[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
w w w . h a a r e t z . c o . i l
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
עודכן ב- 10:56 24/09/2006
האיש שלנו בק-ג-ב
ויקטור גרייבסקי, האיש שהבריח לארץ את הנאום הסודי של חרושצ'וב, מגלה: במשך שנים שימשתי סוכן כפול בשליחות השב"כ. בשיאו של המבצע החשאי, ערב מלחמת ששת הימים, העביר גרייבסקי לסובייטים אזהרה אמיתית: ישראל מתכוונת לתקוף את נאצר. דווקא הפעם הרוסים לא הקשיבו
מאת
יוסי מלמן
הפגישה בין שני הגברים במרכז רמלה, היתה שגרתית ותמימה למראה. הם צעדו ברגל לעבר מכונית הפרינץ 4 הקטנה, שחנתה בסמוך, נכנסו לתוכה ונסעו. הגבר במושב שליד הנהג ניסה להתנהג בטבעיות ולחפות על חשדנותו, פתח את תא הכפפות, הוריד והעלה את מגיני השמש. במהלך הנסיעה שוחחו השניים על ענייני חולין. לאחר נסיעה מקרטעת של כחצי שעה, הגיעה המכונית ליער ליד קיבוץ צובה, בהרי ירושלים. הנהג החנה את המכונית בצדי הדרך. השניים נבלעו בין העצים. רק אז אמר הנהג לבן שיחו את הדברים שלשמם הם נועדו. "מהמידע שברשותי אני מבין שישראל מתכוונת לצאת למלחמה ולתקוף את נאצר".
הפגישה התקיימה במאי 1967, כעשרה ימים לפני מלחמת ששת הימים, בעיצומה של מה שזכה לכינוי "תקופת ההמתנה". הנועדים היו דיפלומט בשגרירות ברית המועצות בתל אביב, שהיה למעשה איש הק-ג-ב, המודיעין הסובייטי. הנהג ובעל הרכב היה ויקטור גרייבסקי, עיתונאי ושדרן רדיו.
הפגישה היתה אחד השיאים בקריירה חשאית, שנמשכה 14 שנים, של גרייבסקי. פרטיה נפרסים כאן לראשונה. "זה סוד שאני נושא אותו אתי מאז", הוא מספר, "ורק כעת החלטתי לספר אותו. פעלתי בשירות הש"ב". המשימה שלו היתה להזין את קציני הביון של ברית המועצות במידע על ישראל, שהכינו לו מפעיליו בשב"כ.
ויקטור גרייבסקי, בן 81, כבר נכנס לפנתיאון של המודיעין הישראלי, בזכות פעולה אחת נועזת והירואית. בהיותו עיתונאי בפולין, ותוך סיכון רב, הוא העביר ב-1956 לשירות הביטחון הכללי של ישראל עותק מנאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בנאום הוקיע חרושצ'וב את שלטון האימים של יוסף סטלין.
סיפורו של גרייבסקי והנאום נחשף כבר בראשית שנות ה-90 ותועד בסדרת כתבות ובסרט טלוויזיה. הוא עשה את מעשהו בהתנדבות, ללא תמורה ובלי שיהיה סוכן, או איש מודיעין. אבל גם לאחר שזכה לתהילה והוקרה ציבורית, המשיך גרייבסקי לשמור את סודו הנוסף, זה שהוא מגלה כעת. רק עכשיו הוא מגלה כי במשך שנים, אחרי שהגיע ארצה, שימש סוכן או סייען של השב"כ, שהתחזה כמי שעובד עבור המודיעין הסובייטי. בדרך זו הזינה ישראל את ברית המועצות בדיסאינפורמציה או באינפורמציה מגמתית. יתרון נוסף היה בהעסקת אנשי הביון הסובייטי והסטתם לפעולת סרק.
המידע היזום שהועבר באמצעות גרייבסקי במאות מפגשים עם אנשי ק-ג-ב בישראל, עסק בעיקר בענייני הפוליטיקה והחברה בישראל. על הרכבתו שקדו בדקדקנות רבה אנשי שב"כ, ובמקרה הצורך גם אמ"ן וצה"ל. ברור שהוא היה חסר ערך מודיעיני, ביטחוני או מדיני ולא פגע בישראל. אבל היה צריך להציגו ולהגישו לסובייטים כבעל ערך רב. מפעיליו הסובייטים של גרייבסקי היו קציני הק-ג-ב שפעלו בכסות דיפלומטית משגרירותם ברמת גן ובכסות של מנהלנים ואנשי כמורה של הכנסייה הרוסית (האדומה) בישראל.
