18.5.41 - כ"ג יורדי סירה: 23 לוחמים ימיים מהפלמ'ח, שזה אך הוקם, הפליגו בליווי קצין בריטי ללבנון, שהיתה תחת שלטון פרו-נאצי, לתקיפת בתי הזיקוק של טריפולי. עקבותיהם של הלוחמים אבדו ולא נודע גורלם. מפקדים - צבי ספקטור, כתריאל יפה והקצין הבריטי פלמר.

12.5.48 - השתתפות במבצע בן עמי: במבצע 'בן עמי' לכיבוש הגליל המערבי, הועברו בדרך הים מחיפה לנהריה בכלי שיט של חיל הים 450 חיילים, אספקה וציוד. מנהריה פונו לחיפה 300 נשים וילדים. בפעולת איגוף זו נמנע ניתוקו של הגליל המערבי.
למחרת היום יצא כוח של חיל הים (פלוגת הנמל) ע''ג ספינת גרר ונחת צפונית לראש הנקרה במטרה לפוצץ גשר ובכך למנוע הגעת תגבורת מלבנון לכוחות הערביים הלוחמים. הכוח נתקל בכוחות אויב עדיפים שפתחו עליו באש ונאלץ לסגת מבלי שביצע את משימתו. לכוחותינו הרוג (נעדר שכנראה טבע), ופצוע.

19.5.48 - דגל חיל הים: מועצת המדינה הזמנית, בישיבה בנושא פקודת סדרי השלטון והמשפט תש'ח 1948, החליטה על פקודת אוניות - לאומיות ודגל. נקבע מעמדו וצורתו של דגל חיל הים בהחלטת גוף מחוקק לאומי ובכך הוקנה לו מעמד כשל דגל לאום .

21.5.48 - ספינת המלחמה הראשונה: אח'י 'אילת' א-16, לשעבר שוברת קרח ואונית המעפילים 'מדינת היהודים', הוכנסה לשרות בחיל הים לאחר שיפוץ והכנה. הייתה זו 'ספינת המלחמה' הראשונה בצי והיא הצטרפה לסד'ג החכור 'דרום אפריקה' ולספינת המסע הקטנה 'חנה סנש'.

16.5.52 - שינויים בשמות היחידות: ה'שייטת גדולה' נקראה מיום זה 'שייטת 1', ה'שייטת קטנה' נקראה 'שייטת 5', 'שייטת נחיתה' נקראה 'שייטת 11', יחידת החבלה הימית נקראה 'שייטת 13'.

18.5.59 - אמל"ח חדש: הטיל 'לוז' נורה כטיל ים-ים ממשחתת ופגע לראשונה במטרה ימית. המשכו של פיתוח טיל זה הוא ה- 'גבריאל', שהיה טיל ים-ים מבצעי ראשון בציי המערב, וטיבע בהצלחה ספינות אויב במלחמת יום הכיפורים.

3.5.70 - מחמת ההתשה: חולית קומנדו ימי מצרי ירתה 15 רקיטות לעבר בסיס צה'ל בא-טור שבמפרץ סואץ. לא נגרם נזק.

13.5.70 - מלחמת ההתשה: סטי'ל מצרי מסוג "קומאר" טיבע בירי טילים סד'ג ישראלי, 8 ק'מ צפונית לברדוויל שבצפון סיני. 2 דייגים נהרגו ו- 2 ניצלו. הוכח כי טיל סטיקס מסוגל לפגוע במטרות קטנות.

15.5.70 - מלחמת ההתשה: חולית קומנדו ימי מצרית הניחה מטעני נפץ ליד האוניה 'בת-גלים 1' הטבועה בנמל אילת. בפיצוץ נפגעו 2 צוללים אזרחים שעסקו בחילוצה: אחד נהרג והשני נפצע. בתגובה, טיבעו מטוסי חיל האוויר בנמל ברניס משחתת מדגם Z (מהסוג של אח"י יפו, אח"י אילת), סטי'ל מדגם קומאר ופגעו קשה בנט'ק.

25.5.71 - לחימה במחבלים: סירה עם מחבלים, אמל'ח מכשירי קשר וכרוזים, נלכדה ע'י סטי'לים מערבית לאשדוד. כוח חיל הים השתלט על הסירה. נתפסו 7 מחבלים על ציודם.

15.5.79 - לחימה במחבלים: האוניה 'נקסוס' שהובילה ציוד למחבלים, נלכדה ע'י הסטי'ל 'מזנק', 30 מייל דרומית מערבית לטריפולי. מטענה הוחרם והאוניה שוחררה.

4.5.80 - עידן השלום: הסטי'לים 'מולדת' ו- 'קוממיות' ערכו לראשונה ביקור שלום באלכסנדריה, בסיסו העיקרי של הצי המצרי. מפקד - אל'מ אברהם בן-שושן.

