מה עוד אפשר לעשות נגד הטרור מה שעוד לא עשינו
 

הם מתחבאים בין האוכלוסיה המקומית וקשה להבחין בין מחבל לאזרח וגם כשאשר יודעים כבר מי הוא המחבל הם מעורבים, הם מעורבים בין העם שלהם, וקשה ביותר לפגוע במחבל מבלי לפגוע באזרחים.

נכון שזה קשה, אבל יש דרך: לפגוע ישירות באידאולוגיה שלהם, מבלי לפגוע קשות באזרחים.

איך עושים את זה? על כל ירי שלהם או פיגוע, השטח הכללי שלהם יהיה פחות. הרי המטרה שלהם, האידאולגיה שלהם היא שלא תהיה מדינה יהודית או שתהיה מדינה יהודית יותר קטנה בשטח. צריך לעשות הפוך: כשהם יורים עלינו - מדינת ישראל רק מתרחבת. מפנים את כל הערבים מקילומטר מרובע של השטח הכי קרוב לגבול. משלמים פיצויים לתושבים. עלות הבתים ועוד קצת.. זה לא מחיר בשמיים. ומיישבים את המקום עם יהודים. וככה להמשיך עד שהם יבינו שאין להם סיכוי. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

זה יותר צודק מאשר לעשות סיכול ממוקד ולהרוג שני מחבלים, שני ילדים ערביים ועוד שני חתולים. גם חתולים זה צער בעלי חיים. על אף שבלית ברירה עושים גם את זה. אבל יותר עדיף שהם יפסידו שטח מאשר בני אדם. אז גם המחבלים יבינו שהם מפסידים. להפסיד בני אדם זה אצלם לא הפסד.

הצעה נהדרת אבל מהיכן תקח כל כך הרבה יהודים?
 

הרי הבעיה היסודית שלנו כיום שיהודים מעדיפים (כמו תמיד) את הגולה ואינם עולים לארץ ישראל.
הם רק באים לאחר מצוקה ובזאת סייעו להתבססות מדינת ישראל. ללא יהודים שיבואו בהמוניהם לישראל אין כל סכוי להצעה כשלך. במצב הנוכחי נוכל לשמר אך ורק את גבולות מדינת ישראל הנוכחיים ותו לא.
כדי שנוכל לממש את הצעתך מספר הישראלים צריך לעלות על 15 מליון נפש - נחכה עד אז ואז גם סכום זה יהיה מזערי.

צריכים לרשום את כל הטיעונים של השמאל ולהראות איך הם סותרים את עצמם
 

כשמדברים על עידוד ילודה יהודית, אז הם טוענים שאין מספיק מקום בארץ.

וכשמדברים על יישוב ארץ ישראל הם טוענים שאין מספיק יהודים.

בינתיים, תושבי גוש דן במקום לגור אחד על השני, יתיישבו בשטחים נרחבים בבתים של הערבים שיפונו בעקבות פיגועי הטרור. יקימו שם מחנה צבא, שמורת טבע, מזבלה. יש המון דברים למה לנצל את השטח.

אף אחד איננו נגד עידוד הילודה-בתנאי שהיא תהיה מבוקרת
 

לעודד ילודה אל תוך העוני אל תוך המצוקה אל תוך המצב בו הנולדים לא יהפכו לאזרחים מועילים למדינה וימשיכו כמו הוריהם להיות לנטל בודאי שלא.

זאת אומרת אתה בעד עידוד ילודה, אבל רק לעשירים
 

אפשר להוסיף לזה עוד כמה פרמטרים: רק מי שהחליט ללדת לפני שהגיעו לגיל 35. אחר כך לפעמים תקופות המדינה צריכה לשלם עבור טיפולי הפרייה. מי שאי פעם ישב בבית הסוהר או קיבל דמי אבטלה - אותו צריך לסרס אותו. ומי שהוא מפגר שכלית - לחסל.

