בעקבות מלחמת ששת הימים הוקם כוח UNTSO ונפרס לאורך קווי הפסקת האש בתעלת סואץ ורמה"ג (כזכור כוח האו"ם הקודם נסוג חלקית מסיני בלחץ מצרי טרם המלחמה). בגזרת תעלת סואץ הוקמו 2 משל"טים, אחד בכל גדה, שניהלו 8 עמדות תצפית בכל גדה, 2 משקיפים בכל אחת. סה"כ 80 משקיפים בתעלת סואץ ועוד כ 50 משקיפים בעמדות דומות שנפרסו ברמה"ג (בבקעת הירדן לא היו משקיפים, למרות שמפקדת האו"ם ישבה בארמון הנציב, לא הרחק משם). במקביל לתצפיות נערכו סיורים רכובים בין התצפיות. שני הצדדים שמרו על כבודם של המשקיפים ונזהרו לא לפגוע בהם אך במלחמה כמו במלחמה לעתים נקלעו העמדות לחילופי האש והיו נפגעים בנפש ובציוד גם יחד.
צה"ל הציב קצין קישור, לרוב איש מילואים, בבונקר סמוך לכל אחת מ 8 העמדות (שהיו ממקומות בסמיכות למעוז צה"לי מרחבי) ועוד כמה במפח"ט בבלוזה. הסדר זה היה קיים גם בפרוץ המלחמה ולפחות מחצית מהם נפלו בשבי המצרי ביומיים הראשונים למלחמה. את סיפורו של אחד מהם ניתן לקרוא כאן http://www.erim-pow.co.il/article.php?id=30&prt=1
בפוסטים הבאים נביא תמונות נוספות מארכיון האו"ם מרמה"ג ושל כוח ההפרדה שנפרס בתעלה אחרי מלחמת יוה"כ
האי המלאכותי אל-באלאח באמצע הדרך בין קנטרה ואיסמיעיליה, נבנה כדי לאפשר תנועה דו-סיטרית בתעלה ושימש ב 1971-1973 את הצבא המצרי לתרגילי צליחה גדולים, מול עיניהם המשתאות של חיילי צה"ל במעוז מפרקת בגדמ"ז
ינואר 1957
שבוע לפני כן מפנים כוחות צה"ל את החוף המערבי של האגם המר ונסוגים לראש הגשר בדוורסויר. ב 14 לפברואר 1974 מתחיל הגדוד הפיני לסייר בגזרה שפונתה על ידי צה"ל וכבר ביום הראשון עולה לנדרובר פיני על מוקש M-15 בשד"ם צה"לי שלא פונה ולא סומן כ 15 ק"מ דרומית מערבית לפנארה (שם ממוקם המפג"ד הפיני), 2 חיילים נהרגים ומספר אחרים נפצעים.
מיד לאחר התקרית מתחילה הכשרה מואצת של כוחות האו"ם השונים להתמודדות עם צרת מוקשים. את ההדרכות מעביר קצינים מצבאות שבדיה ופולין במתקן מאולתר שמוקם בפאתי סואץ החרבה. בין היתר הובאו למקום כלבים לאיתור מוקשים משבדיה.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "בעין הסערה – משקיפי האו"ם במלחמת יוה"כ ולאחריה"
כוח UNDOF שהוקם ביוני 1974 מנה גדוד אוסטרי, גדוד אירני (טרם ההפיכה כמובן), פלוגה קנדית ופלוגת תחזוקה פולנית והתמקם ברצועת החיץ שהוקמה בין רמה"ג הישראלית והסורית, כולל בשטחים מהם צה"ל נסוג (קוניטרה, רפיד ולאורך הרוקד). האזור כלל מעט כפרים יחסית (ג'בתה) זאת מאחר וחאן ארנבה וחאדר הוצאו ממנו (מה שיצר שתי בליטות מפורסמות במפה).
הגדוד האוסטרי מתפרס בחצי הצפוני של הגזרה כולל החרמון, אחרי שהגיע לשם ישירות מסיני!
הפלת בופאלו 461 של ח"א הקנדי בטק"א סורים באוגוסט 1974
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "בעין הסערה – משקיפי האו"ם במלחמת יוה"כ ולאחריה"
כזכור בעקבות הסכם הפסקת האש הראשון בין ישראל ומצרים ב 22 לאוקטובר 1973 הוקם כוח UNEF 2 ובסיסו נקבע בקהיר. משם יצאו הכוחות שהחלו להגיע למצרים אל עבר אזורי הקרבות משני עברי תעלת סואץ במטרה לחצוץ בין צה"ל וצבא מצרים ולאחר מכן לקח לפקח על התכנסות הצדדים לקווי הפרדה קבועים. בשיאו מנה כוח UNEF אלפי חיילים מתריסר מדינות שונות הפרוסים על פני מאות ק"מ והאו"ם נזקק למערך לוגיסטי יבשתי ואווירי משמעותי כדי לתספק אותו.
הקנדים היוו רכיב משמעותי בכוחות המשקיפים השונים של האו"ם במזרח התיכון ובכלל זאת כוח UNEF ברצועת עזה מ 1957-1967. בעקבות פניית האו"ם בנובמבר 1973 הסכימה קנדה לשלוח אגד לוגיסטי מוקטן לכוח UNEF ובו יחידות אספקה, חימוש, מ"צ ועוד. עד ינואר 1974 רוכזו כל יחידות האגד, שבשיאו מנה למעלה מ 1100 חיילים, בבסיס האם בקהיר והחלו במלאכתם. כמו כן צוות לאגד גף תובלה אווירית שכונה ATU 116 (ראשי תיבות שלAir Transportation Unit ) בסד"כ של צמד מטוסי באפלו בוכנתיים תרומת ח"א הקנדי. מטוסים נכנסו לשירות בח"א הקנדי 7 שנים קודם לכן כונו CC-115 ונודעו כמטוסים אמינים מאד, המתאימים לפעילות בתנאים קשים.
