|
אז איך עברו על המוסד שלוש השנים האחרונות בהנהגת תמיר פרדו?
אז איך עברו על המוסד שלוש השנים האחרונות בהנהגת תמיר פרדו?
מהיר תפיסה, מקורי ויצירתי אבל גם מתיש את הסביבה הקרובה בדיונים ארוכים. מכיר כל לוחם בשמו, אולם אינו איש של שיחות בטלות. מקרין פשטות וחביבות, אך לא מעורר יראה או הערצה. שלוש שנים חלפו מאז נכנס פרדו לתפקיד ראש המוסד, סיכום ביניים
15/02/14| 09:00 | יוסי מלמן סופהשבוע
לאחרונה נערך סבב מינויים חדש במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. החשוב שבהם הוא קידומו של י' לאיש מספר שלוש בארגון. י' מנהל בתפקידו החדש את מינהלת בניין הכוח של הארגון, שמאגדת בתוכה את היחידות הלא מבצעיות, כמו משאבי אנוש, טכנולוגיה ומחשוב, ארכיון, תחזוקה ועוד. לצדה פועלת מינהלת המבצעים, שבראשה עומד סגן ראש המוסד. כל היחידות המבצעיות, ובהן "קיסריה", "צומת", "קשת", "תבל" ויחידת הסיגינט (העוסקת ביירוט תשדורות, האזנה ופיענוח) כפופות לראש המוסד ומופעלות על ידי סגנו.
י', ששירת לפני שנים ביחידה 504 להפעלת סוכנים באמ"ן, הצטרף לאגף "צומת" בתפקיד של קצין איסוף (קצ"א) - שתפקידו לאתר, לגייס ולהפעיל סוכנים שאינם עובדי המוסד מחוץ לגבולות המדינה.
אף שבעשור האחרון שכלל את יכולותיו הטכנולוגיות והתעמת על רקע זה עם אמ"ן, היה המוסד ונותר במהותו ארגון "יומינט" (מודיעין אנושי), ומכאן ש"צומת" היא יחידה מרכזית בליבת הארגון. י' צמח והתפתח מקצועית ב"צומת", עד שלפני כשלוש שנים מונה לעמוד בראש האגף.
מינויו וקידומו האחרון של י' בא לאחר שראש המוסד, תמיר פרדו, מינה לפני כחצי שנה לסגנו (ולאחראי למינהלת המבצעים) את בן טיפוחיו נ', שהיה ראש אגף "קשת" - היחידה האחראית למעקבים, הפעלת ציוד האזנה טכנולוגי ופריצות ליעדים. נ', כמספר 2, החליף את יוסי כהן (קודמו של י' בראשות "צומת"), שמאז נובמבר משמש כראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) במשרד ראש הממשלה.
מטבעו של סבב מינויים, הוא מעורר ציפיות ולצדן אכזבות ורטינות מצד מי שלא מונו לתפקידים חדשים, מונו לתפקידים שלא חשקו בהם או שלא קודמו מספיק. זוהי תופעה מוכרת בכל ארגון, בוודאי בכזה שנחשב לעתיר משאבים, המעסיק אלפי עובדים ושתקציבו מסתכם בכמה מיליארדי שקלים (הצנזורה אוסרת לפרסם את הנתונים המדויקים). אבל יש בכל זאת משהו שייחודי לתרבות הניהולית של המוסד: אלה הם אישיותו ותכונותיו של העומד בראש, פרדו.
כריש נוגס, שען קפדן
בחודש שעבר מלאו שלוש שנים למינויו של פרדו לתפקיד, ונראה כי מחצית הקדנציה כבר מאחוריו. בניגוד לחוק השב"כ, שמסדיר בחקיקה את משך כהונתו של ראש השב"כ - חמש שנים עם אופציה לשנת הארכה - למוסד אין אפילו תקנה העוסקת בנושא. לפיכך הארכת כהונתו של ראש המוסד מעבר לחמש שנים, תלויה ברצונו הטוב של ראש הממשלה, שלו הוא כפוף.
