפקד חטיבת הצנחנים ואחד המסומנים להגיע בעתיד עד לשכת הרמטכ"ל, מדבר בראיון בלעדי על הליכה לאזכרות שמתקיימות בגלל טעויות שלו, על תרבות עריפת הראשים של בכירי צה"ל ועל התופעה בחברה הישראלית שגורמת לאחמדינג'אד לחייך
לחטיבת הצנחנים יש מסורת מפוארת של גידול אלופים. כמעט כל מפקדי החטיבה בעבר הגיעו בשלב זה או אחר למטה הכללי, וכמה מהם – אמנון שחק, שאול מופז ובוגי יעלון - התמנו לרמטכ"לים. אל"מ הרצי הלוי, מפקד החטיבה הנוכחי, נבוך כששואלים אותו האם גם הוא בעיצומו של מירוץ לצמרת. "הקידום הוא לא מטרה", הוא אומר, וממאן לעסוק בכתרים שקושרים לראשו מפקדיו לשעבר.
הלוי (40) נראה ונשמע כמו ילד טוב ירושלים. את הערכים המלווים אותו הוא מייחס למשפחתו ("דתית-ליברלית", כהגדרתו) ולתיכון הדתי הימלפרב שבו למד, אף שמאז הסיר את הכיפה. "אני לא בטוח שכל רב היה מסכים עם הדרך שלי, אבל אני מחנך את ילדיי לאורח חיים יהודי, לסובלנות ולכבוד לאחר".
כאשר היה מפקד פלוגת העורב בחטיבת הצנחנים, קיבל לידיו הלוי את הפיקוד על מוצב ריחן, המוצב הצפוני ביותר שהחזיק צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בשנות ה-90 היתה החטיבה המזרחית, שבתחומה שכן ריחן, יעד מועדף למתקפות אנשי החיזבאללה. המוצב עצמו, שכונה "מוצב המוות", נחשב אתגר פיקודי מורכב במיוחד.
אחת מדרכי הפעולה שבהן עשה צה"ל שימוש באותן שנים היתה 'מארבי היטמעות' - צוות חיילים מגיע באישון לילה לנקודה שזוהתה על פי המודיעין כאזור פעילות של החיזבאללה, מקים עמדות הסוואה, וממתין כרואה ואינו נראה עד לבוא המחבלים. הלוי, כמפקד המוצב, הלך בראש חייליו פעמים רבות למשימות מהסוג הזה. ב-18 במאי 1993, במהלך תנועה מבצעית של חיילי פלוגת העורב אל עבר אל-לואיזה שבאזור סוג'וד (אחד ממוצבי צד"ל), נתקלו החיילים בכוח של החיזבאללה. השטח הסבוך והמשקל הרב שנשאו על גבם חיילי העורב הקשו מאוד על תנועה חרישית, ואנשי החיזבאללה שנקלעו לאזור הצליחו לשמוע אותם. הם פתחו באש מקלעים לכיוון הכללי שממנו נשמע רחש התנועה. מהירי נהרג זוהר חלמיש, קצין שליטה ארטילרי שנע עם הכוח, וחייל אחר נפצע.
בתוך המוצב המתין באותה עת, על פי פקודת המבצע, צוות של לוחמים צעירים שלא מכבר סיימו טירונות יחידה, ועלו בפעם הראשונה בחייהם ל'קו' בלבנון. הלוי הקפיץ אותם לזירת האירוע, בעוד חילופי האש בין המחבלים לבין חיילי העורב נמשכים. כאשר הגיע הצוות מהבסיס לאזור הקרב, הושלך לעברם רימון. מפקד הצוות, צור ישראל, נפצע קשה. חודשים לאחר רבים לאחר מכן נפטר בבית החולים.
כבר בשלב הזה האבדות היו כבדות, ואלוף פיקוד צפון איציק מרדכי הפעיל את כל כובד משקלו ברשת הקשר כדי שהלוחמים ינתקו מגע ויחזרו למוצב. אבל הלוי, מפקד פלוגה צעיר, התעקש לנהל את הקרב בצורה מסודרת, לטפל בפצועים ולפנותם, לשתק את מקורות האש ורק אז לסגת. הוא ניהל את הקרב בקור רוח, ואלמלא ההחלטות שקיבל קרוב לוודאי שהתוצאות היו קשות בהרבה.
