טוב אז גם אני רציתי לשתף אתכם במשהו.
ישב אצלי היום חבר ילדות מהעבר, הרים טלפון, וקפץ לקפה.
דיבר איתי על החיים, זוגיות, ריקנות, בעיות שפתאום נפלו עליו בשנה האחרונה.
אז כמו ששיתפתי אותו אני רוצה לשתף את מי שכאן.
אני חיפשתי במשך שנים משהו לנשמה, משהו שיענה לי על השאלה מה המטרה כאן בחיים האלה (אני יודע שלא כולם מזדהים עם השאלה), לא שאין לי עבודה סבירה וכו אבל חשוב לי שאנשים ידעו שיש תרופה ישירה לשאלות האלה.
ודווקא במיוחד לכל אלו שמאסו בחארטות, חוטים אדומים, מיסטיקות וכו.
השיטה הזאת מתגלה כיום, היא לא הכי נעימה, או פשוטה.
היא תשנה לך את סדרי העדיפויות, את ההרגלים שלך, את המחשבות והכוונות שלך כי היא עובדת בצורה ישירה על הרצון שלך.
והרצון? הוא זה שאנו לא תמיד מחשיבים אבל הוא זה שמשפיע עלינו, על מה? על הכול.
אני לא מסתיר, אני מדבר על חכמת הקבלה. ואני לא מפרסם אף אחד ולכן לא ארשום שמות, מרכזים וכו.
אבל חשוב לי שידעו שכן - יש מעבר לעולם הזה, מעבר למה שאנו תופסים ב 5 החושים.
חשוב לי שידעו שלא מדובר בדימיונות, לא מדובר בטקסים, לא בכאילו ולא בשכנוע עצמי.
מדובר על כך שאנו בונים בתוכנו כלי. כלי להשראת , לא יודע איך לקרוא לזה, או לבטא את זה במילים אבל תחשבו שבמשך שנים יש חדר חשוך, הוא כל הזמן מרגיש ככה, אבל יום אחד מגיע ברק ומאיר את כל כולו.
הוא יודע שזה קיים כי הוא הרגיש. הוא קיבל טעימה מהדבר האדיר הזה. וכעכשיו? כמו תינוק שטעם ממתק, נוצר בו רצון להשיג בחזרה את הטעימה הזאת.
ומאז הרצון שלו ירצה להשיג את זה.
בשונה מסמים, כאן קיימת דרך, שיטה. כן יש כל הזמן עליות וירידות, ועליות. אבל קיימת דרך. לא שקיעה ריקנית ללא מנוח או דיכאון תמידי.
ולמרות שיש בדרך הזאת שקעים ומרירות, יש גם אור. וזו היא דרך. דרך האמת.
תודה והלוואי שמישהו יוכל לקחת מכאן משהו כדי לשנות את חייו.
באהבה
י

מה בכל זאת הדומה לדעתך בין מה שאתה קורא מיסטיקות לבין הקבלה שהיא לאנשים שמאסו במיסטיקות?

יהיה משהו, כי יש משהו

הדומה?
שניהם מספרים על מה שמעבר לעולם הזה. למה שלא ניתפס בחושים.
השונה? בעוד שמיסטיקה מבחינתי היא פילוסופיה, הרי שאין מילה בקבלה שאין לה ממשיות, אך הדרך להשיג את הממשיות (תפיסה בחוש) כרוכה בכיול כלי מתאים. דבר הדורש יגיעה של שנים על מנת לקבל טעימה ויותר.

לא הבנתי מה ההבדל.
הקבלה היא בהגדרה תורת המיסטיקה היהודית.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

מהי חכמת הקבלה?
"חכמת הקבלה היא סדר של שורשים המשתלשלים בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה - גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה". בעל הסולם, "מהותה של חכמת הקבלה"

"סדר של שורשים המשתלשלים בחוקים קבועים ומוחלטים" הוא משפט שאני לא מבין.
ולא הסברת מה ההבדל בעיניך בין קבלה למיסטיקה.
וכמובן שמיותר לציין שאם מעניינת אותך היהדות בכלל, אז יש לה דעה די נחרצת לגבי מתי ואיך ללמוד קבלה (רמז, זה לא איך שאתה מנסה לשווק את זה).

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

שם הם מלמדים איך מניע כלכלי משפיע על כל תחומי החיים.


היהדות לא התחילה בתור "הלכה" - נוסח דוגמאטי ומקובע.
היא התחילה בתור "קבלה" - נסיון להבין את המציאות, ולגזור ממנה כללי התנהגות.
בשלב מסויים - זה הפך ל"הלכה" מהרבה סיבות,
וככל שהזמן עבר- הכיוון הזה התחזק.
חלק לא קטן מזה - הוא פשרה.

היום זה כבר מאוד לא מתאים,
אין גלות,
אין צמצומים וגויים שמתעללים בנו כל הזמן,
וכל התירוצים להסתיר מאנשים את המהות של היהדות נראים קצת מנותקים.


יש היום המון כסף והמון שכלולים, שהיו אמורים לעשות אותנו מאושרים.
אבל לאנשים רע,
והם לא מבינים למה.

הקבלה אומרת בפירוש:
למה,
למה זה לא קרה עד היום.
ואיך לתקן את זה.

