02-04-2014, 19:39
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
מה שכתבת, נכון לגבי השנים הראשונות של המאסר. זה הרבה פחות נכון לגבי השנים המאוחרות שלו. היה בהחלט גם רצון לעשות ממנו דוגמא ומופת ליהודים שעובדים בממשל (למרות שזה שיחק תפקיד משני בהשוואה לחשד שלהם שבגללו נשרפו 10 רשתות בבריה"מ). כאשר התברר שהוא לא אשם בעניין, נכנס לעניין נושא האגו של אנשים שהציגו אותו כגרוע שבבוגדים, וכעת לא יכלו לחזור בהם. בנוסף, כל מיני יהודונים שתמיד רוצים להראות שהם יותר קתולים מהאפיפיור, עמדו וזעקו נגד השחרור. ישראל מצידה, לא התאמצה באמת אף פעם. לו זה היה נושא קרוני כאן, הוא היה משוחרר בשקט מזמן, פשוט משום שלארה"ב אין עניין להפוך אותו לאישיו מרכזי - והוא לא הפך לאישיו מרכזי, כי כאן לא הפכו אותו לאישיו כזה (שחרור פולארד מועלה ע"י הממשלה תמיד כשהיא עומדת לבצע ויתורים, ומרגישה צורך להראות הישג כלשהו...).
הקולות הגוברים כאן הם לא מה שמייצר לחץ על ארה"ב. למרות שאנחנו קטנים והם גדולים, יש לישראל מנופי לחץ בתוך וושינגטון, שמסיבות שאני מניח שידועות לנוגעים בדבר (לי לא), בחרו שלא להפעילם, כדי לקצר את תקופת מאסרו.
העובדה שהממשל הנוכחי מתנהג כמו איזה ארגון טרור (ולפולארד מגיע צל"ש על חוסר נכונותו לשחק לידי הממשל, למרות שהוא בכלא 29 שנה) ומציע שחרור תמורת מחבלים ערביים (אשכרה לא ייאמן כי יסופר), לא משנה את העובדה שמזמן יכלו להגיע להסדר סביב חנינה שקטה ושחרור.
הרעש שמתחולל כל פעם שמועלה אפשרות של שחרור פולארד, הוא מלאכותי לגמרי, ואם יחליטו לשחרר אותו, זה רעש שישרוד פחות זמן מהזמן שלקח להעלים את העובדה שמס הכנסה בארה"ב ניהל תיקים נגד מי שלא אוהב את הממשל הנוכחי...
|