לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 29-08-2005, 10:49
  משה דיין משה דיין אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.08.05
הודעות: 7
שאלה איתור פרטים על יחידתי, גדוד 113 של אסף יגורי - זאביק רם, במלחמת יוה"כ

שלום רב,

במלחמת יום הכיפורים נלחמתי בסיני כחייל סדיר עם גד' 113 ( גדוד שיריון מילואים ), גדוד שסבל משחיקה רבה ונפגעים רבים. נלחמתי עם הגדוד כשלושה שבועות כולל בצידו השני של תעלת סואץ.

נפגעתי מתגובת קרב ופוניתי לאחור כולל אישפוז וטיפולים במחלקה פסיכיאטרית בתל השומר ולאחר מכן במתקן החלמה בביה"ס לפיקוד ומטה של צה"ל ליד צומת גלילות שהוסב לצורך כך.

מאחר והייתי החייל הסדיר (בן 19 אז) ואת כל הלוחמים לא היכרתי, אין לי שום מושג מה קרה הלאה, וכן איני זוכר את שמות הלוחמים שהיו בצוות הטנק, מחלקה, פלוגה. הטנק שלי נפגע וכל חבריי לצוות כנראה נהרגו.

מעניין אותי וגם מפחיד אותי לדעת, אך בשלוש שנים האחרונות התפרצה תופעת ה- PTSD ויתכן שמידע יוכל לסייע לי בהבנות "ובירורים" להרבה הרבה פרטים חסרים...

לכל מי שלחם במסגרת זו שציינתי ויוכל לעדכן אותי בפרטים ו/או יצו עחמי קשר אודה.

תהיו בריאים וחזקים - שבת שלום!!!

נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 30-08-2005 בשעה 07:51.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 30-08-2005, 08:42
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
הגדוד של זאב רם
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "איתור יחידתי במלחמת יוה"כ"

אם תיתן פרטים נוספים זה יקל עלינו:
באיזה ייום הצטרפת לגדוד?
באיזה תאריך נפצעת?

עפ"י אחי גיבורי התעלה של אילן כפיר:
סא"ל זאב רם התמנה לפקד על גדוד 113 שכונה "גדוד אסף" ב12.10. הוא היה המפקד השלישי של הגדוד בתוך שבוע. עוד בטרם הספיק המג"ד החדש לשוחח עם הלוחמים הגדוד ספג פצועים והרוגים נוספים כשהותקף ע"י מטוסי מיג בשטח ההיערכות שלו (עמ' 137).
המג"דים שקדמו לרם היו:


  • שמואל, מולה, הרמתי, מבאר-טוביה. מולה היה איש פלמ"ח שלחם במלחמת העצמאות במסגרת חטיבת יפתח. התמנה לפיקוד על הגדוד ב8.10. פייקד על הגדוד רק שלושה ימים, ב11.10 נפגע נגמ"ש הפיקוד שלו מטיל מצרי ומולה וסרן אברהם בן-עזיז נהרגו. מ"פ נוסף מהגדוד נהרג באותו יום, אבי אוסטרוביץ.
  • אסף יגורי . נפל בשבי המצרי ב8.10.
ב7.10 נכנס גדוד אסף, ע"ש מפקדו, אסף יגורי, ללחימה. קרבות הגדוד התחילו מוקדם מהצפוי כחפ"ק הגדוד נע בחוד ועבר בתוך מארב מצרי כשחצה את צומת רומאני באזור בלוזה. כמאה ועשרים אנשי קומנדו מצרייים שהונחתו בלילה ממסוקיים פתחו על מאסף הגדוד באש תופת כשהם "תוקעים" קודם כל, את המאסף. כמה טנקים וזחל"מים נדלקו מיד.
החפ"ק המשיך להתקדם בלי לדעת שהמאסף שלו בלחימה. המג"ד, יגורי, הופתע לשמוע את ד"ר גילר, רופא הגדוד, מדווח בקשר: "אנו מותקפים. יש נפגעים רבים. תזמינו. צריך מסוקים לחילוץ!"
במארב היו כמה הרוגים: הקמב"ץ אילן אמיר, מרדכי גלזר מגבעת-ברנר (נהרג כשניסה לקפוץ מזחל"ם בוער), צבי גורן, בעבר יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העיברית, נהרג כשניסה לחלץ חיילים מטנק פגוע. שני מפקדי פלוגות נפצעו בקרב זה: עמיקם כהן וניסן כפרי.
הפלוגה של יצחק בריק נשלחה להתמודד עם המארב. בריק: "חזרתי לאחור וראיתי שני זחל"מים בוערים. לידם שכבו אנשים פצועים. פתחנו באש והסתערנו לעבר הכח המצרי. המג"S יגורי הגיע בג'יפ שלו וצעק לאנשיו "להסתער!". הטנק של בריק ספג פגיעה ישירה. בריק נפצע בפני והחל לבעור הוא קפץ מהטנק והתגלגל על החול לכבות את האש. למרות הכאבים המשיך בלחימה. נגמ"ש שהצטרף לכח הסתער לעבר המצרים באש מקלעים ורימוני יד. נהג הנגמ"ש דרס כל מי שעמד בדרכו. "זה היה הרגע בו הבנתי שזו לא מלחמת ששת-הימים, זו מלחמה אחרת" סיפר יצחק בריק.