אתה מערבב הרבה דברים, משתמש במונחים לא מדוייקים, ומורח מסקנות - כולם אופייניים מאוד לשיח מיסטי.
מילולית, "קבלה" פירושה מעבר של משהו ממישהו אחר אליך, לא הסתכלות על המציאות ולא גזירת כללי התנהגות.
גם הקבלה היהודית היא כזו - קבלה של עקרונות יהודיים שעברה מדור לדור.
ההלכה היא הגזירה המעשית של עקרונות היהדות. מאז התורה (שם גם התחילה הקבלה) היא קיימת, ולא התפתחה מתוך הקבלה, אלא לצידה, כפן המעשי שלה.
מעולם, בכל דורות היהדות, לא לימדו קבלה לאנשים שלא מילאו כרסם ש"ס ופוסקים, מאחר וזה מידע שצריך לקבל כשאתה מוכן.
אתה לא תלך ללמוד מכניקת קוונטים וגזירות של טנזור איינשטיין בלי שלמדת מכניקה ניוטונית, ואתה לא לומד קבלה לפני שלמדת הלכה, מחשבה ומוסר במשך זמן רב מאוד.
זו הסיבה שקבלה לא נלמדת בלי הכנה. לא קשור לצימצומים (עוד מונח שאתה משתמש בו ברשלנות) ולא קשור לגויים. אתה מוזמן לפנות לכל רב רציני (כזה שאשכרה ישב ולמד יהדות, לא תמצא הרבה כאלה בחוגים הקבליים שאתה מייצג) ותשאל אותו מה הוא חושב על לימוד קבלה. אני משוכנע שרובם יאמרו לך לא ללמוד קבלה כי זה משהו שדורש קונטקסט וידע מוקדם, אחרת אתה לא יכול לרדת לעומקו. הסיבה הזו לא משתנה עם "צמצומים" ו"רדיפות של גויים".
הטרנד של הקבלה הוא חלק מהטרנד ההיפי של המיסטיקה והוא אופייני מאוד לתקופה הנוכחית - חס וחלילה לא לעבוד קשה, לא ללמוד את הפרטים הטכניים המשעממים והארוכים, כשאפשר לראות את התקציר, והוא כיפי ונחמד, בלי להבין אותו באמת.
הקבלה לא נותנת שום תשובה שהיהדות "הקלאסית" לא נותנת לה תשובה. לא לגבי מהות החיים, לא לגבי מטרת האדם בעולם הזה ועוד. כמובן שאתה לא יודע את זה, כי לא טרחת ללמוד את היהדות.
הקבלה היא צד נוסף של היהדות, נקודת הסתכלות נוספת, לא יותר מזה.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

הרבה הגבלות על לימודי הקבלה הגיעו ממקורות לא ברורים. "שמועות".

הרמב"ם, הרמב"ן, האר"י, גדולי החסידות וגדולי הדור לאורך כל הדורות, לא רק שהמליצו על לימוד הקבלה - אלא די חייבו אותה - כמטרה אליה העיסוק במצוות ובלימוד מובילים.
למודי החסידות הם בעצם לימודי קבלה ב"הלבשות" שונות, ואף חסידות לא נוהגת הגבלות דרקוניות על לימוד זה.
בספרי קבלה שראיתי מופיעים בהתחלה "הסכמות" מפורשות, ובנוסף דברים שאמרו בנושא גדולי הדור לאורך הדורות.
אני גם יכול להפנות אותך להרבה רבנים רציניים שמאוד ימליצו לך על לימוד זה. כל אחד בדרכו ושיטתו.

בכל זאת עם הזמן התחזק מאוד מעמד ההלכה לעומת הקבלה, ורבים זנחו את הקבלה לטובת ההלכה בלבד. הרי היא "פרקטית"יותר והלומד יוצא עם משהו מוחשי.



אני מציע לך לא להתיימר לדעת מי אני ומה אני יודע.
אם החלופה שלך היא זה שאדם ימשיך לחיות בחושך ובטומאה, לא לקבל תשובות לשאלות שמייסרות אותו, ובסוף להחלש מזה אפילו עוד יותר,
ולדעתך זה עדיף מאשר שהמאור שבתורת הקבלה יעיר אותו לאמת, עם כל מה שנגזר מזה, אתה צריך לעשות בדק בית רציני.
צום קל וגמר חתימה טובה.