פקודיו מאותה תקופה מספרים על מפקד אכפתי, שהתעניין ברמה האישית בכל חייל וחייל. 15 שנה אחרי אותה היתקלות, הלוי שומר איתם על קשר, מקפיד להגיע לכל אזכרה. "כשפיקד בהמשך על סיירת מטכ"ל, תמיד צחקנו שהוא קובע את המבצעים של הסיירת על פי מועדי האזכרות", אומר אחד מהם.
קריסתם של המבטיחים
סיירת מטכ"ל היתה התחנה הבאה של הלוי, זמן קצר לאחר אותה היתקלות בלבנון. התפקיד היוקרתי שקיבל – פיקוד על פלגת האימונים של הסיירת - מעיד על הערכת הקצונה הבכירה כלפיו. משם התקדם הלאה,עד לפיקוד על סיירת מטכ"ל.
ביחידה המובחרת והסגורה היו שראו בעין ביקורתית את "המרובעות" שהביא עמו הקצין. כאשר שימש כסגן מפקד היחידה, העניש הלוי צוות של לוחמים ותיקים בריתוק לבסיס, מה שעורר תסיסה בקרב הלוחמים למשך תקופה ארוכה. עד לאותו אירוע נהגו בסיירת מטכ"ל לפתור בעיות משמעת בדרכים קצת פחות "צבאיות", אבל הלוי התעקש. חלף זמן רב עד שהצוות שרותק לבסיס למד להעריך את הרצינות התהומית שלו, הן בפעולות השטח והן באכיפת המשמעת ביומיום.
סיירת מטכ"ל מתמחה במבצעים ארוכי טווח הדורשים הכנות ממושכות. לפעמים נפרס "נוהל הקרב", שלב התכנון והתרגול, על פני חודשים ואף יותר מכך. במשך שנים היו לוחמי הסיירת מנותקים מעבודות הביטחון השוטף ביהודה, שומרון ועזה, הדורשות יציאה לפעולה מידית. הלוי, כמפקד היחידה, הכניס לתפריט שלה גם פעילות מיוחדת בשטחים, לשמחתם של הלוחמים תאבי הפעילות. בכך נפתח אופק מבצעי חשוב, שנותר פתוח עד היום.
לאחר שורה של תפקידים נשלח הלוי לוושינגטון לשנת לימודים. בוקר אחד התקשר אליו הרמטכ"ל דאז בוגי יעלון, והציע לו את הפיקוד על חטיבת מילואים או על חטיבה מרחבית באיו"ש. הלוי בחר באפשרות השנייה, הקשה יותר, וקיבל את הפיקוד על חטיבת מנשה ביום שלאחר ההתנתקות.
אנשי מילואים ששירתו תחת פיקודו בחטיבת מנשה התרשמו בעיקר מהתעוזה ומהמחשבה היצירתית. כאשר המחבלים באזור הכפרי של ג'נין נהגו להכות בצירי התנועה ולחזור מיד למקומות המסתור, המציא הלוי שיטות למשוך אותם החוצה מהחורים. המחבלים היו נמשכים למלכודת שנטמנה להם, יורים, ואז נחשפים למארב צה"לי מתוכנן היטב.
הלוי ידוע כ'מקצוען' שיורד לפרטים הקטנים, דורש להכיר אישית כל אבן וכל צומת בגזרת הפעילות. השקט הזה לא מתאים תמיד לבני העשרים-וקצת, ובחטיבת הצנחנים יש כיום קצינים שמתלוננים כי הקול הרגוע שלו מרדים אותם בשיחות שהוא עורך. אבל הוא זוכה גם להערכה גורפת, אפילו להערצה.
יעלון הוא אחד מאלה שמגדירים את הלוי כ"מפקד מבטיח ביותר". מצד אחר, מאז מלחמת לבנון השנייה מתלווה לכינוי הזה צליל מרתיע, במיוחד כשמדובר במי שעשה חלק משירותו הצבאי ביחידה מובחרת. שני האוגדונרים "המבטיחים ביותר בצה"ל" היו גם אלה שעשו את השגיאות הקשות ביותר במהלך המלחמה - גל הירש, מפקד שלד"ג לשעבר, שבגזרתו התרחשה חטיפת שני החיילים; וארז צוקרמן, מפקד השייטת ומח"ט גולני לשעבר, שפיקד על אוגדת שריון בלי שעבר הכנה מתאימה לכך.
