|
25-12-2006, 19:32
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
תגובה
המלחמה הקודמת בין שתי המדינות פרצה לפני 29 שנים. אז המצב היה הפוך - אתיופיה התקשתה להתאושש מההפיכה הצבאית שארעה בה בסוף 1974, בה הדיחה החונטה הצבאית-מרקסיסטית בהנהגת מנגיסטו היילה מריאם ("סטאלין האפריקני" הידוע לשמצה) את הקיסר היילה סילאסי שאהד את המערב בכלל ואת ישראל בפרט, והביאה בהדרגה את המדינה המבוססת למצב של כאוס מוחלט, עם מאבקי ירושה אלימים בין תנועות מרקסיסטיות-שבטיות שונות שנמשכו עד סוף העשור ולוו במעשי טבח וזוועה במימדי ענק, כמותם נראו שוב רק ברואנדה כעבור 20 שנה. במקביל, מיעוטים אתניים שונים ברחבי המדינה, ביניהם האריתריאים, הטיגרים והאוגדנים (ממוצא סומלי) זיהו את חולשת השלטון המקומי , בו מאסו כבר מזמן, ופתחו במרידות אלימות במטרה להגיע לעצמאות חלקית או מלאה, במודל הכושל של קטנגה וביאפרה (קונגו-זאיר וניגריה בהתאמה).
לעומת אתיופיה המתפוררת מבפנים, הסומלים בהנהגת סיאד בארה (הידועה לשמצה לא פחות), היו אז בשיא כוחם הצבאי והגיאו-פוליטי ובעיקר באטרף לאומני מוחלט. חודש לפני המלחמה, ביוני 1977, עברה המדינה השפלה לאומית קשה בידי הצרפתים, שהחליטו מטעמים קולוניאלים-אנוכיים לחלוטין להעניק עצמאות למושבתם לשעבר בקרן אפריקה, דג'יבוטי, ולא לתמוך באיחוד שלה עם סומליה גופה (זאת בניגוד לבריטים ש 17 שנים לפני כן לא התנגדו לאיחוד בין סומלי וסומלילנד הבריטית לשעבר, כאשר נטשו סופית את האזור). השלטון הסומלי לא העז כמובן לצאת למלחמה נגד מעצמה אירופאית דוגמת צרפת, לה היו בסיסי צבא, אוויר וים חשובים בדג'יבוטי, כמו גם באוקינוס ההודי, ובמקום זה בחרו להתעמר באתיופיה שכנתם הענקית אך המפולגת ומוחלשת מצפון, כאשר הם בונים על התמיכה הבלתי מסוייגת של הליגה הערבית (בה סומליה הייתה חברת כבוד אודות לקו האנטי-ישראלי הקיצוני בו נהגה) וכן זו של ברה"מ, שהעניקה לסומליה עזרה כלכלית וצבאית ועל תמיכת ארגוני המורדים השונים הפועלים ברחבי המדינה. לסומלים היו גם לא מעט סיבות אובייקטיביות לרצות נקם באתיופיה, שבשלהי מלחמת העולם השניה ספחה אליה את מדבר אוגדן העצום, האוכלס בשבטים אתניים-סומלים.