ב8.10 היה הגדוד חלק מחטיבה 217 של נתק'ה ניר מאודת ברן (אברהם אדן). הוא יועד להוביל את המתקפה על גשרי הפירדן לתפיסת גשר מצרי ולחציית התעלה. בגדוד היו באוטו יום 21 טנקים.
מיד בתחילת הלחימה, במרחק כשלושה קילומטר מהתעלה הותקף הגדוד באש טנקים, תותחים וטילים. יגורי צעק בקשר "לשפר עמדות לאחור! לשפר עמדות לאחור!" ומאז לא נשמע שוב בקשר.
הרוגי הגדוד: הסמג"ד דוד ילין, המ"פ משה ויתקין, הסמ"פ זאב בולטווין. לוחמים נוספים נהרגו או שהיו נעדרים. מתוך חמישים וארבעה נעדרים רק ארבעה נותרו בחיים ונלקחו בשבי. שמות חלק מההרוגים: אברהם (מוזס) אברהם, חיים אוחיון, מרדכי אוחנה, דניאל אורליק, דניאל אידלסון, עימנואל אינגל, מתיתיהו אלמגור, ברגר אליאס, אבינועם אלכסנדרוביץ, יחיאל בורוביץ, ראובן ברר, נפתלי דוד, דוד הראל, איתן וליש, ברנרד זילבר, ראובן חיים, יעקב חן, מאיר חצרוני, יגאל יצחקי, ישעיהו בן-ישי, ישראל כהן, שמעון כהן, מנחם לונץ, חיים מזור מרדכי סעדיאן, אלישע פלג, נפתלי פרץ, פטר קליין, עמירם קניג, מאיר שרביט.
יגורי סיפר "הובלתי את הגדוד לקרב בלב כבד. היעדים שהוצבו לי לא היו בהירים. שיתפתי את המח"ט, נתן ניר, בתחושתי הרעה. הוא אמר לי כי זו פקודה מגבוה וצריך לבצע אותה במהירות. קיבלתי את הדין ופקדתי על האנשים לנוע קדימה. מכיוון היעד עלה עשן סמיך שהתערבב בעני האבק שיצרו הטנקים. לא ראינו כלום לפנים. פרצנו אל תוך מארב גדול של האויב, מתחם ענק בו האויב היה מחופר בעמדות הגנה וערוך להתקפה... חדרנו לעומק של כחמישה קילומטרים...מתוך 21 טנקים שיצאו לקרב הגיעו ליעד 12 בלבד. וגם הם נפגעו בזה אחר זה. לאחר הקרב נותרו מכל הגדוד תשעה טנקים בלבד.
קיבלתי מהמח"ט פקודה לנוע לאחור. תוך כדי תנועה נפגע הטנק שלי ופרס...פגז נוסף שיתק את מערכת הקשר. פקדתי על נטישה." יגורי והצוות הסתתרו במכתש של פצצה, הם קיוו לחמוק בלילה, אך נלקחו בשבי ע"י המצרים.

מדהים לגלות ששני אנשים, אתה ורם יצחקי (שמחפש פרטים על אביו), מחפשים כרגע פרטים על קרבות ויחידות ספציפיים במלחמת יו"כ וישנה לפחות נקודת השקה אחת בין השניים: ב14.10 צורף הכח שבו שירת דני יצחקי, אביו של רם לחטיבה 217 שבתוכה נכלל הגדוד שלך.

ביום חמישי 18.10 במסגרת חטיבה 217 חצה הגדוד את התעלה ונכנס לקרב מול כח מצרי במחנות סולטן בצומת "חיפה". (תנועת חטיבה 217: ראשון גדודנתן פירעם, שני גדוד אסף ובמאסף גדוד גיורא קופר). בתנועה אל היעד נפגעו שני טנקים בפלוגה של שמואל איטח (לא ברור לי מאיזה גדוד). כמאתיים מטר מהצומת ניצבו שני מבנים ומגדל מים. רק כשעבר על פניהם הטנק השני הוא נפגע ונדלק. הטנק השלישי והראשון חילצו לאחור. הכח הסתער מחדש: ראשונים נעו שלושה טנקים, אחריהם שתי זלדות. הטנק הראשון של המ"פ ישראל גולדשטיין נפגע. הזלדה של מנחם (מנדי) מנדלזיס נפגעה כשניסו לחלץ את אנשי הצוות של הטנק הבוער. כח מגדוד גיורא חש לחילוץ. הקרב הלך והסתבך. המג"ד זאב רם ירד מנגמ"ש הפיקוד כדי לנהל את הקרב ופינוי הנפגעים מקרוב יותר.
הצוות של מנדי יחד עם הקמ"ן, ניסן כפרי, סמל מאיר ימיני ומקלען בשם גמזו נתקלו באש בכניסה לצומת ותפסו מחסה ליד מגדל המים. הסמל ימיני, פצוע, התחנן למים. מנדי יצא מהמסתור כדי להביא את הג'ריקן מהנגמ"ש, נורה ונהרג ע"י חייל מצרי שהבחין בו. שוויש, הרס"פ של הפלוגה חיסל את המיצרי. ארבעת החיילים המשיכו להילחם, כח מצרי ניסה לכתר אותם אך טנקיסט שהיה מחוץ למבנה הבחין במצרים וחיסל אותם.
בערב חולצו החיילים ממגדל המים ע"י כח חילוץ, הפצועים חיפשו את הטנקיסט שהציל אותם ולא מצאו אותו. למחרת נודע כי הוא התעלף בין המצרים בהם פגע קודם לכן, בלילה התעורר מעלפונו, קם והתחיל ללכת בלי לדעת לאן. במקרה ניתקל בכח צה"ל וניצל.
ד"ר גילר, רופא הגדוד טיפל באותו יום ב260 פצועים (!).


הרוג אחר של הגדוד הוא אילן גדרון, בנו של האלוף משה (מוסיק) גדרון, התחיל את המלחמה (כצוער?) בגדוד 198, עבר לגדוד 196 (יעקב לפידות) ומשם לגדוד 113. ב19.10 נהרג בקרב וזכה בעיטור המופת לאחר נפילתו. יצחק בריק: ב19.10 תפסנו מאחז מצרי מצפון לסורפיאום. היינו קצרים בדלק ותחמושת וזו הגיעה רק לפנות בוקר , אבל אז כבר הייתה פקודה להמשיך ולנוע במהירות ולכבוש מתחם נוסף. הייתה לנו חצי שעה לתדלק ולתחמש את הטנקים. יצאנו עם שבעה טנקים תקינים להתקפה, כאשר אני במרכז ואילן לשמאלי. השטח היה מישורי ולא נוח לתקיפה, לא ניתן היה לשפר שם עמדות. הם עמדו מולנו עם נ"ט וארטילריה. התפתח קרב קשה, במהלכו קיבלתי דיווח שאילן נפגע.


סיכום המלחמה של גדוד אסף:
הגדוד החל את הלחימה במארב מצרי בצומת רומאני. מתוך חמשת מפקדי הפלוגות, שלושה נהרגו. מפקד החרמ"ש נהרג וגם רוב מפקדי המחלקות. המג"ד אסף יגורי נשבה, מחליפו, מולה הרמתי, נהרג. זאביק רם שהחליף אותו, נפצע והמשיך בלחימה. הסמג"ד והקמב"ץ נהרגו.
המ"פ היחידי ששרד מההרכב המקורי היה יצחק בריק (לימים תא"ל).
הגדוד הצטרף ללחימה ביום השני של המלחמה, יום ראשון, 7.10 ונקלע למארב בצומת רומאני.
ב8.10 יצא לקרב על גשרי הפירדאן כחלק מחטיבה 217. לגדוד היו נפגעים רבים בקרב זה והמג"ד, יגורי נפל בשבי. מולה הרמתי מתמנה למג"ד.