30.5.90 - לחימה במחבלים: אירוע ניצנים, מחבלים במספר סירות מהירות (פיקולו) שהורדו מספינת אם שיצאה מלוב, ניסו להגיע לחוף תל אביב לביצוע פיגוע ראווה רב היקף. חלק מהסירות נתגלו מבעוד מועד, סירה אחת נלכדה בים והשניה נחתה בחוף ניצנים. מטוס קל, כוחות רגלים ומסוקים רדפו אחר המחבלים ולכדו אותם. 4 מחבלים נהרגו, 12 נתפסו ואחד נמלט עם סירת התדלוק כנראה למצריים. בפעולה לא נפגעו ישראלים. המחבלים השתייכו לארגונו של אבו-אלעבאס.

13.5.91 - סיוע לחיל האוויר: צוללים מילת'ם משו את גופתו של נווט חיל האויר (רס"ן משה לשם ז"ל)שנהרג בתאונת מטוס מעל הכינרת.

19.5.97 - לחימה במחבלים: ספינת דבורה סיכלה נסיון פיגוע באמצעות סד'ג תופת, מערבית לראס חמרה דרומית לצור. הסד'ג התפוצץ בטווח 500 יארד מהדבורה. בעקבות האירוע נאסרה פעילות ימית בין צור לראס ביאדה.

28.5.99 - מציאת אח"י דקר: 31 שנה לאחר היעלמה, נתגלתה הצוללת 'דקר' בעומק 2,900 מ', בנתיב השיט המקורי, דרומית מזרחית לכרתים, 500 ק'מ מחופי הארץ. הצוללת אותרה במהלך חיפושים שהחלו בתחילתו של אותו חודש ע'י חברת 'נאוטיקוס' בליווי כלי שיט אזרחיים וצוות פיקוח מחיל הים.

13.5.00 - לחימה במחבלים: במסגרת פינוי כוחות צה'ל מדרום לבנון, פונה מוצב 'רותם' בראס ביאדה, בו היתה תחנת מכ'ם של חיל הים. תחנת המכ'ם בראס ביאדה הוקמה ב- 1979, לאחר מבצע 'ליטני', ופעלה 21 שנה

06.5.01 - לחימה במחבלים: כוחות חיל הים לכדו את הספינה 'סנטוריני' שהובילה אמל'ח רב ומתוחכם לרשות הפלסטינית . לאחר ההשתלטות הובאה הספינה ארצה.

הספינה סנטוריני - 2001


מפת הנחיתה בחוף ניצנים - 1990


דגל חיל הים - מאז 1949

עוד פרטים על נחיתת המחבלים בחוף ניצנים במאי 1990 מתוך בטאונים ישנים

סירת המחבלים שנתפסה בחוף ניצנים, כפי שהיא מוצגת במוזיאון חיל הים בחיפה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שים לב שכוח הכוננות שנתן מענה לאירוע נמנה דווקא על סגל הכלל צה"ליים ולא על סגל הנ"מ (בימים ההם עדיין שכנה פלוגת הטירונים של הנ"מ בניצנים). למיטב זכרוני הסיבה לכך הייתה שטירונות הנ"מ מחזור מרץ 90 הסתיימה כשבוע לפני האירוע ורוב סגל הנ"מ היה ברגילה/חופשת שחרור/הצבה מחדש בביסנ"מ.

אפילו במאי 1990 עדיין מדובר בפריט ציוד נדיר מה שככל הנראה משייך את הבחור לצוות כוננות של יחידה מובחרת שהוקפץ לאירוע.

http://www.gvura.org/?l=he&a=343406

הכח שלכד בפועל את רוב המחבלים, היה שני צוותי כוננות מסיירת מטכ"ל שהגיעו למקום במסוקים. בהמשך כח אחר (למיטב זכרוני ממסייעת של גבעתי) איתר עוד שני מחבלים שהסתתרו בתוך שיח.

I think, therefore I am. I think

טילי SA-7 זרוקים על החוף ליד אחת הסירות


איסוף הציוד שהמחבלים השאירו


אחד המחבלים שנתפסו

מקור התמונות: הספר Israeli special forces מאת סם כץ, הוצ' Motorbooks intl

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

סיקור חלקי מיום האירוע

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

זאב פריד



היכרות עם איש ים ושייט דגול שעל שמו נקרא נמל עכו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.kachol.com/art_images/articles/1302/DSC02267-(Medium).jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.kachol.com/art_images/articles/1302/DSCN2978-(Medium).jpg]


בימים אלה מתקיים שבוע השייט בעיר עכו ואין הזדמנות טובה מזו לספר על איש נפלא ולהזכיר את פעולותיו הרבות בנושא השייט והספנות בארץ ואת תרומתו הרבה לפיתוחה של העיר עכו בהיבט הימי.