המלחמה עצמה נמשכה כחצי שנה, בין יולי 1977 ומרץ 1978 (ביום בו התחיל מבצע ליטני דרך אגב) לא בגלל עוצמת הקרבות אלא בגלל השטח העצום, דלילות הישובים / נקודות מפתח ובעיקר החורף הקשה, ששיתק לחלוטין את תנועת הצבאות (כפי שהיה בקונגו, נמיביה, אנגולה ובמקומות רבים אחרים). בזמנו היא עוררה מעט מאד עניין בעולם המערבי אך גרמה למלחמת גוג ומגוג זוטא בגוש המזרחי דווקא (דרך אגב מלחמה דומה פרצה שוב בגוש המזרחי כעבור שנה וחצי, כאשר בין סין פלשה לויאטנם בעקבות פלישתה של זו האחרונה לקמבודיה כדי למגר את שלטון החמר רוג'). כצפוי, אותה הקואליציה שהתגייסה שנה לפני כן (1976) לטובת הכוחות המרקסיסטים באנגולה - קרי ברה"מ, גרמניה המזרחית וקובה - התגייסה גם הפעם לעזרת אתיופיה ושלחה ציוד, אספקה, חיילים, יועצים ומה לא בעוד שסין, ארה"ב, רומניה, אירן ומקצת מדינות אפריקה המזרחית התגייסו דווקא לעזרת הסומלים, אם כי שלחו ציוד בלבד. רוב מדינות אפריקה הקפידו שלא להתערב או שניסו לתווך בין הצדדים בעוד שמדינות ערב היו עסוקות בכלל במלחמת האזרחים שהתחוללה במלוא עוזה בלבנון. שתי מדינות תימן היו בין מדינות ערב הבודדות שהתגייסו בצורה פעילה לטובת אתיופיה, בין השאר בגלל שהמשטר המרקסיסטי בהן אהד את שכנו שבאתיופיה, שסילק כאמור את המשטר המלוכני, שסייע בשעתו לכוחות המלוכנים במלחמת האזרחים שהתחוללה בתימן בעשור שלפני כן. בכל מקרה, אחרי התבוסות הראשונות הצפויות, התאוששו האתיופים בעזרת רכבת אווירית מסיבית של הסובייטים ובני בריתם והדפו אותם בהדרגה את הסומלים מעבר לגבול תוך גדי השמדת חלק נכבד מצבאם. רק אולטימטום סובייטי מנע מהאתיופים לכלות את זעמם באויב המובס ולרדוף אותו עד חורמה גם מעבר לגבול הבינלאומי ואולי אף לכבוש את המדינה כולה.
בעקבות המלחמה התחזק המשטר באתיופיה ומחץ בעזרת אגרוף ברזל החדש שלו, פאר יצירת תעשיית נשק הסובייטית, את תנועות המרד האתניות השונות, עד שהתמוטטות ברה"מ בשלהי העשור שלאחר מכן הביאה לפריחתן החוזרת ובסופו של דבר לעצמאות אריתריאה ב 1993. סומליה לעומת זאת התדרדרה במהירות כתוצאה מתבוסתה למצב אנרכי-כאוטי שנמשך מאז ועד היום בדרגות חומרה שונות. מעטים זוכרים היום כי בעיצומה של אותה המלחמה, בחודש אוקטובר 1977 (בעוד ישראל ומצרים סוגרות פינות אחרונות לקראת הביקור ההיסטורי של סאדאת בירושלים), התרחשה במוגדישו בירת סומליה דרמת ההשתלטות המופתית של יחידת ה GSG9 על טיסת לופטהנזה שנחטפה בידי מחבלים ערבים, פרשה הנקראת בפי רבים "אנטבה של הגרמנים". הפעולה הנועזת הביאה לעניין ציבורי מסוים במלחמה אך המערב של אותם הימים (ובעיקר ארה"ב) היה חלש, אפתי, נהנתן, עסוק בפרשיות שחיתות ובמגננה אל מול הנחשול הקומניסטי התוקף מכל עבר כך שהסיפור התפוגג חיש מהר. דרך אגב תופעה דומה מאוד למה התרחשה ב 1974 גם ביוון, שגם בה הדיחה הפיכה צבאית את משטר המלוכני הותיק. בעקבות ההפיכה נקלעה המדינה למשבר ציבורי-פוליטי חריף ונקרעה בין תנועות השמאל והשלטון הצבאי הימני. טורקיה זיהתה את החולשה וניצלה אותה היטב כדי לכבוש את צפון קפריסין במבצע אמפיבי ואווירי מרשים. הצבא היווני-קפריסאי היה חסר אונים, הבריטים בחרו שלא להתערב ומדינת האם היוונית הייתה יכולה לסייע רק במעט.
נערך לאחרונה ע"י strong11 בתאריך 25-12-2006 בשעה 19:43.
|
|