ב9.10
ב10.10

ב11.10 מולה הרמתי נהרג.

ב12.10 זאביק רם מתמנה למג"ד הגדוד מותקף ע"י מיגים מצריים.

ב13.10
ב14.10 קיבל הגדוד מחלקת צנחנים מתוך הפלוגה של בנצי ויינר.
ב18.10 חצו את התעלה ונכנסו לקרבות בצומת חיפה.

ב19.10 יוצא הגדוד, עם 7 טנקים, לקרב על מאחז מצרי מצפון לסורפיאום.
ב22.10 השמיד הגדוד מתחם טילים שכונה בשם הקוד "עשור"

29 טנקים יצאו למלחמה במסגרת הגדוד כמעט ולא נותר אף אחד מהם. מכל חיילי הגדוד שהתחילו את המלחמה נותרו רק שבעה אנשים.
סיים את המלחמה במבואות העיר סואץ כחלק ממערך כיתור הארמיייה השלישית.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 30-08-2005 בשעה 14:42.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 30-08-2005, 13:48
  משה דיין משה דיין אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.08.05
הודעות: 7
ליוסיפון - הגדוד של זאביק רם
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "הגדוד של זאב רם"

שלום,

ביום השני או השלישי למלחמה הצטרפתי בצאלים למסגרת יח' מילואים (אני מדריך, חייל סדיר בן 19), משם הסיעו אותנו למחנה נתן הצתוותנו על טנקים וירדנו על גבי שרשראות לסיני היישר היישר לקרבות.

למרות שהייתי בוגר קורס מטקי"ם ומוסמך כמט"ק שימשתי כנהג בטנק מ"פ, שם המ"פ איטח מחדרה. לחמנו ימים ולילות להדיפת טנקים טירנים של המצרים, גם זכורה לי לפחות ירידה אחת של מטוסים מצריים על כוחותינו שהיו קצת מאחור.

ביום 19-20 לאוקטובר נפגע הטנק שלי כאשר בקושי רב חילצתי את עצמי מתא הנהג (כנראה בגלל מיקום הצריח של הטנק) עליתי על הטנק כאשר הטנק חשוף בשטח ואיתי את חבריי לטנק שמוטים בתוך הצריח והמפקד שמוט מכיסאו, עיניו פקוחות ודם סביב שפתיו. בתוך הצריח בערה אש כאשר הטנק כמעט ומלא עם בטן תחמושת מלאה. נכנסתי להלם קרב וברחתי מהטנק. לא יודע מה עלה בגורלם של חבריי לצוות, ראיתי אותם ברשימת ההרוגים בחוברת שהתפרסמה אחרי המלחמה - נטשתי אותם!!!!

ביום 21 אוקטובר 73 התאשפזתי במחלקה הפסיכיאטרית של אסף הרופא "לטיפולים בהלם קרב" וזאת אחרי יום או יומיים של אישפוז בבי"ח שדה שברפידים.

האם ההצטיידות והנסיעה על שרשראות ממחנה נתן כפי שתיארתי מתאימים ליחדה אותה אני מזכיר???

אנא התייחסותך.

תודה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 30-08-2005, 14:13
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "כן, אני הייתי בטנק של שמואל איטח!!!!!"

משה בהחלט יש יותר מקצה חוט. ככל הנראה איטח היה מ"פ בגדוד 113 של אסף יגורי שביום הפגיעה שלך פיקד עליו זאביק רם.

מצג יזכור:
ציטוט:

איטח שמואל


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/095268.jpg]


שמואל, בן אסתר ואבא, נולד בשנת תרצ"ט 1939 בפס שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). המשפחה השתקעה בגבעת-אולגה והוא למד שם בבית-הספר היסודי "עמישב". אחרי שעקרה המשפחה לחדרה סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל", במגמה של נגרות. שמואל היה תלמיד מצטיין בהתמדה ובשקידה על לימודיות והצליח להגיע להישגים מעולים.

שמואל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1958 וביקש לשרת בחיל-השריון, שקרא ולמד עליו וראה בו את מקור העצמה של כוחות היבשה. לאחר סיום הטירונות הוכשר כתותחן ולאחר שעשה תקופת שירות כאיש צוות טנקת סיים קורס מפקדי-טנקים ונשלח לשרת בגדוד טנקים כמט"ק. בשנת 1961 סיים בהצלחה קורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל וקורס קציני שריון בבית-הספר לשריון, ונשלח לשרת כמפקד-מחלקה בגדוד טנקיםת במסגרת חטיבה 7. בתקופת שירותו בחטיבה עבר קורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. בשנת 1691 סיים את השירות הסדיר והתנדב לשרת שנה אחת בצבא קבע. בתקופה זו שימש כמדריך בבית-הספר לשריון. לפני שחרורו הועלה לדרגת סגן.

בשנת 1962 שוחרר שמואל מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. את
הידע הרב שרכש בתחום הנגרות בתקופת לימודיו בבית-הספר המקצועית ניצל כאשר הקים
נגריה משלו בחדרה. הנגריה שהקים הפכה למפעל משגשג בזכות מרצו הרב של שמואל. הוא
השקיע מאמצים רבים ועבד שעות ארוכות בפיתוח מכונות חדשות ושכלול שיטות עבודה
את ביתו בחדרה. בשנת 1970
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 30-08-2005 בשעה 14:30.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 30-08-2005, 15:16
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
למשה
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "ליוסיפון - תודה לך ויום קשה לי"

אני מנסה לאתר את אנשי הגדוד.
המלצתי לפנות אל יצחק בריק, אל זאב רם או אל משפחות הנופלים.

באשר לרגשי האשם. אני אומר תמיד לעצמי שאין להם מקום (אשרי המאמין). לא הייתה לך כל יכולת ממילא לסייע לחברים שבצריח, הדבר היחיד שהיה עלול לקרות זה שתהרג בעצמך בזמן שאתה מנסה לחלץ גופות.