היחסים בין בנימין נתניהו לפרדו קורקטיים, לא יותר מכך. נזכיר כי ראש המוסד הקודם, מאיר דגן, לא המליץ על פרדו כעל יורשו וכי פרדו לא היה הבחירה הראשונה של נתניהו, שהעדיף את אלוף (במיל') שלמה ינאי, אז יו"ר ענקית התרופות טבע. לא ברור וגם מוקדם עדיין להעריך אם נתניהו יאפשר לפרדו להמשיך לשנתו החמישית, אולם אם לא יעשה זאת - ואם לא יהיו הפתעות או תקלות של הרגע האחרון - נראה שיוסי כהן, שצמוד לאוזנו של ראש הממשלה ורואה עצמו מועמד לרשת את פרדו - יזכה במינוי שלו הוא כה מייחל.
פרדו אינו מנהל של "זיקוקין דינור", כפי שהיה דגן. אנשים העובדים במחיצתו מתארים דמות מורכבת יוצאת דופן: מצד אחד, כריש הנוגס ברעבתנות כל פיסה של מבצע מעניין ומאתגר, ומאידך שען קפדן הבורר את המבצעים ונובר בדקדקנות מתישה את סיכויי ההצלחה והכישלון - תכונה המעוררת לעתים קרובות תרעומת אצל הכפופים לו.
פרדו, בעל תארים אקדמיים במדעים, נחשב למהיר תפיסה, מקורי ויצירתי, המשאיר לא פעם את הכפופים לו פעורי פה לנוכח בקיאותו ושליטתו גם בתמונה הגדולה וגם בדקויות. כך למשל, באחת הפעמים שבה הוצגה לו תוכנית מבצעית עמוסת טכנולוגיות מורכבות, הוא התווכח עם הטכנאי והוכיח לו כי טעה בחיווט. הטכנאי הנבוך חזר למעבדה, ביצע ניסוי ונאלץ להודות בטעותו. במקרה אחר נאלץ דסקאי להודות בשגיאתו - בתום ויכוח - שתאריך הלידה של היעד הוא אכן 22 במרץ כפי שטען פרדו, ולא 17 במרץ.
במוסד מספרים כי פרדו מקדיש את כל כולו לתפקידו ומתמסר אליו בתשוקה, עד כדי התשת סביבתו. הדיונים בלשכתו מתארכים עד השעות המאוחרות של הלילה, ואין זה יוצא דופן אם דיון נקבע ל-22:30 ונמשך עד לאחר חצות. לזכותו של ראש המוסד ייאמר כי הוא לומד היטב את החומר לפני כל דיון, אולם הוא גם פולמוסן, כמעט "נודניק", שחייב תמיד לצאת מכל ויכוח כשידו על העליונה.
ככזה, הערותיו לעתים קטלניות והוא מסוגל לבטל במחי יד תוכנית שעליה עמלו שבועות ארוכים. בדיונים הוא יושב בפנים קפואות, עיניו לעתים עצומות, ורק בתום המצגת מזהה כציפור טרף את חולשותיה של התוכנית המבצעית. באחד המקרים שלף סרגל ובדק בעצמו את הזוויות - ואף הוכיח כי מהנקודה שבה תוצב התצפית לא רואים כמעט דבר.
כאיש מבצעים מובהק, פרדו מעדיף כמובן את הצד המבצעי ופחות את הדיפלומטי. כאדם מבריק ואינטליגנטי במיוחד, יש בו משהו קר, מרוחק ובלתי מושג. הוא ערמומי, לא משופע בהומור, אם כי יש בו מידה מסוימת של חן ושובבות. אומנם הוא מכיר כל לוחם בשמו, אולם יכולתו לראות את הגוונים והמורכבות הרגשית האנושית מוגבלת. הוא לא נחשב "איש של אנשים", ולעתים נוהג להעיר באופן שגורם מבוכה בסביבה הקרובה.
במוסד מספרים כי פרדו אינו איש של שיחות בטלות. הוא מקרין פשטות וחביבות, אך לא מעורר יראה כשבתי שביט, או הערצה כמו יצחק (חקה) חופי. "זו פשטות מחוכמת שמטרתה לשרת את המטרה", הם אומרים.