ואוו כל מילה בינגו.
ועל זה נאמר: ואין מה להוסיף

על הרמב"ם יש בכלל דיון אם הוא ידע קבלה או לא, והוא אישית המליץ ללמוד גמרא וחומש לפני כל דבר אחר.
בכלל, אשמח להחכים. תראה לי ציטוט מפורש בו הרמב"ם או הרמב"ן מתירים וממליצים ללמוד קבלה לפני שאדם למד כל דבר אחר ביהדות.
הנה מקור "שמועתי" מפי רב איזוטרי בשם הרב עובדיה יוסף שמביא ציטוטים של גדולי ישראל בכל הדורות ששוללים לימוד קבלה מידי:
http://www.hidabroot.org/he/article/1634
מקווה שדברי הגר"א, והרמ"א הם לא "שמועות" בעיניך.
והנה עוד קצת ציטוטים:
כתב הרמ"א בתשובותיו (סימן ז') "ורבים מהמון עם, כל אחד קופץ ללמוד קבלה כי היא תאוה לעינים. .. אפילו בעלי בתים שאינן יודעים בין ימינם לשמאלם בחשכה יתהלכו אינן יודעין לפרש סדרה או פרשה בפירוש רש"י, קופצין ללמוד קבלה... וכל אחד שראה בה מעט מתפאר בה ודורש ברבים"
http://www.kipa.co.il/ask/show/1221...%91%D7%9C%D7%94
ומהקיצור שולחן ערוך:
כ אף-על-פי שערך לימוד הקבלה נשגב מאד ליראי ה' ולחושבי שמו, ואין ערוך אליו, מכל מקום כל זה בתלמיד חכם אשר יראת ה' היא אוצרו, וכבר מילא כרסו בש''ס ובפוסקים, בעיון זך וטהור, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובקי בהלכות הנהוגות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא טוב עושים אותם דרשנים הדורשים ברבים בסוד השי''ת, ויש שם אנשים שאינם הגונים להבין את הדברים על בוריין, שלא יתכן שאדם שלא למד כל הצורך בש''ס ובפוסקים, ואינו בקי בכל הדינים, שילך לגדולות ממנו. וגם מי שזכה ועוסק בתורת הנסתר, לאחר שנעשה בקי בכל הש''ס כולו, לא יסיח דעתו מלימוד הש''ס והפוסקים. ובודאי שמי שאינו נשוי, או שאינו למעלה מעשרים שנה, שאסור לו ללמוד תורת הנסתר כלל. [ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד עמוד קנה, שו''ת יחוה דעת חלק ד' סימן טז, עמוד רמא. יביע אומר חלק י' חיו''ד סימן כג].

ברור שיהיו על ספרי קבלה הסכמות, העניין הוא לא כתיבת הספרים עצמם, אלא לימודם בלי הכנה ורקע מתאימים.
והטענה האחרונה שלך היא בדיוק מה שמרתיח אותי. "לחיות בחושך וטומאה". מי שלא לומד קבלה אלא "סתם" לומד גמרא ותורה חי בחושך וטומאה?
אדם שיש לו קשיים בחיים, מדוע שלא ייפנה ללמוד את התשובות של היהדות הבסיסית לפני שהוא קופץ ליהדות העמוקה?
אתה חושב שהקב"ה מעדיף שהאדם יילמד קבלה לפני שהוא שומר שבת או כשרות? לפני שהוא יודע לקרוא פסוק?
הרב עמיטל זצ"ל לימד אותי פעם שהוא לא מסוגל לקבל את זה שאומרים "המקובל האלוהי" ולא אומרים "המלומד האלוהי" או "פוסק ההלכה האלוהי". הוא קבל על כך שהיום רק מה שמיסטי ולא מובן נחשב אלוהי. אם זה בעל טעם ומשמעות וכמובן קשה ללימוד - זה לא אלוהי. ואין ספק שזו באמת בעיה גדולה היום.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

1. הרמב"ם לא ידע קבלה בצורתה המוכרת היום (המבוססת על ספר הזוהר והאר"י. פשוט מפני שבתקופתו הזוהר היה מוכר רק למעטים ובסוד, והאר"י עדיין לא נולד (מעיון בכתביו האר"י מעיד על כך ונותן סיבות מסויימות לכך).
אבל במשל הארמון האמב"ם בהחלט מבהיר את החשיבות של הקבלה. הוא מגדיר את שומרי המצוות המונעיןם מאמונה כמי שפונה לעבר הארמון, ואת מי שסובב סביב הארמון כ"חכמי ההלכה", גם הם פועלים בעיקר עקב אמונה. אבל המטרה אינה אותה אמונה עיוורת - אלא הכרה אמיתית.

2. לגבי דברי הרמב"ם בנושא הסדר. הוא אמר כך:

ציטוט:

כך ראוי שיהיה הסדר. תחילה יש לדעת ידיעות אלה בקבלה. אחר זאת יש להוכיחן בהוכחה מופתית. אחר זאת יש לפרט את המעשׂים שבהם תהיה ההתנהגות טובה ... לאחר כל מה שהקדמנו תשמע את מה שאנו אומרים. ... החכמים ז"ל הבינו מפסוק זה עצם אותם עניינים שהזכרנו ואמרו במפורש את מה שהבהרתי לך בפרק זה, והוא שהחָכמה הנאמרת סתם בכל מקום - והיא התכלית - היא השׂגתו יתעלה, ושקניין זה של אוצרות שהאדם רוכש ומתחרה בהם, שחושבים שהוא שלמות - אינו שלמות. וכן אלה מעשׂי התורה כולם, כלומר, מיני מעשׂי עבודת ה', וכן כללי המוסר המועילים לאנשים כולם במשׂאם-ומתנם אלה עם אלה - כל אלה אינם מצטרפים אל התכלית האחרונה הזאת ואינם משתווים עמה, אלא הם הכנות לתכלית זאת.

מכאן ברור שאדם צריך לעבוד לפי הסדר - כדי להכין עצמו לתכלית (לימוד הקבלה).
אבל על אדם שמראש לא עובד לפי אותו הסדר - לא מדובר.