אני חושב שכדאי גם שתעיין בספר הזה:



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.tapuz.co.il/forums/9574101.jpg]

או שתדבר עם הכותב, שמואל שפירא:
[img]file:///C:/DOCUME%7E1/B794%7E1/LOCALS%7E1/TEMP/moz-screenshot-1.jpg[/img]
שנראה כאילו היה חלק מהגדוד שלך:
ציטוט:
במקור נכתב על ידי שמואל שפירא
"הנה הזדמנות לראות את יומן הקרבות שניהלתי על דפי הספר "עד התביעה" של אגתא כריסטי, ממש בין השורות כמאמר המליצה, והספר שיצא לאור.

אם מדברים על צמרמורת , אז ככה, אנקדוטה קטנה. אחת מסך כל האירועים שעברתי במלחמה זו יותר ממלחמות אחרות.

במלחמת יום הכיפורים 1973, למרות שרותי במשטרה הרי משירות מילואים/מלחמה אינני פטור, אחרי חציית התעלה כשהדרך נפרצת באש קבועה, מגיעים ל-"צומת חיפה", ומקבלים דיווח כי בצומת מאות "חירי-בירי, מצרים עם סאגרים ממתינים לנו.
כח צנחנים בזלדות מסתער פנימה, ומיד נשמעות קריאות מצוקה, את קולו של אחד הקודקודים (אני כותב והידיים שלי מלאות "ברווזים") אני מזהה כאחי מוטי.
אני מדווח באלחוט למ"פ שאני מסתער פנימה עם הטנק, וכך משכתי איתי את הפלוגה תוך כדי ירי מסיבי מהתותח והמקלעים כמסורת השריון עם חצי גוף בחוץ, והזלדות חולצו כשהאוייב הושמד או נלקח בשבי, מספר חיילים נפגעו, זלדה אחת עלתה באש...
קפצתי מהטנק החוצה ורצתי לזלדה של המ"פ, היתה שניה של דממה, לחצנו ידיים,לא דיברנו, וכל אחד חזר לעיסוקו, אחרי ממש שניה של הפסקה בלחחימה.

(תוך כדי קרב שמעתי רחש ליד אוזן ימין, רק בערב גיליתי שזה היה רסיס פגז או אחר לוהט שנתקע בקסדה ולא הצליח להגיע לראש...)"

ועיין כאן
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 19-04-2012, 17:58
  menachemv menachemv אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.04.12
הודעות: 3
פלוגת "חצר-שמוליק" בגדוד 113 בחטיבה 217
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "ליוסיפון - תודה לך ויום קשה לי"

הבעיה בתיעוד של הקרבות של פלוגת שמוליק, שחלק (אולי כולם) מהטנקיסטים בפלוגה, ואני בתוכם, גוייסו בנפרד מהגדוד, במוצאי יום כיפור בג'וליס(בגייס), שם נעשו שיבוצים לטנקיסטים והעלו צוותות טנקיסטים על האוטובוסים, ורק באוטובוס, התברר לנו מיהו המ"פ, ולאן נוסעים.
אגב, במהלך המלחמה, פעמיים פקדו אותנו מהגייס, ופעמיים שאלו אותנו לגבי טנקיסטים שבאו מחו"ל לגדוד, ונהרגו בימים הראשונים, האם אנחנו יודעים מה שמותהם.
במהלך המלחמה החלפתי חמישה טנקים וארבע צוותות..
חלק גדול מהקרבות שלנו, בכלל אינם מתועדים, לא ב-"הולכים ראשונה", ובעצם לא בשום מקום.
למשל, בקרב על המתחם המבוצר באבו סולטן, גם הטנק שלי נפגע (נפגענו שלושה טנקים ולא שניים !), אני לא יכול לשכוח את קולו של המגד (זאביק רם) שנותן פקודה לתחנות "עגל" להמשיך על הציר...
מי שבא לחלץ אותנו, היה סגן פרידמן (אני מקווה שאני לא טועה), הוא היחידי שענה לי ב-"מוסקיטו".
כולם מתלהבים מהמארב הגדול שהחטיבה עשתה לחטיבה 25 המצרית ב-15 לאוקטובר,אבל אף אחד לא מזכיר את הקרב אולי הכי קשה והכי משמעותי, ביום השלישי למלחמה (אם אני לא טועה), כאשר הפלוגה הייתה ללא תחמושת, ועמדנו בקרב גבורה מול חטיבה מצרית, ואפילו הצלחנו להדוף את המצרים חזרה לקו המים.
מי שלחם בפלוגה, לא ישכח, שלחמנו בתדר "חצר" שכבר היה תפוס, והפשרה הייתה, שאנחנו נהיה "חצר שמוליק".
בשבוע השלישי במלחמה, הגדוד הצטמצם וכבר כולנו היינו פלוגה אחת,על תדר "מישקע" (יצחק בריק).
למשל, אין תיעוד על קרב החילוץ ב-22 לאוקטובר, בלילה, (הפסקת האש הראשונה), היינו "כוח סמג"ד ", שלושה טנקים פגועים, ומחלקת סיור, נאלצנו לחלץ את עצמנו מתוך "פרח" (בסיס טק"א) תוך כדי ניסיון לחבור עם חוליית החימוש שהייתה בשטח בניסיון לחלץ טנקים פגועים.
לצערי, הזיכרון בוגד בנו, בתוספת "ערפל הקרב", ולכן תמונת המלחמה נראית שונה בזיכרון של מי שלחמו באותה המלחמה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 24-04-2012, 21:11
  יהודה ביק יהודה ביק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.10.08
הודעות: 27
פלוגת שמוליק
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי menachemv שמתחילה ב "פלוגת "חצר-שמוליק" בגדוד 113 בחטיבה 217"

טנק נוסף שנפגע בצומת "חיפה" היה הטנק בפיקודו של ישראל גולדשטיין מ.פ. "לולו" ,הצוות קפץ ממנו וחולץ לזלדה של "מנדי" מ.פ. החרמ"ש.נהג הטנק אשר בוזגלו נהרג .סרט לזיכרו הוקרן הערב ברשת "הוט"בערוצים 3 ו 8.
מחר,ביום הזכרון יהיה שידור חוזר באותם הערוצים,בשעה 14.18.
אין ספק , שמותו בקרב של המ.פ. שמוליק גרם לפירוק הפלוגה ולסיום פרק הלחימה הגדול שלה.
כאיש חרמש זכורה לי דאגתו המופלאה של שמוליק שבלילה היה מבקש שנלווה אותו חזרה למקום הקרב ושם
בחשיכה מוחלטת ,הוא היה עולה לטנקים של פלוגתו ובתוכם היה מדליק פנס כיס ובודק אם נותרו פצועים.
הגדוד איבד במלחמה 85 לוחמים ואכן אתה צודק.
יהודה ביק
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 25-04-2012, 00:02
  menachemv menachemv אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.04.12
הודעות: 3
ערפל הקרב, עדיין לא התפזר, עבור פלוגת "חצר שמוליק"
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי יהודה ביק שמתחילה ב "פלוגת שמוליק"

