סרבנות מילואים והשפעה על צה"ל
 

אני מודע לכך שזה נושא רגיש, אבל מעניין לנתק אותו מהפוליטיקה העכשווית ולעשות דיון עובדתי ולא אמוציונלי בעניין על השפעות פרקטיות על צה"ל וצעדים אפשריים. מדי כמה שנים שמגיעים בארץ לאיזושהיא צומת רגישה צצים להם מכתבים מאורגנים מאנשי מילואים, בייחוד מבוגרי יחידות מיוחדות/התנדבותיות לשעבר, על כך שהם לא מתכוונים להגיע לשירות מילואים בעתיד אם לא יקרה דבר X או Y. מה שקורה עכשיו בארץ זה לא הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה.

כמה סוגיות שמעניינות כאן:
* מה צריכה להיות המדיניות של צה"ל? עד עכשיו היא הייתה מאד מכילה, כלומר ניסו לטפל בזה פנימית בתוך היחידות ללא הדחת החתומים על המכתבים או עירוב משטרה צבאית לגבי נפקדים.
** מה זה בדיוק אומר לסרב להגיע לשירות מילואים ומתי שירות מילואים נחשב כהתנדבות? לפי הבנתי ברוב המקרים מדובר בחובה חוקית ואם אתה לא מגיע אתה טכנית נחשב נפקד ולאחר תקופה גם עריק, אלא אם כן הסכמת לשירות מילואים נרחב מהרגיל שכן דורש הסכמה או "התנדבות".

ופודקסט מרתק בנושא בין עמר דנק (נווט וסא"ל במילואים) ועפר שלח. עפר מקשה במיוחד על המרואיין עם שאלות נוקבות ומדוע היחס לאנשי צוות אוויר בנושא שונה מזה לדוגמא של לוחמי צבא היבשה בנושא "התנדבות" למילואים. https://www.ynet.co.il/news/article/tgi7f18pc

אני אסביר לך את סוגית ההתנדבות. לפי לשון החוק שירות מילואים הוא חובה אם קיבלת צו. במציאות אין כל קושי להביא שלל אישורים מרופאים על בעיות בריאות קשות מגב ועד השמים. אז כן, בפועל מי שעושה מילואים בחילות השדה הוא מתנדב.

** אני אדבר רק על גדודי היבשה, מהיכרות אישית...

החוקים לזימוני מילואים הם מוגדרים וברורים, ומפורטים גם רבות ברשת -
- קבלת צו 60 יום לפני אימון "ארוך (מעל 3 ימים)
- מרווח בין אימונים של 30 יום (ולעתים גם 60 יום)
- מקסימום 54 ימי מילואים בשלוש שנים (70 למפקד, 84 לקצין)
- וכו' וכו'

מה אני מנסה להגיד?

א. החוק היבש מדבר על מרווחים גדולים מאוד בין ולפני אימונים מחד, ומכסה מאוד מוגבלת של יממ מאידך לכל משרת מילואים.
חצי מהמפקדים ומהקצינים שאני מכיר במילואים עוברים את המכסות האלו, ולכן מחויבים לחתום על טופס התנדבות כדי להתייצב למופע הרצוי.
אז בסוף, מדובר בהתנדבות שהם לא מחויבים לה לפי חוק.

ב. גם אם הזימון בוצע לפי חוק, חוקי השיפוט לא מקלים עלייך - אימון של עד 3 ימים לא מאפשר לפתוח נפקדות לחייל, לדעתי יותר כהנחיה מאשר פקודה צהלית (ובסוף רוב האימונים שאנחנו מוציאים להם צווים הם חד/דו/תלת יומי), ואם כן מתאפשר לך לפתוח נפקדות, הפרוצדורה נופלת על מפקד המילואים.
זה משאיר אותך כמפקד עם שאלה פשוטה - האם אחרי העבודה וההרדמה של הילדים ובזמנך הפנוי שגם ככה מצומצמם כי אתה מתעסק כבר שבועיים על בסיס יומי כדי להרים מופע מילואים, אתה רוצה להיכנס לפרוצדורות שיפוט צבאיות, שכוללות ביקור של החייל ומסירת צו ידנית ומעקב לאורך זמן וכו', או פשוט לשחרר אותו מהיחידה בהזדמנות הראשונה?

במיוחד בעולם בניין כוח מילואים, שבו המלאכה מרובה והמשאבים מוגבלים, צריך לבחור את הקרבות שלך - אצלנו, כמו אצל יחידות אחרות שאני מכיר, קרבות נפקדויות ועריקויות הם משהו שנמנעים ממנו.

אני מנחש שביחידות אחרות עם בניין כוח אחר, ההתנהלות שונה.

מה צה"ל יכול לעשת? כלום. אפילו אם צה"ל ישקיע מאמצים בענישה, מה זה יעזור לו? איזה כח לוחם תרים פה באמצעות כפייה, מי יסכן את חייו עבור הצבא הזה?
הבעיה אינה של צה"ל, הבעיה היא של מנהיגי המדינה. מודל צבא העם תלוי, בראש ובראשונה, ברצון הטוב של המשרתים. זה החוזה החברתי - אנחנו משרתים ומשלמים ובתמורה המדינה מגינה ומשרתת היא אותנו. מדינת ישראל לא תוכל להחזיק ולממן צבא גדול, המבוסס ברובו על מילואים, ללא נכונותו של העם לשרת, ורבים וטובים לא יהיו מוכנים לשרת מדינה שאינה משקפת את ערכיהם או מבדילה בבירור בין דם לדם. מהבחינה הזו, הרפורמה המשפטית היא רק זרז לשבר שאנחנו רואים היום. אפילו ביטולה לא תעשה דבר מלבד לדחות אותו.

אני מציע רק שנתרחק מהפוליטיקה והמצב עכשווי וננהל דיון ענייני ועובדתי. היו מכתבים מאורגנים דומים בעבר ללא שום קשר לרפורמה, בין היתר על רקע השירות בשטחים.

אני חושב שהבעיה יסודית יותר מזה.

הרי אין באמת אכיפה בנוגע לאי התייצבות למילואים מכל סיבה שהיא (יש ענישה שלרוב היא קלה מאוד וקשה מאוד ליישום ובד"כ היא שלב לפני פליטה ובכלל לרוב מוותרים עליה כי בכל מקרה החייל נפלט).

הסיבות לכך רבות ומורכבות, אבל אם אין ענישה למשתמטים מסוג מסוים קשה מאוד להעניש משתמטים מסוג אחר לפחות מבלי שיש כוח פוליטי משמעותי מאוד.

לדעתי אין שום פואנטה בלקחת צעדי ענישה, נגד סרבני מילואים משיקולים פוליטיים/מוסריים.
אחד הגורמים העיקריים באפקטיביות של כח לוחם זה מוטיבציה, ואם תאלץ אותם להילחם, תקבל כח פחות אפקטיבי. ואפשר להגיד "מילא מילואימניקים, רק יאבטחו מקום מסוים" אבל זה בסופו של דבר משפיע על היכולת לסמוך עליהם, ואפילו מעלה סכנת התמרדות.

אם תפעיל ענישה ולא תשלח אותם להילחם, זה ישפיע על המוטיבציה של כל שאר משרתי המילואים, כולל אלה שלא סירבו.

במילואים משרתים להבנתי אולי 5% מהשנתון.
אפשר למצוא 5% וגם 10% מתוך כ-60% מהאוכלוסיה היהודית שתומכים בממשלה. זה מחייב תקופת מעבר כי מפקדי טייסות, אלופי פיקודים ומג"דים לא צומחים על העץ, אבל זה אפשרי. לא מכיר דיקטטורה שלא הצליחה להעמיד צבא גדול.
איכות ולכידות- זה סיפור אחר.

אני מפגין ומתנגד לרפורמה- אבל חשוב להבין שאיום בסרבנות הוא חומר מתכלה.
מתישהוא הצבא יתחיל לשאול במבדקי קצונה, ימי סיירות וגיבוש לקורס טייס, "האם אתה נאמן לעם היהודי ולממשלה" או משהו דומה.

באמת יש מקום לשאול למה כל פעם רואים מכתבים של אנשי יחידות מיוחדות?
בסוף רוב כח המילואים הם אנשים מיחידות לא מיוחדות.
אז יש פה איזה עניין קצת סמוי אולי- מדוע לא רואים התארגנויות של אנשי יחידות לא מיוחדות?
והאם יש באמת במציאות משקל לכל מיני מיוחדים?
או שבסוף כשיהיה מצב בו ברור למה יש צו קריאה למילואים, אז כל ההצהרות הפוליטיות תיזנחנה והגברים
(וכמה נשים שמוכנות לשאת בעול המילואים) יגיעו ויצילו את המצב כמו גדולים?
בהקשר הזה גם צריך להזכיר את מאמרו של תא"ל אביגדור קהלני, גיבור ישראל אמיתי שבפוליטיקה לא דרך כוכבו,
שאמר כי כאזרח, לאיש צבא בכיר בדימוס לא צריך להיות קול ששוקל יותר מקולו של אזרח אחר, שלא עשה תפקיד צבאי מפואר ונשא דרגה בכירה,
כי זה כל הרעיון במשטר אזרחי דמוקרטי.
אני מצדיע לו על האמירה הזו.

פתחת בשאלה והשארת אותנו ללא תשובה.....אז אנסה לענות, יש הבדלים בכוח האדם ביחידות השונות, הנוקטים עמדה באים מיחידות עם איכות אנשים גבוהה, הם מורגלים בהפעלת ראש עצמאית, בהגדלת ראש, מחזיקים בנורמות של מעורבות, ומתקשים לתפקד ללא הבנה והזדהות עם המשימה

כי לא כל מילואימניק שווה לאחר. מה לעשות שביחידות מיוחדות, המילואימניקים שעושים הדרכה משפיעים באופן יותר מיידי ממילואימניקים שיש להם השפעה רק על לחימה.

אם היום 100 מילואימניקים מיחידה קרבית אומרים שהם מסרבים לעשות אימונים, זה לא זניח אבל זה גם הרבה פחות משמעותי מ100 אנשי סיירת מטכל שבסירובם הם גורמים לפגיעה מיידית במב"מ.

סיבה נוספת היא העניין למדיה ביחידות האלו מה שידוע כמובן לכותבי המכתבים ושימושי. הרבה יותר סקסי ומעניין לדווח לדוגמא על מכתב השלדגיסטים לעומת מכתב הגבעתי.

הפוך
 

"סרבנות"
התנדבות

מרכאות כפולות נכתבו במילים הלא נכונות.

לפי התמונה המצטיירת רוב ה"סרבנים" הם מתנדבים (ולא "מתנדבים").

מה זה מתנדבים?

1. כפי שהוסבר ע"י אחרים כל מי שמגיע למופעים בניגוד להנחיות הזימון.

2. (וזה לא פחות משמעותי) מי שאינו קצין משתחרר אחרי גיל 40 וקצינים מעל 45, כל מי שממשיך הוא מתנדב (ולא "מתנדב"), הודעת ווצאפ לקצין קישור "סיימתי התנדבות" ובאותו הרגע המתנדב חוזר להיות אזרח במשרה מלאה.

משמעות?

עד כה להערכתי הצהירו (מה היה בפועל לא יודע) סדר גודל של כ- 1000 אנשי מילואים שלא יגיעו.

אם רובם מתנדבים, אין לצה"ל מה לעשות.

האם יש על כך השפעה מבצעית? לדעתי חד משמעית, הידע והנסיון (מתי היתה פה מלחמה בפעם האחרונה?) נמצאים בשכבת הגיל של המתנדבים, גם חלק מהמקצועות אין להם תחליף מיידי, אם רמ"ט חטיבה או אוגדה מחליט עכשיו לסיים המחליף שלו לא יהיה בכשירות נאותה לפחות בשנה הקרובה, מפעיל כטמ"מ? כמה זמן יקח להכשיר מחליף? רופאים? אנשי מודיעין? התחליף לא נמצא מעבר לדלת.
קיצר.. בעיה לא פשוטה ללא פתרון של זבנג וגמרנו. אז נפקדות וכו'... כנראה ב 90% מהמקרים לא רלוונטי.

נניח ומחר הולכים לבחירות, הימין מפסיד ולפיד מוביל לרפורמה בהסכמה לאומית במערכת המשפט.

עדיין, כל מפקד מבין שהמצב הנוכחי בעייתי. היום טייסים שובתים על הרפורמה- מחר טייסים (אחרים) יישבתו על פינוי מאחזים, או על תקציבי הישיבות, או על התחממות כדוה"א.

טייסת בחה"א זה נכס אסטרטגי שמייצג מיליארדי ₪ בתקציב הביטחון.
יש טייסות ייעודיות, שבלעדיהן כל המכונה- שעלתה מאות מיליארדי ₪- לא תעבוד.

לא הגיוני שכל המערך הזה, שמייצג עמל וביטחון של מאות אלפי ישראלים, יושבת בגלל רצון פוליטי (שאני שותף לו, ומפגין) של משרתי מילואים בודדים שמחליטים בזמן אמת אם הם מתנדבים או לא.
מתישהוא התפקידים האלו יעברו לקבע, או שיידרשו התחייבות מפורטת יותר משבועת הנאמנות שכולנו נישבענו.

זה נכון שצריך שהידע ישאר בתוך הסדיר והקבע, אבל זה נוגד את טבע האדם ולכן לא ממש ישים, וגם אם יהיו מאמצים כבירים לפצות על כך, זה פשוט הרבה יותר קשה בצבא עם גיוס חובה. יותר קל לשמר ידע בצבא מקצועי, שזה דיון בפני עצמו.

ברור
 

מצב בעייתי.

אבל כך צה"ל בנוי.

רצו שינוי במערך המילואים, יש לזה מחיר ואת המחיר אף אחד לא מוכן לשלם.

איך תתחזק מערכים כמו זרוע אוויר וים ומפקדות של חטיבות ואוגדות עם המצב הנתון קיום בחוק? תמנה סרן בן 25 לרמ"ט אוגדה?

רק שינוי של חוק המילואים יכול להביא לשינוי.
שנים רבות הינו במצב שמגבלות החוק לא הפריעו לנו והנה זה מתפוצץ לנו בפנים.

אגב התנדבות
 

כל אחד יכול להפסיק התנדבות מכל סיבה לאו דווקא פוליטית.
כל אחד שאישתו תלחץ עליו, המעסיק ילחץ עליו, מצב בריאותי וכו' ויכול להיווצר פער שקשה להשלים אותו.

הבסיס בעייתי.