3. וודאי שאדם שלא למד ש"ס ופוסקים באופן שהרמב"ם מתאר (וודאי שמי שאינו שומר מצוות) לא הכין עצמו ללימוד הקבלה בעצמו,
ואין ספק שלא מסוגל ללמדה לאחרים.
ההגבלות שאתה מתאר מהרב עובדיה (איסור על מי שלא הגיע לגיל 20 ולא התחתן) - רחוקות מאוד מהגבלות המונעות לימוד מכל מי שלא הגיע לגיל 40 והגיע למדרגת תלמיד חכם.
וודאי שרבי נחמן והאר"י למשל - לא שמעו להגבלות מרחיקות לכת אלו.
לפי מה ששמעתי - גם להגבלות של גיל 20 וחתונה הם לא נשמעו.


4. לגבי עניין החושך והטומאה:
יהודי שלא לומד: לא קבלה, לא גמרא, לא פשט תורה, ולא שומר תורה ומצוות נמצא בחושך וטומאה איומים שלא ניתן לצאת ממנה בכוחות עצמו.
וגם אחרים - שלמדו ונחשפו לדברי תורה, ובכל זאת התרחקו והגיעו לאותו מצב שבו הם רחוקים מתורה ומצוות - נמצאים באותו חושך.
עליהם דיברתי,
ולהם לימוד הקבלה שעליו התלוננת.
הרי לא התלוננת על תלמידי חכמים שלומדים קבלה.

אבל, אותו הסבר ראשוני על מהותה של הקבלה וחשיבותה - חשוב במיוחד דווקא למי שרחוק מאוד מהתורה. הרי לכך בדיוק נועדה כל תורת החסידות.
ומידיעה זו הוא יקבל את אותו חשק לשמירת מצוות ולימוד תורה - ויגיע בסוף למטרתו (המאור שבתורה מחזירו למוטב).

ואלו שלמדו ונחשפו לדברי תורה, ולא הצליח, והתרחקו,
הם אלו שצריכים ללמוד ולהעמיק מייד בלימוד עומק הקבלה - ללא דחיות ותרוצים.
על כך כתוב במדרש רבה ובילקוט שמעוני:
"כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו רואה"
וכותב רבי חיים ויטאל:
"ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת"


6. אבל על מי שכן רואה ברכה בלימוד התלמוד, אבל מזלזל ומתרפה מלימוד הקבלה הוא אמר (באחת ההקדמות שדיברתי עליהן):
"הנה נתבאר במ"א הזה כי עון אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה
וזהו עצמו עון הערב רב האומרים למשה "דבר אתה עמנו ושמעה בעץ הדעת טוב ורע ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות" בסתרי תורה
כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו זה, המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם,
ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו
ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים
ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע - משנה: 'שפחה דמטרוניתא'
וגרם איבודא דחורבן בית א' וב' וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעו"ה
עד דיתובון בני ישראל בתיובתא
"ובקשו את ה' אלהיהם" - להכירו וליודעו ברזי תורה
וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם"


7. קנאת הסופרים שהבאת בשם הרב עמיטל ז"ל אינה ברורה.
מי שעיקר עיסוקו הוא בביאור הלכה (פוסק הלכה לרבים) וודאי ששמור לו מקום כבוד, במיוחד אם הוא מקדיש לכך את חייו.
וודאי שגם כל מי שלומד גמרא, ובכלל מי ששומר תורה ומצוות ראוי לכבוד.
אבל זה עדיין לא פוטר אותם מלימוד העיקר שלשמו מיועדות שמירת מצוות ולימוד גמרא - מטרת היהדות כולה.

לעומתם, מי שנדבק בקב"ה, נדבק בתכונות החיצונות לו.
לפי משל הרמב"ם - מצוי אצל המלך.
לכן אנשים קוראים לו בכינוייו של המלך (שאינם חלק ממהות המלך עצמו, אלא חלק ממלבושיו וכיסוייו. אותם מלבושים שאותו המקובל מצוי ועוסק בהם).
כך הם מתוארים: שמש המלך, סנדלר המלך, גזבר המלך,
ואין בכך פחיתות כלפי המלך.

אתה ממש עושה עוול ליהדות, ולרמב"ם...

כי?

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

תשאל את לייבוביץ'...

חוץ מזה שהוא מקשקש ברמות..

