18.1.2015 יום א':

מקורות זרים, בהתחלה כלי תקשורת בלבנון, דיווחו כי מסוקי קרב של חיל האוויר הישראלי שיגרו מספר טילים אל עבר חוליית טרור בגבול ישראל-סוריה שהתכוננה לשגר רקטה על ישראל. מאוחר יותר אישר חזבאללה את התקיפה והודה כי אנשיו נהרגו. בתקיפה נהרגו 5 מחבלי חזבאללה, בהם הטרוריסט ג'יהאד מורנייה, בנו של רב-המחבלים עימאד מורנייה. כמו כן דיווחו שאחד מבכירי חזבאללה נהרג בתקיפה וייתכן שיש בין ההרוגים גם מחבלים איראנים.

צה"ל וישראל הרשמית לא אישרו את התקיפה, אך גורמים עלומי שם אמרו כי זו אכן תקיפה ישראלית ושבתקיפה אכן נהרגו מחבלי חזבאללה, בהם בכיר.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

http://news.walla.co.il/item/2820982

מבזק וואלה! 21:53: http://news.walla.co.il/item/2821033

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

דו"צ לפני שעה קלה : "על פי המודיעין שהיה בידינו, מורנייה העלה לאחרונה את נושא הגעגוע לאביו.
זה ריגש אותנו עד שלא יכולנו לשבת יותר בחיבוק ידיים. צה"ל הוכיח שוב שהוא הצבא המוסרי ביותר בעולם."

http://globetribune.info/wp-content.../nasrallah2.jpg

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

האיראנים מאשרים שגנרל במשמרות המהפכה האסלאמית נהרג בתקיפה אתמול.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4616750,00.html

בסך הכל נהרגו בתקיפה 10 חמושים, בהם לפחות 6 מחבלי חזבאללה כולל ג'יהאד מוע'ניה, הבן של עימאד מוע'ניה, ומחבל בכיר בזכות עצמו.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

דיווח מערוץ הטלוויזיה הלבנוני Al Mayadeen מראה את שרידי הרכבים הפגועים. לקראת הסוף, מבט על החרמון המושלג ברקע וה"עיניים של המדינה" שצופות בכל.

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...20/26932658.pdf

מאחורי ההחלטה על תקיפה: כשבצבא הדעות חלוקות, שר הביטחון מכריע

מאחורי ההחלטה על תקיפה: כשבצבא הדעות חלוקות, שר הביטחון מכריע\ מאת עמוס הראל

ניסיון העבר מלמד שיעלון נוטה לתמוך בחיסולים יזומים, בעוד שהאלופים עשויים להשמיע דעות שונות. בינתיים, חיזבאללה מאותת שפניו לנקמה בישראל אך לא למלחמה יזומה עמה