זאב פריד נולד ב-4 בפברואר 1922 בפולין. בשנת 1935 עלה ארצה דרך הים באוניה "פלסטינה" והתיישב עם משפחתו בתל אביב. כבר בראשית ימיו בארץ נמנה עם "נערי הירקון" והיה חבר בפלוגה הימית של "הפועל". בתקופה זו, בטקס השבעה מסורתי באישון ליל, גויס ל"הגנה", הצטרף לגרעין "שדות ים" בחיפה שאח"כ עבר לקיסריה ועסק בכיבוש העבודה העברית בנמל חיפה. מאז קשר זאב את גורלו עם הים ועד יומו האחרון היו חייו משולבים באירועים היסטוריים: הקמת המדינה, הפלי"ם, הקמת חיל הים, צי הסוחר, החינוך הימי והספורט הימי במדינת ישראל.

ב- 2 במאי 1940 התיישב זאב בקיסריה יחד עם חבריו לגרעין "שדות ים" והצטרף לביצוע תפקידים מיוחדים ביחידה ימית קרבית ראשונה. שלוש פעמים ניצלו חייו של זאב פריד במסגרת פעולותיו ביחידה זו. הפעם הראשונה היתה לאחר קורס בן ארבעה חודשים המוכר כקורס כ"ג יורדי הסירה. חברי היחידה החלו באימונים רבים ומפרכים לצורך משימה לביצוע חבלה בבתי הזיקוק שבסוריה. היתה זו יד המקרה בלבד שהצילה את זאב ואת חברו, יעקב ספיר, ממוות: השניים שעסקו בהעמסת ציוד על משאית איחרו בשל כך איחרו בשתי דקות לארוחת הצהריים. מפקדם, כתריאל יפה, החליט להענישם ולא להוציאם לפעולה יחד עם חבריהם ליחידה. בבוקר ה- 18 במאי 1940 הפליגה ממזח חברת החשמל בנמל חיפה הספינה "ארי הים" עם 23 צעירים וקצין בריטי על סיפונה. מבצע החבלה אשר אותו נשלחו לבצע לא בוצע, והספינה לא הגיעה כלל ליעדה. גורלם של כ"ג יורדי הסירה נשאר בגדר תעלומה עד עצם היום הזה. הפעם השנייה בה נצלו חייו של זאב פריד היתה ב- 13 לחודש פברואר 1942, כאשר עלה על סיפונה של ספינת מארכב ערבית בשם "מוחסן" יחד עם חבריו, ישראל חורב וגד קמפינסקי, בכדי להביא דלק ממצרים. חבריהם ליחידה נפרדו מהם לשלום במסיבת פרידה מרגשת. ישראל וגד ירדו בדרך וזאב נשאר על הספינה לבדו. במהלך הלילה פרצה סערה קשה ושרשרת העוגן נקרעה. הספינה נסחפה ללב ים ואח"כ התנפצה על הסלעים מול חופי עכו, זאב הצליח להגיע אל החוף בשחייה. השמחה לא ידעה גבולות וכולם הרימו כוסיות ושתו לחיי הספינות שבדרך. מאז אותו יום נהגו כל המלחים ביחידה, בכל מקום, להרים כוסית ב- 13 לחודש. להנצחת המנהג וכהכרה למסירותו של המלח, בחר חיל הים לחגוג את יום חגו ב-13 לחודש ובחר את השם "שייטת 13" ליחידת הקומנדו הימי, שהיוותה המשך ליחידה ממנה יצא זאב . מכאן היה זה אך טבעי שזאב ימשיך דרכו בהדרכה בנושאי חבלה ימית. לאחר זמן מה, אף הצטרף ליחידה מיוחדת של הצי הבריטי, עליה הוטל להגן על נמל חיפה מפני צוללות אויב. במסגרת זו הפך להיות מבוקש ובפעם השלישית, בזכות ערנות גדולה ושינוי זהות, ניצל ממוות והתחמק מידיהם של הבריטים שחיפשוהו כאשר היה בדרכו להפלגה עם הספינה "לילי" אשר טובעה ומלחיה נהרגו.

בשנת 1948 התגייס זאב לחיל הים. אהבתו לים והכרתו בחשיבות הים הן כאמצעי הגנה והן כענף ספורט, הביאה אותו לקדם את הנושא בקרב בני הנוער. לפיכך, בשנת 1950, הקים את גדנ"ע ים ושימש כמפקדו הראשון. זאב עשה ככל יכולתו להטמיע את אהבת הים בקרב חניכיו ופקודיו והצליח בכך רבות, רבים מחניכיו שימשו כאבני יסוד בהתפתחות הימאות הישראלית ובעמדות בכירות בחיל הים וצי הסוחר.