המפגשים התקיימו בכנסיות ובמנזרים רוסיים בירושלים ובטבריה, ברמלה, ביערות מסביב לירושלים, בקבלות פנים ובארוחות שהתקיימו במסעדות. "זה היה כמו בסרטים", נזכר גרייבסקי, ששוקד בימים אלה על כתיבת ספר זיכרונותיו, שיראה אור בצרפת. מצדו השני של המתרס, עמדו מפעיליו מהשב"כ. אלה שהנחו אותו לקראת כל פגישה ותשאלו אותו לאחריה: עמם נמנו, בין השאר, ראובן מרחב וראובן חזק. השניים, בניגוד לעקרונות המודיעין, האוסרים על מפעיל להתיידד עם סוכן שלו, הפכו לחבריו. הם מציינים כי הידידות נוצרה בגלל אופיו ואישיותו המיוחדים של גרייבסקי.
"גרייבסקי היה סוכן כפול מוצלח ביותר", העיד עליו ראובן חזק, לימים סגן ראש השב"כ וכיום איש עסקים. "הוא היה איש נחמד. הוא ביצע את ההוראות שלו. בכל הקריירה שלי אולי היו לי עשרה כמותו. הוא היה אחד החשובים שבהם".
ואילו מרחב אומר: "יש לי הערכה גבוהה ביותר לאישיותו של גרייבסקי מבחינת המחויבות, האצילות, ההבנה העמוקה שלו ואמינותו. ככל שאני יודע להערכה זו היו שותפים כל מי שהיו קשורים אליו בעניין זה".
איזה ציון היית נותן לפעילות המודיעינית של ברית המועצות בישראל?
"בישראל היה קיים חשש עמוק מפני יכולתו, הבלתי מוגבלת לכאורה, של המודיעין הסובייטי ושלוחותיו. אולם למעט הצלחות בודדות שבחלקן היו מרשימות, נכשל המודיעין הסובייטי בהבנת המערכת הפוליטית, הן בישראל והן בארצות ערב. זו תופעה אופיינית למודיעין של מדינות טוטליטריות, שאנשי מודיעין לא יכולים לחשוב עצמאית, מספקים מידע ומתאימים מידע מראש לטעם ולרצון של הדרג הפוליטי".
האם לדעתך כשל המודיעין הסובייטי גם ערב מלחמת ששת הימים?
"כן. הוא כשל לחלוטין בהבנת רוח הלחימה ובהערכת כוחה של ישראל. ייתכן גם שהיתה לו תרומה משמעותית בליבוי הרצון הערבי לצאת למלחמה נגד ישראל. ברטרוספקטיבה של כארבעים שנים אני מעריך כי מאמצי החדירה הסובייטים למזרח התיכון היו כישלון חרוץ".
הזמנה לכוסית וודקה
הפעלת סוכנים היא ליבתה של עבודת המודיעין. המפעיל חייב לשאת תכונות של אב ואם כאחד. עליו להיות עובד סוציאלי ופסיכולוג. הוא צריך לטפח את הסוכן אך גם לחשוד בו. ללטף את האגו, לעודד, לתגמל, להיות כתף תומכת ואוזן קשבת, אך גם לנזוף. קשה היא עוד יותר משימת הפעלתו של סוכן כפול. זו אולי האמנות המסובכת ביותר במלאכת הריגול. הסוכן הכפול נע באזור הדמדומים שבין שני הצדדים. הוא חוצה קווים הלוך ושוב. הוא צריך לנהוג בערמומיות ובזהירות לבל יתגלו מעשיו ותיחשף האמת שלו. הוא לובש ופושט זהויות. הוא מציג מצג שווא של נאמנות לצד אחד כשלאמיתו של דבר, בסתר, נאמנותו נתונה לצד האחר. הוא צריך לרכוש בעורמה את אמונם של שני הצדדים. אלה אמורים לתת בו את אמונם אך הם גם חושדים בו.