קראתי את "ההולכים ראשונה", וגם את התיאורים של יצחק בריק בהוצאת "מערכות", ושום דבר שם לא מתאר את מה שאני זוכר שהיה, בפלוגה של שמוליק איטח.
תיאורים מסויימים של בריק, כאילו לקוחים מקרבות שאני זוכר, אבל לא בזוית הראייה של בריק, לא מספרי הטנקים שהשתתפו באותם קרבות, זה נראה לי יותר, כאילו מישהו תלש חלקים מאותם הקרבות, ומנסה להדביק אותם מחדש אחרת.
יכולים להיות מספר הסברים, להרגשת ערפל קרב שהיה.
פלוגת שמוליק איטח הורכבה במוצאי יום כיפור בג'וליס, היו אפילו שני צוותות עודפים, ובמחנה נתן, יצאנו על שרשראות, 11 טנקים, אם אינני טועה.
חלק גדול מאנשי הצוותות לא הכירו אחד את השני, היו שם סדירים ומילואים יחד ובטח לא הכירו את שאר אנשי הגדוד.
יצאנו למלחמה ממחנה נתן, עם "בטן" כמעט ריקה ללא פגזים, וכבר בקרב הראשון שלנו, אחרי זמן קצר, כששמוליק הודיע על התקפה מצרית, מייד לאחר הירי שלנו, הבנו את המשמעות של הבאלגאן של המלחמה, ואז שמוליק נתן פקודה אמיצה, תחילה לא לעזוב את העמדות, ואחר כך לגלוש לכיוון המצרים !...
בריק מתאר קרב דומה, שהוא ניהל יחד עם שמוליק, עם 5 טנקים, אולי הוא היה בקצה ה-"קשת" של הפלוגה של שמוליק.
את ה - 100 ק"מ מקהיר, שבריק מזכיר, אני דווקא זוכר את השלט של 87 ק"מ מקהיר !...
כשבריק מתאר שבסוף המלחמה נשארו 7 טנקיסטים, הוא פשוט "לא סופר" את אותם הטנקיסטים ה-"לא אורגינליים מהגדוד", שלחמו בחירוף נפש, החליפו מספר טנקים ומספק צוותות, ושרדו את המלחמה בגדוד 113.
מלחמת יום כיפור הייתה שונה מכל מה שצה"ל הכיר קודם לכן.
זאת לא הייתה מלחמה "מסודרת", והמסגרות הלוחמות (גדוד, פלוגה מחלקה) כללו הרבה "אילתורים" ו- "המוטיבציה האישית" של הטנקיסטים בשיבוץ מחדש לאחר שהטנק נפגע.
גם לא לשכוח, שבחודש דצמבר 1973, האנשים שלא היו שייכים לגדוד, התחילו לעזוב ולחזור ליחידות האם שלהם, וככה לא נשאר מי שיספר את המלחמה שלהם וגם אף אחד לא ניסה לאתר אותם ולשמוע את תיאור המלחמה שלהם, בפרט מי שהתיימר להוציא לאור ספר( "ההולכים ראשונה") שאמור לשמש עדות היסטורית של חטיבה 217 במלחמת יום כיפור.
תיאורים רבים טרם פורסמו, גם של הקרבות עצמם, וגם תיאור הגורם האנושי, של מה באמת התרחש, ואחת הסיבות היא, שלפעמים קשה לי להאמין לזיכרון של עצמי, כשאני קורא תיאור שונה לחלוטין של אחרים...

.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 15-04-2013, 09:43
  menachemv menachemv אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.04.12
הודעות: 3
לקראת המפגש עם החרמ"ש והבן של שמוליק
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי יהודה ביק שמתחילה ב "פגישה עם בנו של שמוליק איטח"

סיפור קטן, אחרי שהטנק שלי נפגע, ועליתי על זחל"מ, זה היה ביום שבת אחר הצהריים, והחברה בזחל"מ ניסו לעשות "סעודה שלישית", כאשר ברקע היו מטחים הולכים וקרבים של המרגמות של המצרים, ונדמה לי שבניסיון השלישי אפילו הצליחו, ואכלו בסקוויטים ישנים שנשארו בזחל"מ ממלחמת העצמאות !...
ותודה לשאול (אני מקווה שאני לא טועה...) שעזר לי לחפור שוחה.
למרות ההיכרות הקצרה שהייתה לי עם המ"פ שמוליק איטח, מאוד חיבבתי אותו ואת הקול המרגיע שלו בקשר. אפילו ששמוליק הודיע בקשר להתכונן להתקפה של המצרים, אחרי שאנחנו ירדנו מעמדות ירי לעמדות המתנה, הוא עשה את זה בקול מרגיע.
מסלול המלחמה של פלוגת "חצר שמוליק" לא תועד בשום מקום, כולל המשך הלחימה של הטנקיסטים של הפלוגה שהמשיכו להלחם בגדוד 113 עד סוף המלחמה.
לא כולנו קיבוצניקים (בלי לפגוע בחברה מנתיב הל"ה...) שיכולים לספר בלילה על הדשא, ולא לכולנו יש אנשי יחסי ציבור, ולכן, פתרון אפשרי הוא, שאנשים מהפלוגה של שמוליק, ימשיכו לשלוח לאינטרנט, את הזיכרונות שלהם, לבנות ביחד פזל של מסלול המלחמה ההיא. לצערי לא אוכל להגיע השנה, למפגש ביום העצמאות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 05-09-2023, 14:20
  EhudPeriFriedmann EhudPeriFriedmann אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.09.23
הודעות: 1
הפגיעה במחנות אבו סולטן בתאריך 18.10.73 בסביבות 0800 בבוקר
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי menachemv שמתחילה ב "פלוגת "חצר-שמוליק" בגדוד 113 בחטיבה 217"