אחרי חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין סוריה וישראל במאי 1974 הוקם כוח UNDOF ברמה"ג ועל כן נדרש עיבוי כוחות ועל כן ביוני 1974 הגיעה בקשה להוספת מטוס בופאלו שלישי והקנדים הסכימו לכך. במהלך החודשים יולי ואוגוסט דילג בסיס האם של כוחות האו"ם במצרים (ובו כאמור גם האגד הקנדי) מקהיר לאיסמעיליה ושלישית הבופאלו התמקמה בבסיס ח"א המצרי באבו-סווייר הסמוך. חלק מהאספקה של האו"ם הגיעה דווקא דרך שד"ת ביירות ועל כן מטוסי הבופאלו נדרשו לפקוד אותו מדי שבוע ולדלג את האספקה קדימה לקהיר / איסמעיליה, משם שונעה יבשתית במשאיות למוצבי האו"ם הרבים הפזורים משני עברי תעלת סואץ. המשימה הייתה מפרכת והמטוסים והצוותים כאחד בילו שעות רבות באוויר. עם הקמת כוח UNDOF החלו הבופאלו לבצע טיסות דומות גם מביירות לדמשק והם פקדו גם את קפריסין כדי לתספק את כוח המשקיפים שהוצב שם אחרי פלישת הטורקים לאי ביולי 1974.
ב 9 לאוגוסט 1974 המריא בופאלו 461 לסבב לוגיסטיקה רוטיני. תחילה טס לביירות, העמיס אספקה ואז שב למצרים, שם פרק את מקצת הציוד באיסמעיליה. לאחר מכן המריא, הפעם אל עבר דמשק, שם היה אמור לפרוק את יתר הציוד ומספר נוסעים, שהיו אמורים להילקח במשאית למוצבי האו"ם ברמה"ג. צוות המטוס תכנן לשוב לשד"ת ביירות וליהנות מלילה רגוע בעיר שהייתה עדיין הפריז של המזרח התיכון, שנה טרם פרוץ מלחמת האזרחים. אך לא כך רצה הגורל. זמן קצר לאחר שחצה את הגבול בין לבנון לסוריה שוגר אל עבר הבופאלו טיל קרקע אוויר שהתפוצץ מתחת לזנב. המטוס החל לפזר שובל עשן שחור ולאבד במהירות גובה. כאשר כבר היה בגובה נמוך פגעו במרכזו שני טילים נוספים שהביאו להתפרקות המטוס ולהתרסקותו המידית מחוץ לכפר הסורי אל-דימאס, שעל כביש ביירות לדמשק. כל 9 אנשי הצוות והנוסעים שעל המטוס, קנדים כולם, נהרגו במקום.
הסורים טענו שהיה חשד ממשי שמדובר במטוס צילום ישראלי בדרכו לדמשק ובגלל הדריכות הגבוה של מערך ההגנ"א בוצע היירוט, כאשר מטח משולש מהיר מרמז בד"כ על משגר טק"א מרובה קנים דוגמת SA-6. זאת למרות שהצוות היה בקשר עם פיקוח התעופה הסורי ושפרופיל הטיסה עצמו העיד בבירור שמדובר במטוס תובלה. באותו היום גם לא נרשמו תקריות אש או אירועים מיוחדים ברמה"ג או בפתח-לנד (ולמעשה בשום מקום אחר בגלובוס, למעט אולי טקס ההשבעה החפוז של ג'רלד פורד אחרי התפטרותו הדרמטית של הנשיא ניקסון יום קודם לכן) כך שהפרנויה הסורית אינה ברורה. יתכן שקשורה בגיחת צילום של ח"א מעל הבקעה הלבנונית או לטעות אנוש כפי שהיה באוקראינה ב 2001 ושוב השנה.
כאמור הסורים לא התנצלו על התקרית ובוודאי שלא שילמו פיצויים. אבל הם כן אפשרו בסופו של דבר לצוות החקירה בראשות סא"ל מח"א הקנדי לגשת לאתר ההתרסקות באל-דימאס ואף לקחת משם מספר חלקים מהמטוס לטובת חקירת התאונה. צוות החקירה לא קבע אם מדובר בטעות אנוש או בהפלה מכוונת אך גם לא פסל את שתי הסיבות וברבות הימים האירוע המצער נשכח ולא הפך כידוע ל ISSUE משמעותי בין קנדה או האו"ם וסוריה. בעקבות האירוע הכריזה ממשלת קנדה על ה-9 באוגוסט כיום הזיכרון הלאומי לחיילים הקנדיים שנפלו בעת שירותם במסגרת כוחות האו"ם, כאשר כיום כבר מדובר על לא פחות מ 120 חללים, כמחציתם נפלו במסגרת כוח UNEF 2 בתעלה ובסיני בשנים 1974-1979.
ב 9 לאוגוסט 2009, 35 שנים לאחר התקרית, נחנך בקנדה מטוס בופאלו שנצבע כמספר 461. מטוס זה לא היה במקור של ח"א הקנדי אלא היה גרוטאה מפורקת של ח"א הסודני שנרכשה ושופצה על ידי מתנדבים. צחוק הגורל 4 שנים לאחר מכן, במאי 2013, בא גורם מסתורי כלשהו חשבון עם הכפר אל-דימאס והשמיד מחסנים הסמוכים אליו ומנע בכך זליגת אמל"ח איראני וסורי מתקדמים לידי חיזבאללה. אגב הבופאלו היה המטוס הצבאי הקנדי האחרון שהופל בפעילות מבצעית עד אובדן מסוק הצ'ינוק הקנדי באפגניסטן באוגוסט 2010, קרי בדיוק 36 שנים אחרי האירוע בסוריה. גם היום, 40 שנה ויותר אחרי האירוע, ממשיכה טייסת 442 המתמחה בחילוץ והצלה להפעיל 6 מטוסי בופאלו בוכנתיים במסגרת ח"א הקנדי.
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "הפלת בופאלו 461 של ח"א הקנדי בטק"א סורים באוגוסט 1974"
סיפור מרתק שאני אישית מעולם לא שמעתי עליו. כל סיפור כזה מיד מעלה בי השוואות בין הזעם שאינו שוכך לגבי פרשיית הליברטי והשכחה וההשלמה עם פרשיות דומות שבהן לא מעורבת ישראל.
ואם יורשה לי ניטפוק קטן - לפחות לפי התמונות הבופאלו הוא לא מטוס בוכנתי אלא מטוס טורבופרופ.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "בעין הסערה – משקיפי האו"ם במלחמת יוה"כ ולאחריה"
אסון טיסה 1285 בדצמבר 1985 בגנדר ניו-פאונדלנד גבה 256 קורבנות ובהם 248 חיילים סדירים של צבא ארה"ב וככזה היה לאסון האווירי הכבד ביותר בתולדות צבא ארה"ב. כל הקורבנות לובשי המדים היו צנחנים אנשי הגדוד השלישי של רג'ימנט ה 502 שהיו בדרכם הביתה לחופשת חג המולד, אחרי TDY בן חצי שנה בסיני במסגרת ה MFO. מחצית מגדוד העילית הזה, ובכלל זה רוב שדרת הפיקוד, נמחקה באסון!