סיפורו של גרייבסקי הוא סיפור מרתק של יהודי פולני ששרד את השואה. קומוניסט שהתפכח מהאידיאולוגיה המרקסיסטית, היה לציוני ועלה לישראל. עתה מתברר כי בצד עבודתו השגרתית הוא פעל במסתרים כמרגל, לכאורה בשירות ברית המועצות אך בפועל למען מדינת ישראל.
הוא נולד ב-1925 בקרקוב, בשם ויקטור שפילמן. יחד עם משפחתו נמלט עם פרוץ מלחמת העולם השנייה לברית המועצות וכך ניצלו חייו. ב-1946 שב לפולין. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית, למד באקדמיה למדעי המדינה, הצטרף ל-PAP, סוכנות הידיעות הפולנית והחליף את שמו לשם פולני - גרייבסקי. ב-1949 עלו הוריו ואחותו לישראל. גרייבסקי החליט להישאר בפולין. הוא הספיק להתחתן, להוליד בת ולהתגרש. בדצמבר 1955 חלה אביו במחלה קשה וגרייבסקי בא לבקרו בישראל. הביקור בישראל זיעזע את אמונתו הקומוניסטית והפך אותו לציוני. הוא שב לפולין אך בלבו גמלה החלטה לעלות לישראל.
לאחר שהעביר לנציג השב"כ בוורשה את נאומו הסודי של חרושצ'וב באפריל 1956, התעורר חשש לגורלו של גרייבסקי. "עשינו הכל כדי לסייע לו לעלות לישראל", סיפר עמוס מנור, ראש השב"כ דאז. בזכות ההישג שהביא גרייבסקי למנור ולשב"כ עלתה קרנו של המודיעין הישראלי, בפרט בעיני הסי-איי-אי האמריקאי.
גרייבסקי עלה לישראל בינואר 1957. מנור השתדל בעבורו והוסדרה לו דירה שכורה ברחוב חרל"פ בירושלים ותעסוקה כפולה: במחלקת ההסברה של מזרח אירופה במשרד החוץ ומנהל השידורים בשפה הפולנית לעולים בקול ישראל. להעסיק עולה חדש ממדינה קומוניסטית במשרד החוץ, היה מעשה חריג. מה עוד שזמן קצר קודם לכן, נחשף במשרד החוץ מרגל סובייטי. זה היה זאב אבני, שעלה לארץ כשמונה שנים קודם לכן. משום כך הצבתו במשרד החוץ היתה בגדר הבעת אמון של השב"כ בעולה החדש.
גרייבסקי עזב את משרד החוץ ב-1961 והתמנה למנהל השידורים בשפה הרוסית. ב-1965 הוא קודם לדרגת מנהל חטיבת השידורים לחו"ל בקול ישראל (קול ציון לגולה) עם אחריות לכל השפות. בתפקיד זה הוא שימש עד 1990. אז מונה לנציב פניות הציבור של רשות השידור וב-2000 פרש לגמלאות. חמישים שנות חייו בישראל לא מחקו את מבטאו הפולני הכבד.
מיד עם עלותו ארצה, נשלח גרייבסקי לאולפן בורוכוב בגבעתיים ללמוד עברית. באולפן למדו גם כמה דיפלומטים ונשותיהם משגרירות ברית המועצות. "התיידדתי אתם ועזרתי להם בלימודים בגלל שידעתי רוסית", הוא אומר. אחד מהם היה וילרי אוסצ'י. גרייבסקי לא ידע זאת אז, אבל אוסצ'י היה קצין ק-ג-ב בדרגה זוטרה, שהיה מוכר היטב לשב"כ. במאי שובץ גרייבסקי לעבודה במשרד החוץ ושם יום אחד, בפרוזדור של אחד מצריפי המשרד, נתקל באוסצ'י.
"לא הופתעתי לראות אותו. דיפלומטים רוסים הגיעו מפעם לפעם למשרד. אבל הוא היה מופתע. אולי הוא לא הבין איך אמיגרנט חדש מתקבל שם לעבודה. מה אתה עושה פה, הוא שאל אותי. אני עובד כאן, אמרתי. אז בוא נחגוג בהרמת כוסית, הוא אמר. ברצון רב, אמרתי. קבענו להיפגש בעוד שבועיים, במסעדה קטנה וצנועה ברחוב יפו".
חשדת שהוא מתכוון לגייס אותך להיות סוכן סובייטי?