לשאלה הראשונה יש כמה תשובות אפשריות. למשל, שהיחידות האלה נבנות בשיטה חבר מביא חבר, ולכן יותר חד-גווניות מבחינה פוליטית, מה שנותן לגיטימציה פנימית לקחת עמדה פוליטית לשירות צבאי.
תשובה אחרת היא, שהחיילים ביחידות האלה רגילים לשמוע כמה הם הכי טובים, ורגילים ולכן מתחילים לחשוב שאם הם כאלה טובים, הם בטח צודקים בכל דבר, מה ששוב מצדיק שימוש בהשפעה שיש להם כדי להפעיל לחץ פוליטי. ולבסוף, להבדיל מיחידות רגילות, הם באמת מתנדבים מבחינה רשמית, לכן הם לא מסתכנים בשום עונש אם לא יתגייסו.

אני מניח שאין מקום לעונש ישיר על הסירוב להתנדב, אבל בהחלט יש מקום להדחה מתפקיד זוהר לתפקיד יותר משביז, בסגנון נהג בטש"שית.

סלח לי, אבל זה אחד הדברים הכי מתנשאים ומקוממים שיצא לי לקרוא כאן בפורום.
ביחידות חיל רגלים, שריון, הנדסה, תותחנים ועוד שלל חילות ותפקידים נמצאים אנשים מכל גווני החברה הישראלית. ימנים, שמאלנים, אקדמאים, עצמאיים, ועוד מה שרק תרצה. אם אני אסתכל על היחידה שלי (שריון), יש לנו כל דבר החל ממנהלים בכירים בנוידיה ומהנדסים בתעשיה הצבאית ועד למדריכים בצופים ומורים להיסטוריה.
לומר שרק בגלל שמישהו משרת ביחידה "מיוחדת" זה הופך אותו אוטומטית למישהו שרגיל ל"הפעיל את הראש" יותר ולפיכך דעתו יותר "נחשבת" מבחינת הערך שלה, זה פשוט שטות.

אולי, ורק אולי, הסיבה שאתה לא רואה את אנשי המילואים בחילות עם "איכות אנשים ירודה" כמו שלנו יוצאים במכתבים מפוצצים זה כי אנחנו לא מחזיקים את המדינה עם אקדח לרקה ומאיימים איומים. שירות מילואים זה כדי להגן על המדינה - על כולם. גם על מפגינים בתל אביב, גם על מתנחלים בשומרון, וגם על ערבים ישראלים. ברגע שאתה מאבד קשר עם הקונספט הזה ומתחיל להתנות את השירות שלך ב"אם לא תעשו מה שאני חושב לנכון אני לא בא", האשמה על פירוק צבא העם היא עליך, לא על המדינה.

אישית, אני חושב שכניעה לסרבנות על רקע פוליטי היא מדרון חלקלק שאי אפשר לקבל. נניח והרפורמה תרוכך/תבוטל ושהאיום הנוכחי על גיוס המילואים יוסר. מה יקרה בפעם הבאה שהממשלה תנסה להעביר חוק שלא יבוא בטוב לצד השמאלי בפוליטיקה, או שלהפך - הממשלה תיפול ותקום ממשלת שמאל, ושהיא תחליט על פינוי חלקים מיהודה ושומרון? האם אז יהיה לגיטימי לאנשי המילואים מהימין לומר "אנחנו לא באים"?
למדינת ישראל יש ממשלה נבחרת. תאהב או לא תאהב את החלטותיה, הן מבוצעות בצורה חוקית לאחר שנבחרו בצורה דמוקרטית. אי אפשר שכל פעם שציבור בארץ לא אוהב החלטת ממשלה, הוא יאיים בפירוק צבא המילואים.

אז נשמע שמרביתנו מסכימים שלהחזיק את המדינה וצה"ל כבני ערובה בייחוד בתפקידים ייחודיים שקשה למצוא להם תחליף היא בעייה אמיתית ומורכבת גם במצב הנוכחי וגם במצבים בעתיד. אז מה הפתרונות האפשריים? נניח לדוגמא אנשי צוות אוויר. האם להפסיק את המדיניות המכילה, לעשות מחותמי המכתבים "דוגמא", להדיח אותם ולשים אותם במילואים בשמירה בש"ג?

כל מילה בסלע.

מוסיף שאני בסה"כ מיחידה של חי"רניקים עווארים אבל איכשהו כולם שם מוצלחים בצורה יוצאת דופן, השמנה והסלתה האמיתית והשקטה של מדינת ישראל.

מוסיף גם ביאור לטובת חי"רניקים טאמבלים כמוני את מה שרמזת לו- יחידות אליטיסטיות שבהן חבר מביא חבר, שכל השנתון מאותו בית ספר איכשהו לגמרי במקרה משרת ביחד ושהמרקם האנושי-חברתי שלהן הומוגני להחריד חיות מטבען בבועה, נחרדות יותר אם מזיזים להן את הגבינה ומניחות באופן אוטומטי (וכנראה נכון) שמותר להן יותר מלאחרים.

היום מסרבים על הרפורמה המשפטית, מחר מסרבים כי קיבלו מישהו מקריית מלאכי ל8200 רחמנא ליצלן.

לעומת זאת, ביחידות של צבא העם שמורכבות מכלל העם, באופן מפתיע יותר חיים את העם ואת החברה בצורה אמיתית יותר ופחות מתווכת ולכן כנראה מבינים את גבולות הגזרה טוב יותר.

אגב, הפרקליטות הצבאית אישרה היום שגם חיילים בסדיר עד דרגת סא"ל יכולים להשתתף בהפגנות.
https://www.ice.co.il/local-news/news/article/949479

לא מדובר אגב בדבר חדש, זוהי הפקודה המטכ״לית הנוכחית - https://www.idf.il/media/hh4b52kw/80105.pdf

למרות שאפשר להתווכח על הפרשנות לסעיף ״חייל רשאי להשתתף במחאה, אלא אם מתקיים אחד מאלה:
א. המחאה נוגעת, במישרין או בעקיפין, בעניין מפלגתי או מדיני או נוגעת למדיניות צה"ל, לפעולותיו, לפקודותיו, להחלטותיו, למשימותיו או למשימות הצפויות להיות מוטלות עליו או חותרת תחת קיום המדינה או תחת השירות בצבא;״
https://www.acri.org.il/post/__895

נקווה שהדבר לא יוביל לתופעות סרבנות מאורגנת גם בסדיר…

מי שתחת צו וצריך לחתום על טופס התנדבות שיבושם לו.
אני במקום המפקד שלהם הייתי חושב פעמיים אם זה כא שאתה יכול לסמוך עליו שיתיצב בזמן אמת.
לדבי אלה שתחת הצו צריכים להיות מטופלים לפי הדין הצבאי.
ההכנסה של הפוליטיקה לתוך הצבא מעוררת בי גועל וסלידה רק לפני חודשיים חייל סדיר נכנס על אמירה מעורפלת בהרבה לכלא.
זה צריך להיות הדין גם עם אנשי מילואים תחת צו חוקי.

בענותי על השאלה ניסיתי להיצמד לעובדות , ולא להיכנס לשפיטה, או להביע עמדה, מה שכתבתי מסתמך על נתונים צה"ליים, ותנאי סף למתקבלים לאותם יחידות, המסננת הצה"לית מביאה ליחידות מסוימות אוכלוסייה יותר הומוגנית באיכותה, וזה לא מנוגד לעובדה כי בכל יחידות צה"ל יש אנשים איכותיים. ואוסיף כי מהמשפיעים על אנשי אותם יחידות הוא די אן איי שהסתנן מרוח הפלמ"ח ה-101 ומהישובים מהם באו.......ומעמדתי האישית, יש לי סימפטיה לאידאולוגים, ואם מחר מישהו יסרב לפנות שטחים , במידה ועמדתו תהיה קוהרנטית וברת הבנה....אבין אותו ואכבד אותו

יכול להיות, אבל זה לא המקום לרדת לפסים אישיים או להבין מורכבות כזו או אחרת יש מספיק פורומים אחרים בשביל זה. גם לפני עשרים שנה היו מכתבי סרבנות על רקע השירות בשטחים ללא קשר לרפורמה ובטח יהיו עוד בעתיד מסיבות אחרות. השאלה היא מה אפשר לעשות פרקטית בנידון.

מסכים ומחזק!


אני זוכר חבורת מילואימניקים שבאביב 06 ישבה באיזה פאב והתאוננה על כמה שהמצב בארץ דפוק, החיים בזבל והממשלה נוראית. וכשקראו להם לבוא ללבנון בקיץ 06, לא היה אחד שהיסס להתייצב.



"לא נגן על המדינה אם אנחנו לא מסכימים עם הממשלה" זה הצהרה אומללה שמבזה בעיקר את אלו שהצהירו אותה.

זה נכון שפורמאלית הם מתנדבים ויכולים להפסיק מתי שבא להם, אבל למעשה זאת הייתה עסקת חבילה שהם הסכימו לה. הם נכנסו למסלול שמצופה מהם להתנדב למילואים. אז מצד אחד הם עושים המון מילואים, מצד שני הם בוחרים מתי ואיך, והצבא מקבל בהבנה את האילוצים שלהם מהבית. הם לא מוקפצים לעשרים יום באמצע תקופת המבחנים לעשות שמירות באיזה חור בשטחים באמצע תקופת המבחנים, הם לא נשלחים לשבועיים של אימון כשלאישה יש לחץ בעבודה ואין מי שיטפל בילדים. הם סוג של הבטיחו להתנדב ובתמורה קיבלו פטור מגיוס למילואים בתנאיים של חייל רגיל.
עכשיו הם באופן חד צדדי מפרים את ההסכמה הזאת. או קיי. אני בהחלט מצפה מהצבא שאם זה המצב הם יועברו למאגר הכללי של מילואימניקים וישרתו כמו כולם.

1. לא מבין מי זה הם

2. "הם" (במקרה שלי אנחנו) לא נכנסו לשום עסקת חבילה, אני לא בוחר מתי לעשות מילואים וכמות ההקפצות שנדרשתי אליהן גדולה מכמות המילואים המתוכננים.... הקפצה בשישי בערב ל 70 יום זו התחשבות באילוצי הבית?

3. אז העברת "אותם" למאגר מילואים כללי (קיים כיום דבר כזה בכלל?) מי מחליף "אותם"?

למען הסר ספק אינני (ולא אהיה) חתום על אף מסמך כזה או אחר ברוח התקופה

אין מה לעשות, גם לא צריך לעשות כלום, צבא העם הוא חלק ממערכת האיזונים ובלמים של הדמוקרטיה וטוב שכך. גם תקיפה באיראן ,סוכלה, כפי דיווחים, בגלל התנגדות מערכת הביטחון . אין הבדל מהותי בין המקרים.

אנו במקרה קצה ולכן התגובה קיצונית וחסרת תקדים אל מול מציאות חסרת תקדים , לפיכך לתת מענה ארוך טווח לסיטואציה אינו אפשרי ואינו נחוץ וזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שמשרתים בצבא נוקטים עמדה חריפה כנגד החלטות ממשלה

גם ב1948 הייתה התפטרות קולקטיבית של 5 ראשי אגפים כמחאה על החלטת בן גוריון להדיח את גלילי-מרד הגנרלים 1948
בתקופת ההמתנה לקראת ששת הימים היה עימות רציני בין המטכ"ל לממשלה ששרון ויצמן התייחסו אליו כמתקרב להפיכה צבאית -מרד הגנרלים 1967

בשני המקרים הממשלה התקפלה.

הבעיה לא רק במילואים. גם גם במשטרה חסרים 800 שוטרים במחוז ירושלים, זו גם תגובה למציאות פוליטית מתמשכת, העם מצביע ברגליים.

כמדומני שהשאלה הקשה יותר היא מה יקרה ביום שאחרי.
 

והשאלה הזו לא תהיה רק בין מי ש'מסרבים' או 'לא מתנדבים' לצמרת הצבא, אלא משבר אמון אפשרי בעתיד בתוך הצבא ומערך המילואים בין מי שעכשיו חושב שהמצב מצדיק הפסקת מילואים לבין מי שחושב שלא, ואולי בעתיד - בדיוק אותו דבר מהצד השני, אם יישאר משהו.

כדי לא ללכת יותר מדי לפוליטיקה בת זמננו, אזכיר את הספר "לא יוכלו בלעדינו" על מפ"ם ושאלות ביטחון בשנותיה הראשונות של המדינה, יש שם דברים רלוונטיים להבנתי.

אני בטוח שזאת הסיבה ולא ששוטרים מרוויחים בערך שכר מינימום, למשל.

בעקבות המתיחות הביטחונית, הנחה ראש הממשלה בנימין נתניהו לחזק את מחוז ירושלים. כדי לעודד את הגיוס למחוז, הושג הסכם בין משרד האוצר למשרד לביטחון לאומי על מענקים למתגייסים ליחידות מג''ב ירושלים על סך 25,000 שקלים.

כנראה עניין השכר אינו פקטור משמעותי במחוזות אחרים. הבעיה הגדולה היא בירושלים ולכן המענק שהוא סופר חריג

את ההסבר לקושי בגיוס למחוז מסבירה המשטרה בעצמה:

אופי העבודה בגזרת ירושלים מלווה במתיחות יומיומית, שמתבטאת בריבוי אירועי פח"ע והפרות סדר על רקע לאומני, המשפיעים על שחיקת המשרתים באזורים אלה

באשר למתרחש בצהל כותב יוסי מלמן:
באגף כוח אדם ובמערך מדעי ההתנהגות של צה"ל יודעים שתופעת הסרבנות היא עמוקה ורחבה לאין שיעור ממה שמתפרסם בתקשורת וברשתות החברתיות. ניתן להעריך שמדובר ברבבות אנשים, שבתירוצים מתירוצים שונים מתחמקים מלהתייצב למילואים ("סרבנות לבנה") או אומרים באופן ברור שלא יעשו זאת. לצדה, גוברים הקולות בקרב משרתי הקבע, במיוחד בדרגות הנמוכות (מ"פים, מג"דים), השוקלים שלא לחדש את חוזיהם.

כאמור, צבא העם הוא חלק מהאיזונים ובלמים של הדמוקרטיה הישראלית

זה המצב כבר שנים, וזה עולה שוב ושוב בתיקשורת. הניסיון שלך לקשר את זה למצב פוליטי של החודשים האחרונים לא מגובה בכלום ומניפולציה זולה.

זו האסמכתא שלך? עיתונאים?
 

לצידה, גוברים הקולות בקרב משרתי הקבע, במיוחד בדרגות הנמוכות (מ"פים, מג"דים), השוקלים שלא לחדש את חוזיהם.י
קשקשן שמנסה לנכס לטובת הבבל"ת הפוליטי מציאות נוראית בצה"ל שנמשכת כבר הרבה זמן ורק הולכת ומחריפה
זוטרים (קצינים ונגדים) בורחים מהצבא אחרי קבע ראשוני כי צה"ל מתקדם עם הזמן רק בתחום הציוד, האמצעים, הכלים והאמל"ח.
לגבי האנשים? תקועים בשנות השבעים

צה"ל כהרגלו טוחן את הצורה לאנשים בקבע הראשוני, אלה צעירות וצעירים בתחילת שנות העשרים שלהם שתקועים בחיים הצבאיים מצאת החמה עד צאת הנשמה.
במקביל מסתכלים על החברים שלהם מהתיכון ובנות/בני המחזור שהשתחררו איך הם מתקדמים, לומדים, מטיילים, נהנים מהחיים ומפתחים קשרים.