1. אין שום ראיה מרמב"ם שציטטת לגבי סדר הלימוד. בלשונו של הרמב"ם "קבלה" היא לא הקבלה שאתה מדבר עליה, וניתן לראות זאת מהמשך הציטוט: אותה החוכמה סתם היא אשר בה מוכחים בהוכחה מופתית העניינים השׂכליים שקיבלנו מן התורה בקבלה.. כלומר, "קבלה" בלשון הרמב"ם היא שם קוד לדברים שהתקבלו במסורת ולא מתוך הוכחה מופתית = היקש שכלי. כל מסורת, לאו דווקא מסורת של תורת הסוד. ובכלל, הציטוט המלא הוא:
החכמים ז"ל גם ציינו שמהאדם נדרשת בתחילה ידיעת התורה. לאחר זאת נדרשת ממנו חוכמה. לאחר זאת נדרש ממנו מה שמוטל עליו מהלכתה של התורה, כלומר להקיש מה ראוי שיעשׂה. כך ראוי שיהיה הסדר. תחילה יש לדעת ידיעות אלה בקבלה. אחר זאת יש להוכיחן בהוכחה מופתית. אחר זאת יש לפרט את המעשׂים שבהם תהיה ההתנהגות טובה. זה לשונם ז"ל בדבר היות האדם נתבע לתת דין וחשבון על שלושה עניינים אלה בסדר הזה: כשאדם נכנס לדין תחילה אומרים לו: קבעת עתים לתורה? פלפלת בחָכמה? הבינות דבר מתוך דבר?. התברר לך אפוא שידיעת התורה בעיניהם מין אחד, והחוכמה מין אחר, והיא אימות דעות התורה באמצעות העיון האמיתי. לאחר כל מה שהקדמנו תשמע את מה שאנו אומרים.
כלומר, יש שלושה שלבים בדרך לעבודת ה'. הראשון, הוא לקבל את יסודות האמונה ואת הדברים המתקבלים במסורת. אח"כ יש לעיין בהם ולהוכיחם שכלית, ואח"כ יש לגזור מהם את ההלכה. אין שום איזכור לקבלה ולתורת הסוד שלך, ואזכור להלכה דווקא יש.
אם אתה חושב שזו רק פרשנות שלי, אני אשמח להפנות אליך רבנים בעלי שיעור קומה שיאשרו את הקריאה שלי.
2. רבי נחמן והאר"י אולי נהגו אחרת, אבל לא כל מה שרב גדול נוהג הוא משהו שנכון ומתאים לציבור הרחב לאמץ. זו בדיוק הסיבה שקיימת פסיקת ההלכה, ופעמים רבות פסקו בהלכה דברים שונים מהתנהגויות של אותם הפוסקים עצמם (כלומר, הפוסק החמיר על עצמו ופסק בצורה מקלה לאחרים). אתה חושב שהרב עובדיה לא הכיר את ההתנגות של האר"י ורב נחמן? סביר יותר שהוא הכיר ובכל זאת לא חשב שזו הלכה לרבים.
אני אשמח אם תביא לי מספר פסיקות הלכה של גדולי ישראל שמתירות וממליצות ללמד קבלה לציבור הרחב (פסיקות הלכה = הנחיות בתוך ספרי הלכה, ולא בתוך ספרי מחשבה ומוסר). אני הבאתי לך מספר פסיקות הלכה שאוסרות זאת במפורש.

אני לרגע לא טוען שלימוד קבלה הוא לא חשוב. להפך, ברור לי שהוא חשוב מאוד.
ודווקא מכיוון שהוא חשוב, אני חושב שהוא צריך הכנה ראויה, כפי שפסקו גדולי ישראל בכל הדורות.

אתה מביא לי הרבה אמירות של מוסר ושל מחשבה, שיש להן מקום, אבל אין בהן הוראות לרבים. תביא לי פסיקה שהתקבלה להלכה, שמתירה ללמד לאנשים קבלה, ואפילו לאנשים שאינם יראי שמיים, ואני אשתכנע שיש לגישה שלך מקום.

וסתם מתוך סקרנות, דרך איזה ארגון אתה לומד קבלה? מי הרב שמנהל שם את העסק?

ואם פסיקות מהעבר לא משכנעות אותך, אני מציע אתגר: תבחר רב שאני אפנה אליו לגבי האפשרות ללמוד קבלה - הרב דרוקמן, הרב שמואל אליהו, הרב יצחק יוסף, הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב מלמד, הרב אבינר וכד' - ואני אשמח להחזיר לך את תשובתם לגבי לימוד קבלה לפי שיטתך.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

ובכלל, גם אם נניח שהפרשנות שאתה הצעת נכונה, מורה הנבוכים הוא לא ספר הלכה, והוא לא ספר שההנחיות שבו מיועדות לקהל הרחב (כפי שהרמב"ם כותב בעצמו בהקדמה), כך שבכל מקרה לא תוכל להסיק משם על הנחיות כלליות לציבור הכללי, שאינו ת"ח מובהק. וכך כתב בתחילת ההקדמה:
אין מטרתו של ספר זה להסביר את כולם12 לציבור הרחב, ולא למתחילים בעיון, ולא ללמד את מי שעיין במדע התורה בלבד, דהיינו, בהלכה; שכן מטרת הספר הזה כולו13, וכל מה שמסוגו היא חוכמת התורה לאמיתה. יתר על כן, מטרת הספר הזה להעיר לאדם דתי, אשר נקבעה14 בנפשו והושׂגה באמונתו15 אמיתת תורתנו, ואשר הוא שלם בדתו ובמידותיו, והוא עיין במדעי הפילוסופים וידע את משמעויותיהם, והשׂכל האנושי משכו והביאו לתת לו16 את מקומו (הראוי לו), אך מנעוהו מכך פשטי התורה, ומה שהבין - או הוסבר לו - ממשמעויות אותם שמות משותפים או מושאלים או מסופקים, וכתוצאה מכך הוא נשאר נבוך ונדהם
כלומר - הספר מיועד לאנשים שלמדו תורה, ונשארו עם סתירות אמוניות, בדיוק ההפך ממה שאתה מנסה להראות.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

נראה לך שזה יעזור?

שים לב מי השותף שלך להשקפה,
ואולי תבין מאיפה היא מגיעה.