"לא חשדתי. אבל גם ידעתי שאדווח לממונים עלי. כעבור שעה-שעתיים ניגשתי ליעקב לניר, קצין הביטחון של המשרד, וסיפרתי לו על חילופי הדברים. למחרת הוזמנתי לחדר של לניר ושם חיכו לי כמה אנשים. הבנתי שהם מהש"ב. הם שאלו אותי על הרקע שלי ואמרו לי: 'תיפגש אתו ותדווח לנו'. כך זה התחיל".
הפגישה במסעדה היתה תמימה לכאורה. "אוסצ'י בא לבד. דיברנו, אכלנו, שתינו וודקה. לא היה שום דבר קונספירטיווי. בסיום קבענו להיפגש שוב כעבור שבועיים. הפעם הוא ביקש שאגיע לתא טלפון ציבורי ברחוב קק"ל. דיווחתי לש"ב, והם אמרו לי אין בעיה. נפגשנו ליד תא הטלפון והלכנו לאותה מסעדה. שוב שתינו וודקה ואכלנו, אבל הפעם אסוצ'י היה כבר יותר ממוקד. הוא דיבר אתי על שלום וסיכמנו שנמשיך לשמור על קשר כי הרי שנינו רוצים שלום. הכל היה ברמזים, אבל לי היה ברור".
מה?
"שאני במשחק".
גרייבסקי נפגש עם אוסצ'י עוד שלוש פעמים. ואז, בפגישתם האחרונה, כמו שמקובל בתרגולת גיוס סוכן שמאפיינת את רוב קהילות הביון בעולם, הודיע הדיפלומט הסובייטי כי הוא יוצא לחופשה וביקש מגרייבסקי כי ייפגש עם חברו. גרייבסקי, בהנחיית מפעיליו מהשב"כ, נענה ברצון. המחליף היה ויקטור קלוייאב, לכאורה מנהלן הכנסייה הרוסית, שהתגורר בדירה במתחם הכנסייה במגרש הרוסים בירושלים. בפועל עוד קצין ביון סובייטי.
קח, מגיע לך על העבודה
מאז ועד 1971 קיים גרייבסקי מאות פגישות עם קציני הק-ג-ב. מדי כמה שנים התחלפו מפעיליו הסובייטים. הוא כבר לא זוכר את כל שמותיהם. מה שהוא כן זוכר זה שהוודקה בפגישות נשפכה כמו מים. לגרייבסקי לא היתה בעיה. גם כיום הוא לא מחמיץ הזדמנות ללגום כוסית וודקה. רוב הפגישות היו בדירה במגרש הרוסים. לפגישות אלה הגיעו גם כמרים, שגם חלקם היו מן הסתם אנשי ביון, ו"דיפלומטים" שהיו למעשה קציני איסוף ומפעילים של הק-ג-ב שפעלו מהשגרירות ברמת גן. בחלקן השתתף גם הארכימנדריט יובנלי, ראש הכנסייה הרוסית בארץ הקודש. בלא מעט מפגשים, רובם ארוחות ערב דשנות, הביא גרייבסקי את אשתו, אנה.
באחת הפגישות הראשונות ביניהם אמר המפעיל קלוייאב לסוכנו: "אני חדש בישראל ולא כל כך מתמצא בפוליטיקה הישראלית. האם אתה יכול לכתוב לי סקירה על המפלגות בישראל: המבנה שלהן, האידיאולוגיה, כיוונים, מגמות?" גרייבסקי נענה ברצון. בקשה כזו גם היא מוכרת היטב במשחק המודיעיני, לעתים היא מכונה משימת סרק. איכות החומר המוגש לא כל כך חשובה. היא נועדה בעיקר לבחון את מחויבותו של הסוכן ולספק הוכחה למטה כי המפעיל גייס מקור.
"כתבתי ברוסית סקירה", מספר גרייבסקי, "ונתתי אותה לאיש הש"ב, נדמה לי ששמו היה שלמה, שהיה אז בקשר אתי. אני זוכר שאנשי הש"ב קראו, מחקו מלה אחת ואישרו. בפגישה הבאה נתתי לקלוייאב את הסקירה. לפגישה שלאחריה הוא שלף מכיסו כסף, משהו כמו 200 לירות, וזה היה די הרבה - המשכורת שלי היתה 600 לירות ואמר לי 'קח, מגיע לך על העבודה'. הוא רק ביקש ממני שאחתום לו".