פרדו כאמור נחשב לטיפוס ישיר למדי, כזה שמסוגל לשוב מביקור אצל ארגון ביון ידידותי ולסכם במילה אחת "קשקוש". האנגלית וכושר הביטוי שלו לא מרשימים במיוחד ואינם משאירים חותם עז על עמיתיו בשירותים הזרים. כך למשל, בתחילת תפקידו, התקשו מארחיו להאמין כי זה אכן ראש המוסד.
תדרוכים לכתבים זרים
פרדו גם אינו איש של מהפכות. אך בדרכו השקטה ומאחורי מראהו התמים לכאורה (והמטעה), מסתתר אדם שיודע מה הוא רוצה. ומה שהוא רוצה בעיקר זה שקט. להתרחק מהכותרות ומהשיח הציבורי.
בניגוד לדגן המוחצן, פרדו, שמעשן בשרשרת (ולפני כשנתיים החל לרוץ והשיל מעצמו כמה קילוגרמים טובים), הוא אדם סגור. מה שמקרין על יחסיו עם התקשורת. אין לו גם הבנה גדולה, אם לומר זאת בלשון המעטה, ביחסים עם המעצמה השביעית.
יעיד על כך הניסיון הכושל שלו למנוע לפני כשנה את פרסום פרשת בן זיגייר, איש המבצעים של המוסד שהתאבד בתאו בכלא, גם לאחר שהסיפור פורסם בטלוויזיה האוסטרלית ולאחר מכן ברחבי העולם. כזכור, פרדו זימן אז בבהילות לפגישה את העורכים הראשיים של כלי התקשורת הגדולים בישראל, וניסה לדבר על לבם שלא לחזור על הידיעה שפורסמה בחו"ל.
אבל נראה כי בחודשים האחרונים פרדו מנסה ללמוד ולהפיק לקחים גם בתחום ההתנהלות מול התקשורת. הוא החל להיפגש בלשכתו במטה המוסד בצומת גלילות עם עיתונאים זרים, ולהעניק להם תדרוכים כלליים על המצב הנזיל במזרח התיכון.
חיסול החיסולים
שנת 2013 לא הייתה מזהירה במיוחד למוסד, אם כי לא באשמתו של פרדו. בצד הצורך למזער את נזקי פרשת זיגייר נטען כי בישראל מוחזק במאסר עוד אסיר, שזכה לכינוי "איקס 2". בתקשורת הישראלית הוגדר המקרה שלו כבעל "מאפיינים דומים" לזה של זיגייר.
במקביל הופסקו החיסולים של מדעני גרעין באיראן, שיוחסו למוסד. בשנים 2010-2012 בוצעו שישה ניסיונות התנקשות במדעני גרעין, שכולם יוחסו בצורה זו או אחרת לישראל או למוסד. חמישה מהם - ארבעה בתקופת דגן ואחד בתקופתו של פרדו - הצליחו והסתיימו במותם של חמישה מדענים. השישי, דוואני עבאסי פירודאן, שרד ניסיון התנקשות בנובמבר 2010 וכשהחלים מונה לסגן נשיא ויו"ר ארגון האנרגיה האטומית של איראן. בקיץ 2013, לאחר כינון ממשלתו של הנשיא החדש חסן רוחאני, הוא הוחלף בתפקידו בידי עלי סלאחי.
אפשר להעריך כי ההתנקשויות הופסקו או הושהו משום שהדבר לא הוביל להפסקת תוכנית הגרעין הצבאית של טהרן. מטרתם הייתה כפולה - מעשית ופסיכולוגית: לחסל מדעני מפתח בתוכנית ובכך לשבש לפרק זמן מסוים את העבודה, עד שיימצאו להם מחליפים הולמים; ובמקביל להעביר מסר לקהילת המדענים של איראן כי לא כדאי להם להשתתף בפרויקט, שכן הדבר עלול לעלות להם בחייהם.
קשה לאמוד היום בדיעבד עד כמה חיסול המדענים - כמו גם החדרת תולעת המחשבים "סטוקסנט" למערכות ההפעלה של הסרכזות (צנטריפוגות) באתר להעשרת אורניום בנתנז - עיכבה ושיבשה את תוכנית הגרעין. אך שני דברים ברורים: כשהחל מסע ההתנקשויות ופעולות החבלה היו לאיראן בין 2,000 ל-3,000 סרכזות. כיום יש לאיראן כ-20 אלף סרכזות, והשבוע היא הודיעה על פיתוח דגם מתקדם של צנטריפוגה, שיכולה להסתובב במהירות של פי 15 מהדגם הקיים ולהעשיר יותר אורניום וביעילות רבה יותר. אפילו דגן אישר השבוע כי איראן קרובה מאוד ליכולת להרכיב נשק גרעיני.