רג'ימנט ה 502 מהדיוויזיה המוטסת ה 101 הוא אחד מהיחידות המפורסמות והמעוטרות ביותר בצבא היבשה האמריקני ולחם בין היתר בנורמנדי, במרקט-גרדן, בגרמניה, בויאטנם, בשתי מלחמות המפרץ ובאפגניסטן. בתום מלחמת העולם השנייה הייתה הדיוויזיה אמורה להישלח טיפין טיפין למזרח הרחוק כדי לצנוח ביפן במסגרת מבצע "קורונט" בראשית 1946 אך תום המלחמה בפסיפיק באוגוסט 1945 הביא לביטול התוכנית ופירוק הדיוויזיה כבר בנובמבר אותה השנה. הדיוויזיה הוקמה מחדש כעבור עשור ובמסגרתה הוקם מחדש הרג'ימנט ה 502 עם 2 גדודים בלבד – הראשון והשני. הגדוד השלישי, שהשתתף במלחמת העולם השנייה לצד שני אחיו, הוקם מחדש רק 40 שנה אחרי המלחמה, ב 1984, בטרם פורק שוב ב 2004, אחרי שהספיק ליטול חלק חשוב בפלישה השנייה לעירק. מאז שוב מונה הרג'ימנט 2 גדודים בלבד.
קצת פרספקטיבה היסטורית לאזורנו. בספטמבר 1975 נחתם בז'נבה בחסות שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר הסכם הביניים בין ישראל ומצרים, במסגרתו נסוג צה"ל ממעברי הגידי והמיתלה אל קו המרוחק כ 40-50 ק"מ מהתעלה וכן משדות הנפט באבו-רודס. המצרים מצידם התקדמו למרחק של כ 20 ק"מ מהתעלה ובחיץ ישבו כרגיל אנשי האו"ם של UNEF 2 בתוקף הסכם הפרדת הכוחות שנחתם אחרי מלחמת יוה"כ. מאחר והאמריקנים היו פטרוני ההסכם, הם שלחו כוח של 150 משקיפים מטעמם שנקראו ה SINAI FIELD MISSION לאייש 3 תחנות התראה (הראשית שבהם באום חשיבה) שהיו מחוברות לרשת חיישנים מסוגים שונים מעודפי מבצע "איגלו וייט" שנזרעו ברצועת ההפרדה ובכלל זה בכניסות והיציאות משני המעברים האסט'. המשקיפים אגב היו כולם אזרחים, עובדי משרד החוץ וקבלנים, בגלל ההסתייגות האמריקנית ארוכת השנים משילוב לובשי מדים בכוחות שמירת השלום של האו"ם. דבר זה השתנה עם בחירתו של קלינטון לנשיא ארה"ב ושליחת כוחות אמריקנים ליוגוסלביה לשעבר תחת פיקוד האו"ם, דבר שעורר ביקורת רבה בקרב הרפובליקנים ואף גרר מחאות וסירובי פקודה נקודתיים מקרב לובשי המדים עצמם.
המשקיפים האמריקנים מה SFM אף תיווכו פה ושם בין צה"ל לכוחות האו"ם (לאור חוסר האמון המופגן בין הצדדים) בטרם פינו את מקומם בתום 6 שנות פעילות לטובת כוחות ה MFO. במרץ 1979 נחתם בחסות אמריקנית הסכם השלום בין מצרים וישראל במסגרתו נדרשנו לפנות את יתרת סיני עד הגרגיר האחרון בתוך 3 שנים. בתוך שנה נסוג צה"ל לקו אל-עריש-ראס מוחמד (וכתוצאה מכך עזב את מחנות רפידים) ושנתיים לאחר מכן, בסוף אפריל 1982, נסוג אל גבול 1967, תוך פירוק כלל הישובים האזרחים בפתחת רפיח, פינוי בסיסי צה"ל ונטישת העיר אופיר בשארם א-שייח (למעט רצועת עזה וטאבה, שהייתה בבוררות והנסיגה ממנה הושלמה רק מקץ 7 שנים). במסגרת הסכם השלום חולקה סיני לשלש רצועות שבכל אחת מהן התאפשר למצרים להחזיק סד"כ מוגדר ומוגבל.
במקור תוכנן שכוח משימה חדש של האו"ם, UNEF III שמו, יתפרס במזרח סיני ויפקח על קיום תנאי הסכם השלום משני צידי הגבול (אכן גם "אצלנו" נקבעו מגבלות מסוימות, שמעולם לא נאכפו אגב בגלל שטחי האימונים המצומצמים בנגב, בדומה מאד למצב ברמה"ג). במקביל היחסים בין ארה"ב וברה"מ הדרדרו מאד באותן השנים (בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, החרם המערבי על המשחקים האולימפיים במוסקווה שנה לאחר מכן ובחירתו של רייגן הלעומתי ב 1981) והיה ברור שהסובייטים, שמלכתחילה ראו בהסכם השלום הפקה פנימית אמריקנית זרה להם, יטילו וטו במועצת הבטחון על החלטה שכזו. במקום זאת דחפו האמריקנים להקמת כוח משימה בינלאומי בשם MFO – MULTINATIONAL FORCES AND OBSERVERS – שיחידותיו הגיעו לשטח בינואר-אפריל 1982 והחלו במשימת הפיקוח על קיום הסכם השלום, על פי נספח מיוחד להסכם השלום שנחתם באוגוסט 1981.
פאץ' הכתף של יחידת הפקחים האזרחים המובנית בתוך ה MFO
פעילות הכוח ממומנת שווה בשווה בין ארה"ב, ישראל ומצרים. הממונה האזרחי על הכוח היה דיפלומט אמריקני שישב בשגרירות ברומא בעוד שמפקדות הכוח הצבאי התמקמו בשני בסיסים עיקריים - בסיס ח"א לשעבר איתם בפתחת רפיח שבצפון מזרח סיני (שהוגדר כמפקדה הראשית של MFO וכך עד עצם היום הזה) ובסיס חדש שנבנה בסמוך למפרץ נעמה ונקרא SOUTH CAMP. חיל ההנדסה האמריקני היה אחראי לבניית והרחבת הבסיסים הללו ועשה זאת בו זמנית לבניית בסיסי צה"ל החדשים בנגב במסגרת מבצע "רמון", שגם עליהם היה אחראי.