וחתמת?
"כמובן. רציתי שהרוסים יחשבו שאני אדם נוח ועושה את כל מה שהם אומרים לי".
מה עשית עם הכסף?
"מסרתי אותו למפעיל מהש"ב".
אנשי השב"כ עקבו אחר המפגשים שלך?
"אני לא יודע. אולי. אני בכל מקרה לא הבחנתי במעקבים".
האם השב"כ צייד אותך במכשיר הקלטה?
"לא היה צורך. לאחר כל פגישה דיווחתי וקיבלתי הנחיות חדשות".
איך נקבע הקשר בינך לבין המפעילים הרוסים?
"פשוט מאוד. קבענו בסוף כל פגישה את המועד והמקום שניפגש בפעם הבאה. בדרך כלל זה היה כל שבועיים פחות או יותר. הם גם קבעו אתי קוד למקרי חירום. במקרה חירום אמרו לי לצלצל לאיזה מספר תל-אביבי, אני לא יודע של מי. כנראה של המפעיל שלי בבית. אמרו לי לחייג בשבע בבוקר, לשמוע שני צלצולים ולנתק. לחכות דקה ולחזור שוב על אותה פעולה. ורק בפעם השלישית הם ירימו את הטלפון".
זה לא נשמע מתוחכם במיוחד.
"יכול להיות. אבל כך זה היה".
היה לך כינוי? שם צופן?
"אני לא יודע אם היו לי אצלם כינוי. כשנפגשנו הם קראו לי בשם ויקטור אברמוביץ" (בנו של אברהם, על שם אביו).
המפגשים שלו עם מפעיליו-מנחיו, אנשי הקשר מהשב"כ, היו תמיד בדירות מסתור של הארגון בירושלים.
פחדת מהפגישות?
"לא. לא פחדתי. קצת התרגשתי. האדרנלין זרם לפני כל פגישה, במהלכה, וגם אחריה. זה החמיא לי. הייתי עולה חדש שקיבל עבודה ברדיו ובמשרד החוץ וכעת גם מעורב בריגול נגדי והרגשתי שנותנים בי אמון. כן, זה החמיא לי".
והיו לך ספקות? היו פעמים שרצית להפסיק?
"כן, היו כמה פעמים כאלה. זה לא היה קל לנהל חיים כפולים. אשתי שהשתתפה בחלק מהארוחות עם הרוסים ידעה שיש לי קשר אתם וגם הבנות, שהיו אז בגיל העשרה, ידעו שמשהו קורה. היו לי כמה רגעי משבר. קשה היה לי מצד אחד לנהל חיים רגילים ומצד שני לנהל חיים בצל. חשבתי להפסיק ולפרוש. אבל בסוף התגברתי על החולשה שלי והמשכתי".
הק-ג-ב מממן את השב"כ
מנבכי הזיכרון המתעתע זוכר גרייבסקי כמה אירועים, מתוך המאות שצבר, שנראים משמעותיים יותר מהאחרים. בתאריך שאינו זוכר, באמצע שנות ה-60, נקבעה לו פגישה ליד נחשון. כדי לשוות למפגש אופי תמים ואקראי קבע קצין הביון הסובייטי שימתין לו כשמנוע מכוניתו מורם, כאילו אירעה לו תקלה. גרייבסקי הגיע במכוניתו והחנה בצדי הכביש הצר. הוא ניגש לכאורה כדי לסייע לנהג אבל למעשה העביר למפעילו מסמך. זו היתה סטנוגרמה של פגישה של נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר עם גנרלים סובייטים.
את הסטנוגרמה קיבל גרייבסקי ממפעיליו בשב"כ. הוחלט למסור אותה לאחר דיונים ובדיקות שווידאו כי לא יהיה בכך כדי לחשוף שיטות ומקורות של המודיעין הישראלי. המטרה היתה להעלות את מעמדו של גרייבסקי בעיני הסובייטים, כדי שיתרשמו שהם מפעילים סוכן שיש לו נגישות למידע סודי וחשוב. כששאל אותו קצין הק-ג-ב כיצד הצליח לשים ידו על המסמך, ענה גרייבסקי, על פי סיפור הכיסוי שהשב"כ בנה עבורו, כי "יש לי חברים במשרד ראש הממשלה".
