נגידת בנק ישראל: להעלות את גיל הפרישה לנשים

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, הגישה את דו"ח הבנק לשנת 2013 לנשיא המדינה, לראש הממשלה וליו"ר ועדת הכספים של הכנסת. הדו"ח כולל שתי המלצות עיקריות לממשלה: הראשונה, לבטל את ההצמדה של תקציב המדינה למדד המחירים לצרכן. במקום זאת, ממליצים בבנק להצמיד את תקציב המדינה ליעד האינפלציה של הממשלה, שעומד על 1%-3%.

ההמלצה השנייה היא להעלות את גיל הפרישה של נשים ולנקוט שורת צעדים שיהוו תמריץ לעובדים לפרוש בגיל מאוחר יותר מהגיל המינימלי הקבוע בחוק. בבנק ישראל מציגים נתונים, שלפיהם מאז שנת 2004 חלה עלייה בגיל הפרישה של גברים, בין היתר בעקבות הסדרי קרנות הפנסיה הוותיקות שכללו העלאה של גיל הפרישה מ-65 ל-67. גיל הפרישה של נשים, לעומת זאת, נותר על 62 והוא נמוך יותר מגיל הפרישה הממוצע במדינות המפותחות.



(אביטל להב) YNET

=======================================
בישראל 2014 אם חלילה אתה מובטל ועברת את גיל 40 ( לא חשוב זכר או נקבה) הסיכוי שלך למצוא עבודה לא גדול בלשון המעטה...
אז להעלות את גיל הפרישה כשנוצרת שכבה של פנסיונרים בני 40 + ללא פנסיה, נראה לעג לרש.

http://www.calcalist.co.il/money/ar...3627862,00.html

לעג לרש זה גם לקבל פנסיה שלא תספיק לך לקנות אפילו תרופה חודשית אחת, היות ואתה חוסך 30 שנה בלחץ וחי על זה עוד 30 שנה. מתמטית זה לא אפשרי.

אז מה אתה מציע? איך בצורה לא קומוניסטית נגרום לכך שיהיה משתלם להעסיק גרים ונשים עד גיל הפרישה שלהם.

נותנים לעסקים הטבת מיסוי. במקום לשלם ישירות לאנשים דמי אבטלה יקרים אפשר לתת לעסקים הטבה שתדרבן אותם להעסיק אוכלוסייה מעל גיל 45. תחשוב למשל שהיו אומרים לבעלי עסקים שעל כל עובד מעל גיל 45 שהם יעסיקו במשרה מלאה הם יקבלו הטבה חודשית ששווה כ500 ש"ח. לעסקים קטנים (למשל מכולת וחנויות מסוימות בקניונים) יהיה תמריץ להעסיק עובד מבוגר.

?
מה לא משתלם כלכלית בלהעסיק בני 50-67?

אגב, אני בעד פתרונות סוציאליסטיים לבעיות מסוימות, אבל פתרונות סוציאליסטיים חייבים להיות קודם כל הגיוניים כלכלית, וישימים כלכלית. מיק תכף יבוא להגיד שסוציאליזם אף פעם לא הגיוני - הוא טועה. אין פתרונות סוציאליסטיים שעונים על הדרישות האלה. אוכלוסיית העולם מזדקנת, הרפואה מאריכה את אורך החיים הממוצע כל הזמן, ויותר חשוב מזה משפרת את המצב הבריאותי (והשכלי) של כולנו. זה לא הגיוני שאנשים בריאים שיכולים ורוצים להועיל לחברה בעשייה ישבו בבית ויהיו נטל...

שזה נשמע טוב ונחמד אבל רחוק מלהציע פתרון שיעבוד.

אחת הדרכים לדעתי לעזור לאותם האנשים למצאו עבודה היא על ידי הסרת חסמים של תנאים סוציאליים העסק לא ישלם תשלום ביטוח לאומי (הזיכוי יהיה בביטוח לאומי), ימי מחלה, מעל גיל 67 לדוגמה
לא יהיה דמי אבטלה+הסרת פיקוח על השכר המינימום.

או שלא קראת מה שכתבתי, או שלא הבנת מה שכתבתי...

למה אתה חושב בקטן?
למה בכלל צריך גיל פרישה אחיד לכולם? למה לא שכל אחד יפרוש מתי שהוא רוצה? מי שעובד בעבודה שוחקת יפרוש מוקדם יותר, אבל אין סיבה שאדם בן 70 שעבודתו משרדית והוא טוב בה, יפרוש.
בנוסף, הקלות במיסוי הכללי והוזלת יוקר המחיה יובילו לכך שגם עם קצבה קטנה יותר אפשר יהיה לחיות בצורה טובה יותר מאשר היום.

אבל בסופו של דבר, ככל הנראה אין פיתרון לבעיה של תוחלת החיים הארוכה.

קוראים לפיתרון הזה "עבודה מהבית", "ייעוץ חיצוני" או עבודה באמצעות קבלן.


אנשים שוכחים עלות נוספת שמטרידה מאוד מעסיקי קשישים: ביטוח תאונות עבודה.
כשמדובר בעובד קשיש עצמות שבירות, כל נפילה יכולה להוביל לתביעת נזקים גדולה.
כתוצאה מכך - העלות החודשית של ביטוח כזה בגיל כזה, לא מבוטלת בכלל.

גם לזה יש גבול. כשכולם יחיו עד גיל 100 ויילכו יתרבו, מערכת הרווחה והבריאות תקרוס מתישהו.

