בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "מאמר חדש ומעניין על ההיסטוריה של לווייני KH-9 / Hexagon, המוכרים כ"ביג בירד""
בסוף שנת 2012 נחשפו מסמכים נוספים מארכיון ופרסומי ה CIA ובהם מידע על השימוש בבתיסקופ "טרייסט" כדי לחלץ קפסולת סרטי צילום של לווין ההקסגון הראשון מעמקי הפסיפיק. תחת סיפור כיסוי של חילוץ ציוד מחקר מדעי, הביא ה CIA בראשית נובמבר1971 את הטרייסט לאזור 350 מייל צפונית להוואי, שם היה עליה לצלול לעומק של כ 5 ק"מ ולחלץ משם קפסולת סרט צילום, אחת מתוך 4 שהוטלו בקיץ אותה השנה על ידי לווין ההקסגון המבצעי הראשון, ששוגר למשימתו באמצע יוני אותה השנה מבסיס חהא"א וונדנברג. הקפסולה הראשונה נאספה מפני המים בטרם טבעה, השתיים האחרות נאספו במהלך צניחתן ארצה על ידי מטוסי C-130. אחת הסיבות למבצע המורכב הוא החשש של מנהלים בכירים מסוימים ב NRO על כך שבידי הסובייטים ספינות וציוד לשליית הקפסולה. למרות שלא היה על כך קונצנזוס, נשלחה למקום ספינת המחקר DE STEIGUER שבעזרת מצלמה תת-ימית נגררת אכן הצליחה באוקטובר 1971 לאתר את הקפסולה הטבועה על קרקעית הים. האימונים שבוצעו לחופי סן-דייגו במטרה לתרגל את שלשת קציני חיל הים האמריקני שאיישו את הטרייסט בתפעול וו ההרמה המיוחד שחובר אליה נקטעו וכוח המשימה המיוחד, שכלל את ספינת האם WHITE SANDS ואת הגוררת הגדולה APACHE, הפליג מיד להוואי. בסופו של דבר אחרי כמעט חצי שנה של ניסיונות נשלתה הקפסולה הסוררת ב 25 לאפריל 1972 אך לרוע המזל במהלך השלייה התפרקה הקפסולה ורוב סרט הצילום יקר הערך התפורר בחזרה למצולות. נסיונות של מומחי קודאק להציל משהו משרידי הסרט עלו בתוהו והמבצע כולו ירד לטמיון. במסגרת תחקור האירוע (עוד ב 1971) התגלו בעיות במצנחי הקפסולות מתוצרת GOODYEAR והם הוחלפו במצנחים חדשים של יצרן אחר ונעשה בהם שימוש מוצלח כבר בשיגור לווין ההקסגון השני בינואר 1972 (קרי עוד לפני סיומו של מבצע ההנצלה). לימים עשה ה CIA שימוש בידע שנצבר במבצע הזה בפעולה הנרחבת יותר לחילוץ צוללת הגולף הסובייטית הטבועה אך למרבה האירוניה גם שם אירע משהו דומה מאד, כאשר עיקר גוף הצוללת התפרק וצלל בחזרה למצולות הפסיפיק.
בכללי ניתן להגיד שה CIA (ובעקבותיו כתבי עת וערוצי טלוויזיה שונים) פרסמו בשנה-שנתיים האחרונות אוצר בלום של חומרים על לוויני הריגול המוקדמים הללו ובכלל זאת מאמרים, מחקרים, סרטים ועוד שאת חלקם נביא בעתיד.
תמונות צבע של הטרייסט, הוויט סנדס (ספינת האם) והאפאצ'י (גוררת גדולה) ששלשתן השתתפו כאמור יחדיו גם במבצע של ה CIA ניתן לראות בסרט קצר שצולם בקיץ 1969 (במקביל אגב לנחיתה הראשונה על הירח) במהלך השלב השני של החיפושים אחר צוללת התקיפה הגרעיניית הסקורפיון שאבדה שנה קודם לכן באוקינוס האטלנטי.
שימו לב שלמרות הכשלון המבצע עדיין נתפס ב NRO כהצלחה (ואולי כספתח בזעיר אנפין למבצע ה GLOMAR EXPRESS שנתיים לאחר מכן)
Surprisingly, the “customer” was well satisfied with the outcome. The partial recovery added to the National Reconnaissance Office’s understanding of re-entry vehicle survivability given a catastrophic parachute failure. It also left nothing of significance remaining on the ocean floor, thereby protecting the security of the Hexagon program. John McLucas praised the recovery, stating that the Navy had established and demonstrated “a unique capability vital to the security of the United States.”
For sure, there were deep-recovery lessons to be learned. A CIA memo dated 24 May 1972 recommended: · Reconnaissance assets and the recovery craft should be integrated into a single organization to eliminate delays and reduce errors communicating reconnaissance information. · Methods should be developed to avoid weather-related delays in readying the recovery craft.
· The “relatively poor” equipment reliability on board Trieste should be addressed.
· A faster method of deploying the recovery craft should be developed.
Implementing these suggestions would ensure that subsequent deep-ocean salvage systems would profit from the Trieste ’s pioneering effort.
ראשי
צ'אט
17-01-2011, 20:47
מצב כלאיים