12 שנים שרת זאב כקצין בכיר בחיל הים, ומשם המשיך בטבעיות ל-27 שנים נוספות של שרות המדינה במשרד התחבורה- במינהל הספנות והנמלים, שם שימש כסגן מנהל האגף . בשנת 1962 שימש כיו"ר משלחת ישראל לארגון העבודה הבינלאומי באו"ם בז'נבה שוויץ.

בנוסף על כל פעולותיו ועבודותיו, בשנת 1966, לאחר סיום לימודיו במכללה לביטחון לאומי, שימש כחבר ההתאחדות לספורט בישראל וכיו"ר איגוד השופטים לשייט והיה לשופט השייט הראשון בארץ. עוד שימש כיו"ר החבל הימי לישראל וכיו"ר איגוד היאכטונרים בישראל , כחבר במועצת המנהלים של ביה"ס לקציני ים בעכו וכחבר הוועד המנהל של ביה"ס מבואות ים במכמורת. בשנת 1971 עבר זאב לשירות בחברת הספנות "צים קווי נוסעים" ותרם תרומה רבה לבניין הצי הישראלי.

לצד פועלו הימי הרב, פעל זאב רבות גם למען העיר עכו. בשנת 1976 הוא התמנה למפקד העיר עכו ע"י שר המשטרה דאז- מר שלמה הלל והוענקו לו דרגות רב- פקד. הנושא הימי, אשר ממשיך לזרום בעורקיו, מביא אותו להקים את המכון להכשרה ימית בעכו , הפועל גם כיום ואף במרץ רב. משנת 1981 משמש זאב גם כמנהל נמל עכו ומשקיע את רוב זמנו ומרצו למען פיתוח הנמל, בניית שובר הגלים, דאגה לדייגים ולרווחתם , פיתוח הנמל כמקום תיירותי ופעולות נוספות. במהלך שנותיו זכה בעיטור לוחמי המדינה על חלקו במאבק לתקומת ישראל, אות ההתנדבות ואות הלוחמים בנאצים.

זאב הוזכר בספרים רבים בהם: "ספינות מספרות" של רב חובל זאב הים, "עם חותר אל חוף" של יהודה ברגינסקי , "לצבא יהודי עצמאי" של אורי ברנר, "מצביא ללא שררה" של צביקה דרור ועוד.

קצרה היריעה מלהכיל עוד סיפורים רבים בשבחו של זאב, אולם גם מהמעט שהוזכר כאן, בוודאי הבנתם כי מדובר באיש אשכולות, רב פעלים.

זאב פריד נפטר בשנת 2004 בשיבה טובה, בביתו ברח' הספנים (כמה סמלי) בעכו. כאות הערכה על תרומתו ופועלו, ייקרא נמל עכו על שמו ויוקם בו

גל-עד לזכרו. כאנדרטה נבחר עוגן אבן עתיק שישמש סמל לזכרו של אחד העוגנים המרכזיים והחשובים שידע נמל עכו. במידה רבה מזכירה דרך הפעולה של העוגן את דרכו של זאב פריד, אשר הטיל משקל רב על כל משימה שנטל ופעולה שביצע ונאחז היטב בעקרונותיו ובאמונתו.

צניעותו, קיסמו הנדיר ואישיותו יוצאת הדופן היו מעוגנים באופיו וכך, בדרכו המיוחדת, הטביע את חותמו בכל מקום ולאורך כל שנות חייו ועשייתו.




http://www.kachol.com/article_page.asp?id=1302&scid=0

http://www.akkonet.co.il/forums/vie...hp?f=11&t=16550

http://sf.tapuz.co.il/forum-26--.htm

בפועל על "ארי הים" היו 24 לוחמים שעקבותיהם אבדו - 23 ארץ ישראליים ו- 1 בריטי. בכל מקום מזכירים את שמו של הקצין הבריטי, אבל הכינוי שדבק בחבורה "הכ"ג", מתעלם מנוכחותו. יפה שבאתר בית הספר לקציני ים בעכו, הקרוי על שם הכ"ג נמסר מידע מפורט על הקצין, מייג'ור סר אנתוני פלמר.
באתר הזה יש תיאור של אדם בשם הזה, שנהרג במאי 1941 בסוריה, בפעולה מבצעית. על פי האתר הוא היה ברון, בן אצולה ואשתו הנרייט היתה ביתו של קצין בכיר בחיל הים. הוא השאיר שני ילדים שנולדו בסמוך למועד נפילתו.

על כ"ג יורדי הסירה
http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=668622