מערכת סבירה מתאימה את עצמה.
מערכת הרווחה לא עונה על הדרישה שתהיה סבירה - היא מבוססת על פופוליזם וחלוקת כספי ציבור
אבל מצד מערכת הפנסיה - מדובר בעיקר על המנעות מגרעון אקטוארי.

מצד מערכת הבריאות - מודל של טיפול מינימלי ממשלתי, ביטוחים משלימים למי שמעוניין, וטיפולים חריגים בתשלום פרטי מסוגל לענות על הבעיה.
ברגע שאין כסף (למשל עקב עלייה בכמות החולים) - השירות מופנה לביטוח או ביטוח טוב יותר.


כך שהבעיה העיקרית היא שהמערכת מונעת מקשישים לעבוד.

יש לי בשבילך חדשות.

לפי המודלים הנוכחיים לרווחה, ובריאות, גם הסוציאליסטיים, וגם הפרטיים, אם מסתכלים על המגמות של מתי אנשים פורשים, כמה הם חיים, וכמה הם יחיו בעתיד, כל המודלים פושטים את הרגל...

אתה מוזמן כבר עכשיו לעשות חישוב: מה השכר הממוצע במשק, כמה מזה אתה חוסך לפנסייה, איזה אחוז אתה חוסך לפנסייה (תכפיל פי שניים בשביל הספורט), תבחר אפיק השקעה סולידי, תניח שלא יהיו אסונות כלכליים , ואל תשכח להוסיף אינפלציה, ותבדוק כמה כסף ישאר לך בגיל 117...

באופן מאוד עקבי אורך החיים מתארך בקצב של שנתיים כל עשור.
אז לאדם בן 40 שעוד 40 שנה צפוי למות יתווסף עוד בערך עשור. לא עוד 30 שנה

במידה וזה ישתנה - יהיה מקום לדבר על תוחלת של 117 שנה...

אבל בכל מקרה כדי להמנע מגרעון אקטוארי, צריך לבחור בין דחיית הפנסיה להורדתה.

מערכת הפנסיה לא תיכנס לגירעון אקטוארי אם היא בנויה בצורה של הפנסיה בישראל (הצוברת החדשה)- המקדם משתנה כל הזמן.
ביטוח לאומי כבר מועמד להיכנס לגירעון בשל קצבאות הזקנה. מערכת הבריאות, כל עוד היא במתכונתה הנוכחית, תיאלץ לטפל ביותר ויותר אנשים היות ואיכות החיים לא עולה באותה פרופורציה לתוחלת החיים.
שוק העבודה עצמו ייכנס לבעיות היות ולא רק תוחלת החיים עולה אלא גם הריבוי הטבעי, לפחות בישראל, חיובי. גידול אינסופי בכמות האוכלוסיה יביא לבעיות משאבים בצורה כזאת או אחרת, גם אם לא נשכח שלא ניתן לחזות חידושים כאלו ואחרים שיפריכו אמונות מלתוסיות.

בעיה אחרת היא היכן יעבדו האנשים הללו-
http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/...95%D7%93%D7%94/

לא מובן לי איך דבר כזה יכול בכלל לעלות על דל שפתיה.
לאן הגענו? בקצב הזה נפרוש מהעבודה ישר לבית האבות

הפירסום בפרש עולה כסף. נסיון נוסף לפרסם בניגוד לחוקים יגרום לחסימתך המיידית.

גיל הפנסיה נקבע במקור בהתאם לתוחלת החיים. הרעיון היה לאפשר לאדם להתקיים כשהוא מתקרב לקץ חייו וכבר לא מסוגל לעבודה בהיקף ממשי. כלומר, מדובר במספר שנים מצומצם שאותו ניתן לכסות על ידי מה שהאדם חסך בימי חייו לקרן הפנסיה ומה שמכניס הדור הצעיר. הרעיון לא היה לתת לאנשים 20 שנה של חופש כשהם מסוגלים לעבוד. הבעיה היא שגיל היציאה לפנסיה לא עודכן בהתאם לקצב העליה בתוחלת החיים ואיכות החיים בגיל מבוגר (כולל המעבר לעבודות שאינן ברובן עבודות כפיים). אנשים היום בגיל 70 פלוס בהחלט מסוגלים בחלקם הגדול לעבוד ולהתפרנס. יכול להיות שהם לא מעוניינים בכך, אבל היי, גם אני מעדיף לפעמים להשאר בבית ולקרוא במקום ללכת לעבודה.רק שלהתפרנס צריך.
אני לא מצפה מכל אחד שיעבוד כמו סבא שלי בעבודת כפיים עד גיל 94, אבל גיל 67 זה בטח לא מוגזם.

אני לא מצליח להבין מה זה עניינה של המדינה מתי אדם פורש. אם בא למישהו לעבוד עד גיל 100, למה זו צריכה להיות בעיה מבחינת המדינה?

זאת בכפוף לאפשרות המעסיק לניוד עובדים על פי יכולתם וכישוריהם.
מה שקורה, שהיעילים וה"חזקים" מנסים לפרוש במועד מוקדם יותר וה"בטלנים" וה"חלשים" נאחזים בקרנות המזבח.
כמובן שיש צורך להבטיח את העובד בפני ההעברה מתפקיד באופן שרירותי. יש להתייחס לכל נושא לגופו ולא להכליל וליצור התנייה בין עובד לעובד.

מה הכוונה בהעברה מתפקיד באופן שרירותי? אני חושב שזו זכות בסיסית של מעביד להחליט אם להמשיך להעסיק אדם מסויים ובאיזה תפקיד.