על סמך ניסיון העבר, החלטות ישראליות על פעולות התנקשות מתקבלות בשני שלבים: התייעצות בין שר הביטחון לבכירי צה"ל ובמידת הצורך ראשי קהילת המודיעין ואחריהן סיכום בין שר הביטחון לראש הממשלה (לא תמיד הקבינט מעורב). אם מדובר במידע מודיעיני שהתקבל סמוך למועד ביצוע התקיפה, עשויות ההתייעצויות להתקיים בתוך פרק זמן קצר מאוד, באמצעות קווי טלפון מוצפנים. בעבר כבר קרה לא פעם שקצינים בכירים התריעו מפני ביצוע פעולה כזו, אם מחשש להסתבכות ואם בשל השלכות אפשריות הנוגעות לעיתוי הפעולה.
הדעות בתוך המטה הכללי של צה"ל עשויות להיות חלוקות, כשאלופים שונים מציגים בדיון עמדות הפוכות והרמטכ"ל אינו ממהר להכריע ביניהן. הגורם המכריע הוא לרוב שר הביטחון. השר משה יעלון נקט בעבר קו פומבי לוחמני בהקשרים אלה והצדיק פעולות סיכול יזומות של ישראל. הוא נשען, בין השאר, על ניסיון אישי, כמפקד סיירת מטכ"ל שפיקד על הכוחות בשטח בפעולה שבה חוסל אבו ג'יהאד, מראשי אש"ף, בתוניס ב-1988. ההחלטה הסופית במקרים כאלה היא של ראש הממשלה ושר הביטחון, שיכולים גם להתעלם מאזהרות אחדים מהקצינים ולסמוך על המלצות קצינים אחרים. אם אכן חיזבאללה ואיראן צודקים בהאשמותיהם כי ישראל עמדה מאחורי ההפצצה שלשום, לא מן הנמנע שכך קרה גם הפעם.
אבחנת המודיעין, שלפיה לא חיזבאללה ולא ישראל מעוניינים כעת במלחמה נוספת, כנראה עומדת בעינה. אך גם ביולי 2006, לא חסן נסראללה ולא אהוד אולמרט הבינו בזמן אמת שהמהלכים שעליהם החליטו (פיגוע חטיפה של חיזבאללה; תקיפה ישראלית של רקטות שהוסתרו בבתי פעילי הארגון) מובילים בהכרח למלחמה.
הנסיבות האזוריות השתנו באופן קיצוני בשמונה וחצי השנים האחרונות. מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה החלישה את משטר אסד ואילו איראן וחיזבאללה נהפכו לנותני הטון בברית השיעית הרדיקלית. מנגד, חיזבאללה ניצב בפני אתגר מבצעי שלא הכיר בעבר, הארגונים הסוניים שמנהלים נגדו מלחמת התשה בסוריה ובד בבד מזנבים בו בחזית הביתית, בשטח לבנון.
חיזבאללה מנסה באחרונה לנהל מדיניות הרתעה תקיפה יותר כלפי ישראל. הארגון היה מודאג מסדרת פעולות שייחס לישראל - תקיפות אוויריות בגבול סוריה ולבנון, חיסול בביירות - וגיבש שיטת תגובה אחרת, שעליה הכריז נסראללה בגלוי. ישראל אכן ספגה ירי רקטות ופיגועי מטענים, ברמת הגולן ובהר דב.
לישראלים אין שום סיבה להזיל דמעה על ג'יהאד מורנייה, דור שני לטרור, ולא על יתר הנוסעים שנהרגו עמו בשני הג'יפים ליד קונייטרה. גם אם מי שמפיצים את המידע בעניין מורנייה הבן מתחבאים תחת הכינוי המגוחך משהו "גורמי מודיעין מערביים" (מערביים ביחס לקונייטרה, כנראה), נתוני המודיעין עצמם מהימנים ומוכרים לזרועות הביון במערב. מורנייה הפעיל בגולן רשתות טרור של ארגונו, שהיו אחראיות לסדרת פיגועים בגבול ובוודאי עסקו בתכנון התקפות נוספות, כפי שרמז נסראללה. על פי תפקידיהם של כמה מההרוגים, אנשי הכוחות המיוחדים של חיזבאללה, סביר להניח שהבכירים באו בלוויית הגנרל האיראני לסיור שטח, כהכנה לפיגועים עתידיים נגד ישראל.
עד היום, ניסה חיזבאללה לעמוד בכל התחייבויותיו הפומביות לנקום בישראל על פעולות שייחס לה. אחרי חיסול מורנייה האב ב-2008 נעשתה סדרה של קרוב לעשרים ניסיונות לפיגועים נגד יעדים יהודים וישראלים בחו"ל, עד להצלחת הפיגוע בבולגריה ביולי 2012 (שבו נהרגו חמישה תיירים ישראלים ונהג אוטובוס בולגרי). גם להתקפות בגולן ובהר דב אשתקד קדמו איומים פומביים. מאז יום ראשון בערב מכריזים כלי תקשורת המזוהים עם חיזבאללה כי תבוא נקמה על הרג אנשיו ליד קונייטרה.
הכיוונים הנראים סבירים יותר לפעולה הם פיגוע נוסף בחו"ל, שעליו יימנע הארגון מליטול אחריות כדי לא לשלם מחיר מדיני, או ניסיון להתקפה מתוחכמת בגבול סוריה או לבנון. לפי השדרים מביירות כרגע, חיזבאללה מבקש להגיב, אך באותה מידה גם להימנע ממלחמה כוללת. קשה לדעת אם יצליח בתוכניותיו, או אם ישראל תסכים לראות בכך את סוף הסיפור.
בפעם האחרונה שבה התלקחה מתיחות בין הצדדים, באוקטובר האחרון, הפעיל חיזבאללה שתי זירות מטענים בהר דב, בתגובה למות חבלן שלו בפיצוץ שאירע כשניסה לפרק מתקן מודיעין (ישראלי, לטענת הארגון) בדרום לבנון. מהמטענים בהר דב נפצעו שני חיילי צה"ל, אבל בצבא אמרו שרק התנהלות זהירה של הכוח מנעה הרג חיילים רבים. לאחר התקרית בהר דב לא כונס שום דיון בקבינט בשאלה "מה היה אילו?" - כלומר, כיצד היתה ישראל מגיבה אילו הצליח חיזבאללה להרוג חיילים. על פציעת החיילים ישראל עברה לסדר היום.
לפני שנסראללה מתייחס בקולו לאירועים, הוא נוהג להעביר איתותים דרך העיתונאי המקורב אליו, עורך העיתון הלבנוני א-ספיר, איברהים אל-אמין. במאמר שפרסם אל-אמין אתמול, משורטטים קווים למלחמה עתידית עם ישראל - והוא שב ומאיים בירי אלפי רקטות לעורף, בפגיעה ביעדי תשתית אזרחית ובשיגור כוחות התקפיים של חיזבאללה לגליל. השאלה מה באמת מתכנן הארגון - ואולי חשוב מזה, מה תאמר לו איראן לעשות - תתברר בשבועות הבאים.
("הארץ", 20.01.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

משחקי הכס\ מאת גל פרל


מבחינת טהראן, ההפצצה בגולן הסורי היא פתיחת חשבון חדש מצד ישראל

מבחינת טהראן, ההפצצה בגולן הסורי היא פתיחת חשבון חדש מצד ישראל\ מאת עמוס הראל

עד היום נראה היה שישראל נזהרת מעימות חזיתי עם האיראנים קרוב לבית. אם הדיווחים הזרים לגבי התקיפה בסוריה מדויקים, נראה שמדובר בחריגה מהקו השקול של ימי הלחימה בעזה

שישה אנשי חיזבאללה נסעו בשיירה שהותקפה מהאוויר בצדו הסורי של הגבול ברמת הגולן ביום ראשון בצהריים. ג'יהאד מורנייה בן ה–25, כוח עולה בזירת הטרור שמעמדו נשען במידה רבה על מורשת אביו, עימאד, בכיר הארגון שנהרג בעצמו בהתפוצצות מסתורית בדמשק לפני כשבע שנים, בא מדמשק לסיור מבצעי בקרבת הגבול הישראלי. בשני הג'יפים, שבאחד מהם נסע מורנייה הבן, היו עוד חמישה מפעילי הארגון, שאחדים מהם תוארו כבכירים למדי.