הדור הזה מתוחכם יותר, ממוקד יותר, חי על אוטוסטראדת מידע דיגיטלית ואין סוף אפשרויות להתפתח.
הוא יודע מה הוא רוצה ולא פחות חשוב יודע גם מה הוא לא רוצה.

אז צה"ל מנסה פה ושם לשפר את התנאים אבל לא מצליח לצאת מספירלת המוות הזו, אין אנשים אז העומס נופל על אלה שנשארים ואז הם יותר מתוסכלים ועוזבים והעומס שגדל בינתיים נופל על הבאים בתור..

לענ"ד הבעיה היא שברגע שנקבע תקדים - מותר לסרב בגלל נושא X, ואף אחד לא משלם את המחיר כי כמות האנשים גדולה מדי/מקושרת מדי/יוצרת יותר מדי הד תקשורתי, מאוד קל לעשות סיפוח זוחל.
עכשיו מסרבים בגלל שינוי הועדה למינוי שופטים ופסקת ההתגברות?
עבור האנשים שחושבים כך,
למה זה שונה מהותית מהעברת פטור מגיוס לבני ישיבות?
למה זה שונה מהותית מהעברת תקציב לערביי ישראל?
איפה עובר הגבול, ברגע שמותר לסרב בגלל סיבות פוליטיות, ועוד לקבל על זה חיבוק?

תראו, אפשר להסביר ולתרץ כל עובדה שקשורה למוטיווציה לשרות ולטעון שסהכ זו אותה גברת בשינוי אדרת.

יחד עם זאת, מתי הציעו מענק של 25 אלף להצטרף למשמר הגבול בירושלים? למיטב ידעתי, מעולם לא. האם זהמעיד על משבר? בוודאי.אז התזמון מקרי? אולי.

לגבי קבע זוטר- הבעיה קיימת זמן רב, האם תהיה החמרה? בטוח שזה לא יפורסם אלא נלמד על זה דרך צעדי תיקון, אך מדוע זה לא סביר שמי שנדרש לחדש חתימה עתה נוסף לו שיקול נוסף שמתכתב עם השקפתו על המצב ? לטעון שזה לא קורה זו פשוט נאיביות, השאלה האמיתית היא עד כמה זה משפיע, אך גם 1 מ 10 שלא יחדשו חתימה בגלל המצב, זו סיטואציה בעייתית.

באשר לצבא "הרגיל", אימון לקראת תעסוקה בשטחים:

בצה"ל מודים שישנה ירידה מדאיגה גם בקרב התייצבות לוחמים לשירות מילואים ביחידות השדה. השבוע החל אימון בחטיבה 551, חטיבת צנחנים מובחרת, ורק 57% מהלוחמים באחד הגדודים התייצבו ליום המילואים הראשון, במה שבצה"ל הגדירו כמבחן משמעותי לבחינת מגמה של סירוב להתנדב למילואים בקרב יחידות השדה. על פי מקורות, שיעור ההתייצבות לאימונים בחטיבה מגיע לכ-90% בדרך כלל.


יש כאן תהליך שמזין עצמו, לגיטימציה בגדודים לסרב למילואים , בדגש על איו"ש ,שילך ויתגבר

מתי הציעו מענק לשוטרים בירושלים? ב2016, למשל
https://mobile.mako.co.il/pzm-magaz...b6391751006.htm

בעית קבע זוטר קיימת זמן מה, אבל למה אתה חושב שהיא דווקא תחמיר בגלל המצב הפוליטי עכשיו, אולי השינוי דווקא יעודד חיילים? אין לך באמת סיבה לקחת את זה כיוון זה או אחר, רק העמדה הפרטית שלך.

בעניין ההתייצבות, למדנו מהתקשורת לפני שנים בודדות ש"רק מתנחלים וצעירים מהפריפריה מסכימים לבוא למילואים. השאר מנתקים לי בפנים", לא בדיוק האוכלוסיה שמזדהה עם מכתבי הטייסים למינם. גם לפני שנה פירסמו ששבעים אחוז התייצבות זה משהו שיגרתי, או אפילו המקרה הטוב.

ו https://mobile.mako.co.il/news-n12_...cd20f281027.htm השתנתה האג'נדה ועיתונאים מספרים לנו על הירידה בהתייצבות בעקבות המצב ומציגים 70 אחוז כמשהו חריג.

. נו, שויין.

מבחינה כלכלית וביטחונית, אנשים שרוצים לסרב אך מכריחים אותם לבוא למילואים תוך איומים, רק יהוו נטל.
הרי תחשוב על מה קורה אם הם בסוף כן מתייצבים למילואים. הם יתנו בדיוק 0 מאמץ, צה"ל ישלם להם על ימי המילואים, והמדינה מפסידה כסף כי בזמן הזה הם לא עובדים ולכן לא מועילים לכלכלה.

זה לא כל כך בינארי.
הרבה אנשים לא היו מסרבים, עד שפתחו את הדלת והראו שזה לגיטימי לסרב בגלל אי הסכמה פוליטית.
וכמאמר הבדיחה הידועה, עכשיו זו לא שאלה של האם כן או לא, זה רק משא ומתן על המחיר.

האם סרבנות המונית מקרינה חולשה ולכן מזמינה מלחמה?
 

והתשובה היא - כמובן שכן.
ומה יקרה במלחמה? כולם יתייצבו כמו ענקים, אז ריבונו של עולם, לא חבל על המתים?
וזו חברים, שאלה אסטרטגית, לא פוליטית, בעיקר כי ההנהגה מכל הצדדים מבינה את זה, ולא עושה כלום בנדון.

לאו דווקא.
כאילו כן, אבל לאו דווקא בעיתוי הזה.
אם הייתי מהצד השני של הגבול ומסתכל על החדשות פה, הייתי נותן לעם בישראל להבחבש עוד יותר ולחכות שסף רמת האלימות בחברה הישראלית יעלה לפני שהייתי עושה איזה צעד נועז.
ברור שאוייבינו מכירים היטב ביכולות ובמנטליות שלנו ומניח שגם הם מניחים שאם תחל מלחמה שתהיה "מלחמת אין ברירה" - קרי חטיפת חייל או מטחים אגרסיבים, פיגוע בקנה מידה אחר ממה שאנחנו מכירים וכו', ידוע להם כי כל ישראלי סרבנות או לא, יתפוס את תפקידו ביום פקודה - בטח ובטח אם זו באמת מלחמה שלא יהיו בה ספקות בניגוד לחיסול או פעולה יזומה של ישראל שעשוי להתפרש בחברה כאקט פוליטי ל"הרדמת" המחאה.
מה גם שהסרבנות עוד בשלב התחלתי ומוקדם וכשירות גוף זה או אחר בצה"ל לא נפגעה.

גם אנו שסרבנו דובר על אימונים מסויימים, תעסוקה בשטחים וכו' ותמיד היה סייג ל'יום פקודה'. כך גם ברוב הקבוצות שאני מכיר.

אני לא חושב שכדאי להעניש/להאשים אנשים רק כי שינו את דעתם או צורת פעולתם לאחר קבלת יותר מידע.

אנשים שרוצים להבריז, עם או בלי משבר פוליטי, היו מבריזים.
אם המשבר לא היה על דבר שיש עליו הסכמה ציבורית כה רחבה, אלא משהו יחסית שולי, אז הפן האידיאולוגי היה גורם מעכב לתופעת הסרבנות. הרי לא חסר אנשים עם סיבות לגיטימיות לגמרי לסרב, שמשכנעים אחרים לסרב, ועדיין בזמנים הנורמליים לא היו תופעות סרבנות כה נרחבות.

נכון שבעת מלחמה כולם יתייצבו וישימו את ההבדלים בצד לכמה שבועות, אבל חלק מהיכולות ייפגעו בצורה קשה בכל מקרה (במיוחד בכל הנוגע לכשירות), ובחלק מהיכולות פשוט יצטרכו לשנות גישה כי על כוחות מתמרנים מילואימניקים אי אפשר יהיה לסמוך. לא ברמה האישית, אלא ברמה האופרטיבית. קשה לסמוך על חיילים שלא עברו ריענונים, הכשרות על כלים חדשים, ועוד דבר שלישי.
בצד האופרטיבי, זה ישים יותר לחץ על היחידות הסדירות, ולכן ירד חופש הפעולה של הכוח המתמרן.

מדינת ישראל תשרוד, לא משנה מה. אבל באיזה מחיר? אני מניח שמי שיירתע יותר מכל מהמחיר אלה נבחרי הציבור, ולא צה"ל או הציבור עצמו.

מה אם סרבנות כן פוגעת ביכולת המבצעית במקרים מסויימים כולל במקרי אין ברירה? לדוגמא, מה קורה לכשירות של אנשי צוות אוויר במילואים אם הם לא טסים פעם בשבוע לאורך חודשים ארוכים?

כל העניין הזה הוא מורכב ואין תשובות פשוטות. מה שכן, מנסיוני האישי בצבא, בקריירה וגם בחיים האישיים עם חברים, משפחה, ילדים ואפילו גידול כלבים (להבדיל כמובן), אם אתה נוקט במדיניות מכילה ומאפשרת ללא גבולות ברורים (בלע"ז enablement) אתה רואה הסלמה לאורך זמן, זה הטבע האנושי. מה עושים בנידון זה שאלה אחרת.

מה למשל היה קורה אם הרמטכ"ל היה נוקט במדיניות ברורה והיה מדיח את עשרות החותמים על המכתב המאורגן הראשון מתפקידם באופן מיידי ומודיע שהם יעשו שמירת יישובים במילואים או ש"ג מכאן והלאה? זה אולי היה שולח מסר חד ומונע או לפחות מאט את כדור השלג של הסרבנות שאנחנו רואים היום. ואולי לא.

התשובה שלי יוחסה לטווח הקצר.
אני אישית גם משוכנע ששכנינו בעזה מבינים זאת ולכן התגובות שלהם למעצרים של צה"ל במחנות הפליטים לאחרונה מדודה וזהירה ביחס לתגובות עבר.
הם נותנים לנו להתבחבש עם עצמנו. (הערכה אישית שלי).

לגביי הסיטואציה בה גורמים מדיניים לא יגיעו להסכמה זו או אחרת והמחאה תימשך, בטווח הבינוני ארוך אכן יהיה נזק משמעותי וכבד לצה"ל ולמוכנות הצבאית.
כוונתי הייתה לשקט מהצדדים האחרים של הגבול לתקופה הקרובה - שוב, להערכתי.

כדור השלג הזה התגלגל וכבר בממדים שיהיה קשה מאוד לעצור אם בכלל, במידה ולא יהיה שינוי פוליטי דרסטי. הנזק יורגש גם אם הכדור היה נעצר אתמול.
מהכרותי עם חבריי לגישה, לשירות או גורמים אחרים בעלי דעה דומה - שמירות וכו' זה לא מה שהיה משנה משהו. הסירוב שלהם הוא לא גחמה. המשבר עמוק (מדיי כבר לדעתי). ולא יכניסו מאות סרבנים לכלא והם פשוט לא יגיעו לש"ג.
אם תהיה פגיעה מבצעית, מחיר כבד ואפילו סיכון לטווח הארוך? כן.
האם זה מחיר שאני מוכן לשלם? כן. זה לא פורום פוליטי, אז רק אענה - בתור תושב קו עימות - לדאבוני, כן.

כנקודה למחשבה, לפני 20 בדיוק היה מכתב טייסים על רקע השירות בשטחים. הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, איש חיל האוויר בעצמו, הגיב באופן מיידי, קרא לזה סרבנות פוליטית והדיח את אלו מבין החותמים שהיו עדיין בשירות מילואים פעיל. וכנאמר הארץ שקטה ל- 20 שנה.

כמה מחותמי המכתבים למינהם עדיין בשירות פעיל? האם מדובר במספר קטן ביחס לכלל החותמים או למשרתים הפעילים במילואים באותו יחידה בכלל? לא ברור מה היקף ההשפעה בפועל על הצבא לעומת האקט ההצהרתי.

חושב שאתה סוטה פה יותר מדי לפוליטיקה.

אני חשב שאתה מציג כאן תמונה לא מדויקת. המכתב ההוא נכתב בעקבות הפצצה שבה נהרגו מספר גדול של לא מעורבים, ביניהם ילדים. נכון שחלוץ הגיב בחריפות, וגם השמיע את האמירה המזלזלת הידועה שלו על כך שכשהוא משחרר פצצה כזו הוא מרגיש רק "מכה קטנה בכנף"; אבל עובדה היא שמאז חיל האוויר (גם יתר צה"ל, אבל בעיקר חיל האוויר) עשה מאמץ גדול למזער את הנזק הסביבתי ואת הפגיעה בלא מעורבים. הוא לא מטיל יותר פצצות של טון על מבנים לא מאוכלסים, פותחו סוגי חימוש יעודיים לפגיעה מדוייקת במטרה והגבלת האפקט מסביבה, אפילו במבצעי לחימה מתבצע "הקש בגג", יש מאמץ הרבה יותר גדול לוודא הפללה של מטרות. נכון שחלק מהמוטיבציה לכך היא הביקורת הבינ"ל, אבל חלק הוא גם הרצון להבטיח לטייסים שכשהם תוקפים מטרה הם יוכלו לדעת שנעשה כל מאמץ לוודא שהם יפציצו מחבלים ולא ילדים - וזו אחת הסיבות העיקריות לכך שמאז אין סרבנות גלויה.

בנוגע למכתב הטייסים,
לא חושב שמי מהם בשירות פעיל כרגע או היה בשירות פעיל בעת כתיבת המכתב.
למיטב זיכרוני, חתמו על המכתב 27 טייסים שהיו פטורים משירות מילואים.
הקרקוע שלהם התבטא בכך שהדיחו אותם מתפקידי הדרכה. (היו גם מחלוקות לגביי חלק מהשמות והאם היו מודעים לחתימתם וכו' - אבל זה לא רלוונטי).

אני לא חושב שהמכתב מלפני 20 שנה קרוב במרכביו למצב כרגע.
27 זו כמות זניחה ביחס למימדים כעת ומדובר על טייסים ממערך ההדרכה (לא מזלזל - אבל חשיבותם המבצעית בעת לחימה, זניחה).