פגישה אחרת היתה בכנסייה בעין כרם עם הנהג של הכנסייה. "הסתכלנו מהחלון", משחזר גרייבסקי, "וראינו חפירות ובנייה גדולה של מאגרי דלק. הנהג אמר לי: אנחנו חושבים שהבנייה מיועדת לאחסון הנשק האטומי שלכם. תבדוק לנו את הדבר הזה". בדיעבד, הנהג היה כנראה קצין איסוף של המודיעין הצבאי, הג-ר-או. הביון הסובייטי הפעיל בישראל שתי שלוחות - האחת של הק-ג-ב והשניה של הג-ר-או. הן פעלו בנפרד ובמידור זו מזו ולעתים תוך קנאה ותחרות. נושאי ההתענינות והאיסוף שלהם היו שונים, אף שלעתים חפפו.
הק-ג-ב עסק במיוחד בריגול פוליטי ובגיוס עולים חדשים. הג-ר-או עקב בעיקר אחר ההתפתחות של צה"ל, התעניין במיוחד בחיל האוויר, וביכולת המדעית והטכנולוגית של ישראל בכלל והגרעינית בפרט. להתעניינות של הנהג ב"נשק האטומי", שלדעת הרוסים היה לנו, לא היה המשך והנושא לא הועלה שוב.
עוד פגישה הזכורה לגרייבסקי היטב היתה בכנסייה בטבריה. הם ישבו בחדר צדדי ונזירה הגישה להם ארוחה. באותה הזדמנות מסר המפעיל הרוסי לגרייבסקי אלף דולר. "בהזדמנויות קודמות הם שאלו אותי על המשפחה שלי וסיפרתי להם שיש לי בת בארצות הברית", מציין גרייבסקי. "מדוע שלא תיסע לבקר אותה, הם שאלו. הסברתי להם שזה לא כל כך פשוט וכו'. ואז בטבריה הוא שלף אלף דולרים ואמר לי קח את הכסף, ויקטור אברמוביץ, ותיסע לבקר את הבת שלך באמריקה. כמו תמיד חתמתי לו ולקחתי את הכסף".
בתום הפגישה, על פי הנחיית ראובן חזק, הוא פנה למסעדת דגים, התיישב, סעד את לבו ורק בחלוף כשעתיים נכנס למכונית הפרינץ הקטנה שלו. בצומת פוריה הוא נפגש עם חזק. "ראובן נכנס לאוטו ונסענו לירושלים. בנסיעה הוא תשאל אותי על הפגישה וכשנתתי לו את הכסף הוא כמעט התעלף. זה היה המון כסף". היו עוד עשרות מקרים שגרייבסקי קיבל כסף. לרוב זה הוצג "כהחזר הוצאות דלק". "הייתי מאוד גאה ושמחתי שכסף של הק-ג-ב מממן את הש"ב", מציין גרייבסקי.
המסר לא הועבר
אבל הפגישה החשובה ביותר של גרייבסקי עם הסוכנים הרוסים נערכה במאי 1967. לאחר שנאצר הכניס את צבאו לחצי האי סיני, בניגוד להסכם ובהמשך סגר את מיצרי טיראן והטיל מצור על תנועת הספינות לנמל אילת פרץ המשבר, שהוביל למלחמת ששת הימים. לפי הנחייתו של איש שב"כ, נדרש גרייבסקי להפעיל בפעם הראשונה את נוהל החירום ולהתקשר למפעילו הסובייטי. הם נפגשו ברמלה ומשם נסעו ליער ליד צובה.
"הוא נראה בן גילי, בשנות ה-40. הוא חבש קסקט, החזיק בידו תיק ונראה כמו פקיד בקופת חולים", נזכר גרייבסקי, "אבל היה איש חריף. אמרתי לו שישראל לא תוכל להבליג על סגירת המיצרים ותצא למלחמה נגד נאצר. הוא שאל אותי מאיפה אני יודע. לפי הסיפור שבנה לי הש"ב, אמרתי לו שכעיתונאי ושדרן ברדיו הוזמנתי ללשכת ראש הממשלה ושם שמענו תדרוך ברוח זו מקצין בכיר בצה"ל".