מעבר לשני הבסיסים המרכזיים הוקמו עשרות נקודות תצפית ברחבי סיני בואך תעלת סואץ, מקצתן היו קיימות עוד מימי ה UNEF II ואחרות חדשות, מקצתן נגישות רק במסוקים. כמו כן בוצעו סיורים רכובים, ימיים ואווירים ונעשה גם שימוש בבסיס ח"א לשעבר עציון שבבקעת הירח במזרח סיני לטובת תדלוק כלי טיס הנעים בין שני הבסיסים העיקריים.
ה MFO פעל מאז ומעולם בסד"כ חטיבתי של 3 גדודי חי"ר, גדוד תמך (ובו יחידות הנדסה, תחזוקה, מ"צ, רפואה, קשר וכו'), יחידה אווירית (ובה מטוסים קלים ומסוקי תובלה) ושייטת ימית קטנה, המופעלת מאז ומעולם על ידי הצי האיטלקי במסגרת פלגת הסיור הימי ה-10 וב 4 ספינות סיור מדגם "אספלורטורה" הממוקמת בנמל שארם ומסיירת לאורך חופי חצי האי, ממיצרי טיראן ועד מפרץ אילת (כיום נותרו רק שתי ספינות פעילות). גדודי החי"ר מקורם מאז ומעולם מפיג'י (המאיישים את צפון סיני), קולומביה (המאיישים את מרכז סיני, על רובי הגליל שלהם) וארה"ב (המאיישים את דרום סיני), כאשר יחידות המפקדה והתמך מגיעות ברובן מארה"ב אך גם ממדינות נוספות ובהן אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה, הונגריה, צ'כיה, הולנד, צרפת, אורוגוואי נורבגיה ובריטניה עם תחלופה לאורך השנים. הכוח מונה כ 1700 חיילים ו 600 אזרחים, כשליש בלבד מגודלו של כוח UNEF II, שפורק ב 1980 עם הנסיגה לקו אל עריש-מוחמד ותחילת ה "מגע הישיר" בין כוחות ישראל ומצרים ללא רצועת הפרדה.
היחידה הראשונה שנשלחה לסיני הייתה הגדוד ה 1 של רג'ימנט הצנחנים ה 505 מדיוויזיה 82 בפיקוד סא"ל וויליאם גריסון (ש 10 שנים מאוחר יותר כגנרל 2 כוכבים יפקד על מבצע "נחש גותי" הכושל במוגדישו... וזה אגב לא הקשר היחיד בין ה MFO לסומליה ועל כך בהמשך...) גדוד זה על כל 650 החיילים שבו הוטס ב 16 למרץ 1982 בשני מטוסי בואינג 747 של אל-על (!) מבסיסו בפורט בראג ישירות לכנף 29, עדיין בחזקת צה"ל חודש לפני הפינוי, משם צעד רגלית 15 ק"מ דרומה כדי לחנוך את SOUTH CAMP החדש במפרץ נעמה ואת הכומתות הכתומות החדשות שהחיילים נדרשו לחבוש על ראשם במהלך השירות בסיני. הציוד האישי של החיילים הגיע במטוס תובלה מדגם C-141 שנחת מידי אחרי הג'מבואים של אל-על בעוד יתר הציוד (כלי רכב וכו') וכן חיילי גדוד הסיוע הגיע במטוסים אחרים. אחרי תקופת התאקלמות פוזרו החיילים בהדרגה לכל רחבי דרום סיני, כיתה או מחלקה לכל תצפית, עמדה או מחסום. בשנות ה-80 וה-90 נחשב השירות בסיני האקזוטית כאטרקציה אמיתית עבור החיילים האמריקנים, שאף טמנה בחובה הטבת שכר ובהזדמנות לבקר באתרי נופש בסיני, במצרים ואפילו באילת.
עולים על מטוסי אל-על
הצנחנים האמריקנים צועדים מבסיס ח"א אל עבר CAMP SOUTH
הצנחנים האלו אגב לא היו הצנחנים האמריקנים הראשונים בזירה המזרח תיכונית, אחרי ששנה וחצי קודם לכן השתתף הגדוד הראשון מרג'ימנט הצנחנים ה 502 של הדיוויזיה ה 101 בתרגיל ה BRIGHT STAR הראשון שנערך על אדמת מצרים. הדבר חזר על עצמו גם ב 1982 וגם ב 1984, כאשר גם בשני המקרים האלו היה מדובר בצנחנים מהדיוויזיה ה 101. מעבר לכך נכח כוח משמעותי של חיל הנחתים אמריקנים שירת בלבנון ב 1982-1983 וחיילים אמריקנים נוספים עסקו באותן השנים גם באימון צבא סעודיה. החל מהסבב השני כבר נעשה שימוש מסודר בצמד מטוסי DC-8 חכורים מחברת התעופה ARROW AIR כדי להוביל את החיילים האמריקנים לסיני ובחזרה ממנה. המטוסים קצרי הטווח נזקקו למספר תדלוקים כדי לגמוע את המרחק הגדול. תחילה היו נוחתים בקהיר, משם לרמשטיין, משם לגנדר שבניו-פאונדלנד ומשם בלג הסופי לפורט קמפבל או לפורט בראג וכך גם בחזרה.
ב 33 השנים האחרונות שירתו בסיני כמעט 60 גדודים אמריקנים! עד 2004 גדודים הוחלפו מדי חצי שנה ולאחר מכן בתדירות נמוכה יותר של פעם ב 10-11 חודשים (הסיבות לכך בהמשך). הגדודים המקבילים מפיג'י ומקולומביה החלפו מאז ומעולם פעם בשנה. ב 20 השנים הראשונות הגדוד האמריקני הגיע בד"כ מקרב יחידות הצנחנים הסדירות – ה 82, ה 101 או רג'ימנט הריינג'רים ה-75, נגזרת מכך שה MFO שורשר ארגונית לקורפוס יביל האוויר ה-18 (עד ל 2006, אז הוכפף לפיקוד המרכז האמריקני, שאחראי לכל המזרח התיכון, למעט ישראל). בשנים 1989-1991 נוצר עומס על מערך הצנחנים האמריקני הסדיר בגלל הפלישה לפנמה ומלחמת המפרץ הראשונה ותוצאה מכך נקראו גדודי חי"ר "רגילים" מהדיוויזיה ה-9 והדיוויזיה ההררית ה-10 להשתתף בסבב ה MFO בסיני. ב 1995 בוצע פיילוט נקודתי במסגרתו שולבו 2 פלוגות מהמשמר הלאומי של וירג'יניה ובמרילנד בהתאמה בגדוד הסדיר כדי לבחון את התאמתם של אנשי המילואים לתעסוקה שכזו.