אני לא יודע לגביי היקף התופעה במערך הטייסים כי אין לי הערכה מספרית גסה אפילו. אני יודע שיש על זה הרבה שיח אבל לא בקיא בהיקפי כ"א במערך.
אבל ההיקפים במערך מפעילי הכלים הבלתי מאויישים, מערכי המ"מ והמכתב שיצא לאחרונה מלוחמי השייטת במיל' - מדאיגים.

אין לי שום בעיה עם קצינים בקבע שעוזבים קרירה כי לא מסכימים עם המדיניות בדיוק להפך.
לסרב פקודות זה כבר סיפור אחר ונדרש לבית דין צבאי.

בשנה האחרונה יש יותר בעיה כי המדיניות המשטרתית השתנתה ויש פחות תגבורים ממחוזות אחרים והמחוז צריך להחזיק את עצמו בעצמו מה שיוצר יותר שחיקה למחוזות יותר קשים.

קודם טענתה שהבעיה של השוטרים בירושלים זה שכר נמוך, אחר הראתה שבעצם כבר מ 2016 הגדילו להם השכר , אז מה האמת? המציאות היא שלמגב , לא שוטרים כחולים, מציעים מענק חתימה ענקי בימים אלו, יש משבר ולגייס מגב מחובה לקבע זה הכי מהיר

התייצבות למילואים - מאיפה הגיעה האמירה שרק מהפריפריה מתייצבים למילואים?! אז מי עכשיו מסרב רק מהפריפריה? מהדיווחים :
ובניגוד לטענות הממעיטות מימין, המחאה גלשה בהדרגה גם ליחידות הפחות מהוללות, גדודי החי"ר, השריון והתותחנים במילואים בזרוע היבשה. באלה כבר הורגשה נפילה של 10%-15% בהתייצבות לשירות, לתעסוקה מבצעית בשטחים, בשבועות האחרונים. גם אם הדברים לא נאמרו בדרך כלל במפורש, אלא הוסוו לעתים בתירוצים שונים, למפקדים כבר היה ברור: אלה נזקי המשבר החוקתי.

ובאשר לקבע זוטר:

לקראת השבוע הבא, אם לא תיעצר החקיקה לבסוף, ישנם סימנים אפילו להיערכות לפרישה משירות קבע של אנשי מ"מ בתפקידים חיוניים.

שר הביטחון מתקרב לנקודה שאינו יכול לשתוק, אז אפשר להמשיך לאמר שהכל בסדר, אך בשלב מסויים, המטכ"ל יאלץ להתערב

כל מה שאתה כותב על מילואים לא מגובה בכלום, זה שמועות שמפיצים דוברים מטעם. עשרים שנה עשיתי מילואים בגדוד הנדסה רגיל ואני יודע איך מתפלגות הדעות הפוליטיות ואיך אנשים חושבים. איך נומר בעדינות? מרץ לא זוכים לאהדה גדולה בין החיילים. כל מי שמספר עכשיי על ירידה בגיוס בגלל החקיקה החדשה מחרטת.

"מדינת ישראל תשרוד, לא משנה מה"
זו נאיביות מאוד גדולה לדעתי. אף אחד לא מבטיח את זה.
מה גם שיש כאן בפורום כמה וכמה מגיבים, יכול מאוד להיות שאני ואתה וכל אחד אחר מגדירים את 'מדינת ישראל' גיאוגרפית בצורה שונה וההגדרה של מה בעל חשיבות שישרוד שונה בין אדם לאדם.

די קל לראות שהמחאה הנוכחית לא מוגבלת לתומכי מרצ, שלא הצליחה להשיג מספיק קולות אפילו כדי להכנס לכנסת.

אני מביא את מה שפורסם עי כתבים צבאיים.

אתה כמובן זכאי לחשוב שאין שום בעיה התייצבות למילואים והכל חרטוט וגם כל המחאה זה ארוע תקשורתי פיקטיבי ובעצם אף אחד לא מפגין.... וגם הקריאה של ראש הממשלה לרמטכל לבטל בסרבנים זה בעצם רק טייסים, מודיעין, יחידות מיוחדות היתר אין שוםבעיה, הכל כרגיל.

אולי אתה צודק, אבל אז תסביר לי מדוע ראש הממשלה ושר הבטחון פתאום מבקרים בלשכת גיוס בגיוס מרץ , וזה מה שאמר רוהמ:

בתולדות העם היהודים הדבר הנורא ביותר שקרה לנו זה שאיבדנו את היכולת להגן על עצמנו. לכן, דורות של יהודים, במשך אלפי שנים בעצם, היו כמו עלים נידפים ברוח. שחטו בנו. העם היהודי בגלות זה בעצם היה עם ששחטו בו, לא יכולנו לעשות כלום".

XXXXX טקסט פוליטי שנמחק ע"י הנהלת הפורום XXXXX

ראש הממשלה ושר הביטחון מבקרים בתל השומר? וואו, זה בטח פעם ראשונה בתולדות המדינה?

אם אתה רוצה לדון בכתבה של כתב צבאי זה או אחר, תוסיף את הלינק לכתבה. בינתיים מה שאתה מביא נראה כמו מדור רכילות

עוד טקסט פוליטי שנמחק
 

מה יהיה איתכם?
כמו קומפיילר צריך לקרוא מילה מילה בשביל לראות שלא חרגתם מהכללים.
הכי קל זה מנעול כמו שהיה בשני האשכולות הקודמים שהלכו בכיוון הזה

מי שתוך כדי כתיבה מרגיש שהג'ננה הפוליטית משתלטת עליו שיעצור לרגע, ישתה מים יירגע ויחזור לכתוב.....לעניין!

זה מזכיר לי שאצלי במחלקה בזמנו מי שהיו בעלי דעות באזור שסביב מרץ, התחלקו לכאלה שהגיעו למילואים והיו מאוד מודעים פוליטית, ולעומתם כאלו שפעלו לא להגיע למילואים , עד שנפלטו מהיחידה. חלקם אפילו תוך אמירה מפורשת ש"לא רוצה לשרת בצבא כובש".
ודווקא המחלקה שלי תמיד מצאה עצמה מקבלת משימות צבאיות קלאסיות, שאינן מחסומים או נקודות חיכוך מול ערבים אזרחים.
וכל זה היה ב-2016

בראיה רחבה וללא קשר לכיצד המשבר יסתיים, נעשה ברור לחלוטין כי שרות מילואים בישראל הפך פרקטית להתנדבות.

מתנדבים ידרשו, ובצדק, תגמול, הכרה, ציוד ואימון נאותים וסלקטיביות במשימות.

תמשיך ותואץ המגמה של צמצום צבא המילואים במשימות בטש פנים, ויתחייב פתרון של סדיר /משטרה למשימות אלו , פועל יוצא יותר בנות בקרבי....

המשבר בהחלט יוצר הזדמנות להסדיר את מעמד אנשי המילואים וייעודו של צבא המילואים תוך הרחקתו ממוקדי פעילות בעלי אופי משטרתי שאינו צבאי.

גם שרות חובה הוא רק של מגזר הפריירים
 

רק חצי מכלל הגברים מתגייסים (אצל הנשים זה עוד יותר נמוך), וזה לא הולך להשתנות בקרוב.
הגיע הזמן לתגמל את מי שמשרת ע"פ התרומה שלו.
המצב הנוכחי הוא שיש מגזר של פריירים שמשרתים וגם בתוכו יש חלוקה לפריירים ברמות שונות.
הגיע הזמן להפסיק את הניצול הזה.
למדינת ישראל יש כסף להרבה מטרות לא חשובות במיוחד, הגיע הזמן שיהיה לה כסף לחיילים.

צודק. לא רחוק היום בו גם אנשים לא חרדים יקימו ישיבות הסדר כדי להימנע משירות.
האמת, אני חושב אולי יש כבר אחת בהתהוות בהרצליה.

מסלול ההסדר במבנה שלו התבסס על מסלול של גרעיני נח"ל. כלומר, הקומבינה במקור נועדה לקיבוצניקים שלא בא להם בטוב לעשות שרות מלא, ואז הדתיים לאומיים גילו את הפירצה וניצלו אותה.

כדאי לדייק
 

גרעיני נח"ל עבדו בקיבוצים, נחלאווים\יות בגרעין לא בהכרח היו קיבוצניקים.

זה לא סותר את הדיון בנחיצות הגרעינים או ישיבות ההסדר.
עריכה: והאשמת קיבוצניקים\נחלאווים או תלמידי ישיבות הסדר לא משהו, ולא מועילה לדיון.

לא האשמתי אף אחד. כתבתי שישיבות הסדר וגרעיני נח"ל זה בדיוק אותה קומבינה במהותה. מטרתה לתת לאוכלוסיה עם השפעה בכנסת דרך חוקית ומכובדת יחסית לא לעשות שירות מלא כאחד העם.

מסכים איתך שזה אותה קומבינה. לגמרי לא מסכים עם הסיבה של חוסר רצון לשרת.
לגבי גרעיני נח"ל, אלה החלו ב48. ומה שכתבת לא נכון, קיצור השירות לא היה הדבר החשוב.
נראה לי שרבים מאלה ששירתו כחלק מישיבות ההסדר לא יסכימו איתך. אני לא מבין בזה, מעדיף לתת להם להגיב.

לעניין עצמו, זה בסדר אם מדינת ישראל מחליטה שיש דברים חשובים יותר משירות מלא. וכן, זו החלטה פוליטית לגמרי.
דעתי האישית - גרעיני הנחל (לפחות בקיבוצים) מיצו את עצמם עוד בשנות השמונים או לפני.
מסלול ההסדר בעייתי באותה המידה.
כמובן, תמיד יהיו אלה שרוצים קיצור ויבחרו בהסדר או גרעין אם אפשר.

זאת שאלה להיסטיריונים. ממה שקראתי, המוטיבציה לגיוס בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה די נמוכה ומסלול של גרעיני נח"ל בא לתת לזה פתרון ולמשוך נוער איכותי לשירות קרבי.

גם היום האופציה של שירות מלא פתוחה לכל אחד, אז די בהגדרה מי שבוחר הסדר או גרעינים לא רוצה שירות מלא. אני לא מבין על מה הוויכוח.

אם זה היה תלוי בב"ג לבדו, אז *כל החיילים* היו הולכים לנח"ל.
 

זה לא הלך לו. הגרעינים היו בסופו של דבר מזכרת צנועה לחזון של בן גוריון על הלוחם שהוא חקלאי ומיישב (ואגב, לחלק מהראשונים הביאו חיילים בכוח - לא רצו).
הגרעינים לא היו קומבינה. גם ישיבות ההסדר לא.

לא להיסטוריונים. כתבת (דגשים שלי)

וגם

משפטים אלה אינם אמת.

הוויכוח על שני דברים
האחד הוא אם מסלולים אלה נוצרו כדרך לקיבוצניקים\ דתיים לשרת פחות. זו שטות, ושטות מכוערת.
השני הוא האם שירות קצר הוא הסיבה למה הלכו והולכים לנחל או להסדר.
לדעתי זו לא היתה הסיבה, ובטח לא העיקרית ואלה שכן ראו בזה סיבה עיקרית הם מיעוט קטן מאוד.

נחל - נוער חלוצי לוחם נוסד באישורו של דוד בן-גוריון ב-19 באוגוסט 1948 כמענה למכתב משותף של כל תנועות הנוער הציוניות מ-10 באוגוסט 1948 בו ביקשו ליצור מסגרת צבאית בה ישרתו חברי גרעיני הכשרה כקבוצה ולא יופרדו זה מזה. כתוצאה מגיוס המוני של בני 17 לאימון צבאי מרוכז במהלך ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות ביוני 1948, במטרה להכין עתודה שתוכל להתגייס באופן מיידי אם יורע המצב בחזיתות.

אחרי המלחמה הנחל הפך לגוף מסייע לההתיישבות על הגבולות, לעבודה בחקלאות ושמירות שעם הזמן הפך להתיישבות (האחזות נחל)

זה נגמר לפני 30 שנה ויש גרעיני נחל נשלחים למשימות חינוך בפריפריה

XXXXX טקטס פוליטי שנמחק ע"י הנהלת הפורום XXXXX

המסלולים האלה בהחלט נוצרו כדרך לשרת פחות. זה בדיוק מה שהמסלול הזה נותן, דרך מכובדת לשרת פשוט במסגרת נוחה יותר. אתה טוען שהם לא משרתים פחות, או שהם עושים את זה בניגוד לרצונם?
למה לדעתך צעירים בוחרים במסלול עם שרות מקוצר?

לבן גוריון היו הרבה חלומות, אבל חולם הוא לא היה. להחלטות שהוא קיבל היו סיבות מעשיות.

הביא בכוח מתגייסים שלא רצו נחל, או שלא רצו צבא בכלל, ואז לקחו אותם לנחל שיעשו משהו לפחות?

אם זה הולך כמו קומבינה, מריח כמו קומבינה ונדחף לצבא על ידי פוליטיקאיים, אז מה זה בדיוק? מספיק להשוות את מסלול העתודה עם מסלולים של הסדר ונחל כדי להבין מה באה מהצבא ומה הם אולצו לקבל.

יש גבול לסבלנות שלנו
 

אחרי לא מעט התראות ומחיקת טקסטים פוליטיים (גם שלך) אתה ממשיך להתעלם ולא מפספס אף הזדמנות לפזר את הרפש הפוליטי
זה שאתה אונס את העובדות לטובת האג'נדה שאתה מאמין בה זה עניין שלך.
זה שאתה עושה מזה שכונה בפורום של צבא וביטחון זה כבר עניין שלנו.
צא לחודש חסימה בתקווה שתחזור ענייני.

1. לגמרי לא נכון. זו לא הייתה המטרה.
2. הסדרניקים וחברי גרעין משרתים פחות. על זה אין וויכוח.

הדיון מתחיל לחזור על עצמו ואין לי הרבה מה להוסיף, אז אסיים פה.

מסכים. אנחנו לא מתקדמים.

בוקר טוב אליהו
 

אני מבין שכבר הרבה שנים לא עשית מילואים, אם בכלל. המילואים הפכו להתנדבות דה-פקטו כבר לפני 15-20 שנה לפחות, אם כי זה תהליך מדורג. בנוגע לדרישה ל"תגמול, הכרה, ציוד ואימון נאותים וסלקטיביות במשימות" - גם זה קורה כבר הרבה שנים רק שצה"ל שם ז** ולא ממש איכפת לו. זה נובע משילוב של חוסר אמון ואיכפתיות כללי של המטכ"ל כלפי כל מה שלא טס שט או מייצר מודיעין, עוד פחות איכפתיות כלפי המילואים, יחד עם כל מחלות ההתנהלות הרגילות של צה"ל. הרבה יותר זול לקבור מילואימניק ולשלם למשפחה מאשר לרכוש לכל הגדוד את מה שצריך כדי להשאיר אותו בחיים.

