מאחורי הקלעים של שייטת 13: על זה עוד לא שמעתם

המבוקש שהצטרף למספרי הברזל של היחידה, הפצצה של חיל האוויר שחיסלה חודשים של הכנה למבצע, הלוחם שספג פציעה מביכה בכדורעף חופים – ועוד סיפורים שלא התפרסמו מעולם, והולכים להיחשף בספר חדש של יוצא יחידת העלית, "פלברה אחת שלוש"

שי לוי | פז"ם | פורסם 22/06/15 16:51:37

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.mako.co.il/2015/06/22/peruk_c.jpg]

לוחמי השייטת מתכוננים למבצע. אבל לא תאמינו מה קרה אחר כך
צילום: באדיבות המחבר


צוות הלוחמים של שייטת 13 יצא ללכוד מבוקש שהיה אחראי לפיגועים נגד מדינת ישראל, וככל הנראה עמד להוציא פיגוע נוסף "בזמן המידי". בזכות יכולות והכשרה ארוכת שנים הם מצליחים להפתיע את המבוקש – הוא מתעורר לתוך חלום בלהות ורואה מולו מספר לוחמי קומנדו חמושים עד צוואר, עם מסכות שחורות המסתירות את פניהם.

למחרת בחדשות התפרסמה הידיעה, "כוחות צה"ל עצרו מבוקש. כל כוחותינו שבו לבסיסם בשלום". מה שלא הגיע לעורכי החדשות זה האנקדוטה שמאחורי המבצע החשאי: "זה היה מבצע לעצירת מבוקש שעבר בהצלחה, והחבר'ה התארגנו לחזרה. לפני שזזים מריצים מספרי ברזל לראות שכולם נמצאים, אחד, שתים, שלוש עד שמגיעים לקצין שאומר 11. המבוקש, שיושב כפות עם כיסוי על הפנים, שומע את זה ואומר בעברית עם מבטא ערבי כבד, טוב אז אני אהיה 12. על זה נאמר שגם מבוקש יכול לעורר סימפטיה".

את הסיפור המשעשע הזה סיפר לי השבוע אחד מוותיקי הלוחמים של שייטת 13, "נציג דור הזקנים", לוחם שעד היום עושה מילואים ביחידה ואף מעביר גיבושים בכדי לאתר את דור העתיד של יחידת העלית. בעוד מספר שבועות יצא לחנויות ספר הביכורים שלו, "פלברה אחת שלוש" על השייטת, רק שהפעם לא מדובר בעוד ספר מורשת קרב. בספר הייחודי הזה, המחבר החליט להביא לנו את מאחורי הקלעים של היחידה, כפי שלא ראינו מעולם. "את הביוגרפיה הרשמית של השייטת כבר אחרים כתבו. אבל במקביל מתנהל סיפור נסתר – מסעות, צלילות, שחיות, שיט, סיפורים, אגדות, בדיחות, חוויות אימון, מבצעים או חיי שגרה. כל אלה עוברים בשייטת מדור לדור, ומקצתם נעלמו במערכת, אם בכוונה אם לאו".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.mako.co.il/2015/06/22/2343ddgfd_c.jpg]

המבצעים סודיים, הסיפורים - קורעים מצחוק
צילום: באדיבות המחבר


לצערנו אסור לכתוב את שמו של המחבר, גם לא להציג את תמונתו. כאמור מדובר בלוחם פעיל ביחידה והצנזורה אוסרת לפרסם כל פרט מזהה. הוא החליט לצעוד בין טיפות הצנזורה ולהביא לנו את אותם סיפורים שבדרך כלל לא מגיעים לחדשות. את השייטת אנחנו מכירים בעיקר מתמונות רעל שהתפרסמו בכל העולם, ממבצעים חשאיים על גבול הדמיון אותם ביצעו לוחמי היחידה קרוב לגבולות הארץ או במרחק של מאות ואלפי ק"מ. "פה רציתי להביא משהו אחר", מספר הלוחם.

מה שקורה בשייטת

למחבר יש מאות סיפורים שאת חלקם הוא חווה באופן אישי ואחרים שאסף מחבריו ליחידה. חלק מהסיפורים קרו במבצעים, אחרים באימונים או במהלך מסלול ההכשרה הארוך. "נהוג שמפקדים בשייטת יוצאים לפקד על יחידות שונות. אחד שאני מספר עליו יצא לפקד על פלס"ר גולני", משתף המחבר באחד הסיפורים החביבים עליו. "היה איזה מד"ס שהוא פיקד עליו שכלל בין השאר טיפוס על קיר, וכמו תמיד היו כמה שלא עברו את הקיר. היו לו הרגלים מהשייטת והוא אמר להם, חבר'ה מי שלא עובר את הקיר לא יצא למד"ס. בשייטת זה תופס, כי זה בושה לא לצאת למד"ס, אבל שם – מעט פחות". בשורה התחתונה, היו לא מעט חבר'ה שדווקא היו די מבסוטים מההוראה הלא שגרתית של השייט לשעבר.