אני אתן לך תשובה שמגיעה ממני, ככה ישר מתוך הלב.
אין לי בעיה לסתור את תשובתך ותשובות כל המתנגדים. אני יכול בקלות לעשות העתק הדבק למאות ציטוטי ענקי עולם שממש חייבו ללמוד את חכמת הקבלה, וממש הגדירו חכמה זו כחכמה יחידה אשר דרכה ניתן לקבל את אור התורה ולחיות את התורה (אם תבקש, אשלח אותם).
אך הדבר מתברר בדור הזה בצורה שונה. לומד קבלה ממקובל אמיתי, מגלה שבאותו כלי שאותו הוא מכשיר, שם הוא מקבל את מאור התורה. אפשר להאמין בתורה, לקרוא אותה, לשיר אותה וכו
אבל האמת היא שהתורה היא אור של ממש, מורגש בחושים כמו פנס שמאיר מקום חשוך. ואז אתה לא מאמין, אתה יודע שהתורה קיימת. והכלי הזה הוא נצחי, והוא משמש אותך בעליות ובירידות.
הייחוד של חכמת הקבלה שהיא שפה דייקנית, שפה שבה כל מילה מצביעה על השורש הרוחני שלה. לכן היא נקראת שפת הענפים. היתרון של שפה זו, שאינך יכול להתבלבל, אינך מדמיין, אינך מגשים את הדברים. אם אתה לא מבין, אתה יודע שיש כאן סוד שאינך מבין, אינך משיג. אך אז אתה עסוק במשיכת מאור מחזיר למוטב לתיקון עצמך, ובכך השוני הגדול מההלכה, הפשט וכו.
לא שאני נגד, ממש לא. רק שהגיע הדור שקיימות בו נשמות מפותחות שמחוייבות ללמוד את חכמת הקבלה. הן לא יסתפקו בסיפורים מרתקים, יהיו אשר יהיו. הם חייבות להשיג את המאור שבתורה. את המאור המחזיר למוטב שיחזיר אותן לגוף אדם הראשון. הכול בהרגשה.

אני מבקש מאוד שתעלה עשרה ציטוטים של גדולי עולם שהורו להלכה ללמוד קבלה, ובמיוחד לאנשים שלא למדו שום דבר אחר.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

ציטוטים של גדולי עולם בגין חשיבות לימוד חכמת הקבלה, גם לצעירי ימים ובמיוחד לדור שלנו, הדור האחרון:

"השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בדרגות שונות לכלל העם."
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אדר היקר, עמ' קמד')

מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540], מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל.
ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א

ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד, מגששים כעורים קיר, בלבושי התורה, ואין להם עינים רואות ברזי התורה הנסתרים בו.
הרב חיים ויטאל, כתבי האר"י, עץ חיים ח"א, הקדמת מוהרח"ו זיע"א, ט' - י'

ומורי זלה"ה היה אומר, מי שהוא חריף ובקי בעיון מאוד במהירות, טוב שיעיין שעה אחת או ב' בעיון ולא יותר וכו', אבל מי שאינו מהיר כ"כ והוא קשה העיון, יותר טוב לו שיעיין בפנימיות הדבר שהוא בפרי ממה שיעיין בקליפות, והוא שיעיין ויעסוק במדרשים ובפרט בזוהר ובספרי קבלה.
פרי עץ חיים הנהגת הלימוד

אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם... ומה יעשו הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה, בהיותם חכמים שמחים בחלקם וששים בעבודתם... ואינם יודעים כי מיראתם ליכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה...
הרב חיים ויטאל, כתבי האר"י, עץ חיים ח"א, הקדמת מוהרח"ו זיע"א, יא' - יב'

וכבר דיברתי כמה פעמים, שדוקא זה הדור הנראה כ"כ ריק ופורק עול, הוא היותר מוכשר לאור תשובת אמת.
הרב ראי"ה קוק, אגרות א', לד'

"הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים, שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי, בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחויב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה."
(הרב חיים ויטאל - הרח"ו, מבוא לשער ההקדמות)

הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים, אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל. ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בעל פה, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו, ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבוא עוד פעם בעולם הזה, כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.
בעל הסולם, הקדמת פי חכם

"אוי לאלו שלא רוצים ללמוד את הזוהר, מפני שהם מביאים לעולם עוני, מלחמות ואסונות." ("תיקוני הזוהר", תיקון ל')

להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה.
הרב יהודה אשלג, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ה'

למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.
פירוש, כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו.
בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ה

לפנינו חיוב ההרחבה וקביעות העסק בצד הפנימי שבתורה, בכל ענייני הרוח שבה, הכוללת במובן הרחב חכמת ישראל הרחבה, שפסגתה הגבוהה היא דעת אלקים באמת על פי עמקי רזי תורה, הצריך בימינו בירור, ליבון והסברה למען יהיה הולך ומובן, הולך ומתפשט בכל שדרות עמנו.
הראי"ה קוק, אוצרות הראיה ב', 317

התורה ניתנה ללמוד וללמד, בכדי שכולם יודעים, מקטנים עד גדולים, דעת ה', וגם מצאנו בהרבה ספרי מקובלים, שמזהירים על לימוד חכמה זו שכל אדם חייב ללמוד אותה.
ר' יצחק בן צבי אשכנזי, טהרת הקודש, קמ"ז

כלל רזי עולם, שמשום עת לעשות לה' הסכמתי לגלותם, כי השעה צריכה לכך. וגדולים וטובים ממני סבלו דיבת עם, בשביל עניינים כאלה, שלחץ אותם רוחם הטהור, בשביל תיקון הדור, לדבר דברים חדשים ולגלות נסתרות, שלא הורגל בהם השכל ההמוני.
הראי"ה קוק, אגרות הראיה ב', ל"ד

