עזרה בשחזור כתובת על מצבה
 

לפני שבוע איתרתי בבית העלמין הישן ביפו את קברו של סב-סבי, דב דוד פלמן, נפטר 1884.
סיפור בפני עצמו, מתולדות הישוב - בהזדמנות אחרת.
מיקומו המדויק של הקבר לא היה ידוע לאיש מבני המשפחה,
מסתבר שהופיע ברישומי חברא-קדישא תחת השם דוד ממזריטש - כנראה כי המצבה שבורה.
מצורפת תמונה של המצבה השבורה כפי שהיא, ותמונה שניה של נסיון להשלים את הכיתוב.
האם מישהו יכול לעזור ולהשלים את המלים החסרות, במלבנים האדומים,
ובפרט הסיומת למלה "מהור" בשורה הראשונה?
אולי מלה, ראשי תיבות או תואר שהיה מקובל להוסיף באותה העת?

מהור -
קיים הקיצור מהור"ר - מורי הגדול ורב רבי

הפרדסן, הידוע יותר כבעלה של שרה איטה פלמן?
 

אל תחכה לפעם הבאה, אנא ספר עכשיו - אחלא סיפור!

ה - אישה של הפרדסנות ונדמה לי שבכלל האישה של עלייה ראשונה.
בין היחידות שהחזיקה הפרדס לבדה, כי הוא מת ממכת שמש .....
ובעצם קראו לפרדס גינת דוד או - 'הביאארה המזריטשית. '....

זו האלמנה שהחזיקה לבדה פרדס ליד סומייל? וואו!!
 

אין ספק שאתה 'חייב' לנו ספורים ותמונות :)

מניין לקחת את הקיצור הזה?

הקיצור הנפוץ הוא: מוה"ר, או מוהר"ר, ששניהם נפתחים: מורנו הרב רבי, או: מורנו ורבנו הרב רבי.

אבל, עובדה היא שעל מצבות רבות, וכן בספרים ישנים, השתנה הכיתוב ל: מהו"ר, או מהור"ר - שזו אותה משמעות, ונקרא: מורנו הרב ורבנו רבי [כנראה שנכתב כך כדי להדגיש שהאות ו היא של המילה ורבנו, ואינה חלק מהמילה מורנו. אין הכרח שמנסח המצבה הזו התכוון אף הוא בדווקא להדגש זה, אלא שהשתמש בתואר - מהור / מהורר - שנכתב בתקופה ההיא על מצבות].

הרבה פעמים נכתב בלא הסימן לראשי-תיבות, וכמו בשורה השלישית: בהר - הנפתח: בן הרב רבי.

לסיכום, נראה שצריך לקרוא בסוף שורה השניה: מהור/מהורר דב

ובסוף השורה הרביעית: נפטר ביום / נפטר לב"ע - לבית עולמו

בסוף השורה השלישית (אם זה מסתדר מבחינת סידור השורות) אולי: אברהם הלוי

רוב תודות ל-amitaikl ול-שמואל'ק על המידע.

גנת דוד, או הבייארה המזריטשית
 

הסיפור הוא פרט בהסטוריה הידועה של ההתעוררות הציונית ברוסיה של שנת 1880 ואילך, חובבי ציון, העליה הראשונה והקמת המושבות.

לאחר תקופת הכנה ארוכה, שכללה ביקור בארץ (יחד עם לייב רובין, שליח אגודת חובבי ציון במזריטש) בשנת 1883 ורכישת הקרקע, עזב דב דוד פלמן בתחילת 1884 את פולין, לוקח עמו את אשתו השניה שרה-איטה פלמן לבית דומב, את אמו רבקה פלמן לבית רויס, את ארבעת בניו ושלושת בנותיו (הצעירות בנות שנה ושנתיים), וגם חובב-ציון בשם ר' מאיר רוזנבלום, על מנת שיהיה מלמד לבניו ושוחט בביתו.

לאחר שסייע ללייב רובין בהשלמה של רכישת השטח בנפת צפת עליו נבנתה המושבה יסוד המעלה [1], התפנה דב-דוד לענייניו - נטיעת הפרדס ליד הכפר סומייל (בקרבת גן-העיר בתל אביב דהיום), כשעתיים רכיבה מיפו. להקמת הבית ומשק חקלאי בסיסי דאג דב-דוד כבר בביקורו הראשון.
לאחר כחצי שנה בארץ נפגע דב-דוד ממכת שמש בעת העבודה בפרדס. כתוצאה מאבחנה שגויה קיבל ביפו טיפול בכינין נגד קדחת, ולאחר מספר ימים, ב-ח' תמוז תרמ"ד, נפטר ונקבר בבית העלמין ביפו. אלמנתו שרה-איטה החליטה, כנגד כל הסיכויים ונגד כל העצות, להתמיד ולקיים את הפרדס, ללמוד את השפה הערבית וכך לנהל פועלים מהכפר סומייל.

כאן לא הסתיימו תלאותיה. שבועות מספר לאחר מותו של דב-דוד נפטרה גם הבת הקטנה אלקה. גם הבת השניה, חיה, נפטרה כעבור מספר שנים. בתמיכה ועידוד של ר' אריה לייב פרומקין, שנטע פרדס בפתח תקווה, ושל שייך הכפר סומייל מוחמד אבו-ג'ברא, וע"י מכירת שארית רכושו של דב-דוד במזריטש ומספר הלוואות, הצליחה שרה-איטה להביא את הפרדס לאחר 5 שנים לקטיף הראשון. נדרשו עוד מספר שנים של לימוד על מנת להביא את הפרי למכירה במצב ראוי ובמחיר ראוי.
הפרדס שרד את שנות מלחמת העולם הראשונה והגירוש לצמח, נתן פרי עד שנות ה-20 ונמכר בשנות ה-30. שרה איטה עצמה האריכה ימים ונפטרה בגיל 83, שנת 1935.

דב-דוד, בנו אהרון-לייב ואמו רבקה קבורים בבית העלמין הישן ביפו. ככל הנראה קבורות שם גם שתי הבנות שנפטרו בילדותן, אלקה וחיה. שרה-איטה ושאר אבות המשפחה טמונים בבית העלמין טרומפלדור.

סבי, אברהם פלמן, נכדם של דב-דוד ושרה-איטה, השלים בשנת 1940 את כתיבתו של ספר על תולדות הפרדס "חלוצי הפרדסנות העברית בארץ ישראל (משפחת פלמן)", עבודה שהתחיל אחיו אהרון-לייב. דודו של סבי, שנקרא גם הוא אהרון-לייב ונפטר בגיל צעיר, הוציא בשנת 1891 מדריך מפורט לנטיעת פרדסים בשם "מעין גנים".

ראו גם: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9...%9C%D7%9E%D7%9F

כנראה שכיום כבר אין אנשים כאלה...


[1] מעניין לציין כי ביסוד המעלה של היום קיימת משפחת פלמן, מדור המייסדים של המקום, אך אין ביכולתנו לציין קשר משפחתי מובהק לדב-דוד.

תל אביב עולה על הפרדס, שנת 1946
 

צילום אחד מקצה העיר לכיוון הפרדס וסומייל, צילום שני בכיוון ההפוך.
יתכן שעמוד המתח העליון הוא חלק מהקו שעבר עד סוף שנות ה-70 לאורך רחוב אבן גבירול.

שרה איטה פלמן