וזו נקודה שאנשים לא מדברים עליה מספיק. כשאתה נכנס ללבנון עם רבע מהציוד שאמור להיות לך, בלי מספיק אוכל ועם חובש שיש לו חוסם עורקים אחד בלבד, אתה יודע שלמישהו מעליך לא אכפת אם תחזור על הרגליים או בארון. אין הרבה דברים שכל כך הרסניים למוראל ולרצון להתייצב למילואים.


עד היום אני שואל את עצמי למה אנשים התייצבו בכל זאת... ורוצה להאמין שלא משנה מה קורה באזרחות, ברגע שבאמת צריך אותם, רובם יתייצבו גם בעתיד.

מה שתיארת נורא, ונדמה לי שגם די נכון, אבל המצב אפילו חמור יותר. יצא לי לשבת עם האלוף במיל' בריק לא מזמן. חייב לומר שבאתי כשאני ספקן, אבל יצאתי משוכנע בלא מעט דברים. נדמה שלמעלה-למעלה (מרמת רה"מ/שר ביטחון, ודרך הרמטכ"לים וכו') גם לא מוכנים להכיר באמת (וזה לא רק ביחס למילואים), וזו אפילו בעייה גדולה יותר.

כך או כך, לעניין האשכול הזה - אני חושב שברור לכולנו שאם חלילה וחס תפרוץ מלחמה, כל מי שמצהיר על סירוב כרגע יגיע כמו תמיד. ומה שאולי פחות ברור לכולנו הוא כנראה שהיקף ההצהרות והמכתבים הפעם שונה קטגורית ובסדרי גודל מכל הדברים שבעבר היו יחסית בשוליים. זה סיפור אחר לגמרי, סיפור שלא קשור לשאלת מדיניות כזו או אחרת - בשאלות כאלה 99% מאלה שחתמו הפעם כלל לא היו חולמים על כך, אלא לשאלת שינוי מהותי בכללי המשחק, בין אם אוהבים את השינוי או לא. זה עולם אחר. הלוואי שיימצא פתרון סביר.

לא חושב שהשיקול הוא כל כך ציני.
"Never attribute to malice that which is adequately explained by stupidity."

אוסיף גם כי הרבה היום מקבלים פטור ממילואים, וכמות התפקידים שעליהם מקבלים פטור, לפחות מנקודת המבט שלי על הקרקע, רק עולה.
אני קיבלתי כמובן פטור, וביקשתי שלא יתנו פטור מלא אלא יקראו לי לאן שצריך עוד זוג ידיים, אבל הצבא לא מספיק מאורגן בשביל באמת לנצל את זה.

כמובן שכשקרביים רואים שעורפיים מקבלים פטור על ימין ועל שמאל, זה תורם לירידת מוטיבציה להתייצב גם כן לאימונים.

האמת צריכה להיאמר
 

בלי קשר לבעד.נגד הרפורמה.מהפכה you name it
מודל צבא העם הגיע לסיומו. לדעתי הוא מת מזמן אבל עכשיו חותמים על תעודת הפטירה.
מה שקרה בשבועות האחרונים מהווה נזק בלתי הפיך למעמד צהל בקרב אזרחי ישראל. לא תהיה חזרה מזה.
"איש הישר בעיניו יעשה" יעבוד לשני הכיוונים, מי שלא רוצה שפשוט לא יגיע לשרת על בסיס טיעון אידאולגי כזה או אחר.

הנזק הגדול הוא שנשבר הטאבו שצה"ל נמצא מחוץ לפוליטיקה
 

עד היום, צה"ל היה מעל לכל מחלוקת פוליטית, והיה מוסכם שלא משתמשים בצה"ל או בשירות הצבאי לצרכי מחאה פוליטית.

הסרבנות מהשמאל באינתיפאדה השנייה זכתה לגינויים מקיר לקיר.
הסרבנות מהימין בהתנתקות הייתה מינורית בהיקפה.

נראה שהיום נפרץ הסכר. את השדים שיצאו יהיה קשה להחזיר לבקבוק.

(השתדלתי ככל האפשר להימנע מפוליטיקה בפוסט, מקווה שהצלחתי)

לפני הרבה מאוד שנים כחלק מתהליך מיון לגוף בטחוני X נשאלתי לא מעט שאלות על ענין סירובי הפקודה. היום, אלו שעמדו בראש המערכת הספיציפית הזאת בעבר קוראים בריש גלי למרי אזרחי.
ובוא נעזוב עכשיו מי צודק ומי לא.
מניח שנראה בקרוב ירידה ענקית במוטיבציה לשירות משמעותי בקרב בני נוער, וגם בלוחמים לשעבר שיסכימו להקריב מעצמם בגופים בטחוניים כמו שבכ מוסד. המסר הכפול מחלחל, ואצל דור הZ זה לא יעבוד.

מן הסתם, זה תלוי בתגובת הממשלה.
אפשר להתנחם בשני דברים:
* הקואליציה הנוכחית היא בערך העתיד של ישראל. מה יהיה הטעם לשירות משמעותי תחת ממשלה שמעריכה את מי שלא משרת? אולי טוב שהקרע הזה נוצר עכשיו.

* מאות אלפי אזרחים יוצאים לרחובות להפגין. אולי האיכפתיות הזו תביא דוקא ליותר מעורבות וקשב לשירותי הביטחון. אולי מפגין צעיר יחשוב שסייבר זה נהדר, אבל הדמוקרטיה דורשת שיתגייס לשב"כ; והצבא יחשוב פעמיים לפני שהוא מקפיץ גדוד מילואים ליו"ש.

אני לא מצליח להבין, איך איום מרומז בפוטש של שילטונות הצבא יכולים לגרום לצעיר לרצות להתגייס. חוץ מזה, כבר שנים הצבא משדר זילזול בכל מי שלא טייס/8200/סיירת מטכ"ל. הקמפיין סרבנות הנוכחי, בו שוב הובלטו כל המיוחדים ושוב הועלמו גדודונרים למינם חיזק את זה עוד יותר. זה בטח לא ישכנע מישהו ללכת לגדודים.

בצבא ארה"ב (לפחות כך מספרים), התגמולים במקרה מוות הם צנועים למדי, ועומדים על מאה אלף דולר בלבד; ניתן לרכוש ביטוח חיים מטעם הצבא, שמוסיף עוד ארבע מאות אלף דולר. האגדה מספרת שאחד המשווקים של הביטוחים האלה היה בעל שיעור הצלחה גבוה במיוחד. יום אחד שאלו אותו איך הוא עושה את זה? והוא השיב: אני מגיע לפלוגה של לוחמי חי"ר, ואני אומר להם: תראו, נניח שיש מולכם גבעה, יעד מבוצר במיוחד עם שטח השמדה לפניו שאתם חייבים לחצות. עכשיו, יש שתי פלוגות. באחת 90% חתמו לי, בשניה 10%. אז הם יודעים שמי שנהרג מהפלוגה הזו - ישלמו לו $100,000, ומי שנהרג מהשניה ישלמו לו חצי מיליון. איזו פלוגה נראה לכם שישלחו להסתערות ואיזו לחיפוי? עובד כמו קסם.

לא נכון. יש תשלום מיידי של 100,000$ (death gratuity) וביטוח של 400,000$ (יעלה ל-500,000$) שמכסה את כל המשרתים, SGLI


https://militarypay.defense.gov/Benefits/

יח"צ לתפקידים מסוימים זה דבר שלא יעלם, כי הוא הכרחי. מצטער אבל לגייס ל8200 זה לא כזה קל כמו שזה נראה, וזו יחידה ענקית עם הרבה מאוד תפקידים לא הכי אטרקטיביים.

גם אין מה לעשות שכל היחידות שציינת פלוס עוד כמה ששכחת, הן יחידות בהן התפקידים דורשים הכשרה מאוד ספציפית כך שאי אפשר להחליף מישהו אחד באחר, או לפעול עם חוסרים בכוח אדם.

פלוס, כל אלה ומערך המ"מ בכלל (ולא רק הסיירת), אחראים על המב"מ. בגלל זה הפגיעה שלהם מורגשת עכשיו. חסרונו של גדוד יורגש רק ביום מלחמה. לכן אם היינו היום במלחמה היינו שומעים יותר דווקא על קרביים שלא מתגייסים.
אני אישית שמעתי בתקשורת דווקא יותר על חובשים מעל 8200.

אני מאמין לך שזה לא קל למלא את השורות ב-8200, אבל איכשהו לא יצא לי לשמוע על מתגייסים שמסרבים להתפנות מבקו"ם בעקבות השיבוץ ליחידה. לעומת זאת כן שמעתי על צעירים שמסרבים ללכת לשיריון ועל פלוגות בגדודים לוחמים שנמצאות בתת איוש תמידי. אחת כזאת אפילו החלפנו בקו לפני כמה שנים. הם היו בכזה חוסר באנשים, שלא הצליחו להוציא שום פעילות יזומה במשך איזה חודש. אבל הם לא היו סיירת אז לאף אחד לא היה איכפת. פלוגה אחת זה כלום, כמובן, אבל זה המצב של הרבה גדודים סדירים. ויש לזה השפעה על מב"מ, גם אם לא רואים את זה מייד.
ברור שחייל ב8200 חשוב יותר לצבא מחייל בהנדסה, אבל כל עוד יש לנו צבא של מגויסי חובה ואתה מסתמך על הרצון הטוב של חיילים, גם אם הם לא שייכים ליחידה התנדבותית, אתה צריך לשדר כבוד והערכה דווקא ליחידות האפורות. אם הגדודים ימכיכו להדרדר לרמה של חברות שמירה, אנחנו נשלם על זה ביוקר, ואפילו לפני שנגיע למלחמה אמיתית.
וכשיום אחד גדוד של חי"ר על גבול לבנון יחליט שגם להם מותר ויעזוב את הקו בגלל איזו הצעת חוק לא לרוחם, זה ישפיע יותר מכמה טייסים שלא התייצבו לאימון.

אני מסכים איתך לגמרי בעניין היחס לגדודים וכו'. צודק לגמרי. זה נכון שבעתיים במילואים. אבל איכשהו הדיון קצת סטה מהנושא, אז רק אזכיר שלמרות שאולי היה קצת פחות יח"צ לזה (תואם את מה שכתבת...), היו גם קולות רמים של שיריונרים, תותחנים וכו וכו במחאה הזו, כולל אמירות לגבי אי-התנדבות פוטנציאלית.

הנקודה הקריטית שנדמה לי שלא עוברת כאן, והיא אולי הבסיס למחלוקת העמוקה הזו: מבחינת רבים בעם, לא מדובר ב"איזו הצעת חוק לא לרוחם". מדובר בשינוי טוטאלי של מהות המדינה.

בוא ניקח מקרה היפוטטי להמחיש את זה, עליו אולי רובינו נסכים: אילו היתה עולה ממשלת שמאל קיצוני, שהיה לה רוב מיקרי בכנסת, שהיתה באה ואומרת - מעכשיו מדינת ישראל איננה מדינה יהודית ודמוקרטית אלא רק דמוקרטית, ומבוטל חוק השבות לחלוטין, ומבוטל חוק הלאום, ומחוקקים חוק איחוד משפחות מרחיב לבני כל דת/לאום שהוא/היא. ברור שמדובר בשינוי טוטאלי של אופיה של המדינה. (תרחיש שכזה אפשרי, לדעתי, רק במקרה של מדינה אחת מהירדן לים בה לכל התושבים יש אזרחות; אז זה אפילו תרחיש סביר ואולי גם רגוע מדי). האם לא היית מתקומם ומוחה בכל דרך אפשרית ומנסה לשמור על האופי של מדינת ישראל?
בסופו של דבר, במעט הסרבנויות שהיו עד עכשיו (שטחים מהשמאל, התנתקות מימין, ואולי עוד איזה טפטוף זעיר), הדברים היו זניחים, בטלים בששים. והגינויים - מקיר לקיר. למה? כי לא היה מדובר בשינוי האופי הבסיסי, המהותי, של המדינה. זה סיפור אחר. אישית, אני מתנגד לזה, אבל אני יכול להבין מאיפה זה בא, וחבל שכל העסק בכלל הגיע לזה.

ההבדל בין הסרבנות עד עכשיו לסרבנות בגל האחרון היא שהפעם הסרבנות הייתה לא למשימה ספציפית, אלה לחקיקה של הממשלה.
דבר שני, שלהבדיל מהפעמים הקודמות, הסרבנות עכשיו גם קיבלה לגיטימציה בחצי פה וגם השיגה תוצאה, ממשלה התקפלה. לעומת זאת ההתנתקות לא בוטלה, הפעילות בשטחים לא צומצמו בעקבות המכתבים.
זאת זריקת עידוד עצומה לסרבנות העתיד.

מזכיר, שבהתנתקות למשל, השתדלו לא לשלוח חיילים, שידעו שיש להם רגישות גבוהה לנושא, למשימה עצמה. כלומר, זה לא שלא הכילו במידה מסויימת גם אז. וגם אז, אגב, זה היה תגובה לחקיקה של הממשלה (חוק ההתנתקות...).
ולעצם העניין - יכול להיות שאתה צודק ושזה יגביר סירוב בעתיד, גם בגלל זה לא חשבתי שזה דבר נכון. אפשר רק לקוות שזה לא יהיה המצב.

הממשלה התקפלה לא רק בגלל הסרבנות, גם בגלל הכלכלה, גם בגלל יחסי החוץ, ובעיקר הקש ששבר את גב הגמל היה טעות טקטית - במקום לתת לגלנט לקרוא לעצירת החקיקה ולומר "אני מכבד את דעתו של ידידי שר הבטחון, אבל אני לא מסכים איתה ומצפה מכל השרים להצביע על פי החלטת הממשלה כמצופה מהם", נתניהו בחר לפטר אותו באקט שנתפש כהשפלה אישית. בזה הוא דחף גם את השלטון המקומי, ההסתדרות וכו' אל ההתנגדות האקטיבית וההשבתה, ולא השאיר סיכוי להמשך המהלך.

בכל מקרה, אני חושב שהאזהרות בנוסח "עכשיו על כל דבר יסרבו פה" מופרזות. אני חושב שאלה שמשרתים במילואים באמת עושים את זה כי הם רוצים: הם מקטרים, זה לא תמיד נוח, אבל הם נהנים מזה, הם נהנים מהחברות עם האנשים, הם נהנים לחזור להרגיש צעירים, להיות בעולם פשוט יותר שבו אתה מסיים משמרת ואין לך דאגות עד המשמרת הבאה, וכמובן מלהרגיש שהם עושים משהו שיש בו משמעות וצריכים אותם. והם לא באמת יוותרו על זה כל כך בקלות. ניתן יהיה לגבש מסה בעלת משקל ציבורי של סרבנים רק סביב נושא שיהיה באמת בנפשם של אנשים, לא על כל שטות. אם, למשל, המצב היה הפוך: במקום מרצ והעבודה דווקא סמוטריץ' ובן גביר היו נמנעים מאיחוד ואחד מהם היה נושר מהכנסת, שיעור ההצבעה אצל הערבים היה קצת יותר גבוה ובל"ד היתה נכנסת ואילו היתה קמה ממשלת שמאל-ערבים שהיתה מחליטה לפנות את כל ההתנחלויות בתוך חודשיים - בהחלט הייתי מצפה אז לראות סרבנות נרחבת, וכנראה ממשלה כזו לא היתה מצליחה לממש את התכנית - גם אם 64 אצבעות היו מורמות בכנסת. ובכל זאת, לא כל פינוי של מאחז גורר איומים בסרבנות המונית. זה לא עובד ככה.