מורנייה הבן מוכר לשירותי המודיעין השונים זה זמן מה כמי שהקים תשתית מבצעית חדשה בליווי איראני צמוד ברמת הגולן. אפשר לשער שהפגיעה בו נועדה לנטרל מה שהחל להסתמן כפצצה מתקתקת — רשת שכבר ירתה ארבע פעמים רקטות אל הגולן הישראלי בזמן המלחמה ברצועת עזה בקיץ, ובאחרונה התאמנה לקראת התקפות שאפתניות יותר לאורך הגבול.

גם על חמשת חבריו לארגון אין לישראלים יותר מדי סיבות להתאבל. אין להניח שבשהותם בגולן היו שקועים בצדקה ובמעשים טובים. אם נכונות הטענות המייחסות את ההתנקשות לישראל, הרי שהיתה זו עוד פעולה בשרשרת ארוכה של מעשי איבה בינה לבין חיזבאללה. שני הצדדים מחליפים מהלומות בסוריה ובלבנון זה כשנתיים, אך בדרך כלל מקפידים שהדברים לא ייצאו מכלל שליטה ולא ידרדרו אותם למלחמה נוספת. לכן אפשר לשער שסביב תקיפה כזו, נגד אנשי חיזבאללה, ישרור קונצנזוס מלא בין הדרג המדיני לצבאי.

הפרשה מסתבכת בשל נוכחותו בשיירה של הנוסע השביעי, הגנרל האיראני מוחמד עלי אללה־דדי. הגנרל (בדיעבד ייתכן שהתואר קצת מופרז בהתחשב בתפקידו) שימש כאיש קשר בין גיס "קודס" של משמרות המהפכה לתשתית חיזבאללה בראשות ג'יהאד מורנייה. עד היום נראה היה שישראל נזהרת מעימות חזיתי עם האיראנים קרוב לבית, חרף הפעילות הנמרצת של משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון.

כשמדעני גרעין בטהראן הלכו לעולמם בשיא הקריירה, ירושלים תמיד היתה יכולה לגלגל עיניים לשמים ולטעון שאין לה מושג מה אירע. גם כשטהראן עצרה לעתים חשודים במעשים היו אלה אזרחים איראנים, והראיונות הטלוויזיוניים שבהם התוודו כי הופעלו כביכול על ידי המוסד נראו כאילו חולצו מהם בעינויים. ההתנקשויות בטהראן היו פעולות בחתימה מודיעינית נמוכה, שזהות האחראים האמיתיים להן לא הובהרה מעולם.

ברמת הגולן התנאים אחרים, מה גם שכוח האו"ם — אותה חבורת משקיפים שנמלטה אל הצד הישראלי של הגבול, לאחר שחולצה מידיהם של מורדי אל־קאעדה לפני כמה חודשים — דאג להוציא הודעה רשמית שלפיה זיהה מל"טים שהגיעו מישראל והפציצו את השיירה. הפעם, כפי שהדברים משתקפים כנראה מטהראן, ישראל פתחה חשבון חדש.

ביום שני אחר הצהריים ציטטה סוכנות הידיעות רויטרס מקור ביטחוני בכיר בישראל שטען כי ישראל לא ידעה שהאיראני נמצא במקום. מהדברים עלה גם טון של התנצלות בפני איראן. כעבור שעות אחדות הוכחשה ההדלפה בידי "גורם ביטחוני רשמי". כפי שדווח אתמול ב"הארץ", הידיעה שפרסמה רויטרס, בוודאי בתום לב, מתבררת כשגויה. או שהמקור שדיבר עם הסוכנות התיימר לדעת דברים שאינו יודע, או שמישהו הטעה אותה במזיד, בניסיון מעט היסטרי להרגיע את הרוחות מול איראן. בפועל, ניתן להניח שמי שהחליט לבסוף לתקוף את השיירה בגולן הסורי ידע מיהו הנוסע השביעי.

לב העניין, אם כך, אינו בפער מודיעיני אלא בשיקול הדעת המבצעי של מקבלי ההחלטה לתקוף. בשלושת העשורים האחרונים ביצעה ישראל, או שיוחסו לה בתקשורת הזרה, עשרות התקפות נגד פעילי טרור — בגדה המערבית וברצועת עזה, בסיני, בסודאן, בתוניסיה, בלבנון, בסוריה, בנסיכויות המפרץ ובאיראן. המודיעין למבצעים כאלה נאסף תקופה ארוכה, אבל תמיד יכול להיווצר מצב שבו נתון מודיעיני קריטי מגיע לידי הקברניטים רק ברגע האחרון.