עם חזרתם של הרפובליקנים לשלטון ב 2001 החל שר ההגנה הנכנס דונלד רמספלד בבחינה מחדש של כל הנוכחות האמריקנית הלא חיונית מעבר לים במטרה לצמצם את נוכחות החיילים שם למינימום האפשרי.
בין היתר נבדקה מול ישראל ומצרים האפשרות להשיב הביתה את גדודי החי"ר והסיוע האמריקנים ולהשאיר ב MFO נציגות צבאית סמלית בלבד. גם מצרים וגם ישראל הביעו התנגדות לכך, כל אחת מסיבותיה היא, והמהלך ירד מהפרק. עם פרוץ המלחמות באפגניסטן ובעירק בשנת 2001 ו 2003 בהתאמה נדרשו חיילי החיר"ם בחזיתות האמיתיות ובמקומם החלו האמריקנים לשלוח לסיני גדודי חי"ר מהמשמר הלאומי וכך גם עם גדודי הסיוע ואנשי מנהלה. כמו כן החל מ 2003 צומצם מספר החיילים ב 150 (סדר גודל של פלוגה). חילופים דומים בוצעו אגב גם בנציגות האמריקנית ב KFOR בקוסובו, הכפולה מגודלה מהנציגות ב MFO. וכך התייצב בינואר 2002 גדוד 2 מרג'ימנט הרגלים ה 153 מהמשמר הלאומי של ארקנסס בסיני כיחידת מילואים אמריקנית ראשונה ב MFO. למעשה הגדוד גויס כבר באוקטובר 2001 ועבר אל"ל בן חודשיים. ביולי 2002 החליף אותו גדוד 1 מרג'ימנט הרגלים ה 186 של המשמר הלאומי של אורגון (8 שנים לאחר מכן נשלח גדוד זה גם לשנה שלמה בעירק). אגב הגדודים המקבילים מפיג'י ומקולומביה היו תמיד יחידות סדירות מאז ומעולם.
אמצע העשור הקודם - הצבא האמריקני מתוח עד קצה גבול יכולתו
עם זאת הצורך להחזיק לאורך זמן כוחות עצומים בעירק ובאפגניסטן (כ 130-150 אלף חיילים) במקביל למשך הנוכחות המסיבית באירופה ובדרם קוריאה (כ 100 אלף חיילים נוספים) הביא לכך שהחל מ 2005 הוארך משך ה TDY מעבר לים מחצי שנה ל 10-11 חודשים ומתח בכך גם את צבא המילואים האמריקני עד קצה יכולתו. כתוצאה מכך נאלץ הצבא להכניס גם יחידות הנדסה ותותחנים של המשמר הלאומי לסבב תעסוקות החי"ר בסיני וביוגוסלביה לשעבר (וכמובן באפגניסטן ובעירק). כך למשל בקיץ 2010 התייצב הגדוד ה 2 מרג'ימנט התותחנים ה 123 של המשמר הלאומי של אילינוי לתעסוקת חי"ר בת 11 חודשים ב MFO, אחרי שגם תקופת האל"ל קוצרה מחודשיים לחודש. לאחר מכן חזרו יחידות החי"ר אל הסבב. באפריל 2011 החליף אותו גדוד ה 1 מהרג'ימנט ה 175 של המשמר הלאומי של מרילנד אשר הוחלף במרץ 2012 על ידי הגדוד ה1 מהרג'ימנט ה-200 של המשמר הלאומי של ניו-מקסיקו. גדוד זה היה הראשון להנות מסבב קצר יותר של 9 חודשים בלבד (נגזרת של הנסיגה מעירק בסוף 2010 ).
בנובמבר 2012 שוב הגיע יחידת תותחנים, היא הגדוד החמישי של רג'ימנט התותחנים ה 113 של המשמר הלאומי של צפון קרולינה. בראשית 2013 נקלע הממשל האמריקני למשבר תקציבי חמור (ה SEQUESTRIAN המפורסם) תולדה של המאבקים הפוליטיים בין הרפובליקנים והדמוקרטים, בעקבותיו בוטל הסבב של הגדוד ה 1 מרג'ימנט ה 293 (שוב יחידת חי"ר) של המשמר הלאומי של אינדיאנה, שהיה אמור להתחיל ביוני 2013 ובמקומו נשלחה יחידה סדירה בפעם הראשונה מזה עשור. הגדוד ה 6 של רג'ימנט הפרשים ה-9 מדיוויזית הפרשים הראשונה המהוללת נשלח לסבב ארוך בן שנה. זו הייתה גם הפעם הראשונה בה נשלחו כוח מיחידות הפרשים ל MFO. עם הסדרת הנושא התקציבי חזרו כוחות המילואים לסיני. הנה למשל בספטמבר 2014 התייצבה ב MFO פלוגת רפואה חדשה מהמשמר הלאומי של מינסוטה
חיילי מילואים אמריקנים בסיני – שימו לקסדות הכתומות, בדומה לכומתות הכתומות
לאורך השנים ביקרו מכובדים אמריקנים שונים את החיילים המוצבים ב MFO ובכלל זאת וויליאם כהן, שר ההגנה האמריקני בממשל קלינטון השני שביקר בשארם א-שייח באפריל 1998.
הנה גנרל 4 כוכבים קרייג מקינלי, מפקד המשמר הלאומי האמריקני, מבקר ב MFO ב 2011. קרייג היה לקצין הראשון מהמשמר הלאומי שהגיע לדרגה בכירה זו, בעקבות שדרוג חשיבות כוחות המילואים בימי המלחמה הגלובלית בטרור. הגנרל כמובן ביקר גם באנדרטה לחללי ה MFO ובכלל זאת אנשי טיסה 1285.
בעשור האחרון חווה ה MFO מספר אירועים טראומתיים. באוגוסט 2005 התפוצץ מטען צד ליד רכב של ה MFO בסמוך לבסיס איתם ושני יושביו נפצעו. באפריל 2006 התפוצצו 2 מחבלים מתאבדים בסמוך לבסיס איתם אך לא הצליחו לגרום נזק כלשהו. במאי 2007 התרסק טווין-אוטר צרפתי וכל יושביו - 8 משקיפים צרפתיים וקנדי אחד – ניסיפו. במהלך טיסה מאיתם לסנטה קתרינה שבקו המנועים, המטוס ניסה לנחות נחיתת חירום על כביש סמוך לנח'ל אך התרסק אל הר סמוך. משאית ירדנית שנעה על הכביש נפגעה מחלקיו ונשרפה אף היא.