מניח שהתקדים שנוצר הוא שישנה הצדקה אידיאולוגית לסירוב פקודה. וזוהי חרב פיפיות.
כידוע אידיאולגיה הינה השקפה סוביקטיבית שמשתנה מפרט לפרט ומקבוצה לקבוצה. לדעתי הרפיסות המדהימה שגילה הפיקוד העליון בצהל, תחזור כבומרנג.
החרדים כבר לעולם לא יגיעו לצהל, ואוכלוסיות אחרות שמשרתות באחוזים גבוהים ירגישו פחות זהות עם המשימה.
מודל צבא העם מת. הפעם רשמית.
אני אלך צעד רחוק יותר - אין לי ספק שהפוליטיקה עכשיו תחדור למקומות שלא הייתה בהם כמו
החלטות רכש (כטבמים מול מטוסים מאויישים למשל).
מינויים : שר הביטחון הבא כבר לא ישמש כחותמת גומי למינויי בכירים, שאלה שכל מועמד למטכל ישאל: איך הגבת לגילויי הסרבנות בעת המחאה. מחא בכלל יעבור זובור לפני כל מינוי
אני פשוט רואה את כל זה קורה מול העיניים...

יח"צ ליחידות צבאיות זה עולם ומלואו. זו מערכה ניצחית שאת הקרבות שלה לפעמים מנצחים, לפעמים מפסידים, אבל מצבת כח האדם צריכה להיות עיקבית. הדרך היחידה להבטיח עוד איזושהי עקביות, במיוחד היום, היא לא לעשות פרסומות זולות ליחידות, אלא לחשוב על איך כל יחידה לוחמת לא רק תילחם, אלא כיצד היא תתרום לכלכלה - כלומר איזה מן כוח אדם יוצא ממנה. האם זה כח אדם שמיומן בלוחמה ובהתאזרחותו הוא מתחיל לימודים ומקצוע מ-0, או שיש להם כבר כלי ריאלי כלשהו שמאפשר להם להיכנס לתחום הייטק או הביטחון ברמת ג'וניור.

זה לפחות יפתור איכשהו את עניין כח האדם בסדיר. לגבי המילואים, אי אפשר להגיד לתקשורת מה לפרסם. הצנזורה לא אחראית על הצד הזה, וגם היא קיימת על זמן שאול.

זה לא משנה מה התרחיש ההיפותטי. אם הממשלה תבצע מהלכים שלא רק יכעיסו, אלא ממש ירתיחו חלק מהאוכלוסיה, והם לא יראו שום אופצייה פרט למחאה ולחץ על הממשלה, אז כן תהיה גם שם סרבנות. ואם אני מזדהה אידיאולוגית עם המחאה אז גם אני אסרב (היפותטית כמובן, יש לי פטור אבל ביקשתי לבצע מילואים לפי צורך).

אבל דעתי האישית היא שאם יש משהו שגורם לסרבנות כה מאסיבית, אז הסרבנות היא רק עוד מכה שמגיעה אחרי שעיקר הנזק כבר נעשה - ביחידות הסדירות!
קצת קשה להילחם על הבית עם תחושה שהבית כבר גם ככה נשרף. תילחם, כמובן, מצורך הישרדותי, אבל לא הרבה מעבר לזה. גם לרוסים וגם לאוקראינים יש את המניע ההישרדותי, והחשיבה על הישרדות המשפחות שלהם, אבל המוטיבציה האוקראינית שעולה לאין שיעור על פני המוטיבציה הרוסית, יוצרת השפעה אדירה על מהלך הקרבות והמלחמה בכלל, וזה בגלל שמעבר להישרדות יש לאוקראינים גם את עניין ההתהוות הלאומית ואמונה בצדקת התהליך הזה.


לפני לא הרבה זמן דובר על צבא קטן וחכם. צבאות מערביים הראו כיצד פלוגות מפילות גדודים, וגדודים מפילים חטיבות.
אחר כך ראינו שוב ושוב כי גם מסה נדרשת.
אם צה"ל רוצה לפתור את בעיית הסרבנות בצורה באמת מערכתית, צריך לתת לו את היכולת לבצע את המשימות שלו ללא מילואים. זו משימה שקשה רק לחשוב עליה, אבל מתישהו זה צריך להפוך ליעד לאומי. אם לא בעשור הזה או הבא, אז בזה שאחריו.

שהפיקוד מורכב מרכיכות לא פלא שהכל מתפרק.
ומי שחושב שמודל אחר יעבוד חי בסרט.

אתה מתבלבל בין סיבה ותוצאה. הסיבה הבסיסית לקרע בעם אינה הפיקוד בשום צורה. והקרע הזה הוא מה שמביא לכל מה שרואים, לא הפיקוד. הצבא הוא בסה"כ עוד נדבך בסיפור, ולאו דווקא העיקרי, התוצאות של כל זה עוד יבואו לדפוק לנו בפרצוף, וכבר דופקות, וכאן נשאר רק לקוות שהפיקוד יצליח בתפקידו, הגנה על מדינת ישראל, לא בייביסיטר להתחרפנות לאומית.

בעיתונות שאני קורא ("הארץ") קושרים את סרבנות המילואים לא לחוויות מהסדיר אלא לחוויות מהמילואים-
"עשר שנים אני שומר על מאחזים לא חוקיים כי זה מה שממשלה חוקית החליטה, עכשיו הממשלה רוצה לפעול בניגוד לחוקה אז לא אגיע". לא יודע להעריך כמה הרגש הזה חזק ונפוץ.

ברור שהרבה גדודים סדירים קיימים בגלל הבט"ש בשטחים. ב-73׳ החזקנו כוננות מול שני צבאות סדירים גדולים עם אולי 5 חטיבות סדירות- היום יש הרבה יותר.

אפשר לחשוב על מודל בו כפיר, מג"ב איו"ש, גדודי המעברים וחטיבת החילוץ עוברים ל-"משמר הלאומי", מחוזקים בעוד תקני קבע זוטרים, ומחזיקים את איו"ש כך שגדודי סדיר ומילואים בעיקר מתאמנים למלחמה. מה זה יעשה למוטיבציה לשרת בצה"ל?

למשמר הלאומי? אתה רציני? הבעייה שלנו היא שאין מספיק גופים שלא מצליחים לתאם כמו שצריך גם ככה, שכדאי להוסיף עוד משהו לא ברור בכלל למשוואה??

גם אני קראתי את זה וחשבתי שזו אימרה ממש מטומטמת, ואז הבנתי שדווקא בגלל זה יש סבירות לא קטנה שזה יקרה. אי אפשר לצפות שבעת הנוכחית יתקבלו החלטות מטומטמות, בין היתר בביטחון.

ביטחון הפנים שלנו כבר עבר פוליטיזציה. המפכ"ל כבר לא עצמאי, ופועל לפי פקודות שלרוב לא חוקיות בכלל, מאת השר לביטחון פנים. עד כמה לדעתך רחוק היום בו הפוליטיקה תחדור ככה גם לתהליך קבלת ההחלטות בצה"ל? הפתח לזה כבר קיים - רק צריך להורות על כך שהרב הצבאי הראשי יקח חלק בהחלטות אופרטיביות, ושל בניין כח. אולי אפילו כבעל תפקיד שווה לרמטכ"ל. זה מטומטם, נכון. אבל כבר ראינו טמטום קורה.

מנכ"ל המשטרה צריך לקבל פקודות מהדרג הנבחר. ככה עובדת כל מדינה פחות או יותר, בטח מדינה דמוקרטית.

כבר הרבה זמן אצלנו הממשלה לא מצליחה לשלוט על הצבא והמשטרה, אז הרבה התחילו לחשוב שזה המצב הרצוי. אבל ממש לא.

מפכ"ל, לא מנכ"ל כמובן :)
ושוב, יש פה בלבול בין פקודות לבין הוראות ומדיניות, החלטות על משאבים והקצאתם, סדר עדיפויות וכיוב.
ראש הממשלה ושר הביטחון שולטים דרך המטכ"ל בצבא. הצבא, כמו שרבים מאתנו מכירים באופן ישיר, נדרש לאישור למגוון רחב ביותר של פעולות (מארגון ובניין הכוח ועד למבצעים ספציפיים). אפשר להתווכח עד כמה לאנשי צבא יש השפעה כשהם מופיעים בכנסת או בקבינט הביטחוני (עוד גורם לא מתפקד), או אפילו אחרי פרישתם, אבל זה המצב. אגב, מי שלא מתפקד זה לרוב הדרג המדיני המבולבל או המסוכסך בינו לבין עצמו...
לגבי המשטרה, כידוע, בדיוק משום שלפוליטיקה עלולה להיות השפעה מזיקה ברורה למדי (מכל צד של המתרס), החוק לא מאפשר מלכתחילה לדרג הפוליטי שליטה ישירה על פקודות. אבל בהחלט על מדיניות. אפשר לזלזל בבר לב כמה שרוצים, אבל אצלו (בשת"פ יפה עם בנט כרה"מ) לטעמי יכולנו לראות איך אפשר בהחלט לשנות מדיניות ושיהיה לה אימפקט לאורך זמן (מכיוון שהוא עף עם הממשלה מהר מאוד, עדיין לא הגענו לאימפקט המשמעותי). כלומר, הזרוע המבצעת בהחלט שלטה ושולטת בצבא/משטרה, בהתאם לחוק ולייעודם. הבעייה היא לא יכולת השליטה אלא מה ממשלות אשכרה עושות, ואם הן יודעות להביא את השליטה העקרונית למימוש בהתאם לחוק או שפשוט מבולבלות עם אנשים חסרי הבנה ויכולת. זו הבעייה האמיתית שלנו, במשך שנים רבות.

רמז קטן: פקודה לא חוקית יכולה להיות לא רק הוראה לצאת למסע קטל.

אני זוכר מה זה פקודה לא חוקית מבחינת הצבא. וגם אותה קודם ממלאים, אחרי זה מתלוננים. אני לא בטוח שאני יודע למה אתה מתכוון.

די להיות הורס מסיבות, לא בודקים את הנכונות העובדתית של בדיחות...

בכל מקרה, חשיבה צינית כזו היא דבר שבהחלט קיים במציאות. דוגמה מפורסמת היא דו"ח שהכינו מהנדסים בפורד בתחילת שנות השבעים ואשר ניסה לאמוד את העלות של תאונות דרכים כתוצאה ממכלי דלק מתפוצצים. הדו"ח הגיע למסקנה שמאה ושמונים הרוגים בשנה יעלו 49.5 מיליוני דולרים, ואילו שינויים מבניים במכוניות יעלו 11 דולר למכונית או 137.5 מליון עבור כלל המכירות השנתיות. כאשר מכוניות פורד פינטו שתוכננו ברשלנות החלו לעלות באש ממכה קלה מאחור, הדו"ח הזה היה אחד המוצגים בתביעות שהוגשו נגד פורד.

לא מדויק בכלל והרבה יותר רגיש.
זה לא מקרה שלמשטרה יש מפקח כללי ולא מפקד כללי.
העצמאות בתוך המשטרה וביחס למשטרה היא קריטית לדמוקרטיה.
המשטרה היא המונופול שהמדינה לוקחת ביחס לשימוש באלימות אל מול האזרחים.
ולכן השליטה הפוליטית היא מוגבלת. בעוד שר הביטחון יכול להגיד לצבא לשבור ידיים ורגליים. (ובטח שהרמטכל יכול)

הפיקוד של המפכל או השליטה של השר הממונה שונה.
אסור להם להיות מעורבים בחקירות ולשר אסור לתת החלטות אופרטיביות.
רק תדמיין תרחיש מופרך לחלוטין שהשר לבטחון פנים יחליט שצריך לאכוף בניה בלתי חוקית של ערבים אבל חובה להתעלם מבניה בלתי חוקית של יהודים.
או שבהפגנה מסוג אחד צריך להפעיל אלימות במרה אחת ובהפגנה אחרת אלימות גדולה בהרבה.
ברור לכולנו שהדוגמאות הללו אינן עולות בקנה אחד עם שלטון החוק.

האם המשמר הלאומי אמור להיות חלק מהצבא? לא. הוא אמור להיות תחת המשרד לביטחון פנים. לכן תצא מעולם הצבא כי מחוצה לו, לא מבצעים פקודה לא חוקית בכלל - ישר מתלוננים.

תוך ג'אגלינג עם לא להיכנס לפוליטיקה, כבוד השר נתן כבר פקודות/הוראות שלאחר מכן הודיעו לו באופן מכובד שהן מאוד לא חוקיות.
https://news.walla.co.il/item/3565913

וכמו שמסבירה היועמ"שית, אין בסמכות השר להעביר פקודות קונקרטיות למפכ"ל, אלא לקבוע מדיניות בלבד.

המשטרה היא הגוף עם מונופול לאלימות, זאת בדיוק הסיבה שהוא צריך להוית מפוקח על ידי הפוליטיקאיים בצורה מאוד צמודה. אין דבר כזה עצמאות של משטרה.

זה מפחיד כשפוליטיקאי במדינה דמוקרטית מפעיל משטרה נגד מתנגדיו. אבל אתה יודע מה יותר מפחיד? מפכ"ל המשטרה שלא סר לאף פוליטיקאי ועושה במשטרה כרצונו. למשל מחליט להכיל חסימת כבישים במקרים מסוימים ולהשתמש בכוח במקרים אחרים רק על סמך העדפה אישית שלו ושל קציניו.
את הפוליטיקאי קל להחליף והוא לא חלק מהמערכת, והמפכ"ל יושב שם המון זמן והרבה יותר קל בישבילו לעשות שימוש לרעה.
הזילזול הישראלי בפוליטיקאיים נובע מחוסר הבנה בסיסי של מהי דמוקרטיה ואיזה בעיות היא צריכה לפתור.

אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. ואני לא אצליח לענות לך מה אני חושב שקורה מול עיננו בלי להיכנס לפוליטיקה. אז פה אני עוצר.

לא רק שהתרחיש הזה לא מופרך, ברגע שיקום המשמר הלאומי שיהיה הגשמת החלום הרטוב של בן גביר והסיוט של כולנו - הוא גם יתגשם. ובנוסף ברור שגם יימצא הצידוק החוקי והמבצעי להשתמש בו ("טובת המדינה גוברת על טובת העם" או שקר דומה).