למה אתה קורא ליהודי בקצה העולם - מאפריקה או מהודו - להגיע לארץ בכדי למלאות את המדינה, מוכן לשלם לו סל קליטה ואחר כך לתת לו עזרה לאורך כל הדרך עד שיקלוט את השפה וכן הלאה, ואילו יהודי שכבר נמצא בארץ, אתה מעוניין שיוליד כמה שפחות ילדים.

אני חושב שי לראות את האוכלוסיה ה"אזרחית" כצבא לכול דבר.
לא פינצטה.(סיכול ממוקד) אני מעדיף האלה כבדה.(הפצצות והפגזות מסיביות על ערים שליהם ללא צורך להכניס חיילים) לפחות זה הרצוי.

בלית ברירה הייתי מקבל את העצה שלך
 

אבל בכל זאת נדמה לי שהעצה שאני מציע תהיה מספיקה. וזה הרבה יותר מועיל ויפה.

יש עוד סיבה לזה: אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד כמה שנים. ייתכן שבעוד כמה שנים הם יהיו חס ושלום יותר חזקים מאיתנו. כבר היו דברים מעולם שמעצמות עולם עם הזמן התנוונו והצבא שלהם נחלש עם הזמן. לכן אסור לעשות דברים שזה יכול להירשם בהיסטורה, שגם הם לא יעשו לנו אותו דבר חס ושלום.

לעומת זה העצה שלי נותנת פיצוי מלא לכל האזרחים. הדבר היחידי שיסבול זה רק האידאולוגיה שלהם. ובקשר שהם עלולים לנקום בנו חס וחלילה, בין כה לאף אחד אין שום מחשבה שהם ירשו לנו להחזיק מדינה אם חס וחלילה ידם תהיה על העליונה. המקסימום שאנו מצפים זה שהם יתנו לנו לעזוב את הארץ במקרה כזה חס וחלילה.

אני רואה כך מלחמה ומוסר לדעתי לא הולכים ביחד. ניצחון זה המוסר והצדק היחיד.

נכון מה שאני מציא כרגע לא ניתן לביצוע מהמון סיבות.
וזה שוב השאלה מה רצוי ומה מצוי. בעיני המצוי לא עולה עם רצוי - אבל נסיבות משתנות.
ואני לא הייתי בונה על זה עם הם יהיו חזקים יותר בגלל שלא עשינו הם לא יעשו דברים שאני מציא.
עובדה הם מטווחים אזרחים. אז עם האמצעיים שלהם ישתפרו הם לא ישתמשו בהם?
ועוד משהו לגבי מוסר במלחמה עם הם יהיו חזקים יותר וינצחו את מדינת ישראל אז הם צדקו.
עובדה היא תמיד שהצדק הוא זה שכותב את היסטוריה ובדרך כלל זה המנצח.
שוב אין מוסר יש מטרות ובעיני כול האמצעים כשרים כדי להשיג את היעדים והמטרות שלך במלחמה מול אויב מר.

אתה מעוות את כוונותי
 

המדינה חייבת לתמוך בחינוכם של הנולדים וגידולם כאזרחים תורמים למדינה.
המצב דהיום הוא שונה המדינה אינה עושה את חלקה במידה מספקת ולא תמיד ההורים, במיוחד אלו שבמצוקה, אינם מפנים את צאצאיהם לבתי ספר בו מלבד "מעשים טובים" ילמדו גם "מלאכה" ראויה שבבוא היום תוכל לפרנס את בעליה בכבוד.
המצב דהיום הוא שמרבית הילדים במשפחות "ברוכות ילדים" אינם "ממריאים" ואינם יוצאים אל אותם המרחבים אליהם הם מסוגלים ואמורים להגיע. אפילו ה"עשירים" אינם מסוגלים להקנות ליותר מאשר 2 עד 3 צאצאים את כל מה שהם זקוקים על מנת להתמודד עם החיים באופן עצמאי.

חייבים להשקיע בחינוך לא פחות מאשר בבטחון כי הוא בנפשותינו.