שלום מנחם,
אני הייתי המט"ק שהטנק שלו נפגע במארב במחנות אבו סולטן ב-18.10.73 בסביבות כנראה 0800.
הייתי בשדרה אחרי המ"פ שמוליק. והייתי הטנק הראשון שנפגע במארב.
אחרי הפגיעה הראשונה בצד ימין, התחיל לעלות עשן שחור חזק. ביצענו תררגולת כיבוי שריפות עם המטפים בטנק והניידים, ועמדנו על התובה מאחור. אחרי שהאש קצת ירדה, רציתי לירות פגז לכיוון ממנו ירו עלינו כדי למסך, וכדי שהטנקים מסביבי יוכלו אולי לפגוע במי שירה עלינו. הצוות נכנס ואני כמפקד עמדתי על הצריח במטרה להכנס מיד אחרי התותחן. באותו זמן החלה הפגזה ארטילרית על האזור בו עמדנו. מרגמות כנראה. אז הטנק שלנו נפגע שוב והתלקח והתפוצץ מיידית. אני נכוויתי חזק בפנים ובידיים, והועפתי על החול ליד הטנק. זוכר צעקה בוא חייל, זחלתי ( לא ראיתי כלום) והעלו אותי על זחלמ. משם החל הפינוי שלי, עד רפידים ובמסוק לביילינסון. זוכר במעומעם שהחיילים שטיפלו בי על הזחלמ אחד מהם היה עם כובע אוסטרלי. זוכר הפגזה חזקה שהזחלמ התנדנד מצד לצד. אבל אז כבר איבדתי הכרה. אני מנסה שנים לאתר מי פינה אותי ממקום הפגיעה ולא מצליח. לא ברור אם היתה זו פלוגת החרמש, או צנחנים שהיו שם עם זחלמים. כתבת שאתה נפגעת באותו מקום. תוכל לעזור? אתה יכול לכתוב לי למייל שלי ונראה אם אפשר להתקדם. תודה ehud.peri@gmail.com
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #32  
ישן 17-09-2005, 11:25
  strong11 strong11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
תגובה
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "הגדוד של זאב רם"

כמה תיקונים קטנים
שמואל איטח היה מ"פ ותיק בגדוד 126 של סא"ל גיורא קופל (ולא קופר).
הגדוד הגיע באיחור של יום לחזית והגן על קו התפר בין כוח נמר הצפוני בין אוגדה 162 (אולי אפילו ת"פ חטיבה 11 צריך לברר את זה) ומסיבות אלו לא נטל חלק במתקפת הנפל של ה 8 לאוקטובר.
בסביבות ה 11 לאוקטובר הוחזר הגדוד לחטיבה 217 השחוקה עד דק.
שני המג"דים - קופל ופירעם נפצעו אף הם במהלך הקרב הקשה בגדה המערבית של התעלה ובגרורותיו שזלגו אל תוך הלילה והיום שלמחרת.
פירעם הוחלף בסא"ל גיא כוכבא וקופל עצמו הוחלף על ידי הסמג"ד שלו, מיכה קיגל.
דוד ילין, שהיה הסמג"ד המקורי של יגורי, לא נהרג במתקפת ה 8 לאוקטובר עצמה אלא רק למחרת.
עשור היה כמובן ציר רוחב מרכזי במרחב הגדה המערבית של התעלה ולא סוללת טק"א, שנודעו בכינוי פרח XXXX. האזור כולו היה רווי אתרי טק"א (אמיתיים ודמיים) ועל כן הגיוני שהגדוד השמיד לפחות כמה סוללות כאלו במהלך תנועת המניפה של אוגדה 162 מפאיד דרך רכס ג'ניפה לכיוון מבואות העיר סואץ.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 29-01-2014, 17:04
  יהודה ביק יהודה ביק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.10.08
הודעות: 27
צביקה גורן
בתגובה להודעה מספר 36 שנכתבה על ידי פיני1 שמתחילה ב "אחי צביקה גורן"

צביקה גורן ז"ל
שירתתי עם צביקה בגדוד 113.עקב פציעה הוא שימש קצין קישור של הגדוד בסדיר ובקבע עד לשחרורו.
אז,הוא ביקש לשרת במילואים בפלוגת החרמ"ש בפיקודו האגדי של יעקב מנדלזיס ז"ל (מנדי).אני זוכר אותו כמפקד מחלקה אמיץ ,ישר ומעורב בויכוחים פוליטיים עם אנשי ימין .קולו הצרוד היה סימלו המסחרי.
בחודש דצמבר 1972 ,היה מפקד מוצב בדרום רמת הגולן,אהוב על חייליו ועל מפקדיו.יום אחד יצאנו לחופשה יחד במכוניתי וכל הדרך הוא סיפר על פעילותו במסגרת המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה.אני התרשמתי שצפוי לו עתיד פולטי בטוח.יהי זכרו ברוך.

נערך לאחרונה ע"י יהודה ביק בתאריך 29-01-2014 בשעה 17:06. סיבה: טעות
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #46  
ישן 25-10-2008, 15:30
  almoni1965 almoni1965 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.10.08
הודעות: 1
אבי לחם בגדוד 113
בתגובה להודעה מספר 45 שנכתבה על ידי strong11 שמתחילה ב "כתבה מבמחנה מלפני מספר שנים על פלוגת החרמ"ש של גדוד 113 וכיצד התגלגלה לחטמ"ר בנימין"

שלום
בערב ראש השנה אבי בפעם הראשונה ספר לי על המלחמה.
אני בן 44 ואבי במשך השנים לא דבר הרבה על המלחמה.
אני זוכר בילדותי הנדרטה עם זחלם שאבי לקח אותי לראות .אינני זוכר את המקום.
השם מנדי עלה בסיפור מספר פעמיים ולכן ביצעתי חיפוש לשם שלו כולל מספר הגדוד.
הסיפור של אבי נמשך מספר דקות.רואים אליו את הקושי לספר.בקשתי לשמוע עוד אבל הוא הפסיק.אין ספק שלמרות מספר השנים משהו באבי כבוי ואין לו מנוח.עצם זה שהוא התחיל לספר לי פתאום ללא בקשה מצידי די הפתיע אותי.
אבי בן 70 ולכם אשמח לקבל מכם יותר פרטים מה קרה שם.אני יודע שהוא נלחם ב 113 ומנדי היה המ"פ שלו.