לפני כמה שנים היה כאן דיון די מעמיק על ההבדלים בין השוטר האמריקאי לשוטר הישראלי, שנקודת המוצא שלו היתה בזלזול בשוטר הישראלי זולל השווארמה ומנומנם בהשוואה למקבילו האמריקאי המקצוען. ואז אמר מי שאמר, ובצדק רב, שבניגוד לשוטר האמריקאי השמח על ההדק מקבילו הישראלי יתערב במקרים רבים ויפתור את הסיפור בצורה הרבה פחות אלימה.

אז הבלבול כאן לא מתחיל במשטרה אלא בפוליטיקאים שלחלקם אין דבר וחצי דבר עם מושגים כמו שלטון החוק, זכויות אזרח, הזכות להפגין וכל שאר השטויות המטופשות ההן שמרכיבות את המושג הנדוש "דמוקרטיה". מזל ותודה שיש מפכ"ל וקצינים בכירים עם שיקול דעת מתי לתת לציבור להביע את דעתם ולשחרר קיטור ומתי (באין ברירה) להציב לו גבולות ואפילו להיכנס בו.

אני לא יודע אם אתה כותב מתוך תמימות או זדון, אבל העמדה שלך זאת עמדה הכי אנטי כל דבר שהוא ליברלי או דמוקרטי. אתה אשכרה טוען שהמונומול לשימוש בכוח לא צריך להיות בידי הממשלה אלה בידי קצונה בכירה? אתה מודע לכך שזה הסיוט של כל הוגה דעות שאי פעם כתב על מנהל תקין? אתה יודע איך נקרא משטר שמקיים את החלום שלך?

אני פה רק לתקן שמדובר בפלאפל, לא שווארמה (באצטדיון האורווה למי שמתעניין)

אני היחיד שזוכר שהמשמר הלאומי כבר הוקם ופועל סדור כחלק מהלקחים של שומר חומות?

הפוך אחי, הפוך חזק
 

בממשלה דמוקרטית מתוקנת השר מתווה מדיניות ובמקרי קיצון גם נותן הוראות אופרטיביות (אסונות טבע, התפרעויות, פיגועי ענק וכו). בישראל חלק מהשרים הם במהותם אנטי דמוקרטיים והמשטרה נאלצת בלית ברירה לסנן ולמתן את ה"מדיניות" שיורדת מלשכת השר כדי למנוע הקצנה והחרפה של העימותים. אני צריך להזכיר לך את ההלם הזעם והתרעומת הציבורית אחרי מופע האימים של רימוני ההלם באמצע תל אביב?

אז הממשלה הנבחרת היא אנטי דמוקרטית, לעומתה שוטרים שמתעלמים מהוראות השר הממונה הם שומרי הדמוקרטיה? בוא נעצור בוא, באמת שאין לנו על מה לדבר.

יודע מה קורה כשהפוליטיקאים מקבלים מונופול לאלימות? קורה דיכוי אופוזיציה. מצטער אבל ראיתי את זה בבריה"מ, ואני לא אאחל את זה לאף אחד פה.

אם אתה רואה ש2 האופציות מאוד ראות, כדאי שהאינסטינקט לא יהיה לבחור את הפחות גרועה, אלא לחפש אופצייה שלישית.

בארה"ב זה דונאטסס

ראיתה בברית המועצות מערכת דמוקרטית מתפקדת ופוליטיקאיים נבחרים? כנראה שאתה היחיד.

לא דמוקרטית, אבל כן מערכת של נבחרים. אמנם לא היו להם בחירות, אבל לפחות למשך תקופה מסוימת האדומים יכלו לטעון בצדק שהם הצד הנבחר. זה שהם החליטו שלא לבצע בחירות, וכן התחילו לדכא את העם ובמיוחד כל אופוזיציה שהשתייכות אליה היה הפשע הכי נורא שאפשר לבצע, זה לא מבטל את היותם מתישהו "הנבחרים".

ומה היה להם כדי להשליט צייתנות בחברה? מונופול על אלימות.

עכשיו שכל הסימנים מראים שהדרך שלנו, ישראל, היא לשם, אפילו אם בעצימות נמוכה יותר, זה אמור להיות ברור לנו שלתת את המונופול לאלימות לרשות נבחרת זה אופציה מאוד גרועה.
אצל האמריקאים לדוגמה, יש לממשלה מונופול על הצבא, אבל לא על אלימות, הרי כל אזרח רשאי לשאת נשק, אפילו במדינות הכי מחמירות בפיקוח.

השליטה במשטרה צריכה להיות של הממשלה.
והשר הממונה צריך להוביל את המדיניות.

רק צריכים להיות בלמים שיבטיחו שהשימוש בשליטה הזה יעשה כראוי.
לדוגמה עם שר נותן הוראה למפקד מחוז לדכא הפגנה מסויימץ בצורה אלימה במיוחד.
או לחלופין לעשות אכיפה מפלה כנגד ציבור מסויים.
או לגנוז או לפתוח בחקירה מסויימת.
היועצת המשפטית תסביר לשר שהפעולה הזאת לא חוקית ושה זה לא ן יעבור את מבחן בג"ץ.

השר בהחלט צריך ואמור להגיד עם משאבים הולכים לתחום מסויים ומה הן הבעיות הבוערות הדורשות טיפול.

לפי הסיכום של רה"מ עם השר בן גביר, נראה שכן...

אני חושב שהשאלה הנידונה כאן היא לא שאלת קיומו של משמר לאומי אלא שאלת הכפיפות שלו. משמר לאומי שכפוף למשטרה הוא בעצם גרסה מורחבת של מג"ב (והאמת היא שלא ברור לי מה, בעצם, אמורה להיות ההבחנה בין שני הגופים האלה). משמר לאומי שכפוף ישירות לשר עלול להפוך למיליציה פרטית, שמופעלת נגד מי שלא בא טוב בעין של השר. למשטרה יש מסגרת חוקית ברורה שאמורה למנוע את האפשרות לשימוש כזה, ושוטריה עוברים הכשרה וכפופים למערכת משמעתית שמגבילה אותם; המשמר הלאומי הוא, לפחות בינתיים, יצור לא מוגדר. הצעת החוק לפעולתו לא מגבילה את תחומי האחריות והסמכות שלו ולא מכפיפה אותו לפיקוח חיצוני. היא נותנת למשרתים בו סמכויות של שוטר - בלי לחייב אותם בהכרח בהכשרה ומשמעת מקבילה. אם המשמר מוכפף ישירות לשר, הוא יכול תאורטית להפיץ בקבוצות הווטסאפ של לה פמיליה ושל "הצל" קישורים להגשת מועמדות - ולגייס מתוך המועמדים האלה. לכן חשוב לוודא שהמסגרת שתוגדר לו לא תאפשר להפוך אותו לדבר מהסוג הזה.

מה ההגדרה בכלל של המשמר? אני חושב שכתלות במשימה שלו, אפשר להעביר אותו לכל מיני גורמים, אבל יש לא מעט לגיטימציה להשאיר אותו בתוך הצבא, כך ששום פוליטיקאי לא יוכל להיות אחראי להפעלתו.

עולות הרבה שאלות. לא רק אחת
 

כפיפות לשר - לא מייצרת צבא פרטי. גם צה"ל כפוף לשר הבטחון ואינו צבא פרטי.
מבחינת בניית הכח, אימון ומינויים/הדחות - יכולה להיות כפיפות מסויימת לשר,
אבל מבחינת מבצע-צבאי ומינוי-מפכ"ל - זה לרוב החלטת קבינט.

לפי וויקיפדיה:

הגדרת תפקיד כללית, משותפת לכל ארגוני הבטחון:
1. אבטחה ושמירה.
3. שמירת הסדר הציבורי

2. שמירה על גבולות וספר ככח משטרתי - זה תפקידו העיקרי של מג"ב. ותפקיד זה נמתח עד הקצה.
4. לוחמה בטרור: מבוצע ע"י הימ"מ.

נשארנו עם תפקידיו המובהקים של המשמר הזה:
5. התמודדות עם הפרות סדר ודיכוי מהומות (תירוץ רשמי 1)
6. שיטור כפרי ומאבק בפשיעה חקלאית (תירוץ רשמי 2 המכונה טרור-חקלאי)
ובנוסף: תירוץ רשמי 3: איסוף נשק ואבטוח פעולות משטרתיות נגד ארגוני פשיעה חמושים.

הספק העיקרי הוא רק עם מהות תפקידו כ"7. כוח עתודה משטרתי".
השאלה האמתית היא לגבי מאפייני הכח: האם מדובר בכח שרובו סדיר (ולכן בפועל, ישמש ככח עתודה כזה),
או שזה כח שרובו מילואים (בוגר מסלול קרבי/משטרתי שנפלט ממסגרת מילואים יוכל לעבור הכשרה ראשונית ויזומן למבצעים לפי צורך)

הצעת חוק מלפני שנה מדברת על

מטרתו של חוק זה להקנות לממשלת ישראל כלים לשמירה על ביטחון הנפש והרכוש במהירות וביעילות במצב חירום אזרחי, באמצעות הקמת משמר לאומי

https://www.nevo.co.il/law_html/law04/24_lst_616502.htm

באיחור קל, יש שינוי במדיניות המכילה - "אחרי הלחץ מרה"מ, בחיל האוויר משנים גישה: טייסים שלא יגיעו יודחו ממילואים" - https://www.ynet.co.il/news/article/hjysnnvbh#autoplay

במכתב הטייסים הקודם ב- 2003 חלוץ הדיח את 9 אנשי צוות אוויר שהיו עדיין בשירות מילואים פעיל מתוך ה- 27 שחתמו על המכתב. https://www.ynet.co.il/articles/0,7...2767815,00.html

להרגשתי,
Too little, too late
הנזק כבר נעשה, הסרבנות כבר קרתה ולא טופלה כלל. וחמור מכך, היא באמת הצליחה לגרום לשינוי מדיניות.

אז זהו, שזה לא נכון
 

מציע לקרוא בעיון את הטור של שי לוי, הכתב הצבאי של מאקו. הסיבה שאני מצטט את כולו היא שבניגוד לרוב הפרשנים הצבאיים שבכלל לא זוכרים איזה ריח יש לגרביים צבאיות לוי עדיין משרת כלוחם במילואים גם בגיל פטור, ולא סתם מחמם כסא באולפן או ספה בבית:

מסקרן. תודה שצירפת.

מודל העלות מול תועלת יכול לשמש כחרב פיפיות. אין לי כלים לתת ציונים לאלוף בר אז אני מקווה בשביל כולנו שהוא מנווט את העסק בצורה אחראית. בכל מקרה השד יצא מהבקבוק הפגיעה במעמד צהל היא אנושה. חיל האויר עכשיו תחת זכוכית מגדלת ולדעתי נראה שינויים מרחיקי לכת כתוצאה מהסיכול הממוקד שטייסת 69 בצעה בקונצנזוס סביב צהל.

מחקתי כי ספק אם יצא לי פוסט פוליטי; אז אצמצם.
הפגיעה בקונצנזוס סביב צה"ל ומערכת הביטחון בכלל, קרתה בחודשים האחרונים אבל ממש לא בגלל הטייסת, אלא עוד לפני תופעת הסרבנות. קדמה לה פוליטיזציה של צה"ל ופגיעה באובייקטיביות של גופי ביטחון שונים.

אני מסכים איתך שצה"ל חטף פגיעה אנושה, אני לא מאמין שנראה שינויים. צה"ל זה לא אירגון שיודע לתקן את עצמו.

מה זה "להעביר את חיל האוויר למודל קבע"?

כיום טייס מקבל על יום טיסה פיצוי מביטוח לאומי, וטס 4.3 ימים בחודש (יום בשבוע).
רס"ן בקבע מרוויח כ-20,000₪.
נניח שהטייס מרוויח באזרחות כפול מכך, 50,000₪. המדינה משלמת לו 2,300₪ ליום.
במצב קיצוני שהמדינה תחזיק אותו בקבע רק כדי לטוס- היא תשלם לו 4,600₪ -11,000₪ (בין שכר רס"ן למה שהוא מרוויח בחוץ). מניח שמחצי מדינה שלא חרדה מרפורמה, יימצאו מתנדבים.

בין המספרים האלו, מה שהמדינה משלמת כיום למה שהיא תיאלץ לשלם כדי למשוך טייסים, יש תחום רחב. ובכל מיקרה, מאות תקני קבע זה לא "ארגזים של כסף ברמה של מעצמה". זה הרבה פחות מתקציב הביטחון כיום.

מאיפה המספרים המופרכים האלה?
 

ידידי, מאחר שאיתנו כבר זמן רב אני לא חושד בך שאתה נוטה לפופוליזם אבל המספרים שהבאת תלושים מהמציאות:
א. מי אמר שכל טייס בצה"ל מרויח באזרחות סכומים כאלה? על סמך מה בדיוק?
ב. תקרת השכר העדכנית ל-01.01.2023 עבור יום מילואים בצה"ל הינה 1,582.17 ש"ח
ג. מה זה "יימצאו מתנדבים"? אתה יודע שככה לא עובד ח"א, אז למה לזרוק סתם מילים?

ברגע שתכפה עליהם גם קבע ארוך, זה יהפוך ל"בינוניים לטיס".

בינוני שטס עדיף על מאווריק שלא תדע אם יגיע.
 

אוסיף מעט מהגיגי:
 

ישבתי בתאי תקיפה לא פעם ולא פעמיים, עם מטרות משלב האיכון ועד התקיפה. הייתי שם בהקש בגג, הטלפונים לכל פלוני אלמוני בבית דירות של חמאסניק.