הלוי אומר שלדעתו דווקא נכון לשלב את אנשי היחידות המיוחדות בפיקוד על 'הצבא הגדול', למרות פערי ההכשרה. צה"ל עבר שינויים מאז המלחמה, הוא אומר, וכיום יש הקפדה על תהליך ההסבה. "המסלול האישי שלי נוהל בצורה נכונה, אבל אין יותר מדי אידיאות בעולם שלנו. גם אני דילגתי על הכשרות חיוניות, ואני לא שמח על כך. היום התהליך הזה כבר משתפר. מעברים זה לא דבר קל, אבל אני מאמין בבניית אנשים עם בסיס רחב, לא מגדלים צרים. יש דברים שלקחתי מהפיקוד על הצנחנים - איך להנהיג אנשים במקומות שבהם אתה נחוץ, ומצד אחר בכוחות המיוחדים אתה לומד הרבה מאוד על הפן המבצעי, על היצירתיות, על חשיבה ותכנון".
הוא מודה שהמעבר מפיקוד על יחידה מובחרת, שבה הוא היה אדון לעצמו וקיים קשר ישיר עם דרג מקבלי ההחלטות, לפיקוד על חטיבה מרחבית הנתונה לאילוצי שגרה, לא היה פשוט מבחינתו. המשימה הופכת אפשרית, כך לדבריו, רק כאשר יש נכונות ללמוד ולהבין את המגבלות. "אם מפקד חושב שלנהל חטיבה של 5,000 איש זה כמו לנהל קומץ אנשים ביחידה מובחרת, הוא טועה".
פה זה לא בלגיה
בזמן מלחמת לבנון השנייה נשאר הלוי בג'נין עם כוחות מילואים שנקראו בצו 8, פועל לקטוע בעודו באבו כל ניסיון פלשתיני לפתוח חזית נוספת מול ישראל. הכוחות ששהו דרך קבע בגזרה הוקפצו לצפון. הפעילות ביו"ש באותם ימים היתה אינטנסיבית מתמיד, ומדי ערב יזמה החטיבה של הלוי מבצעים בתוך הכפרים העוינים שמקיפים את ג'נין. "הפגנת נוכחות", כך קראו לזה. לוחמים בגזרות אחרות באיו"ש התמרמרו על כך שבזמן שהצפון בוער הם מתעסקים בחזית השקטה, אבל בחטיבת מנשה השתדל הלוי להנחיל לפקודיו את חשיבות המשימה שלהם.
בתקופה הזו הוא למד על בשרו את המחיר שנדרש לשלם קצין בכיר בכוחות השטח של צה"ל. "את הילדים שלי הכרתי באמת רק כאשר יצאתי לשנת לימודים. יש מחיר שמפקד חטיבה משלם, אבל אפשר להתמודד איתו. צריך בת זוג שמשתפת פעולה - גם בחינוך של הילדים, וגם במוכנות לשאת בעול. אשתי בפירוש לא עושה את כל מה שהיא רוצה בקצב שהיא רוצה, אבל הכול נעשה מתוך שיח והבנה. למרות הקשיים, אפשר להיות קצין ואיש משפחה טוב. אבל הייתי שמח להיות יותר בבית".
את הפיקוד על חטיבת הצנחנים קיבל לפני שנה. הוא מספר שהופתע לטובה מרמת המקצועיות ותהליכי יישום הפקת הלקחים מהמלחמה שמצא שם. "החוויה המשמעותית ביותר בתפקיד הזה של מח"ט היא חוויית האימונים. עכשיו, שנתיים לאחר המלחמה, אנחנו מבינים עד כמה האימונים האלה חיוניים. החטיבה עברה בלבנון דברים לא פשוטים – היא הגיעה למלחמה ללא תהליך אימונים מסודר, ולמרות זאת בפגישות עם החיזבאללה הפגינה מקצועיות".