איך בדיוק נראה לך, שפגיעה ב"אידיאולוגיה שלהם" לא תביא לפגיעה באנשים?
גם הצבא הכי מאורגן ו"נקי" בעולם, לא יצליח לקחת לחיות האלה שטח מבלי לגרום לשפיכות דמים ענקית.
מצחיק שאתה חושב שצה"ל יתחיל לפנות שטחים על כל ירייה, מבלי להתחשב בעובדה שהשטחים האלה מכילים אנשים בתוכם, שחלקם חמושים ויכולים גם לפגוע בחיילים.

מה ההצעה שלך? היא נראת לך ברת ביצוע?
אפילו אם צה"ל יכנס שוב לעזה, נכנס פה למבוי סתום שלא נוכל לצאת ממנו.

מה לעשות? להחליט מה אנחנו רוצים
 

ב-1964 אמר הסנאטור הרפובליקאי יו סקוט - Hugh Scott - את הדבר הבא:


זה נאמר כביקורת על הנשיא ג'ונסון בהקשר של המעורבות האמריקאית בוייטנאם (אז עוד לא היה מדובר במלחמה ממש), אבל זה תקף גם לגבינו. לפני שנלחמים בטרור, צריך לדעת על מה נלחמים ומה המחיר שמוכנים לשלם על כך. דומני שהחברה הישראלית מסרבת לדון בשאלות מהסוג הזה ולכן אנחנו נגררים אחרי הארועים. ולמען הסר ספק, אני חושב שגם בימין וגם בשמאל השאלות הללו מקבלות מענה רק ברמת הסיסמא ולא מעבר לכך.

אני חושב שהעם היהודי נלחם על זה שתהיה לו מדינה חופשית מפוגרומים.

בנתיים הדרג הפוליטי על כול גווניו השונים להצליח במשימה.
למה? דעתי היא שאין לו אומץ לגבות את המחיר האויב.
בטרור נלחמים בטרור נגדי אכזרי יותר.

המדינה צריכה גם לדאוג שילדים לא ידורדרו לסמים, זנות, פשע
 

והדרך הכי בטוחה זה לא לשלוח את הילדים לחינוך החילוני ששם כל הדברים האלו הם באחוזים פי כמה יותר גבוהים מאשר בחינוך החרדי.

ומשפחות ברוכות ילדים, דווקא מהם יוצאים הכי מוצלחים. ואילו העשירים שיש להם ילד אחד וכלב, מהם יוצאים טמבלים ומפונקים. אני יכול להעיד על זה.

זה כללי מדי ולכן זה לא עובד
 

התשובה על השאלה מה אנחנו רוצים היא הרבה יותר מורכבת, כאשר בטחון אישי הוא המובן מאליו. אנחנו נדרשים לענות על שאלות קצת יותר סבוכות ועמוקות ולשרטט לעצמנו קוים קצת יותר ברורים לדמותנו. מאלה ייגזר המחיר שאנחנו מוכנים לשלם על העקרונות שלנו.

אתן לך דוגמא. זכות השיבה - לכאורה תחום שיש בו קונצנזוס ישראלי השולל את ה"זכות" הזו. לו אכן היה קונצנזוס כזה והוא היה נתון בקונטקסט רחב יותר של תפישה אסטרטגית, לא היתה ישראל מציעה לפלשתינים לממש את זכות השיבה, אבל היא עשתה זאת בשיחות טאבה. יתר על כן, ישראל מאפשרת בפועל שיבה של פלשתינים במסגרת איחוד משפחות, שהות בלתי חוקית והעדר אכיפה של החוק במגזר הערבי - נכון להיום ההערכות מדברות על עשרות אלפי פלשתינים ששבו לתחומי הקו הירוק באופן הזה. אם זה המצב בתחום שבו יש לכאורה קונצנזוס, מה אפשר להגיד בתחומים אחרים כמו גבולות, מעמד ירושלים, אופיה היהודי של המדינה ועוד ועוד?

לא מדינת ישראל ולא העם היהודי מאפשרים זאת.(זכות השיבה)

רק הדרג הפוליטי הרקוב והמושחת שלנו מאפשר זאת.