תודה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #57  
ישן 03-12-2009, 08:35
צלמית המשתמש של zragon13
  zragon13 zragon13 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.09.05
הודעות: 1,280
שמחה אפלבוים מנצר סירני
בתגובה להודעה מספר 55 שנכתבה על ידי b.a שמתחילה ב "הייתה בשעתו כתבה, באחד..."

I also remembered reading that extrardinary story in the past but did not succeed in relocating it anywhere. By chance, I just stumbled upon it now while searching for something else. Truly a remarkable story and a remarkable person. I only pray that we have leaders of his stature in the present and the future

ציטוט:


בקצה השורה, מימין / מסיפורי מלחמת יוה"כ
מאת: אהרון בכר</B>
27/05/2005 מתוך: סיפור קצר

הנה התמונה: מפקד יחידת שריון, יריב בן-אהרון, בן קיבוץ גבעת חיים, פוסע לעברזחל"ם הפיקוד של הסמח"ט. מאחוריו מתנהלת בכבדות שיירה של חצי תריסר בחורים.

אירועי הימים האחרונים ניכרים היטב בפניהם. אני מביט בהם ורואה את מראות המלחמהכולה. יריב ניגש אל הסמח"ט ושניהם מתלחשים. האנשים נשארים מאחור.

"תראה", אני שומע את יריב, "יש לי בעיה עם הבחורים האלה. הם לא מסוגלים לעלותיותר על הטנק. יש כאן שניים שלושה שהספיקו לקפוץ מטנק בוער, אחד אפילו קפץמשנים. הם לא מסוגלים יותר.".

"תגיד להם שיתקרבו", אמר הסמח"ט ונפנה מעיסוקיו, "נראה מה אפשר לעשות".

עכשיו מלים אחדות על הסמח"ט. כשישבתי לצידו בזחל"ם, לא ידעתי עליו דבר. הואהיה גבר כחוש, דרוך כמו קפיץ, עם בלורית שיער כסופה, שהוסיפה לו הדרת שיבה. הואנראה לי מבוגר מכדי להימצא במקום שנמצא. לפני שעליתי לזחל"ם שלו, כשעשינו הכרההוא אמר, נעים מאוד - אני שמחה מנצר סירני - התחלתי פתאום להבין. בתום השבועהראשון של הקרבות ברמה, הוטל עליו לארגן מחדש את החטיבה.

עכשיו נשוב אל הבחורים שנותרו מן המלחמה ולא עצר בהם עוד כוח לשוב אל קו האש, והנה הם ממתינים בחרדה למוצא פיו.

"הביטו בחורים", אמר שמחה וקולו נרעד מעוצמת ההתרגשות, "אין לי טענות אליכם. לא רוצים לעלות על הטנקים - לא צריך. אני לא מכריח אף אחד. אני יודע מה עבר עלכל אחד מכם. אני יודע שהייתם מאה אחוז. ובכן, מי שרוצה ללכת הביתה - יכול ללכת, ויד על הלב, לא יהיו לי אליו טענות. באמת".


היתה שתיקה כבדה מאוד. הבטתי בפניו של הבחור הראשון מימין, זה שעמד קרוב

אלינו - ומאז אינני יכול לשכוח את פרצופו. הוא ניסה לומר דבר מה, אבל קטעי

הדברים הצטרפו לבכי חנוק. הוא אמר, בכל זאת, משהו מבולבל מאוד על ביתו, על

אשתו, על ילדיו ושירבב לתוך הדברים קטעי תיאור של טנק עולה באש וחברים שנשארובתוכו מפני שלא הצליחו לקפוץ בזמן. דבריו הפכו לאט לאט לנהמה חרישית, עדשהסתיימו ביבבה דקה וקורעת לבבות. פניו של שמחה מנצר סירני נשארו קפואים. נדמהלי ששמעתי את ליבו פועם בחוזקה.

"הבט בחור", אמר שמחה, "אתה יכול ללכת אם אתה רוצה - ותאמין לי שאני מביןאותך. אין מה להגיד. אתה את שלך כבר עשית".

הבחור עמד נבוך. נהמת הבכי פסקה פתאום. הוא עמד והציץ בסמח"ט ורק תווי פניו,שהשתנו לפתע פתאום, יכלו להעיד על המלחמה שהתחוללה עתה בקרבו. האם יעשה את הצעדהראשון - ואחר כך יפסע לאיטו במורד השביל, גבו אל הטנקים, עד שייעלם כליל בקצההאופק ?

הוא נשאר תקוע במקומו, כאילו קפא. שמחה שלח את מבטו אל פטריות העשן שהתאבכובמרחקים, כאילו חיפש שם את המילים המתאימות.

"הביטו בחורים", אמר לבסוף ומשהו עצוב נלווה אל קולו שכמו עמד לבגוד בו, "אניכבר לא כל כך צעיר, וזאת המלחמה הרביעית שלי בארץ: מלחמת השחרור, מלחמת סיני, ששת הימים - ועכשיו המלחמה הזאת. בעצם, התחלתי להילחם עוד לפני שאתם נולדתם.

ארבע מלחמות בארץ - ומלחמת העולם באירופה. מן הרגע שאני זוכר את עצמי אני נמצאבחופשה בין מלחמה למלחמה. התחלתי בפארטיזנים, ומאז אין לדבר סוף. כשאני חושב עלכך, אני תופס את עצמי בראש וחושב: אלוהים, עד מתי ! עד מתי! אולי בגלל זה אנימבין טוב מאוד מה קורה לכם עכשיו."

הראשים המושפלים סביבו הורמו. האוזניים נזקפו פתאום בהקשבה דרוכה. הלחלוחיתבקצה העין נעלמה כלא היתה. השתיקות באתנחתא כבדו שבעתיים.

"הכי נורא היה באירופה", המשיך שמחה בלחש, "הם לקחו את הורי, את כל בנימשפחת, מבלי שאפשר היה אפילו להתגונן, להרים יד, לצייץ. מאז לא ראיתי אותם, אםאתם שואלים מה בן אדם בגילי עושה כאן, הנה לכם תשובה. אני נלחם, בחורים, אנינלחם כמו משוגע, כדי שמה שקרה לבני דורי - לא יקרה לבני הדור שלכם, לילדיםשלכם.".

שמחה רצה להוסיף דבר מה, אבל השתתק. "עכשיו לא זמן לדיבורים", אמר, "תרצו, אספר לכם אחרי המלחמה. בקיצור, מי שרוצה להישאר מאחור או ללכת הביתה - יכול, מצידי, לעשות זאת."