דבר נוסף שברור הוא כי שירותי הביטחון המסכל של איראן, שההתנקשויות השפילו את כבודם ופגעו בגאוותם המקצועית, הפיקו את הלקחים. הם למדו ביסודיות את שיטות הפעולה (מתנקשים ומטמיני מטעני חבלה מיוחדים רכובים על אופנועים), חידדו את ערנותם, תדרכו את המדענים החשובים והצמידו להם שומרי ראש. גם הפיקוח על חשודים אפשריים תוגבר.
כתוצאה מכך התחיל להיות ברור למי שאחראי למדיניות ההתנקשויות, כי גבר הסיכון שבפעם הבאה כבר לא ישחק המזל והמבצעים עלולים להיתפס, ואז אחת תהיה אחריתם (לאחר שייחקרו בעינויים קשים): תלייה מעגורן בכיכר מרכזית באיראן. גם העובדה שנוצרה מציאות בינלאומית חדשה, בעקבות הסכם הביניים שחתמו המעצמות עם איראן, מקטינה את הסבירות שנראה בקרוב התנקשויות נוספות.
המוסד, כמו אמ"ן, מפנה עתה את אלומת ההתעניינות שלו לאיסוף מידע, בניסיון להבין אם איראן אכן מכבדת את ההסכם ואינה מפרה אותו, או, כפי שסביר יותר להניח, תמשיך במאמצי ההסתרה של פעולותיה בתחום התוכנית הצבאית. עם זאת, אין זאת אומרת שאם תיקרה בעתיד הזדמנות מבצעית להתנקשות בדמות מפתח, היא לא תצא אל הפועל.
דמות מפתח שכזו היא מוחסיין פחריזאדה, קצין משמרות המהפכה שנחשב לאיש המבוקש ביותר במערב מכל מדעני הגרעין של איראן. פחריזאדה הוא המדען ששקד על תיאום כל המאמץ האיראני בתחום ההכנות להרכבת הנשק, מה שקרוי "קבוצת הנשק". אם לרפובליקה האסלאמית תהיה אי פעם פצצה, יוכל פחריזאדה להיחשב לאביה.
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ביקשה פעמים רבות משלטונות איראן לאפשר למומחיה להיפגש עמו, אך נתקלה בסירוב. ביודעו שהוא יעד לחיסול, ירד פחריזאדה למחתרת ועקבותיו נעלמו.
אבל מעבר לאישיותו המורכבת של פרדו ולשינויים מבניים קלים בכל הקשור לפעילות המבצעית, כנראה שגם ראש המוסד הנוכחי אינו "צמחוני", ועד כמה שהנסיבות מאפשרות זאת, הוא ממשיך את העבודה שהחל בה קודמו: לפני כחודשיים חוסל בלבנון עלי חסאן לאקיס, בכיר בחיזבאללה שהיה ראש מנגנון הרכש של התנועה. בכלי תקשורת זרים יוחסה התנקשות זו למוסד.
בצד הצורך להתאים את פעולות איסוף המידע המודיעיני למציאות המשתנה במזרח התיכון - התחזקות ארגוני הג'יהאד העולמי בסוריה - גם בתקופת הנהגתו של פרדו נותרו איראן וחיזבאללה היעדים החשובים ביותר של סוכנויות הביון של ישראל. העובדה שבשנתיים האחרונות סוכלו מאמצי חיזבאללה ואיראן לבצע פיגועים נגד יעדים ישראליים (שגרירויות ודיפלומטים) ויהודיים ברחבי העולם, יכולה להיזקף גם לזכות המוסד. וכך, פרדו הוא שומר סף יעיל למדי.
http://www.thepost.co.il/news/new.a...=EE&0r9VQ=EMHKD |
ראשי
צ'אט
17-02-2014, 13:27
(קרדיט למרשי)
מצב כלאיים