לא תוכל לעד התורה להיות מצומצמת רק בחקר הלכה המעשית לבדו. החלק הרוחני שבתורה לכל רוחבו, עומקו והיקפו מוכרח גם הוא למצוא מקום בישיבה... צד חידוש זה הוא מוכרח בדורנו הדורש רפואה רוחנית.
הרב ראי"ה קוק, אגרות א', קפ"ז - קפ"ט
המצוה היא "וידעת היום והשבות אל לבבך" – ידיעה וישוב הלב, רוצה לומר לדעת בדרך חכמה ממש...ולא בדרך אמונה בלבד, אלא בדרך ידיעה שתבין ותשכיל שכך הוא".
ספר הכללים, רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל.

חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה.
בעל הסולם, הקדמת פי חכם

דווקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות.
הראי"ה קוק, אגרות ב', קכ"ג-קכ"ה
הקב"ה מצווה אותנו שנדע השגחתו, והרי אנו רוצים ללמוד מה שיודיענו השגחה זאת. ומה שיודיענו השגחה זאת, אינו אלא חכמת האמת, שהיא העיון באלוקותו יתברך שמו. אם כן, הרי אנו רואים בלא ספק חובה ללמוד חכמת האמת.
הרמח"ל, שערי רמח"ל, מאמר הוויכוח

הצעירים לימים, או אשר ימצאו בעצמם כבדות ומיעוט חשק למאור הפנימי, עליהם החובה מוטלת לפחות, שלא לגרוע חוק דבר יום ביומו לשיעורים שעה ושתיים בכל יום לחכמת האמת, ואז בהמשך הזמן תהיה דעתם מתרחבת.
הראי"ה קוק, אגרות הראיה א', פ"ב

ולו עמי שומע לי בדור הזה שהמינות גובר, היו לומדין עם תינוק בן תשעה שנים ספר הזוהר והתיקונים להגות בהם, והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ויתקיים.
ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

כלל העולה, שחייב אדם לידע שמו יתברך, ומי שלא ראה חכמה זו לא ראה אורות מימיו, והכסיל בחושך הולך.
ר' חיים ויטאל, אוצרות חיים, דף י"ח

שוב, אף אחד מהספרים שהבאת אינו ספר הלכה, ולכן אי אפשר ללמוד ממנו לרבים.
ספר הלכה, כדי להבהיר, הוא ספר שמכריז על עצמו כעל ספר הלכה, או ספר שו"ת או אגרות.
שו"ע, אגרות הרמ"א, פסיקות הרא"ש על הש"ס הם ספרי הלכה. אוצרות הרא"יה, פירוש הסולם ודומיהם אינם ספרי הלכה, ולא התיימרו להיות כאלה. לכל היותר הם באו להדגיש או להעביר רעיון, לא לטעון שזו הנהגה כללית לציבור.
בכל מקרה, כמעט כל המקורות שהבאת אומרים שללמוד קבלה זה חשוב, ולא שמותר ללמד אותה למי שלא למד כלום. יש מקורות שמהם אי אפשר ללמוד את טענתך בכלל.
בכל מקרה, כעוד מקור הלכתי שתומך בטענתי: שאלתי את הרב ישראל מאיר לאו (הרב הראשי לישראל לשעבר) בנושא, והוא אמר שוודאי שאסור ללמוד קבלה טרם למידת תורת הנגלה לעומק, כמו שלא ניתן להיכנס לחדר פנימי לפני שעוברים בחדר החיצוני.
עוד הוא הוסיף ואמר שוודאי שהרב קוק לא טען שמותר ללמד הלכה למי שלא מילא כרסו ש"ס ופוסקים, ושמי שטוען אחרת צריך לעיין היטב בדבריו של הרב קוק ולהבינם לעומקם.
ודוק'.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

תראה י חביבי
למרות שאדם יודע בטעמים ובתורה המתקבלת כאור בכלי, אני לא הולך להתנצח וגם לא חושב שאוכל.
אשמח להעלות כאן את מאמר אין עוד מלבדו של המקובל הרב יהודה לייב אשלג שאני חושב שהו מסוגל במשהו לעשות את ההשלמה ויכול להסביר את ההבדלים, על המתרחש בה בעבר הווה ועתיד. ומומלץ בחום לחלילוני, לדתי ובכלל
באהבה וברצון שהעם שלנו יתאחד

אין עוד מלבדו[/U][B] (מתוך ספר שמעתי, מאמר ראשון)

הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. היינו, אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י התגברות אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים את התו"מ. ולא תמיד יש לו כח ההתגברות למעלה מהדעת. אחרת, הוא מוכרח לנטות חס ושלום מדרך ה', אפילו משלא לשמה. והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה. כי הוא רואה, אפילו כקוצו של יוד קשה לו לקיים, רק בהתגברות למעלה מהדעת. אבל לא תמיד הוא מסוגל להתגבר. ומה יהיה הסוף?
אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות. נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיה לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא מטעם שהוא לא היה בסדר, שלא היה לו היכולת להתגבר. אלא, לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה', ובכדי שלא יהיה מסתפק במועט, כלומר שלא ישאר בבחינת ילד קטן בלי דעת. ומשום זה ניתן לו מלמעלה עזרה, שלא יהיה לו היכולת לומר, שברוך ה' שיש לו תורה ומצות ומעשים טובים. ומה חסר לו עוד? וזה דוקא אם באמת, שיש לאדם הזה רצון אמיתי. אז, האדם הזה מקבל עזרה מלמעלה, ומראים לו תמיד, איך שהוא לא בסדר במצב הנוכחי. דהיינו, ששולחים לו מחשבות ודיעות, שהם נגד העבודה. וזהו בכדי שיראה, שאין הוא בשלימות עם ה'.
ועד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים, שהם מרגישים, שהם בשלימות עם ה'. מה שאם כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו. וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה. והגם שמקבל לפעמים איזה התעוררות מלמעלה, שמחיה אותו לפי שעה, אבל תיכף הוא נופל למקום השפלות. אולם, זהו הסיבה, שגורם לו שיבוא לידי הכרה, שרק ה' יכול לעזור, שיקרב אותו באמת.
האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'.
וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה, אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא עובר עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק הבורא הוא מנהיג העולם.
אולם בזמן שעבר איזה עבירה, ובטח שהוא צריך להתחרט ולהצטער על מה שהוא עשה את העברה, גם כאן צריכים לסדר את סדרי הצער והכאב, על איזה נקודה הוא תולה סיבת גורם העבירה, שעל נקודה זו צריכים להצטער.
והאדם צריך להצטער אז, ויאמר, זה שעשיתי את העבירה, הוא מסיבת שהקב"ה זרק אותי מהקדושה, למקום טינופת, לבית הכסא, ששם מקום הפסולת. כלומר, שה' נתן לו רצון וחשק להשתעשע ולנשום אויר במקום סרחון (ואפשר לומר, שמובא בספרים, שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר. ויש לפרש על דרך שהוא אומר, שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות מדברים שכבר אמר עליהם שהוא פסולת, ועכשיו הוא רצה לקבל מהם מזונות).
וכמו כן, בזמן שהאדם מרגיש שעכשיו הוא נמצא בבחינת עליה, ומרגיש קצת טעם בעבודה, אל יאמר שעכשיו, אני נמצא במצב, שאני מבין, שכדאי להיות עובד ה'. אלא הוא צריך לדעת, שעכשיו הוא מצא חן בעיני ה'. לכן הקב"ה מקרבו, ומשום זה הוא מרגיש עכשיו, טעם בעבודה. ויזהר שאף פעם לא לצאת מרשות הקדושה, לומר שיש עוד מי שפועל, חוץ מהקב"ה.
(אולם מכאן משמע, שענין מציאת חן בעיני ה' או להיפך, אינו תלוי באדם עצמו אלא הכל בה'. ומדוע עכשיו מצא חן בעיני ה' ואח"כ אינו כן, אין זה בידי האדם להבין עם השכל החיצוני שלו).
וכמו כן, בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך גם כן להזהר, שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא, אלא שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה. והאדם צריך לצייר לעצמו כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב. כמו כן הכאב שהאדם מרגיש, מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה, היא כללות נשמת ישראל. ולכן אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי, בערך הרגשת הכאב הכללי, זאת אומרת שיש צער השכינה, בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה.
(ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת, קלני מראשי) ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה.
ואותו דבר בזמן שאדם מרגיש שיש לו קצת התקרבות לקדושה. שיש לו שמחה, מזה שזכה למציאת חן בעיני הקב"ה, גם אז מוטל עליו לומר, שעיקר השמחה שלו יהיה בזה שיש עכשיו שמחה למעלה, אצל השכינה הקדושה, מזה שהיה לה מקום, לקרב את אבר הפרטי שלה אליה, ולא צריכה לשלוח את האבר הפרטי שלה החוצה.
ומזה שהאדם זכה לשמח את השכינה, מזה יש לו שמחה. וזהו גם כן על אותו החשבון הנ"ל, כי מה שיש שמחה להפרט, זהו רק חלק, מזה שיש שמחה להכלל כלו. וע"י החשבונות האלו הוא מאבד את פרטיותו עצמו, ולא נלכד ברשת הס"א, שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו.
והגם שהרצון לקבל הוא דבר הכרחי, מסיבת "כי זהו כל האדם", כי מה שיש באדם חוץ מהרצון לקבל אינו שייך להנברא, אלא אנו מיחסים להבורא, אבל הרצון לקבל הנאה, צריך להיות מתוקן בעמ"נ להשפיע. כלומר, שהתענוג והשמחה שהרצון לקבל לוקח, צריך להיות על הכוונה משום שיש נחת רוח למעלה מזה שיש להנבראים תענוגים. כי זה היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, וזה נקרא שמחת השכינה למעלה.
ומשום זה, מחויב האדם לחשוב עצות איך הוא יכול לעשות נחת רוח למעלה, ובטח שעל ידי זה שיהיה לו תענוג, יהיה נחת רוח למעלה. לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל המלך, ויהיה לו היכולת להשתעשע בגנזי המלך, ומזה בודאי יהיה נחת רוח למעלה, נמצא שכל ההשתוקקות צריך להיות רק לשם שמים.

קראתי את זה ועכשיו החיים שלי השתנו