מערך החי"ר של צה"ל חזר מאז מלחמת לבנון לפעול במחזוריות של ארבעה חודשי אימון וארבעה חודשי תעסוקה מבצעית, כפי שהיה בעבר. הלוי, שהגיע לחטיבה לאחר השינוי, מספר כי הופתע לראות כמה זמן התנהלו החטיבות ללא אימונים סדירים. "היו שנים שבהן חשבנו שאפשר לבחון את עצמנו במונחים של מדינה מערבית – חשבנו שאפשר לצמצם את ההשקעה בביטחון, לקצר את השירות ואת המילואים. עכשיו צריך להבין שבעשורים הקרובים ניאלץ להמשיך לשאת בנטל ביטחוני גבוה. פה זה לא בלגיה".
החטיבה שירש נשאה עמה גם שכול טרי, וקצינים שעברו חוויות קשות במלחמה. "למפקדים שחוו אירועים טראומטיים ולא טופלו כראוי, היה קשה להמשיך. כשאני אומר זאת, אני לא מתכוון לגורמי בריאות הנפש בצבא, אלא למפקדים הבכירים יותר, שלא נתנו אוזן קשבת".
בכירי צה"ל בעת המלחמה, כזכור, יצאו בשן ועין. חלקם התפטרו, אחרים ממשיכים בצבא, אבל צל המלחמה מרחף מעל קידומם. הלוי מצדו סבור כי תרבות עריפת הראשים הישראלית היא מוגזמת. בעידן שבו אנו יודעים מה היה במלחמה בתוך חצי דקה, ומול זרם תקשורתי מכונן שמפרש ומשפיע, לא נותרה בצבא הפריבילגיה לטעות, הוא אומר. "אני לא אומר שלא צריך לבדוק ולהפיק לקחים, אבל איבדנו כמה אנשים איכותיים שהיו יכולים להמשיך ולתרום בצבא, גם אם עשו טעות. זה המקצוע היחיד בארץ שאין בו מקום לטעויות. אפילו רופאים לא משלמים את מחיר הטעות כמו מפקדים.
"אני טעיתי בעברי. יש אזכרות שאני בא אליהן כל שנה, ואני יודע שבמינימום הייתי אחראי, ובמקרה הגרוע טעיתי. אבל אני ממשיך, כי הייתי שם כמה סנטימטרים ליד מי שנפגע, ועשיתי זאת למען מטרה חשובה".
חמישים שנה קדימה
היום הלוי מכין את החטיבה שלו לעימות קלאסי, למלחמה. בדיוק כמו באימוני הצנחנים לפני העידן שבו דימו כי המלחמות הן נחלת העבר. "זה לא לחם חוקי", הוא מעיד על האימונים החדשים שמכתיב הרמטכ"ל גבי אשכנזי, "אבל דווקא בשל כך, כמפקד יחידה מובחרת בעבר, יש לי עניין מיוחד ללמוד ולהשתפר".
לפני ראש השנה העביר למפקדים בחטיבה שיעור קצר שבמרכזו סיפור ממסכת ראש השנה, על עימות בין רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע לגבי מועד יום הכיפורים. רבי יהושע היה בטוח שהצדק עמו, אבל הוא התכופף מול הסמכות של רבן שמעון בן גמליאל. ביום שבו חל לשיטתו יום הכיפורים, הוא יצא לדרך כשבידו מקל ומעות, כדי להודות שזהו יום חול. "אני מאמין שהסיפור נכתב כדי שניקח ממנו משהו", אמר הלוי למאזיניו. בעיניו, התנאי החשוב ביותר לחוסנה של מדינת ישראל הוא הלכידות הפנימית. "אם לא הייתי היום בצבא", הוא מעיד על עצמו, "הייתי עוסק בבניית גשר בין דתיים לחילונים".