כשמדובר במטרה בתנועה, כמו השיירה של מורנייה ביום ראשון, ההחלטות צריכות להתקבל במסגרת חלון זמנים צר — נגעת, נסעת. הפירוש המעשי של היסוס לפרק זמן ארוך מדי הוא החמצת ההזדמנות לפעולה וביטולה. ההחלטה הסופית במקרה כזה נתונה בידי הדרג המדיני. הקבינט מאשר באופן עקרוני, ובזמן אמת מכריע רק שר הביטחון ועמו ראש הממשלה, אם יש די זמן לעדכנו במועד.

שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, הוא איש רגוע, גם בנסיבות של לחץ מבצעי קיצוני. אפשר היה להתרשם מכך גם כששודרו ב"עובדה" לפני יותר משנה ההקלטות מרשת הקשר במבצע ההתנקשות באבו ג'יהאד ב–1988, שבו פיקד על סיירת מטכ"ל. במלחמה האחרונה בעזה היה יעלון הצלע הדומיננטית במשולש הביטחוני, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם הרמטכ"ל בני גנץ. בסך הכל, ניהלה ההנהגה הזו בתבונה ובאחריות את המלחמה, שישראל נקלעה אליה בלא הכנה מספקת. אם הדיווחים הזרים לגבי התקיפה בסוריה מדויקים, נראה שמדובר בחריגה מהקו השקול הזה.

ב–2003, בשיא האינתיפאדה השנייה, היה יעלון הרמטכ"ל. אבי דיכטר, הנאבק כיום בבתי דין על מקומו ברשימת הליכוד לכנסת, כיהן כראש השב"כ. כשראש הממשלה אז, אריאל שרון, חיפש הפסקת אש ("הודנה") שתרגיע לזמן מה את הלחימה בשטחים, פרץ ויכוח בין יעלון לדיכטר. כל מאמצי השב"כ היו מרוכזים בבלימת רשתות הטרור בגדה וברצועה ובניסיון לעצור או להרוג פעילים מרכזיים בהן. הצבא המליץ להתחשב גם בשיקולים רחבים יותר ולהשאיר אופק של תקווה כלכלית לאוכלוסייה הפלסטינית.

כשדיכטר דרש עוד סיכולים ממוקדים, האשים אותו יעלון בראייה צרה מדי, משימתית, של הנסיבות. ליעלון יש כישרון כמעט קופירייטרי לניסוח תובנות קליטות ("צריבה תודעתית", "נעליים גבוהות בקריה", "דרך ארוכה קצרה"). ההאשמה שהטיח אז בשב"כ, כאילו ראשיו רואים הכל דרך "קשית הסיכול", נדבקה לשירות למורת רוחו של דיכטר. אבל השימוש בסיסמאות יכול להתברר לעתים כעניין הפכפך.

המתיחות הגבוהה בצפון משתקפת השבוע לציבור דרך הקצה הגלוי של הקרחון: אבטחה ביישובים לאורך הגבול, זיהוי תנועות חשודות (שהתברר בינתיים כמוטעה), דיווחים מעט נרגשים בערוצי הטלוויזיה. התוצאות המעשיות של ההתנקשות בגולן יתבררו רק בהמשך הדרך. ועדיין, אין ספק שסכנת המלחמה עם חיזבאללה, בגיבוי איראני, גבוהה יותר כעת. היו כבר תקופות קודמות של מתיחות בצפון שנבעו ממעשים שיוחסו לישראל (תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב–2007; ההתנקשויות בעימאד מורנייה ובגנרל הסורי מוחמד סולימאן, כעבור שנה) אך הסתיימו בלא כלום.

ההתנהלות הישראלית בצפון מאז הפעולה שידרה ניסיון להרגיע את הרוחות ככל האפשר, בהתאם לגישה הרווחת במערכת הביטחון. לצד תגבור האבטחה והערנות, הופחתה תנועת כוחות לא הכרחיים לאורך הגדר כדי לצמצם מטרות לפגיעה. ההערכה הסבירה גורסת שחיזבאללה יגיב בפיגוע משלו, באחת מהזירות הרבות העומדות לרשותו. הכוונה הישראלית היא לנסות ולהכיל את המתיחות - כלומר, ראשית לפעול לצמצום נזקי הפיגוע ושנית לנסות שלא להיגרר לדו־קרב ארוך של חילופי תגובות מסלימים והולכים.

העיתונות הלבנונית נראתה השבוע לעתים כמו תמונת ראי של התקשורת הישראלית. ניקולס בלנפורד, עיתונאי מערבי המתגורר זה שנים בלבנון, כתב בעיתון "דיילי סטאר" על הקשיים של חסן נסראללה. מזכ"ל חיזבאללה, לפי בלנפורד, מבין שהוא חייב לנקום בישראל על ההתנקשות המיוחסת לה כדי לשמור על דימוי ההרתעה של ארגונו. מנגד, הוא חושש שתגובה חריפה מדי תצית את חמתה ותדרדר את לבנון למלחמה שאיננו רוצה בה. לפי התיאור מביירות, נתניהו ונסראללה נשמעים כמעט כמו אחים לצרה.