התאונה החישה תחילה את החלפת הטווין-אוטר העתיקים ב C-235 מודרני יותר אבל גדול את עזיבת הצרפתים את ה MFO לגמרי. המחליפים הגיעו ב 2009 בדמות צמד מטוסי C-23 SHERPA של המשמר הלאומי האמריקני, שקיבל עליו אחריות למשימה. מטוסים אלו בילו את רוב זמנם בשאטל אינסופי בין שני הבסיסים העיקריים. בראשית 2013 החליט הצבא האמריקני להוציא לגמלאות את אחרוני מטוסי ה C-23 משירות, בתום קריירה מפוארת של 30 שנים. צמד המטוסים שנותרו ב MFO היו האחרונים מסוגם באווירית הצבא ודצמבר 2013 הם יצאו לדרכם הארוכה בחזרה לבסיס פורט סיל, שם יאוחסנו עד למסירה לבעלות בריתה של ארה"ב ברחבי העולם. אגב צוותי ה C-23 האחרונים הגיעו מהמשמר הלאומי של איי הבתולה האמריקנים (!) בהחלט שינוי מהנוף הקריבי למדבר הצחיח של סיני. במקומם הגיעו לסיני בנובמבר 2013 מטוס C-295M חדש של חיל האוויר הצ'כי וכן מטוס צופית בסיפוח קבוע מאווירית צבא היבשה האמריקני בגרמניה.
אפרופו משאבים אווירים, אחד הרכיבים החשובים ב MFO הייתה פלוגה של 10 מסוקי יואי H של צבא ארה"ב ש 100 אנשיה אמנם התחלפו מדי שנה אך המסוקים עצמם, הצבועים בסכימה הלבנה-אדומה הבולטת, נותרו קבועים בסיני. בגלל צרכי המלחמות בעירק ובאפגניסטן נדחתה החלפת המסוקים העתיקים שוב ושוב עד שאפילו ה GAO נדרש לנושא בדו"ח שנכתב בשנת 2004. לבסוף רק בסוף 2005, אחרי 24 שנות שירות רציפות הוחלפו מסוקי היואי המיושנים, האחרונים מסוגם שנותרו בצבא האמריקני (!), ב 8 בלקהוקים מדגם A שהוטסו לשארם במטוסי AN-124 חכורים. . מטוסים אלו היו ישנים יחסית והוחלפו ב 2011 ב 8 מסוקים משודרגים מדגם A+, שהוטסו לשארם ולאיתם במטוסי C-17 של חהא"א. המסוקים מופעלים משני בסיסים – הצפוני והדרומי – כאחד. אחרי למעלה מעשור בו איישו יחידות מילואים את טייסת המסוקים של ה MFO התייצבו ביוני 2013 חיילים סדירים מאווירית גדוד הפרשים 9 הסדיר בעקבות ה SEQUESTRIAN המוזכר לעיל. באמצע 2014 הוחלפה יחידה זו בחיילי מילואים.
אגב קוריוז מעניין אחד ממסוקי הבלקהוק A של ה MFO היה ה "סופר 62" מאותו קרב מפורסם במוגדישו באוקטובר 1993. מסוק זה הנחית את צלפי כוח הדלתה גורדון ושוגרט בסמוך לאתר ההתרסקות השני (שם מצאו את מותם בקרב גבורה) וספג פגיעת RPG קשה אך הצליח לחזור לנחיתת ריסוק בשד"ת מוגדישו. המסוק שוקם ומצא את דרכו לסיני. ב 2011 כבר הוגדר לא ראוי לטיסה ועשה את דרכו האחרונה מאיתם לשארם על מוביל ומשם במטוס לפורט ראקר באלבמה שם הוא משמש כעזר הדרכה.
עם נפילת שלטון מוברק ב 2011 הפכה סיני במהירות לגן-עדן לטרוריסטים ובספטמבר 2012 אירעה התקרית החמורה ביותר עת עשרות חמושים תקפו את בסיס איתם, פוצצו את הגדר, חדרו לתוך הבסיס והשמידו ציוד ורכבים. הגעת תגבורת של צבא מצרים מנעה ככל הנראה אירוע קשה בהרבה. מאז האירוע הזה ואובדן השליטה הכללי בסיני ממעטים אנשי ה MFO לצאת מבסיסיהם ונעים ביניהם בעיקר במסוקים. באוגוסט 2014 נפצע קבלן אמריקני אזרחי בבסיס איתם מכדור תועה כלשהו בתקרית לא ברורה. אפרופו כלי רכב, ה MFO עושה שימוש במגוון כלים הצבועים בלבן ובהם משאיות פורד F-350 והאמרים ממוגנים
אחרי ההקדמה הארוכה הזו נגיע לעניין עצמו. בראשית מאי 1985 החל הסבב השמיני של האמריקנים והגדוד ה 3 של הרג'ימנט ה 502 הוטס כולו לשארם א-שייח וקיבל אחריות על מרחב דרום מזרח סיני. כאמור הגדוד הוקם מחדש רק שנה קודם לכן וזו הייתה פריסתו המבצעית הראשונה מחוץ לגבולות ארה"ב. ב 11 לדצמבר הושלם החילופים עם היחידה הבאה ושוב עלה הגדוד כולו עלה לצמד מטוסי DC-8 של חברת ARROW AIR שהוזכרה לעיל ויצא למסע הארוך בחזרה לפורט קמפבל בקנטקי, מקום מושבה של הדיוויזיה ה 101. בתחילה עצרו בקהיר, לאחר מכן בשד"ת האזרחי בקלן בגרמניה (משום מה, ולא בבסיסים הצבאיים הסמוכים ברמשטיין או בפרנקפורט) ולאחר מכן המריאו בדרכם לגנדר בניו-פואנדלנד, שם נחתו לתדלוק בבוקר יום חמישי ה 12 לדצמבר בטרם ימריאו ללג האחרון הביתה. זמן קצר אחרי ההמראה הזדקר לפתע המטוס, התרסק אל הקרקע ונשרף בסמוך למסלול וכל נוסעיו נספו בדליקה. הסיבות לאסון היו ככל הנראה הצטברות מוגברת קרח על הכנפיים (בכל זאת דצמבר בניו-פאונדלנד) אבל כמובן שהושמעו כל מיני קונספירציות על מעורבות גורמי טרור, זאת 5 חודשים בלבד לפני הפיגוע בדיסקוטק במערב ברלין , שבעקבותיו יצא רייגן למבצע המפורסם נגד לוב. מאז האסון נערכים מדי שנה טקסים לזכר ההרוגים הרבים הן בגנדר, הן בפורט קמפבל והן בבסיס איתם, שם גם מוצבת אנדרטה משיש שחור ועליה שמות הנספים. סיפור האסון אף תועד בפרק בסדרה המצויינת AIR DISASTER החוקרת אסונות תעופה שונים. סה"כ אבדו ל MFO כ 360 חיילים ואזרחים, כ 250 מהם באסון בגנדר והיתר בתאונות שונות לאורך 33 השנים הארוכות או בתמותה ממחלות. רשימת החיילים האמריקנים שנהרגו באסון
חצובת המשקפת נראית באופן מחשיד כמו "מגדל" עשוי ארגזי חלב של תנובה... בעוונותי, בטירונות השתמשתי בפטנט דומה כדי לאלתר כסא במגדל שמירה, כך שישבתי במשך כל המשמרת במקום 10 דקות בסוף כל שעה
הכוח המוצב בחצי האי סיני מאז 1979 חמוש בנשק קל בלבד והוא בעל יכולת התקפית קטנה. בכירי ממשל אמרו כי אובמה בוחן בין היתר אפשרות לתגבר את הכוח באמצעות ציוד נוסף
אגב תיקון טעות מהפוסט הקודם - החיילים החדשים מהמשמר הלאומי של אלבמה מאיישים את גדוד התחזוקה של ה MFO ולא את גדוד החי"ר. אלמנט החי"ר הקרבי של ה MFO מקורו דווקא בגדוד הראשון של רג'ימנט פרשים ה 112 מהמשמר הלאומי של טקסס, שהוא היחידה ה-60 במספר (!!!) התופסת את קו ה MFO. ארבעת החיילים שנפצעו בתקרית השבוע שייכים ליחידה זו.