את הספר הוא כתב כעלילה סביב מבצע סודי שהתנהל בעורף האויב, וסביב זה הוא הלביש בעצם את כל הסיפורים שמאחורי הקלעים. "הכול התחיל בכלל כבדיחה", הוא מספר. "היה לי משעמם בעבודה ומישהו אמר לי לכתוב ספר כדי להעביר את השעמום. זה התחיל בהיקף מאוד קטן, ואז חזרתי לארץ וספרתי על זה ללוחמים ביחידה". בתחילה אנשי השייטת, שמוכרים יותר כאנשי הדממה, לא התלהבו מהרעיון. "הם היו בשוק אבל כשיצאו מזה התחילו לשתף בסיפורים, ופתאום הספר צמח ליותר מ-300 עמודים".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.mako.co.il/2015/06/22/shark22_c.jpg]

יש סיפור שכולל בתוכו כריש, אבל המחבר הסכים לחשוף רק את התמונה
צילום: באדיבות המחבר


הוא מסכים לשתף אותנו בעוד סיפור מהספר, העוסק במבצע שלא יצא לפועל. "זה היה מבצע שהמטרה שלו הייתה להטביע ספינה במקום מסוים. מבצע כזה דורש הכנות מאוד קפדניות שנמשכו כמה חודשים. אתה מתאמן סביב השעון, ארוחות מסודרות ואופרציה שלמה שאתה לא ישן יותר מדי. חודשים אנחנו מתאמנים כדי להגיע לרמת ביצוע מאוד מאוד גבוהה. כל זה, וביום של המבצע אנחנו שומעים ברדיו שחיל האוויר תקף ספינה של מחבלים והטביע אותה", הוא מספר בצחוק לא מוסתר. חודשים הם מתאמנים וחיל האוויר קוטף להם את המטרה בדקה אחת ופצצה אחת.

עושים פלברה

אי אפשר שלא להתייחס למילה "פלברה", אחת החזקות בחיל הים. "בגדול זו מילה בספרדית. דיבורים לשם דיבורים. יאללה מה אתם עושים פלברה תתחילו לעבוד, זה המשמעות. זה מילה ידועה בכל חיל הים ובעיקר בשייטת, שם נהוג אחרי האימונים הקשים לשבת בארוחה למשל ולספר סיפורים מצחיקים. לאט לאט נרקמו ככה מאות ואלפי סיפורים מצחיקים". חשוב לו לציין שלמרות ההומור במבצעים הם מאוד רציניים. "אתה יודע לעשות את הסוויץ', בשגרה הכול בסדר וצוחקים אבל ברגע שעוברים למבצעי אתה עושה את הסוויץ' והופך לאריה. אז ההתעסקות שלי בספר זה בקטעים היותר מצחיקים".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.mako.co.il/2015/06/22/palavra_g.jpg]

פלברה אחת שלוש
צילום: עציון גואל


סיפור מצחיק נוסף שהוא חושף בפנינו התרחש במהלך מלחמת לבנון השנייה. "במהלך המלחמה בוטלו מבצעים רבים, מה שנתן ללוחמים הרבה זמן חופשי. לשחק כדורעף חופים בכל זמן נתון זה משהו שמאפיין מאוד את השייטת, גם אם שומעים קולות נפץ לא רחוק. במהלך אחד המשחקים האלה לוחם חזק חטף אצבע לעין בעת הנחתת כדור והוא פונה לבית חולים, כדי לקבל טיפול. הוא ישב במחלקה עם בחור מגולני שחטף רסיס ברגל באחד מהקרבות בלבנון ועם עוד חייל מהנדסה קרבית שנפצע ביד מפצצת מרגמה שנפלה לידו. כשהתבקש הלוחם לתאר מאיפה והוא ואיך נפצע, לא היה לו נעים לומר: "אני שייטת 13, מכדורעף...".

הספר עוסק בשני מישורים: מילואים וסדיר. "בעצם זה בנוי בצורה כזו שלוחם מגיע למילואים ביחידה, שזה ההווה, ונזכר בעבר ובמסלול הקשה שעבר. בתקופה שלי היו קאדרים שהיום לדעתי אין להם אישור, אחד מהם זה "הצינור לא משקר". בקאדר הזה מכניסים צינור לחולצה של חניך במסלול של השייטת כאשר המדריך עומד ליד הברז, ואז כל חניך כזה מספר על ה"פאקים" שלו. "אם זה פאקים קטנים המדריך פותח את הברז בזרזיף קטן. אבל אם הפאקים שלו גדולים והוא מנסה לערבב את המדריך הוא פותח את הברז מכל הלב. וככה מעבירים את הצינור מחניך לחניך".

המחבר מביא בספר סיפורים חוצי דורות, על חתונות בשייטת ("החתן בדרך כלל מוצא את עצמו במים"), על בילויים פרועים של חברי היחידה, ועל תאונות מצחיקות בהן אף אחד לא נפגע. "קח למשל את הסיפור הבא, בו מדריך שלח חניך עם משקל עצום על הגב. הוא אמר לו לקפוץ למים עם כל המשקל הזה, ומה נראה לך שקרה? כמה חבר'ה שם התחילו לשקוע אבל זה נגמר בסדר ואף אחד לא טבע. היה מקרה אחר שבו מדריך שלח את החניכים לשחיית בוקר. זה היה בבסיס אחר, לא של השייטת, והוא שלח אותם להקיף את השובר גלים, שבמקומות מסוימים מגיע לאורך של קילומטרים רבים. הוא לא הבין למה הם לא חוזרים אחרי כל כך הרבה שעות והם היו בטוחים שזה בסדר, שבכוונה שלחו אותם לשחייה כזו". גם זה הסתיים בלי נפגעים אבל עם חניכים שחזרו מאוד מותשים.

הספר של "המחבר", בעריכת איתי דרור, צפוי לצאת בעוד מספר שבועות, באופן פרטי. כדי להוציא את הספר הוא פנה לציבור דרך אתר מימון, ואתם מוזמנים להיכנס לאתר ולסייע להוציא אותו לאור.






http://www.mako.co.il/pzm-magazine/...d38b1e41006.htm

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-...%D7%98%D7%AA_13