הערכת אגף המודיעין במטכ"ל ל–2015 מדברת על "דינמיקה של הסלמה" אפשרית, בשטחים ובגבולות. האיום הצבאי הקונבנציונלי על ישראל ירד למינימום, עם קריסתו של צבא סוריה במלחמת האזרחים שם ולנוכח התהדקות היחסים בין ישראל למצרים. אבל הזעזועים בעולם הערבי, לצד המשבר המדיני המחריף עם הפלסטינים, מספקים פוטנציאל להידרדרות בצפון ובשטחים. תקרית נקודתית עלולה להוביל למלחמה שתיאורטית לצדדים אין שום אינטרס אסטרטגי בהתרחשותה.

אבל החיים מלאי הפתעות, כפי שלימד אותנו הקיץ האחרון. גם לפני המלחמה בעזה העריכו רוב אנשי המודיעין הישראלים כי לחמאס אין עניין במלחמה. תהליך דומה למדי, להבדיל, התרחש בזירה הפוליטית, שגם בה הטקטי הפך לאסטרטגי. כשנתניהו החל להתקוטט עם השרים יאיר לפיד וציפי לבני, ואפילו כשפרץ המשבר סביב ההצבעה על חוק "ישראל היום", מעטים צפו שהמתיחות הזאת תוביל בהכרח למערכת הבחירות לכנסת המתנהלת עכשיו.

("הארץ", 23.01.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

חיסול, חשבונות\ מאת יואב לימור

חיסול, חשבונות\ מאת יואב לימור

עד לאחרונה נחשבה תקופתו של רא"ל בני גנץ רגועה, סולידית ונטולת דרמות · כעת, אחרי התקיפה בגולן הסורי, הוא עוד עלול להיזכר כרמטכ"ל שתי המלחמות

רמטכ"ל העביר את בוקר יום ראשון האחרון במרחבי פיקוד המרכז, בסיור שחלקו עבודה וחלקו נוסטלגיה: פגישה עם חברי מחזור הגיוס שלו לצנחנים, כחלק מאירועי הפרידה שלו מצה"ל.
היום הנינוח הופרע במהלכו בהתייעצות דחופה, חריגה, לאחר שבצהרי היום, חוסלו בגולן הסורי בכירים בחיזבאללה. גנץ הסתגר לשעה ארוכה בחדר, כאשר למעט ראש לשכתו איש לא הורשה להצטרף אליו. על מה דיבר ועם מי לא ידוע, מאוחר יותר התברר כי בין ההרוגים היו בנו של עימאד מורנייה, וכן גנרל איראני שהיה מופקד על גזרת סוריה ולבנון.
מאותו רגע, לוח הזמנים של גנץ הופקע כולו לטובת ענייני הצפון. שארית הקדנציה שלו, שאמורה היתה להתנהל במה שמכונה בצה"ל אס"ק - אווירת סוף קורס - התחלפה בנוהל חירום של התייעצויות, הערכות מצב, דיונים וסיורים, הכל כדי לוודא שצה"ל ערוך ומוכן לקדם את הרעה שמתרגשת מצפון. אם עד לפני חצי שנה נחשבה תקופתו לסולידית, נטולת דרמות, 24 ימים לפני סיומה אי אפשר לחמוק מהמחשבה שגנץ עוד עשוי להיזכר כרמטכ"ל שתי המלחמות.
ישראל הרשמית לא מתייחסת לחיסול בצפון. לא מאשרים ולא מכחישים. מותר להרים גבה לנוכח המדיניות הזאת, על רקע שתי עובדות יסוד: החיסול בוצע מהאוויר, וצה"ל הוא הכוח האווירי היחיד שפועל באזור (למעט צבא סוריה, שבוודאי לא חיסל את מיטיביו האיראנים והלבנונים), והאו"ם דיווח כי אנשיו הבחינו במל"טים ישראלים שחוצים את הגבול סמוך לשעת החיסול. גם המידע שנמסר מפי מקורות רשמיים כביכול לסוכנויות הידיעות, וההכחשות שבאו בעקבותיו, תרמו לתחושה שישראל מגמגמת; ממילא זה לא משנה את השורה התחתונה: בטהרן ובביירות יודעים להצביע בבירור על מי שחיסל, ומכאן גם על מי שישלם את המחיר.
בישראל, כאמור, לא מתייחסים. מה שכן ברור - ג'יהאד מורנייה הפך בשנה האחרונה מנסיך וסמל בחיזבאללה לכאב ראש. זה קרה על רקע תשתיות הטרור שהחל הארגון לבסס בגולן, שנועדו לאפשר לו לפעול נגד ישראל ב"חתימה נמוכה": לא דרך גבול לבנון אלא מסוריה, לא באמצעות אנשיו אלא על ידי שליחים. התשתית הראשונה הוקמה בידי סמיר קונטאר, המחבל מנהריה ששוחרר ב־2008 בעיסקת גולדווסר ורגב, והתבססה על פעילים מקרב הכפרים הדרוזיים שלמרגלות החרמון הסורי, באזור שטרם נכבש בידי המורדים ונתון עדיין לשליטת כוחותיו של בשאר אסד. התשתית הזאת שיגרה בכמה מקרים רקטות לחרמון והניחה מטענים על הגדר (כולל זה שפצע לפני שנה ארבעה חיילי צנחנים), אולם לא הצליחה להתרומם לכדי איום ממשי.
בעקבות זאת נכנס מורנייה לתמונה בתפקידו כ"מפקד חזית הגולן". הוא אומץ בשמחה בידי האיראנים - שהיו גם פטרוניו של אביו - שסייעו לו כדרכם בכסף, בהדרכה ובאמצעים. תפקידו היה להקים תשתית רחבה ומקצועית יותר, שתהיה ערוכה לפעול נגד ישראל בכל הדפ"אות: ירי רקטות ונ"ט, הפעלת מטענים וצליפה, פיגועי חדירה וחטיפה. אפשר שהסיור שעשה בגולן בעת שחוסל היה חלק מבניית התשתית, ואפשר שזאת כבר היתה הכנה לפיגוע ספציפי. אפילו אנשי "איפכא מסתברא" מובהקים יסכימו בוודאי שתמימות לא היתה שם.
בחמישי שעבר התראיין נסראללה לרשת "אל־מיאדין". שלוש שעות נמשך הראיון, וכותרת אחת בלטה מעל כל המלל: מעתה, הבהיר מנהיג חיזבאללה, תהיה תגובה לא רק על תקיפות ישראליות על אדמת לבנון, אלא גם על כאלה שייעשו בסוריה. נסראללה, אגב, לא אמר בראיון שחיזבאללה יגיב, אלא נקב בביטוי "ציר ההתנגדות" - שכולל גם את איראן וסוריה. הוא התכוון מן הסתם להניח את התשתית המילולית לפיגוע שיבוא, ולא שיער כי בעת ההיא סביר להניח שכבר בוצע מעקב מדוקדק אחר תנועות אנשיו שאמורים היו להוציא לפועל את איומיו.

בין חשאי ל"רועש"

רשימת היעדים לחיסול מגובשת בידי ור"ש - ועדת ראשי השירותים החשאיים, שבה חברים ראשי המוסד, שב"כ ואמ"ן - ומועברת לאישור ראש הממשלה (בידיעת הרמטכ"ל ושר הביטחון). משם מתחיל למעשה בניית "תיק" על היעד, שכולל איסוף כל פרט על אודותיו; איפה הוא מסתובב ועם מי, איפה הוא גר ובאיזה רכב הוא נוסע, וכל נתון אחר שבעזרתו יהיה אפשר לייצר הזדמנות לפגוע בו.
כאשר מגיע המידע כי נפתח חלון לפגיעה ביעד, מכונסת התייעצות מיוחדת. אם הגורם המבצע הוא צה"ל נערך הדיון אצל שר הביטחון, כשמדובר במבצע של המוסד - אצל ראש הממשלה. בהנחה שישראל אכן אחראית לחיסול, סביר שיעלון כינס התייעצות כזאת, בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים: הרמטכ"ל וסגנו, ראשי אגפי המודיעין, התכנון והמבצעים (וראשי חטיבות המחקר והאסטרטגיה), וראשי המוסד ושב"כ. מן הסתם מונחים על השולחן בדיון כזה, מעבר למודיעין ולנגזרות המבצעיות שלו, גם השלכותיו והפעולות שנובעות מהן. פריסת סוללות כיפת ברזל, למשל, או העלאת הכוננות בנציגויות ישראל ברחבי העולם.
לכל אחד מהמשתתפים בדיון זכות לומר את דעתו. הרמטכ"ל מסכם את עמדת צה"ל, כאשר הקצין היחיד שרשאי להציג עמדה אחרת הוא ראש אמ"ן, מתוקף תפקידו כמעריך הלאומי. בשונה ממרבית קודמיו, גנץ לא נוהג לדקדק בכך, ומרשה גם לקצינים אחרים להביע דעה שונה משלו. ממילא אין בכך עניין מחייב; מי שמסכם בסופו של דבר הוא שר הביטחון, שמביא את העניין לאישורו של ראש הממשלה.
דיון כזה יכול להתקיים ימים רבים ואפילו יממה לפני הפגיעה ביעד. לעיתים קורה שסמוך לביצוע נכנס מידע חדש, שמתחייבת ממנו הערכת מצב נוספת. אם הזמן קצר מכדי לכנס דיון מתבצעת התייעצות טלפונית בקו מוצפן, שבסיומה נופלת החלטה - לבצע או לא. גם כאן רשאים גורמי המקצוע לתמוך, להתנגד או להסתייג: לרוב מתבצעות הפעולות על פי המלצתם, אולם קרה שהן יצאו לפועל גם כאשר היו קצינים שהתנגדו או נמנעו מהמלצה.
בדיונים המקדימים מאושרות גם דרכי הפעולה. סביר שתמיד תינתן העדפה ברורה למבצע שייעשה בחתימה נמוכה, בלי להותיר עקבות: גם אם האויב יהיה משוכנע שישראל אחראית, לא יהיו בידיו הוכחות. זה היה המקרה בחיסולו של מורנייה האב בדמשק ב־2008, בפגיעה במדעני הגרעין האיראנים בעשור הקודם ובעוד שורת מבצעים שיוחסו לישראל, מאבו ג'יהאד ועד לפתחי שקאקי.
לעיתים אין היתכנות למבצע חשאי, וישראל נדרשת לפעולה "רועשת"; כך קרה במרבית החיסולים בעזה ובפגיעה בעבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה שקדם לנסראללה. אם אמנם ישראל חיסלה השבוע את מורנייה הבן, לא יהיה זה בלתי סביר להניח שזה היה המקרה: הזדמנות חד־פעמית שלא ברור אם תחזור, ומכאן הצורך לבצע בדרך הפחות מיטבית - בגלוי.
חיסולים, מטבעם, שנויים במחלוקת. לא רק בשאלות סביב ערכיות היעד והצדקת ההשקעה בפגיעה בו, אלא בעיקר במבחן התוצאה. כאשר מדובר בסיכול פיגוע נקודתי - חוליה שנמצאת בזמן אמת בדרכה ליעד - אין ספקות. אבל כאשר מדובר במפקדים או במנהיגים, המבחן סבוך בהרבה. למרבית המחוסלים בהיסטוריה, גם מידי ישראל, היו נעליים קטנות שמולאו בהצלחה ובמהירות בידי יורשים, בהם כאלה שהיו מסוכנים פי כמה; נסראללה הוא דוגמה מצוינת, לא יחידה, למי שהתברר כצרה גדולה בהרבה מקודמו שחוסל. מנגד, בודדים המקרים לבכירים שחיסולם הוציא את האויב משיווי משקל; שקאקי ומורניה האב הם הדוגמאות הבולטות.
למרות זאת, המדיניות הישראלית לדורותיה צידדה בחיסולים. זה נתפס כחלק אינטגרלי מהלחימה בטרור, ומהפיכתו של האויב מרודף לנרדף. גם בריטניה נהגה כך במלחמתה במחתרת האירית, וארה"ב נוהגת כך במלחמתה בג'יהאד העולמי. זה נעשה למרות התועלת השנויה במחלוקת ולמרות הנקמה הצפויה: בפרפראזה על דבריו של בן גוריון, יידע כל מחבל כי חייו נלקחו בידי גורמים שראויים לכך.