עד כמה קשה להשיג לכידות פנימית בישראל בתנאים הנוכחיים, הוא יכול היה להיווכח במסגרת החפיפה שלו בחטיבת מנשה. הלוי הגיע אז עם המח"ט היוצא לאחד מהיישובים בגזרתו, וכשפגש באחד התושבים היהודים וביקש ללחוץ את ידו, נותרה היד המושטת באוויר, ללא מענה. התמונה הזו מלווה אותו גם כיום. "עברנו חוויה קשה לפני שלוש שנים, גם המתיישבים וגם צבא ההגנה לישראל", אומר הלוי. "אני מקווה שהחוויה הזאת היתה קשה לכל בית בישראל - כי ככה זה, זה קשה ללא קשר לדעות הפוליטיות. הצבא לא בוחר משימות, וכל עוד לא מתנופף דגל שחור אנחנו נבצע אותן. עוד צפויים לנו ימים קשים, מלחמות, עימות עם הפלשתינים ואולי גם פינוי יישובים. אם נידרש שוב לפינוי, אשמח מאוד אם צה"ל לא ייקרא לבצע זאת, אבל ברגע שהצבא מקבל פקודה - הוא ממלא אותה.
"יכול להיות שבהתנתקות מדינת ישראל עשתה צעד שהיא תחזור בה ממנו יום אחד, אבל החשוב ביותר הוא שנהיה מלוכדים. ללא הלכידות נאבד את זכות הקיום שלנו. למרות החוויה הקשה, לאף אחד אין זכות לומר 'אני לא מתגייס' אני לא מכיר אף אחד משכבת הגיל שלי שלא התגייס לצה"ל, ואילו היום אפשר למצוא הרבה – בהם כאלה שלא מתאים להם להתגייס כי המדינה פינתה יישובים. כאשר צעיר אומר שלצבא הזה הוא לא מתגייס, מי שמחככים את ידיהם בהנאה הם אחמדינג'אד והנייה".
לדברי הלוי, לישראל יש מה ללמוד מהפלשתינים: "הדבר שאנחנו צריכים לאמץ מהם הוא איך להסתכל חמישים שנה קדימה. לא מה יהיה מחר, בשנה הקרובה, או בחמש השנים הקרובות".
לא מכבר נשלח הלוי לשאת דברים בפני תלמידי תיכון הימלפרב שבו למד. זה לא גורם לו להצטרף לחוששים מפני ריבוי חיילים דתיים שנשמעים קודם כל לרב ורק אחר כך למפקד, ועלולים לסרב פקודה ביום מן הימים: "הצבא הוא צבא העם. יש בחטיבה קצינים וחיילים מעולים מההתיישבות באיו"ש", הוא אומר. "החיילים הדתיים הם כמו כל חייל אחר. אפשר למצוא בעבורם פתרונות נקודתיים-טכניים, אבל אי אפשר לבטל את המשימות".
אם אצטרך להתמודד עם אפשרות לסירוב פקודה המוני, אומר הלוי, "אלך לדבר עם החיילים ועם הרבנים, ואסביר שיש שתי אפשרויות ששתיהן קשות מאוד. לכן צריך לבחור באפשרות הקשה-פחות, זו שלא תגרום לפיצול בעם. הדרישה שעולה מפעם לפעם להימנע מגיוס בני"שים לצבא, מחשש שלא יצייתו לפקודות, אינה קבילה בעיניי. המשמעות שלה היא פירוק צבא העם".
על מספרם של הדתיים בחטיבת הצנחנים מעדיף הלוי שלא לדבר. "מבחינתי לא משנה מה יש לחייל על הראש. אני שואל אותם איפה הם גרים מתוך רצון להכיר, לא כדי לברר את מידת הדתיות שלהם. אני לא מוכן לשים סטיגמות על עצמי, וכך גם על אחרים. בשיחות סגל אנחנו מדברים באופן קבוע על ה'ביחד' של דתיים וחילונים. חייל דתי צריך להישאר שבת בנוחות, בלי מוזיקה בקולי קולות. אני אומר לחיילים שאם הם רוצים לדבר בפלאפון בשבת, ויש איתם עוד שני חיילים דתיים – שייצאו מהחדר וידברו בחוץ. זו לא כפייה דתית, אלא כבוד הדדי. אני, כנער, הייתי פעמים רבות דתי יחיד במסגרות לא דתיות. זה לא היה קל, אבל זה השפיע עלי לטובה".
בחטיבה שתחת פיקודו יש מחלקות של בני ישיבות אחודות ומפוצלות. בשנתיים האחרונות, בתהליך שאותו הוביל ראש אגף משאבי אנוש לשעבר אלוף אלעזר שטרן, צומצמו מחלקות הבני"שים. המניע העיקרי היו הטענות לחוסר שוויון בין השירות המקוצר שלהם לבין השירות המלא שמבצעים חיילים אחרים. הלוי אומר כי בעיניו המחלקות הללו הן מעולות, ודווקא מהסיבה הזו הוא תומך בחתירה לשוויון בשירות. "המצב הביטחוני לא מאפשר לוותר על כוח אדם כל כך טוב, שהולך ומשתפר עם הזמן מבחינה כמותית ואיכותית. לגבי השילוב של ישיבות ההסדר במחלקות מעורבות - אני חושב שנכון ללכת לשירות שוויוני. אני מאמין שזה תהליך נכון.
"אני לא משלה את עצמי. כקצין וכאזרח ברור לי שעברנו שנים קשות, ואנחנו הולכים עוד לעבור שנים קשות. הפתרון מבחינתי הוא ביחד. הלכידות חשובה יותר מביטחון, האם זה קל? לא, אבל אני לא בוחר בחיים קלים".
שיטת המיקרוגל
החטיבה שעליה מפקד כיום הלוי היא המבוקשת ביותר בקרב המתגייסים. מאז ומתמיד משכה הכומתה האדומה את בעלי המוטיבציה הקרבית מקרב הנוער הישראלי. עצם קיומם של מיונים מוקדמים לפני הגיוס, בדומה ליחידות המובחרות, הוסיפו לכנפי הצניחה הילה של ייחודיות, ועם הילה קשה להתווכח. למרות כשלי מלחמת לבנון, תחושת השליחות של הקצינים בחטיבה לא נפגעה.
"יש לנו בחטיבה קצין שתפקד במלחמה מצוין מול כל הקשיים", מספר הלוי. "מפקדיו רצו שיצא לקורס מפקדי פלוגות, אבל הוא בחר לצאת לחופשה ללא תשלום. כשחזר נפגש עם אתי והודיע שהוא רוצה לשוב ליחידה. התקנים כבר נתפסו, אבל הוא הודיע שימתין עד שייפתח תקן חדש".
לסיפור הזה יש משמעות רבה על רקע הנשירה הגבוהה מתפקידי הביניים בצבא. צה"ל מתקשה להשאיר אצלו את הטובים ביותר, כדי שימשיכו לתפקידי מפקדי פלוגות וגדודים. בצנחנים התמונה שונה: על כל תפקיד מג"ד מתמודדים היום שלושה מועמדים.
אף שהרצי הלוי נמצא כעת בעמדה נוחה, שאינה מצריכה התמודדות עם בעיות מוטיבציה, הוא מביע דאגה ממה שקורה בשאר חלקי הצבא. אם יש בעיית גיוס לתותחנים ולשריון, אומר מח"ט הצנחנים, זה ישפיע בסופו של דבר על כולם. "אותי מטרידה בעיית הנכונות לשרת ולהתנדב. אסור שנפ?תח את החברה שלנו כמו במיקרוגל, מהר מדי. לא קל בצבא, כפי שלא היה קל לאנשי העליות הראשונות, וכפי שלא קל לעולים חדשים שמגיעים היום לארץ ועוזבים את כל הטוב שיש להם מאחור. אבל יש קונצנזוס על כך שאנחנו רוצים להישאר כאן - אף אחד לא מדבר על לארוז ולעבור למקום אחר - ולשם כך צריך ללכת לשירות הקרבי הכי משמעותי שיש".
בשנה הבאה אמור הלוי לקבל דרגת תת-אלוף ותפקיד באמ"ן, שלא כמקובל בשדרת הקצינים המקבילה לו. בבוא הזמן להתקדם לתפקיד הבא, הוא יוכל להציג שילוב די נדיר של רקע מודיעיני ופיקוד מבצעי-חי"רניקי. רק פיקוד על כוחות שריון יחסר לו כדי להיות כשיר לתפקידים הבכירים ביותר. בינתיים הוא אינו מוכן לדבר על אפיקי ההתקדמות שלו. אחרים דווקא כן, והם חוזים שהוא יכול להגיע הכי רחוק שאפשר.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
