19-09-2014, 13:37
|
|
|
חבר מתאריך: 05.10.12
הודעות: 1,061
|
|
אכן, חשוב שיהיו מגבלות על מטוסים מכיוון שגם בלחימת אמת יהיו מגבלות. הרי לא כל מטוס יוכל לנהל קרב אוויר מהסיבה שהוא לא יהיה חמוש בטילי א"א או אפילו בתותח. מטוסי תקיפה וצילום לא אמורים להיכנס לקרבות אוויר. אם קרה שהם נקלעו לצרה, עליהם לשרוד כמה שיותר זמן עד שמגיעים כוחות שיועדו לקרב אוויר. לכן באימונים של א"א יש חלוקה לקבוצה תוקפת ומתגוננת. המטרה של הראשונה היא להפיל ושל השניה היא לשרוד. כמובן שכל צ"א מתאמן על כל צד כדי לפתח מיומנות של שני הצדדים. זה נכון לא רק למטוסי תקיפה וצילום, אלא גם למטוסים שנועדו לקרב אוויר ונמצאים בנחיתות מספרית. למשל, בודד נגד זוג. גם כאשר מתאמנים על קרב אוויר זוגות, יש זוג שנמצא בעמדת נחיתות. אחד הזוגות נכנס לשדה הקרב ביחד, בעוד שהזוג השני מתחיל כבודד עד שמצטרף אליו בן זוגו.
בהתחשב במגבלות האלה, למספר הפלות אין משמעות אם לא יודעים מה כללי המשחק. מה שחשוב הוא שמתאמנים על הכל ומפתחים מיומנויות לכל תרחיש אפשרי. קרבות אוויר זה לא משהו שמזניחים בחיל האוויר המודרני. יש מספיק אימונים על המשימות האלה. כמו שכתבתי בהודעה אחרת, גם יותר פשוט להוציא אותם אל הפועל בהיבט הלוגיסטי, מכיוון שקרבות אוויר מהירים וקצרים בזמן (פחות דלק לבזבז). הרבה יותר קשה לשמור על כשירות של משימות תקיפה, מכיוון שהן זוללות דלק, שזו בעיה מהותית בגלל מגבלות תקציב - מקצצים כל הזמן בהקצאות דלק, למרות שלא מורידים כשירויות ואף מוסיפים. גם משימות צילום זוללות דלק. אך דלק זו לא הבעיה היחידה. יש משימות תקיפה שלא ניתן להתאמן עליהן בגלל תנאי מזג אוויר. לא אפרט על זה ברשותכם, אבל ברור לכם שהרבה יותר קשה לתזמן אימונים כאשר תלויים בתנאי מזג אוויר. מה שאומר שיותר קשה לשמור על הכשירויות האלה. זה לא מעיד על כך שלא ניתן לתקוף בכל תנאי מזג האוויר. אם יהיה בכך צורך, זה יקרה על אף התנאים.
אחת הסיבות שבגללן הפילו בעבר מטוסים בכמות סיטונאית, היא מכיוון שלא היתה להם את היכולת לתקוף או לצלם בשטח אויב בלי להיכנס לקרב אוויר. בכל פעם שרצו לצאת למשימת צילום, האויב עלה על המטוסים במוקדם או במאוחר, והמטרה שלהם היתה לצלם כמה שיותר לפני שמגיעים כוחות הגנ"ש של האויב, ואז לברוח או להפיל אם זה נדרש בשביל להימלט עם מטוס שלם. היום ניתן לעשות את זה בלי להתגלות, או לחילופין להתגלות לאחר שבוצעה המשימה במלואה, אבל להיעלם לפני שהאויב מספיק להגיב. בגלל זה אנחנו לא שומעים על סיפורי הפלות מרגשים עד דמעות.
הדגש שחיל האוויר שם על יכולות התקיפה הוא החלטה אסטרטגית חשובה. כראיה, הפרסומים הזרים מלמדים אותנו שיש להן השפעה תודעתית על האויב. למעשה, המסר שהאויב מקבל הוא: "אתם יכולים לנסות לאיים על שמי מדינת ישראל, אבל לא בטוח שיהיה למטוסים שלכם לאן לחזור". במבחן המציאות חילות אוויר של האויב כבר מזמן לא מאיימים על השמיים שלנו. נכנסו פה ושם גופים מעופפים זרים, אבל הם הושמדו. בפועל, אין להם אומץ לאיים עלינו במטוסי קרב. מה שאומר שחיל האוויר המודרני שומר על שמיים נקיים בצורה הרבה יותר אפקטיבית מדורות העבר. כל זה לא אומר שצריך לזנוח את ההיבט הטקטי, כי מלחמה יכולה לפרוץ ואז חיל האוויר יצטרך להגן על השמיים כמו פעם, אבל הוא אף פעם לא זנח את זה, כפי שהסברתי.
על מנת להבין איך חיל האוויר הישראלי מתפקד לעומת חילות אוויר זרים, אי אפשר להתייחס רק לקרבות האוויר, משום שהפלה זה לא מטרה בפני עצמה, אלא תופעת לוואי. זאת אומרת, שלא מפילים מטוסים לשם ההפלה, אלא עושים את זה כשזה נחוץ לצורך הישרדות. גם בדורות עבר זו לא היתה מטרה בפני עצמה (חוץ ממלחמת ששת הימים, שהמטרה המוצהרת שלה היתה להשמיד מטוסים בעודם על הקרקע, שזו משימת תקיפה לכל דבר ולא קרב אוויר. למרות זאת, סימנו סימני הפלות על מטוסים שהשמידו מטוסי אויב על הקרקע). צריך לבצע אימונים משולבים ולבחון את התמונה הגדולה. לדוגמא, חיל אחד תוקף מטרות כאשר מטרתו של החיל השני היא להגן על השמים ועל המטרות. אם הראשון השיג את המטרה, הוא ניצח. כמובן שכמות המטוסים, שאיבד או הפיל בתקיפה צריכה להילקח בחשבון בתחקור. זה נכון גם להפך, החיל המגן לא צריך להתייחס רק לכמות שהוא הפיל, אלא אם הוא הצליח להגן על המטרות האסטרטגיות שלו. אפשר למנוע פגיעה במקומות אסטרטגיים, בלי להפיל מטוסים בכלל או עם כמה הפלות בודדות, אם גורמים למטוסים הזרים לסגת לפני שהשיגו את המטרה שלהם.
נערך לאחרונה ע"י Vladin בתאריך 19-09-2014 בשעה 13:44.
|