שוב היתה שתיקה כבדה ומעיקה, ורק קולות נפץ עמומים, שנישאו ממרחקים עם הרוח, הפרו אותה מדי פעם כמו ביקשו להיות משקל נגד לדברי הסמח"ט.

"המפקד", אמר הבחור שעמד מימין, בקצה השורה, "אני עולה לטנק".

הוא אמר את הדברים בשקט, כאילו לאחר יד - אבל היתה בהם עוצמה כזאת, עוצמהאנושית פשוטה, שהטילה עצמה על כפות המאזניים והיתה שקולה כנגד כל מכונת המלחמה.

"גם אני", לחש הבחור שלצידו.

"גם אני", אמר השלישי.

"גם אני".

"גם אני".

יריב בן אהרון חזר והבחורים הלכו עימו בשקט. איש לא פצה פה. הם הלכו שקטים, מהורהרים, מכונסים בתוככי עצמם והבחור שעמד בקצה השורה, מימין, הוביל אותם לעברהטנקים שהמתינו בקרבת מקום. איש לא יידע לעולם אילו מחשבות חלפו בראשם. האםחשבו על הטנקים הבוערים שמהם מילטו את חייהם ? האם הרהרו בבית, באשה, בילדים ?

אם יש בחייו של אדם הבזק אחד שהוא כולו רגע של אמת. זה היה הרגע.

שמחה נשאר על הזחל"ם שלו, גופו מתוח עוד יותר, ורק מבטו המלווה אותם המשיךאחריהם אל קצה האופק, עד שהטנקים נבלעו בעננת אבק. פניו נשארו חתומים. כאשרניפנה לבסוף לעיסוקיו ושלח ידו אל מכשיר הקשר, ראיתי כי בזרועו חקוקות ספרות

זיהוי של מחנה המוות באושוויץ.

from http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=12171
_____________________________________
Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school
אבל אפשר לענות לי בעברית


נערך לאחרונה ע"י zragon13 בתאריך 03-12-2009 בשעה 08:41.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #68  
ישן 18-08-2009, 21:42
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
הקפצה עיניינית
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "איתור פרטים על יחידתי, גדוד 113 של אסף יגורי - זאביק רם, במלחמת יוה"כ"

יש נסיון מסויים לארגן מפגש של אנשי הגדוד ואלו שהצטרפו אליו במלחמת יו"כ.
מי שיכול לסייע באיתור אנשי הגדוד ובני משפחותיהם מתבקש לפנות אלי לתיבת הדוא"ל yossifoon@fresh.co.il או בהודעה פרטית כאן באתר.
אפשר לפנות אלי גם לפרטים נוספים.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #69  
ישן 11-12-2011, 19:02
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
עוד על לחימת פלוגת החרמ"ש של גדוד 113 במחנות אבו סולטן בגדה המערבית
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "איתור פרטים על יחידתי, גדוד 113 של אסף יגורי - זאביק רם, במלחמת יוה"כ"

אפשר ללמוד מסיפור העיטור של בנימין כרמל
http://www.gvura.org/a175033-%D7%94...%9C%D7%99%D7%99

כאמור פלוגה זו, שכשירותה מלכתחילה לא הייתה מן הגבוהות וכן סבלה הרוגים ופצועים עוד בעת התנועה לעבר התעלה בראשית המלחמה במארב הקומנדו המצרי ברומני, הסתבכה בלחימה קשה במתחם גדודי מבוצר וסבלה פגיעות קשות בציוד ובנפש. סיפור חילוץ הפלוגה וכיבוש המתחם מופיע במספר מקורות ובהם ספרו של נתקה ניר. סיפור פתיחת הפקק באבו-סולטן דומה במקצת לסיפור הג'ירדי בששת הימים ולצומת טרטור לקסיקון - מתחם מבוצר שכוחותינו חלפו דרכו מבלי שהמצרים הגיבו (אם במתכוון ואם בהפתעה) אך לאחר מכן "סגרו את הדלת".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #71  
ישן 14-03-2016, 17:10
  jחיליק jחיליק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 14.03.16
הודעות: 2
הקרב בפירדאן 8/10/73,גדוד 113
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "איתור פרטים על יחידתי, גדוד 113 של אסף יגורי - זאביק רם, במלחמת יוה"כ"

לחמתי בקרב זה בטנק שמפקדו סגן ישראל כהן הי"ד נהרג בקרב זהץ לאחר שהטנק ספג 3 פגיעות ישירות ודמם, אני, נהג הטנק ואח"כ גם 2 אנשי הצוות האחרים נחלצנו ממנו ורצנו לאחור בתוך אש התופת מס, ק"מ עד שראיתי טנק שוט שעמד ומדפיו סגורים .נפנפנתי בפראות, והמפקד פתח המדף, נסע לעברי וקרא לי להצטרף אליו במדרון אחורי. עליתי לצריח יחד עם עוד 2 אנשי הצוות שלי ועוד איש צוות זר וחולצנו לתאג"ד של ד"ר גילר ומשם לבית חולים בארץ.
אנו מחפשים את מפקד טנק זה וצוותו שחילצו אותנו מהתופת בפירדאן ב-8.10.73 אחה"צ.
אשמח להעזר בפורום זה במאמצי איתור זה.
יצחק בריק מ"פ פלוגה מ, ואח"כ המג"ד, אמר לנו שייתכן וזה היה הטנק של חיים גליק.
מי מכיר? מי יודע?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #78  
ישן 12-06-2020, 23:20
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,639
מהזיכרון ....
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי משה דיין שמתחילה ב "איתור פרטים על יחידתי, גדוד 113 של אסף יגורי - זאביק רם, במלחמת יוה"כ"

זוכר כאילו זה היה אתמול, בתאריך 8.10.1973 קבלנו ידיעה אחר הצהרים (מהמקור מצרי) שחטיבת שריון ישראלית הושמדה ומפקד החטיבה אל"מ אסף יגורי נפל בשבי מצרי והוא חי....

הידיעה הכתה אותנו כמכת ברק , מצד אחד הצנזורה עצרה את הידיעה כי כוחות צהל כבשו גשר מצרי על התעלה וכבר נמצאים בצד השני ובממשלה הרימו כוסות לחיים....

אני הבנתי כי הפעם המצרים מדווחים אמת ואין לנו יחידות בצד המערבי של התעלה, עד כדי כך היה בילבול באותן השעות.
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה


אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 17:21

הדף נוצר ב 0.18 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר