כמו בכל שנה, רגע לפני שאנחנו חוגגים את עצמאותינו נעמוד זקופים אבל עם ראש מורכן בטקסי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה.

באשכול הזה נרכז את כל המידע הרלוונטי, נזכיר את האנשים, את המקומות, את הזמנים ואת האירועים.

יהי זיכרם ברוך

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מעביר את פנייתה של אורנה שמעוני - אמו של אייל שמעוני ז"ל ומייסדת בית אייל וגבעת הבנות בנהריים

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.
חבריי בפייסבוק שלום לכם
מדי פעם אני עדה כיצד מצליחים להגיע לאלפי אלפים בפייסבוק ולהניע יוזמה ערכית כל שהיא.
אני מבקשת עזרה ואנא נסו להפיץ לכל עבר.
יום הזיכרון לחיילי צה"ל בשער.
בבית איל יש אגף מיוחד שבו הנצחה "ארזי הלבנון" לכל נופלי מלחמות לבנון מראשית מאבקנו על המדינה ועד היום. לצידם כל נרצחי פעולות האיבה ממחבלים שחדרו או הפגיזו מלבנון והרגו משפחות שלמות, ילדים ואזרחיי המדינה.
הנופלים והנרצחים יחד מגיעים ל – 1566 בנות ובנים, אמהות ואבות. איני מצליחה להגיע ולידע את כל המשפחות שיקיריהם מונצחים בבית איל. מונצחים עם שמותיהם, תמונותיהם וכל הארועים סביב מלחמותינו הארוכות בלבנון.
ניסיתי לקבל את עזרתם של כל "ידי לבנים" בארץ כדי שיעבירו את מכתבי למשפחות. (לא הסכימו לתת לי את כתובותיהם של המשפחות) חלקם העבירו וחלקם לא. חלק מהמשפחות לא יודעות. "יד לבנים" הארצית מסרבת לעזור כי רואה בזה משימה פרטית שלי. אני רואה בכך מצווה לידע את המשפחות.
חבריי בפייסבוק, גם מדריכי הטיולים הרבים בארץ לא יודעים על הבית וייעודו. מכל פינה בבית מועבר המסר שילוב בעלי צרכים מיוחדים עם כל גווני הקהילה, בתרבות, חינוך בריאות וספורט.
המשפחה הישראלית השלימה הנכים שבה, הרגילים, הצעירים והזקנים ועם אלה שלא חזרו.
הבית שוקק חיים עם פינה בלב לזכרון. כולו מסר מוסרי וחינוכי . אנא עזרו לי להפיץ את רוחו של הבית לכל מדריכי התיירות הפנימית והחיצונית בארץ. לכולם. העיקר נסו בכל דרך לידע את המשפחות השכולות.
מגיעים לבית איל לחיות ויוצאים עם זיכרון.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

פורסם היום בדף הפייסבוק של ידיעות אחרונות (

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.)
המשוררת רחל שפירא כתבה שיר חדש ליום הזיכרון בהשראת התמונה הזו, שצילם צלם "ידיעות אחרונות" יובל חן בהלווייתו של סמ"ר גיא אלגרנטי ז"ל.
במרכז התמונה, שזכתה בתחרות "עדות מקומית", נראית חברתו של גיא, נועה הרציג.
אלי גורנשטיין, שהלחין את השיר הזה, גם מבצע אותו.

פני הכאב
עם השמלה הלבנה...
והצעיף שעל כתפיה
ומבטה באדמה
פני הכאב עכשיו פניה.

וכף ידה העדינה
"איך ייתכן" כמו שואלת
באובדנה באסונה
על האהוב היא מתאבלת.

וכף ידה העדינה
ואובדנה ואסונה
על האהוב היא מתאבלת.

וחבריו עוטפים אותה
במעגל מדי הזית
ומה אומרת השתיקה
"המלחמה פגעה בבית"

וחבריו עוטפים אותה
ומה אומרת השתיקה
המלחמה פגעה בבית.

והכומתה כמו להבה
באודם עז מהם צועקת
את חברם ואהובה
האדמה כבר מחבקת.

והכומתה כמו להבה
את חברם ואהובה
האדמה כבר מחבקת



סמ"ר גיא אלגרנטי ז"ל לוחם מגלן תושב ת"א היה בן 20 במותו, נהרג ב 30.07.2014
חיילי כוח מגלן זיהו פיר של מנהרה בתוך בית בחאן-יונס ולאחר שחשבו שהבית נקי ממטענים, הוחלט להיכנס פנימה על מנת לחשוף את המנהרה.
הכוח לא זיהה מטען חבלה רב עוצמה שהוצמד לקיר חיצוני של הבית. פיצוץ המטען גרם לקריסה של חלק מהמבנה ולפגיעתם של הלוחמים מהמטען ומקריסת הקיר, באירוע נהרגו 3 לוחמי מגלן (סמ"ר מתן גוטליב ז"ל, סמ"ר עומר חי ז"ל וסמ"ר גיא אלגרנטי ז"ל) וניפצעו עוד מספר חיילים.
על פעילותו בקרב עם מחבלים ב 23.07.2014 ובאירוע מה 30.07.2014 זכה בצל"ש מפקד האוגדה (קישור)

יהי זיכרם ברוך

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ביום הזיכרון נזכור את הנופלים למען הגנת המדינה. אולי הגיע הזמן גם
להזכיר את חיילי צד"ל שלחמו משנת 1985-2000 כתף את כתף עם חיילי צה"ל בדרום לבנון.

http://www.lebaneseinisrael.com/X/?page_id=435

דוד,היה תלמיד מצטיין וקצין מצטיין.בן יחיד להוריו,אשר מזמן הלכו לעולמם. איש אינו פוקד את קברו ועל כן
אדליק נר זכרון לעילוי נשמתו.




ובנוסף מעלה את זכרו של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל שעד היום לא ניתן אפילו לפרסם את תמונתו...

http://mediadownload.ynet.co.il/041...ticleId=4649434

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

שמונה חודשים לא הקהו את הכאב אפילו לא במעט, האובדן ותחושת ההחמצה הנוראית לא עוזבים.
בניה היה הקצין הכי טוב שפגשתי בצבא, ואת זה אמרנו עליו עוד בחייו (אף פעם לא מולו, הוא היה נבוך מזה).
לנצח אחי, גבר שבגברים, גיבור ישראל.

"כשעובדים לא משחקים"
לא נשכח אותך לעולם.
בניה שראל הי"ד.

מעניין שבכל פעם שאני חושב עליו ועל התקרית, אני מדמיין אותו תופש את ה-"עוזי" ופונה לצאת ולהשיב אש כשהוא מסנן קללה...
בחיפוש פרטי האירוע, פעם ראשונה שמצאתי את התיאור הבא:
"מהתעלה לצד הכביש ארב המחבל לקורבנו הבא, היה זה אוטובוס צבאי ריק שהגיע מכיוון דרום. לצד הנהג, איש צבא קבע, אבי סרלין ז"ל היה מונח נשקו אם 16, המחבל ירה צרור, סרלין נטל את הנשק, ניסה לרדת מהאוטובוס ולהשיב אש, על מדרגות האוטובוס פגע בו צרור נוסף והוא נהרג."
(נלקח מכאן : http://www.ereverev.co.il/article.asp?id=511)
מדהים כמה שזה דומה לתמונה שתארתי לעצמי, רק שהעוזי התחלף בינתיים ב-M16, פשוט זה מה שהתאים לג'ינג'י היקר.

מכתב מאכ"א למשפחות, שימו לב לפשטות ולתמימות שהיתה אז
(מעגל המשפחה השני שלי פירסם את זה השבוע, החלל הוא אחיהם סמי מגידנה ז"ל שנהרג בקרב ביר חמה במלחמת ששת הימים)


בקיץ 2010 שוחחתי עם אב שכול שניסה להסביר מה זה שכול, ריכזתי את דבריו בצורת שיר שפורסם כבר ביום הזכרון לפני 4 שנים כאן אצלנו בפורום

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אחד מהדברים שאני מנסה לעשות ביום הלא פשוט הזה הוא צפייה בערוץ 33 בשמות הנופלים מדי פעם באופן אקראי אני בוחר שם של אחד מהנופלים ומחפש את סיפורו וסיפור נפילתו ואיזה ארוע התרחש באותו יום.

יהיה זכרם ברוך

בר רהב ז"ל, שחקן נבחרת ישראל, ויתר על מעמד של ספורטאי מצטיין כדי להתגייס לשירות קרבי ונהרג במבצע "צוק איתן". הסיפור שלו הוא במידה לא מעטה הסיפור של הכדורמים בישראל, שהפך למעין בית חרושת לחיילים קרביים ביחידות העלית של צה"ל

http://www.haaretz.co.il/sport/other/1.2619916

שישה ממפקדי גדוד 12 נהרגו במהלך מילוי תפקידם - המספר הגבוה ביותר מבין גדודי צה"ל. רגע לפני יום הזיכרון, התכנסו מפקדי הגדוד לדורותיו למפגש שכולו הנחלת תובנות והעלאת זיכרונות

http://www.idf.il/1133-22129-he/Dover.aspx

דברים שכתב ד"ר שמואל גורדון (ממקימי טייסת 107 קורנסים) ליום הזיכרון:

אנו דור הנופל על חרבו

דור המדבר שלחם את כולן
במצרים ירדן לבנון וגולן
מעביר את הדגל מדור לדור
בימים של אור בלילות של שחור

דור שזוכר את הוריו בשמירה
יריות רחוקות, זעקה מוזרה
זוכר מכושים מכים בקרקע
וארון שוקע בדממה חנוקה

דור ששאל את כל השאלות
לא היה איש שייתן תשובות
דור שאל לב האש גדל
ידע שהנטל עליו הוטל

דור שקיווה אהבה לחוות
אך נגזר גורלו לעשות מלחמות
טס היישר אל תופת הקרב
כמו נפל אל תוך מארב

דור שאיננו מוכן לבכות
שנושך שפתיו ועיניו כלות
קסדתו עליו אצבעו נכונה
הוזה שלום ועושה מלחמה

דור שטיפס על צלע ההר
חש כי השקט עוד רגע יופר
טילים נקבו את הלילה הקר
לעתים את גופו ודמו הניגר

דור ששרד הקשות בגיחות
לא חדל מעולם לקוות
דור שידיו מגואלות בדם
גאולת קרקע, אדם ועם.

דור שיוצא כבד משא ותחמושת.
מנמיך אל הוואדי בדרך אוגפת
הטורסו חגור, גורלו חשוף
לעין צופה בלילה כשוף

דור שמוסר את הדגל עכשיו
לדור הבא שיקום על אויביו
נשאר מאחור, גופו צלקות
ליבו כבד ועיניו חרבות

דור שחלם, לחם ואיווה
כמיהתו לעשות שלום נכזבה
לא ייתם יום קרב וערבו
אנחנו דור הנופל על חרבו

הוא לא ישיר שלום בשפתיו
אחרים ימריאו בדרך לקרב
בודדים אולי ישובו עם ערב
הלנצח תאכל חרב?

גם בשנה שעברה הבאתי את דבריו:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...653#post4493147

בהזדמנות זו, נופלי טייסת 107. יהי זכרם ברוך.
https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...23/23273469.jpg