Defence Secretary announces UK support to peacekeeping mission
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "A Place Where U.S. Troops Are Very Close To ISIS"
https://www.gov.uk/government/news/...keeping-mission
Around 100 troops from the corps of Royal Engineers will provide short-term engineering support to the Multinational Force and Observers (MFO), a non-UN multinational peacekeeping organisation in Egypt.
UK personnel will carry out a range of improvement works to update infrastructure at the MFO main operating base in Sinai, Michael Fallon told Parliament today.
Defence Secretary Michael Fallon said:
This work will deliver important improvements to the physical protection of the peacekeeping base.
It builds on our pledge to contribute troops to peacekeeping operations in Somalia and South Sudan and reinforces our commitment to peace and security in the region.
The work will last around 12 weeks, and the main body of the team are due to deploy in March.
The MFO was created by an agreement between the Arab Republic of Egypt and the State of Israel to monitor the terms of the 1979 Treaty of the Peace and continues to make an important contribution to peace and stability in the region.
400 חי"רניקים מגדוד 2 של רג'ימנט 135 מהמשמר הלאומי של מינסוטה יתחילו ביולי אל"ל בן חודשיים בבסיס פורט בליס בטקסס ולאחר מכן יטוסו לסיני להחליף את הפרשים הסדירים המאיישים אותו מאז נובמבר 2015.
SHARM EL SHEIKH, Egypt - Soldiers from Bull Troop, 1st Squadron, 2nd Cavalry Regiment "Task Force War Eagle" recently completed a week long training event, Operation Bull Run, April 12, 2016. The exercise progressed from platform gunnery to platoon night live fire in only eight days. The purpose of Operation Bull Run was to certify the Response Platoon on mounted and dismounted personnel recovery operations.
TF War Eagle is deployed to the Sinai in support of the Multinational Force and Observers (MFO), an international peacekeeping force overseeing the terms of the peace treaty between Egypt and Israel. The MFO consists of forces from 12 countries that provide different functions and forces to the peacekeeping organization. It is responsible for observing military activity in the 61,000 square kilometers of the Sinai and its surrounding waters. TF War Eagle are the 61st U.S. Army Operational Battalion or Squadron to serve in the MFO. As USBATT 61, TF War Eagle is responsible for nine remote sites, the administration of the MFO South Camp, a mobile observation team, various force protection missions and providing special response teams.
"We have a unique mission here in the Sinai. That mission comes along with unique training opportunities," said 1st Sgt. Omar Mosley, the Bull Troop senior enlisted advisor. "We started with basic skills and progressed to collective tasks. We went from certifying on Common Remotely Operated Weapon Station (CROWS) and platform gunnery to executing day and night live fires at the squad and platoon level in about a week."
Operation Bull Run prepared Soldiers to respond to a worst case scenario involving an isolated observer team. The Platoon executed a full simulation of the personnel recovery planning process using Troop Leading Procedures before executing the live fire event. "It was an incredibly challenging event to come out here and live in the elements with this heat. You can tell our guys are fit," said 1st Lt. Ryan Dahm, a platoon leader in Bull Troop.
"Our primary mission is to observe, report, and verify violations of the treaty of peace between the Arab Republic of Egypt and Israel. But, we have to be vigilant to protect ourselves and our fellow contingents," said Dahm. "That is what the response team mission is about, being ready". The squad and platoon live fires stressed tactical decision making, direct-fire employment and casualty treatment and evacuation. During the squad live fire, squads had to locate, secure and move a simulated casualty for 400 meters in an evacuation litter over rugged terrain.
"We wanted to make sure the Soldiers didn't just know the performance measures. They can actually apply the knowledge to the situation when they are hot and tired and there are bullets flying," said Mosley. The platoon live fire exercise integrated UH-60 Blackhawks and the platoon's mounted section in All Terrain Vehicles (MATV). The Platoon leader had to control two moving elements separated by a major terrain feature while executing action on contact. "The scenario was designed to be realistic. If someone were to get isolated, this would be a plausible employment of the response team," said Maj. Chris Gilluly the TF War Eagle Operations Officer. "This exercise helped USBATT and the MFO identify ways to build our interoperability and rationalize as a multinational force."
SINAI, Egypt -- Soldiers from 1st Squadron, 2nd Cavalry Regiment, Task Force War Eagle, are spearheading the integration of the Army's remote-operated Force Protection Systems during a peacekeeping mission in the Sinai Peninsula.
TF War Eagle is deployed to the Sinai Peninsula in support of Multinational Force and Observers (MFO). For the MFO, TF War Eagle is responsible for remote sites, the administration of the MFO South Camp, a mobile observation team, various force protection missions and providing special response teams.
Although TF War Eagle is deployed to Egypt as part of a peacekeeping mission, the rise of an Islamic State-aligned insurgency in Egypt's Sinai Peninsula is prompting the task force's leadership and the Department of Defense to review U.S. troop involvement in the mission. This review of U.S involvement has yielded a decision to "automate" the mission by monitoring activity along the Israeli-Egypt border using remotely operated systems rather than American personnel on the ground.
There are two primary remote-operated systems that TF War Eagle is using to usher in the automated change: Containerized Weapon Systems (CWS) and Rapid Aerostat Initial Deployment (RAID) cameras.
The CWS system can be described as a "weapons system in a box" as it contains a mast mounted Common Remotely Operated Weapon Station (CROWS). The standard CROWS come equipped with a daytime camera and a night camera that can see through the darkness.
The CWS not only keeps U.S. Soldiers out of the harsh elements of the desert, but it also provides early warning of any threats against the perimeter. Furthermore, the system allows U.S. Soldiers to observe much further outside the camp's perimeter than the naked eye would allow.
Capt. Mark Bedrin, Apache Troop commander and TF War Eagle's Force Protection Commander at MFO's North Camp, said, "The CWSs are a catalyst for the [automated] change. The MFO emplaced the CWSs as a direct fire system and developed techniques to enhance their advantages."
In addition to the CWSs at North Camp, the task force is employing RAID towers around the camp to further enhance force protection. They have made ground-breaking improvements in Base Defense Procedure by integrating the CWS with the RAID towers into a single common operating picture (COP).
With this technology, operators of the RAID towers can observe a potential threat on the horizon and then designate the threat on the COP. Subsequently, the CWS operators are automatically notified of the threat through the COP. TF War Eagle is the first unit in the U.S. Army to integrate these two remote-operated force protection systems.
Due to the rise of an insurgent faction in the Sinai Peninsula, TF War Eagle is being forced to evolve in order to accomplish its mission. The task force's evolution has manifested itself in the ground-breaking use of remote-operated force protection systems in conjunction with each other.
ביקור שר הבטחון שמעון פרס באתר אום חשיבה ב 1977, 30 שנים לפני הקמת מתקן אמריקני אחר באזורינו. ואצל האמריקנים כמו אמריקנים הכל מדוגם - המגורים, מתקני הספורט והפנאי...
13 שנים אחרי התרסקות הטווין אוטר הצרפתי ספג ה MFO תאונה אווירית קטלנית נוספת, כאשר בלק-הוק של אווירית צבא ארה"ב התרסק בסמוך לשארם, מול האי טיראן, במהלך טיסת סיור הפוקדת את מוצבי ה MFO בגזרה הדרומית.
7 החללים כוללים את צוות המסוק האמריקני (צמד טייסים וצמד מכונאים), רופא צבאי אמריקני שהצטרף לטיסה (לטובת "מסדר חולים" במוצבים) ושני אזרחים צרפתי וצ'כי (עובדי חוליית הבינוי של ה MFO, לטובת עבודות תחזוקה קטנות במוצבים). חייל אמריקני נוסף נפצע קשה, הובא באמבולנס למעבר הגבול בטאבה ופונה משם במסוק של ח"א להמשך טיפול בישראל.
החללים
טקס האזכרה בבסיס אל ג'ורה, בהשתתפות תא"ל אפי דפרין, רח"ט קשרי חוץ באגף התכנון במטכ"ל.
בתגובה להודעה מספר 28 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תאונה אווירית נוספת ב MFO - התרסקות בלק-הוק בנובמבר 2020"
ככל שזכור לי, ישראל הגיבה בזריזות לאירוע ותוך זמן קצר כבר הועמד בבסיס עובדה מסוק בכוננות עם צוות רפואי כדי להטיס את הנפגעים לסורוקה או מרכז הארץ - כאשר התברר כי כל הנפגעים נהרגו והפצוע האחרון במצב פחות קריטי משחשבו (למיטב זכרוני הוגדר בסוף קל/בינוני), הטיסה בוטלה.
"לאחרונה מסוק של חיל-האוויר האמריקאי התרסק בסיני, כל הנוסעים נהרגו למעט חייל אחד חבול ופצוע שאיבד את כל הצוות שלו. אמרתי לו באנגלית שאני רופא לרפואה דחופה, ושאנו מעניקים לו את הטיפול הטוב ביותר שהוא יכול לקבל", משחזר סרן (במיל') ד"ר ב'. "ראיתי על פניו שהוא נרגע ומבין שהוא בידיים של חיילים ואנשים טובים, שמחתי שהצלחנו לתת לו את המגע האנושי. כשיושב ראש המטות המשולבים של הצבא האמריקאי, ג'נרל מארק מיילי, ביקר בארץ בחג החנוכה, הוא ביקש לפגוש את הצוות שטיפל באותו החייל. באותו אירוע, פגשנו אותו דרך 'זום' יחד עם הרמטכ"ל. הוא התרגש והבטיח שלעולם לא ישכח את אחיו היהודים שהצילו אותו".
מכך ניתן להבין בצורה ברורה שכוח צה"ל אכן הוקפץ לזירת האירוע ולא רק המתין לקבל את הנפגעים. ככל הידוע לי, מידע זה לא פורסם באותו זמן.
תמונות שצילמתי בביקור באוקטובר 2014. משקיפי יונדוף באתר התיירות על פסגת הר בנטל והפגזה על תל אל חרה שעליה הם צפו. כששאלתי אותם מי יורה על מי הם טענו שאין להם מושג.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "בעין הסערה – משקיפי האו"ם במלחמת יוה"כ ולאחריה"
החל מספטמבר 1975 הוצב בדרום רמה"ג גדוד איראני כחלק מ-UNDOF. הגדוד הוחלף בגדוד פיני במרץ 1979 בעקבות המהפכה.
ניתן לקרוא על כך כאן, בעמודים 19 ו-25. קישור לתמונה של שער מחנה הגדוד, כנראה משנת 1977.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "בעין הסערה – משקיפי האו"ם במלחמת יוה"כ ולאחריה"
חייל מהגדוד הנפאלי של יוניפיל נהרג ביום שלישי האחרון 10/3/20 בתאונת דרכים. השריונית בה נסע התהפכה, במהלך משימת אספקה לבסיס הגדוד בקרבת הכפר מיס אל ג'אבל.
ראשי
צ'אט
22-10-2013, 17:16
מצב כלאיים