בין בחירות לנקמה

ראש הממשלה ושר הביטחון הואשמו השבוע כי פעלו ממניעים פוליטיים: לא האויב עמד לנגד עיניהם, נטען, אלא הבחירות. זו טענה שאי אפשר להוכיח אותה; ראשי ממשלה ושרי ביטחון תמיד היו ויהיו אישים פוליטיים. כך זה בדמוקרטיה. מי שמניח בידיהם את המפתחות בימות שגרה, צריך לקבל את החלטתם גם בתקופת בחירות.
השאלות מתחייבות, בוודאי. גם למותקפים כדאי שהן יתבררו: זה יסיר מעל ראשם כל עננה וטענה למניעים לא ראויים. ובכל זאת, מתחייבת תהייה קטנה. אפשר שמי שקיבלו את ההחלטה נהנים לכאורה מפירותיה, אבל גם מהסיכונים שגלומים בה. כל מי שיושב בשנים האחרונות בקבינט מכיר את התרחיש של מלחמה בלבנון. מי שלא קיבל בשבוע שעבר את התקציר מעל עמודים אלה, מפיו של רח"ט מחקר היוצא באמ"ן, תא"ל איתי ברון: יותר מאלף רקטות ביום לשטח ישראל, בהן עשרות רקטות ארוכות טווח לגוש דן; כוחות שישתלטו על יישובים למטרות הרג ומיקוח; הפלת מטוסים, פגיעה בספינות ומאמץ לפגוע בתשתיות האסטרטגיות של ישראל - נפט, גז, חשמל, שדות תעופה ונמלים; והכנות מדוקדקות לסכל פלישה קרקעית בלבנון, בדמות מערך ביצורים סבוך ביותר מ־200 כפרים בדרום לבנון. לישראל מענה מבצעי לחלק גדול מהאיומים האלה, אבל מלחמת לבנון השלישית לא תיגמר בזול. יהיו בה מאות הרוגים (בחזית ובעורף), ייגרמו במהלכה נזקים כבדים, והיא תעלה עשרות מיליארדי שקלים למשק.
ספק אם מישהו בישראל מעוניין להעמיד את התרחיש הזה למבחן. ההערכות הן שגם בטהרן ובלבנון לא מתלהבים כרגע מהסלמה רבתי; האיראנים כבולים למלחמה בסוריה, טרודים במו"מ על הגרעין ונאנקים תחת הכלכלה הקורסת, וחיזבאללה מושקע בסיוע למשטר אסד וגם כך נתון לביקורת גוברת בלבנון על הצרות שנגרמות בעטיו - מהפיגועים מצד גורמים סוניים, ועד לחשש ממלחמה הרסנית נוספת מול ישראל.
ועדיין, תגובה תהיה. לא רק כי ההשפלה היתה כואבת ובעיקר פומבית מכדי להכיל אותה, אלא בעיקר משום שבביירות ובטהרן נשבעו בגלוי לנקום. סביר שהדילמה עכשיו היא איך לעשות זאת ומתי; על חיסולו של מוסאווי הגיבה איראן בפיצוץ שגרירות ישראל בארגנטינה (ובהמשך בפיצוץ בניין הקהילות היהודיות בעיר), אבל פיגועי חו"ל היום מורכבים בהרבה. לא בביצוע אלא באווירה; ספק אם איראן, שמנסה להיחלץ מהסנקציות, רוצה למצוא את עצמה באותה חבילה עם דאעש ואל־קאעידה. הדרך מבחינתה להימנע מכך היא לפעול בחתימה נמוכה, מה שמחייב הכנות וזמן - ונותן גם שהות לסיכול.
במקביל לכך נערכת ישראל לאפשרות של פיגוע נקמה דרך הגבול - בגולן או בגליל. באחרונה חזר חיזבאללה לפעול בגזרת הר דב, והתגובה הרפה של ישראל להפעלת זירת המטענים שם באוקטובר האחרון אף אותתה לו שהדרך סלולה להמשך הפעילות. בינתיים משמר צה"ל כוננות גבוהה מאוד לאורך הגבול (סגירת כביש הצפון וההנחיות המיוחדות שניתנו לתושבים הן הדוגמאות הגלויות לכך). אך כדי למזער סיכונים חייבת ישראל להבהיר לחיזבאללה - דרך יוניפי"ל או באמצעות ממשלה זרה - שהתגובה בפעם הבאה תהיה חריפה בהרבה, בעיקר אם ייפגעו אזרחים בצד הישראלי.
פעילות משולבת כזאת - צבאית־מבצעית ומדינית־דיפלומטית - תעביר את הדילמה לצד השני: זה לא ימנע ממנו לפעול, זה כן יגרום לו לחשוב עוד פעם. אם בכל זאת היה בידי חיזבאללה לבחור בחופשיות, סביר שהנקמה היתה יוצאת לפועל ב־12 בפברואר - יום השנה השביעי לחיסול עימאד מורנייה. באותו יום, חמישי בשבוע, יגיע בני גנץ בפעם האחרונה להערכת המצב השבועית אצל שר הביטחון, ארבעה ימים לפני שימסור את המפתחות לגדי איזנקוט. מי שמכיר את גנץ יודע כמה הוא מחכה כבר לאזרחות, ובעיקר לשקט שבה: מסתבר שדרכו אליה, כמו במהלך כל שירותו הצבאי, עוברת בלבנון.