הפעם המידע היה נכון ומדויק ולא כוזב. אף שגרייבסקי אינו יודע את מלוא השיקולים שהנחו את מפעיליו מהשב"כ, הוא מניח את ההנחה הבאה, וזו הנחה סבירה שקיבלה אישוש גם משיחות עם אנשי שב"כ, קציני צה"ל ומחקרי התקופה: ראש הממשלה לוי אשכול וממשלתו שהופתעו ממהלכיו של נאצר, רצו למנוע את המלחמה. לשם כך הם ביקשו להעביר לנאצר מסר ברור, שעליו לחזור לסטטוס קוו. בישראל קיוו כי מידע ברוח זו שיגיע לביון הסובייטי מ"סוכן" חשוב ידרבן את ברית המועצות לרסן את נאצר. בפועל זה לא קרה.
לימים שמע גרייבסקי כמה גרסאות לגבי גורל המידע שהעביר. גרסאות אלה חופפות גם פחות או יותר את ההערכות של מומחים והיסטוריונים שחקרו את התנהלותה של ברית המועצות ערב המלחמה. גרסה אחת טוענת שמטה הק-ג-ב במוסקווה לא העביר את הידיעה לפוליטבירו. לפי גרסה אחרת הידיעה הגיעה לפוליטבירו אך מסיבות שונות לא נמסרה לנאצר.
גרייבסקי מחזיק בגזיר עיתון "מעריב" מה-2.6.2004. הידיעה מצטטת מתוך ספרו של ההיסטוריון מיכאל אורן, "שישה ימים של מלחמה". אורן ציטט גנרל ק-ג-ב בשם ואדים קורפצ'נקו, ראש המחלקה למזרח התיכון ואפריקה, שטען: "היה לנו סוכן מושתל בממשלת ישראל שחשף את תוכניות המלחמה". בעת פרסום הידיעה הטילו מומחים ספק רב אם אחד משרי ממשלת ישראל היה סוכן סובייטי. גרייבסקי שואל את עצמו, "אולי הסוכן הממשלתי שהוא מדבר עליו זה אני".
עם פרוץ המלחמה הודיעה ברית המועצות על ניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל. זמן קצר לפני שהדיפלומטים הסובייטים עזבו, נקרא גרייבסקי לפגישה עם מפעילו הסובייטי. "קיבלתי קריאה דחופה ונדברנו להיפגש באותו מקום בצובה. הוא היה מאוד רציני ועצוב. ויקטור אברמוביץ, הוא אמר לי, עשית דבר גדול לברית המועצות. מסרת לנו שאתם הולכים למלחמה, וזה היה מידע נכון. לכן החלטנו להעניק לך אות הצטיינות על שם לנין. מסיבות מובנות לא נוכל לתת לך את זה עכשיו אבל זה יישמר בשבילך במוסקווה". גרייבסקי אומר ש"היה נחמד אם הייתי מקבל למזכרת את המדליה. אפילו עכשיו".
בורג קטן במשחק גדול
אף שניתוק היחסים הדיפלומטים הקשה על הביון הסובייטי בישראל, פעולתו לא פסקה. העומס נפל מעתה על השלוחה שפעלה בכנסייה. לגרייבסקי היו עוד כמה פגישות עם מנהלן הכנסייה, הנהג והכמרים, עד שהן נפסקו לחלוטין ב-1971.
לסיום, מבקש גרייבסקי להדגיש כי לא היה רוצה שיכנו אותו מעכשיו סוכן כפול או מרגל.
אם לא היית מרגל אז איך היית מגדיר את עבודתך?
"הוטלה עלי משימה לקיים קשרים עם הק-ג-ב וביצעתי אותה. זה סייע למדינת ישראל להכיר ולפענח את שיטות הריגול הסובייטי בארץ. לא הייתי היחיד. היו גם סוכנים אחרים. נאבקתי בברית המועצות והקומוניזם שלוש פעמים: בהשגת נאום חרושצ'וב, במשימות של השב"כ ובשידורים של קול ישראל לברית המועצות. הייתי בורג קטן, אבל אני חושב שחשוב, במשחק גדול".*
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
סגור חלון
var pCid="uk_haaretzx_0"; var w0=1; var refR=escape(document.referrer); if (refR.length>=252) refR=refR.substring(0,252)+"..."; var w0=0; 
ראשי
צ'אט
18-10-2007, 21:24
מצב כלאיים
