27-07-2014, 23:24
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
המאמר אכן עוסק בהצעה שניתנה בשעתו, ויוחסה לה חשיבות רבה בידי אנשים שרוצים להאמין שהחמא"X יהיה מוכן להסתכל מעבר לעקרונות מסויימים של אמונתו, למען ריאליזם פוליטי של ההווה.
המושגים של הודנא, תהדיה, וכיו"ב, כולם מגיעים מדיני המלחמה המוסלמיים, שמקורם הוא בקראן, בחדית' (המקבילה של התורה שבע"פ, שכוללת קבצי סיפורים אודות מוחמד ומקורביו, שערוכים לפי רמת האמינות המיוחסת לה) ובהלכה האסלאמית.
מומחה גדול לנושא דיני המלחמה באסלאם, היה אבו חניפה (על שמו קיימת האסכולה החנפית, אחת מארבע האסכולות המרכיבות את האסלאם הסוני - הפלסטינים ברובם אינם משתייכים לאסכולה זו, אך מעמדו של אבו חניפה כפוסק בתחום דיני מלחמה, הוא חוצה אסכולות וגבולות). אבו חניפה עסק רבות בשאלת ההודנא והתהדיה, והסביר שחשיבותן נובעת מכך שהן מאפשרות למאמינים להתמודד עם כופרים חזקים יותר, מבלי להכנע, ומבלי לוותר על העקרון המוחלט שבסופו של דבר תהיה מלחמת חורמה בכופרים, ברגע שהתנאים בשטח ישתנו לטובת המאמינים.
הבסיס לתפיסה זו, הוא הסיפור אודות מוחמד ויריביו מבני שבט קורייש במכה. מוחמד כשל בנסיונו הראשון לכבוש את מכה, ועל כן חתם עם אוייביו על שביתת נשק לעשר שנים (ההסכם נקרא "הסכם חדייביה", והוא עד היום המודל האסלאמי הראשון במעלה להסכם בין מאמינים לבין כופרים).כעבור שנתיים התחזק כוחו של מוחמד במידה מספקת, והוא הפר את ההסכם וכבש את מכה. פנה אליו מקורבו עמר אבן אל-ח'טאב (שהיה היורש של יורשו), ושאל אותו מדוע הפר הסכם, ובכך פגע בעקרון מקודש בקרב השבטים הבדווים - ומחמד השיב שהסכם עם כופרים יש לקיים רק כאשר הדבר מתאים למאמינים, ומותר להפר אותו בכל עת שנוחה לאסלאם.
לדעתי, יונתן מנדל מעדיף לעצום עין ולראות בהצעות החמא"ס רק מה שנוח לו לראות בהן (הצעה לשקט), אבל הוא שוכח שמדובר בארגון סופר-אידיאולוגי, שמעולם לא זנח ולעולם לא יזנח את עקרונותיו, וחיסול ישראל, הוא העקרון הראשון במעלה שלו, שכן הוא לא רק מתיישב עם תחושת צדק היסטורי פלסטינית, אלא גם עם ציווי דתי של הריגת כל היהודים ביום הדין.
הסיבות לכך שלא ייתכן הסכם בר-קיימא עם חמא"ס, הן שונות מסיבות שבגללן לא ייתכן הסכם שכזה עם פת"ח - אבל בשורה התחתונה, בשני המקרים לא ייתכן הסכם שכזה, ובשני המקרים הצד הפלסטיני היה, עודנו, ויהיה משוכנע, שכל פשרה על הנצחון הסופי המוחלט, היא משהו לא קביל.
|