בין הצפון לגדה

בעוד ישראל טרודה בכוננות ספיגה בצפון, הזכיר לנו הפיגוע בתל אביב ששום דבר טוב לא צומח בגדה: בהיעדר תהליך מדיני, תחת ההסתה הקיימת והאיבה הגלויה בין ירושלים לרמאללה, יקום בכל פעם "מפגע בודד" וייצא להרוג: ברכב, בגרזן, בסכין.
קשה לבוא בטענות על כך שהפיגוע הזה לא סוכל; למרות כל עבודות המטה וקבוצות החשיבה, טרם נמצאה הדרך לחדור למוחו של יחיד וליירטו בדרך לפיגוע. ובכל זאת, אפשר למזער את הסיכוי שהוא יצליח. המחבל בתל אביב הגיע מטול כרם בנתיבי השוהים הבלתי חוקיים. 40 אלף כאלה נכנסים בכל יום לישראל, לפחות; מרביתם פועלים קשי יום, שמחפשים להביא בכבוד פרנסה לביתם. מיעוטם גורמים עוינים, שמנצלים את הפלטפורמה הנוחה לטרור.
ישראל מכירה את כל הנתיבים האלה, ולא רק אותם: גם את מי שנכנסים דרכם ואת מי שאוספים אותם בצד הישראלי, ולרוב גם את מי שמעסיקים אותם בתחומי הקו הירוק. מכירה - ולא עושה כלום. התכניות להשלמת גדר ההפרדה בגזרת יהודה תקועות מסיבות פוליטיות וכלכליות; כסף הוא גם המכשול לתיקון פרצות ותחזוקה שוטפת של הגדר בגזרות אחרות. ובתוך ישראל, האכיפה - המשטרתית, המשפטית - עייפה ואיטית, ובוודאי שאינה מרתיעה.
על ישראל לקבל החלטה אמיצה: אם מסוכן להעסיק את כל השב"חים, צריך לפעול לחסימת כניסתם לאלתר. אם אפשר להעסיקם, צריך לדאוג להכנסתם בגלוי, ברישיון. בצבא, בשב"כ ובתיאום פעולות הממשלה בשטחים - ממליצים על האופציה השנייה. הם טוענים שזה יסייע לכלכלה הפלשתינית ולביטחון ישראל: מי שיעבוד, לא יפנה לטרור.
בינתיים ההחלטות מתמהמהות. עם ובלי קשר, הטרור גובר. ב־2014 נרשמה עלייה חדה בהיקף הפיגועים והנפגעים לעומת השנה שקדמה לה, והשנה המגמה נמשכת. על רקע הבחירות, סביר שיעבור זמן עד שיתקבלו החלטות כלשהן. מה שמעביר את הכדור לידי צה"ל (עם השב"כ והמשטרה), שכמו בצפון ינסה לדאוג שנעבור את התקופה הקרובה בשלום.
("ישראל היום", 23.01.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4618029,00.html

.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

אתמול ה 29/12/15 , פורסם ב LIVELEAK כי מוסטאפה מורנייה, האח של ג'יהאד והבן של עימאד נעצר ע"י שירותי בטחון הפנים של חיזבאללה בבירות בחשד לריגול עבור ארה"ב וישראל. לפי הכתוב מוסטאפה קבל לידיו את הפיקוד על "חזית הגולן " בחיזבאללה לאחר חיסול אחיו ג'יהאד בינואר 2015.
האם יש למישהו מידע ממקורות נוספים/אמינים או שהכל בגדר ל"פ??

http://www.liveleak.com/view?i=ff0_1451390105