א. כל אישור של כל מטרה עובר אישור של יועץ משפטי שלא קשור כהוא זה לאישזהו גוף פוליטי. הם יושבים שם לא בגלל החלטת ממשלה, אלא בגלל שהצבא רוצה אותם שם. אפילו לא הטייסים. הקמ"ן שמאשר את המטרה לא זז בלי אישור יועץ כי הוא יודע שאם בתחקיר ימצאו פסיק אחד לא במקום הוא יהיה השעיר לעזעזל. שמעתי זאת במו אזני מקצין בכיר כהפקת לקחים אישית שלו. מטרה שלא קיבלה חותמת, פשוט לא תהיה.
ב. הרבה לפני כן, מטרה שאיננה ראוייה לא תעבור את שלב בניית המטרה.
הטייסים יודעים את זה. מטרות מסוננות הרבה לפני שהטייס בכלל יודע על קיומן.
ג. אולי לתפיסתם הם יהיו בסכנה בכלל שייתכן המשפט הבין לאומי לא יקבל יותר שקיים בישראל עקרון המשלימות, בגלל החלשות אפשרית של מערכת המשפט. ובכן, מכיוון שמדובר במצב עתידי היפוטתי ולא במצב קונקרטי עכשווי, קשה שלא להסתכל על צעדי הסרבנות הנ"ל כצעדים פוליטיים.
ד. התבוננות קצרה ברשימת האנשים שהועמדו לדין בין לאומי תלמד היטב מי בדיוק הטיפוס שצריך לחשוש מהעמדה לדין. אלו לא טייסים של איזושהי מדינה סבירה. (מישהו יודע אם משהו קרה לטייסים האמריקאיים ששיטחו כפרים אפגניים? שחיסלו חמושים אקראיים? טייסים צרפתיים בלוב? משהו? איך בכלל אוספים עדויות וראיות על דברים כאלו? איך החוקר בהאג יודע איזה טייס תקף איזו מטרה?)
ה. בהמשך לנקודה א, כבר פורסם ולנו ביחידה נאמר עוד טרם הפרסומים: קצינים זרים שראו איך אנחנו נלחמים ציינו שאם הם היו נדרשים להלחם כך, הם לא היו מצליחים לנצח במערכה. ללמדנו שהמטריה המשפטית והפינצטה האופרטיבית הן לוקסוס וגדר על גבי גדר על גבי גדר של איזושהי נורמה מלחמתית מקובלת. החשש מבית הדין הבין לאומי הוא שד שאנחנו מטפחים בעצמנו לעצמנו, עם תחרות דמיונית על מוסריות, ייסורי מצפון על עצם ההגנה העצמית שלנו.
ו. אם מי מהם חושב שהוא עושה מעשים שבנסיבות כלשהן היו מעמידות אותו במקום שבו הוא היה עומד לדין, הוא היה צריך מזמן לוותר על כנפי הטיסה שלו. לא כדי לא להסתבך, אלא כדי שיוכל להסתכל על עצמו במראה.

לעניות דעתי, הנזק שמכתבי הסרבנות הללו הם מכפיל כח לאוייבנו. סירוס מוחלט של הדרג הנבחר, חוסר יכולת בסיסית לדעת אם בעת הצורך הצבא יציית לפקודות.
נסראללה יכול ללכת לישון בשקט, איראן יכולה להמשיך ולעשות כרצונה. טובי בחורינו וודאו שאין סיכוי שיקרה להם משהו בזמן הנראה לעין.

סליחה על הבוטות, אבל כל המלל שלך לא קשור לדיון. ויחד עם השטות על "בינוני שטס עדיף על וגו'" - באמת שכדאי להתחיל בהבנה על מה מדובר בכל העסק, כי נדמה שאתה לא.

עם כל הכבוד, אני חושב שכל הקונספט של להקדים תרופה למכה פסח עליך בהקשר הזה.
טייסים, ועוד מאות אלפי אנשים אחרים מכל סוג של עבודה ומגזר, מפגינים ומוחים כנגד צעדים מתוכננים, עתידיים. כי לבטל אותם יותר קשה מלמנוע אותם.

אולי אתה לא מסכים עם המחאה, שזה בסדר. אבל אתה לא יכול להתעלם מהזכות והחובה של כל אזרח ישראלי למחות כנגד דברים שפוגעים בו. צה"ל הוא לא רק צבא. הוא מגדיר את עצמו כצבא של מדינה יהודית ודמוקרטית.
אם תתחיל להחליף את אותם חיילים באנשים חסרי מצפן מוסרי, אתה רק תחליף בעיה אחת באחרת.

פוליטיקה...
 

לא יודע באילו "תאי תקיפה" היית ומתי, או איזה "קצין בכיר" עשה הפקת לקחים אישית באוזניך, אבל זה מלל פוליטי מההתחלה ועד הסוף. אמרו את זה קודם לפניך באופן יותר קליט - "תנו לצה"ל לכסח".

למען האמת, התירוץ של פחד מבית דין בהאג נשמע לי קצת מומצה. אם לטייסים יש קצת שכל, הם מבינים שזה סיכון שלא באמת קיים. וזה להבדיל מלוחם רגיל בתעסוקה שבאמת מסתכן בהסתבכות משפטית כל פעם שיוצא למשימה. ועדיין לא שמעתי על חייל שטוען שמסרב לצאת למשימה כי פוחד מבית המשפט הצבאי

ובתור דוגמא טריה
https://www.ynet.co.il/news/article/syblehdm3

ההבדל בין לוחם לטייס הוא לא מהות העשייה שלהם, אלא הפרופיל. לטייס יש פרופיל גבוה בהרבה. העשייה שלהם מתוקשרת מאוד, בניגוד ללוחם שעל הרקורד שלו יש עמימות גבוהה בהרבה. אוקיי אז בחור היה לוחם בלבנון. מה הוא עשה שם מישהו יודע? יכול להיות שהיה רמבו והציל הרבה אנשים, יכול להיות שבסתר הרג אזרחים ובצה"ל לא חקרו, יכול להיות שפשוט איבטח כוחות יותר בעורף ולא ראה בכלל "חזית".
על טייסי קרב פשוט יודעים יותר טוב.

אגב אם חלק מהטיעון, וזה מה שהבנתי ממך, הוא שניתן לסמוך על אובייקטיביות המשפט, אז אולי זה נכון אבל זה לא אומר שנכון להישען על זה ללא איזה קו הגנה קודם לכן.
ובכלל, כבר אי אפשר לסמוך על האובייקטיביות. ה-ICC החליטו, כנגד דעת המערב, וכנגד הסמכויות של אותו בית משפט, להתייחס לשטחים הפלסטיניים כמדינה, ועוד חברה באותו ארגון. ה-ICC נאלצו לשלם מחיר כבד בשביל זה, אבל התקדים כבר קיים.

ואם נגיע למשפט, הוכחת חפות לא תהיה דבר קל בכלל. קודם כל, עצם דיון משפטי בנושא יביא פעילות מסווגת לתוך המרחב הציבורי. גם אם בישראל ירצו לעזור לאותו בחור, איזה גוף יבצע את זה? כל העניין הוא שאותו גוף שאמור היה לבצע את זה, כבר לא קיים. צה"ל יכול להעביר מידע אבל הוא לא יהיה הגוף האובייקטיבי שאיתו ירצו לדבר ולהסתמך עליו.
דבר שני, לא תמיד ניתן להוכיח חפות כי הימנעות מפשעי מלחמה בצה"ל, כמו בכל צבא מודרני אחר, היא ממש לא נעשית בכל מחיר. מערך המ"מ לדוגמה פגיע במיוחד, והוא עם סירקולציה של אלפי משרתים בשנה. בדומה לפעילות של חיל האוויר, נוצר על כל מטרה מודיעין מקדים נרחב ומדויק. אך בשונה מחיל האוויר, יש לו הרבה פחות מודיעין בזמן אמת.
ומודיעין בזמן אמת לא תמיד אמין. ב-2014 הייתה הפצצה על חוף בעזה בה נהרגו מספר ילדים. דו"ח חקירה שבא אאל"ט ב-2019 קבע שהתקיפה התבצעה על סמך מודיעין מיושן, מה שאומר שסיכוי סביר שהיה פה בעצם פשע מלחמה.
תוסיף לזה את הטמפו הגבוה של מלחמות ומבצעים וככה לבית משפט בינלאומי יש מספיק עילה לעצור טייסים וישראלים בכללי לחקירה לפחות.

הנקודה היא לא כן פחד או לא פחד. הנקודה היא האם בית הדין הבינל עלול להפוך רלבנטי או לא ללוחמים (מכל סוג שהוא, זה לא עניין שמוטה לפי הכשרת הלוחם, בין אם טייס, שיריונר, תותחן, חירניק וכו'). והתשובה - לא שלי אלא של אנשים שכל התמחותם הוא משפט ובאופן מיוחד משפט צבאי ובינ"ל - היא חד משמעית שעלול בהחלט להיות מצב כזה. הדוגמאות שהובאו לעיל על חיילים מארה"ב או צרפת אינן רלבנטיות משום ההנחה בעולם שאלה מדינות מתוקנות, עם מה שמכונה שלטון החוק. זו ההנחה, בין אם אוהבים אותה או לא. וזו ההנחה עד כה שהיתה לגבינו. זה די פשוט לקרוא מה שאומרים אנשי משפט כאלה (גם אם לא אוהבים אותם): למשל, מנדלבליט, שאמר את הדברים עוד שנים לפני משפט נתניהו וכל העסק הזה. אנשים (כמוהו, ואחרים רבים) שכמשפטנים נאבקו במגוון ניסיונות בדיוק להביא לכך שחיילים ישראלים יועמדו לדין בהאג. הם הצליחו למנוע זאת בין היתר משום הסיבה הזו. פשוט וקל, ובאמת שלא פוליטי - אלה עובדות. אתה יכול להגיד - פאק את העובדות האלה, מצידי שיעצרו אותי בביקור הבא בלונדון (צווי מעצר בינלאומיים כאלה מחייבים), ובכלל - למה אנשים נוסעים ללונדון לעזאזל?! וזה לגיטימי. אבל לא לעצום עיניים או לחשוב שהכל סתם חרטא מומצאת...

אתה חי בארץ? אפילו שמות הטייסים אסורים לפירסום. על איזה פרופיל גבוה אתה מדבר? במקרה של טייס לבית משפט בהאג תהי משימה בלתי אפשרית בכלל להוכיח שהאיש מולם הוא זה שעשה את הפעולה. להבדיל, שוב, מחייל רגיל ששמו חשוף לכל.

אתה מכיר מקרה של טייס שעמד למשפט בהאג על תקיפה שביצע?

עוד לא והמטרה שזה גם ימשיך ככה .

כנראה היינו בתאי תקיפה שונים לחלוטין או שזאת הרגשה סוביקטיבית של מספר אנשים.

פרופיל גבוה של הפעולות של הטייס, לא כמה הוא סלב.
אם הם רוצים, וזו שאלה אם אנחנו רוצים להותיר את זה לרצון שלהם, הם יכולים להקים ועדות חקירה כדי לגלות זהויות טייסים.

אין פה הפרש בין הצבאי לפוליטי. הסרבנים תפרו את שני הדברים ביחד עם חוט פלדה.
 

לא אמרתי מילה על "תנו לצה"ל לכסח", ובבמחילה אם זה מה "שחשבת", אז אולי תקרא שוב.

נראה לי שאני מבין היטב. אני חושב שקבוצת חיילים עשה אקט של סירוב המוני על רקע פוליטי.
 

proove me wrong

אני מבין את זה היטב. להקדים תרופה למכה.
 

אני פשוט חושב שמאד מאד קשה לבנות פה קייס של חשש מהעמדה לדין, ומשכך-
הצעד הזה הוא פוליטי, ונועד לשנות את המציאות הפוליטית, מדלג מעל המנגנונים הדמוקרטיים ומוודא שמה שלא מסתדר, לא עובר. קומץ של אנשים שהופקדו בידהם כלים רבי עצמה, סמכות ואחריות, באמון מוחלט, והם לקחו את הכח הזה והחליטו פשוטו כמשמעו להשתמש בו כדי לעצור מהלך פוליטי.

לעניות דעתי, הנזק לצבא אדיר, הנזק למנגנונים הדמוקרטיים אדיר.
הצבא הוא לא עוד חברה או גוף שיכולים לשבות.
כשיביאו פקודה שדגל שחור מתנוס מעליה- בבקשה, חובה מוסרית לסרב. אני איתם. לא ניתנה כזו, וגם לא היתה כזו באופק הרחוק ביותר.

כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אנחנו חיים במדינה חופשית.
אכן, לכל אזרח הזכות והחובה למחות כנגד דברים שפוגעים בו. סרבנות איננה מחאה.

המחשבה שמישהו הוא "חייל חסר מצפון" רק בגלל שהוא חושב שהיחס בין הרשות השופטת צריך להיות שונה, ואללה, נראה לי שיש פה איזה קפיצה לוגית.

הקדימו תרופה למכה. נראה שאנחנו סובלים ממנת יתר של תרופה.

אם בית המשפט בהאג הוא הוגן, אין מה לפחד ממנו. הם לא ירדפו טייסים בלי סיבה. אם הוא לא הוגן, צריך להיות ממש מטומטם כדי לחשוב שמה שעוצר אותו זה שיטת מינוי שופטים בארץ.

כלומר, בעשרות שנות קיומו ואין ספור מלחמות אף טייס לא נשפט. אבל אתה עדיין חושב שפחד הטייסים שלנו הוא אמיתי? למה אני לא מאמין לא לך ולא לטייסים?

שמעת על טייס כלשהו של *איזושהי מדינה* שהועמד לדין? אי פעם?
 

בבקשה, הנה אתר ה-ICC, אני לא מצאתי:
https://www.icc-cpi.int/cases

והנה דף הויקיפדיה על הרשעות:

https://en.wikipedia.org/wiki/List_...rimi nal_Court

אני לא מצאתי משהו שמתחיל להזכיר העמדה לדין בעקבות פעילות מלחמתית כפי שישראל נהלה אי פעם בעבר
(נניח שניה בצד את זה שכדי לעמוד באיזשהו רף ראיות להעמדה לדין של טייס, צריך פחות או יותר לקבל את יומן המבצעים של חיל האויר, והוכחה מקדימה שצה"ל מטייח פשעי מלחמה)


בפן מהותי יותר:
אם יש לטייס חשש שמה שהוא עושה *ראוי* להעמדה לדין, הוא קודם כל צריך לעשות חשבון נפש מעמיק ביותר בינו לבין עצמו לגבי המוסריות של מעשיו. אם הוא חושב שמה שהוא עושה לא מוסרי, ובכן, אישית הייתי מצפה מכל אחד לסרב לעשות משהו נגד צו מצפונו.
אם הוא חושב שהוא עושה את הדבר הנכון, אז לא ברור איך חשש מהעמדה לדין על ידי גוף זר זה משהו שהוא צריך להתחשב בו כשבצד השני של המאזנים יש פעילות בטחונית לגיטימית.

אם הוא רק חושש מחופש התנועה שלו ומהחופשה הבאה בארופה-
ובכן, הוא במקצוע הלא נכון.

|לשון2| הראה לי בדיוק מתי והיכן צה"ל הגדיר עצמו כצבא של מדינה דמוקרטית.

נוסח השבועה לצה"ל:


אני לא רואה כאן אף מילה על דמוקרטיה. אני כן רואה כאן התחייבות לציית ולהקדיש את כוחותיי- כלומר, לא לסרב.

חושב שהממשלה יוצאת לדרך שבסופה היא כבר לא תהיה "שלטון מוסמך"
אלא תשרת את עצמה? הכרז שבמצב עתידי כזה לא תשרת.

מציב בפניך את רוח צה"ל. מלאה, כך שלא תוכל להאשים אותי ב"ברירת אוכמניות" לדברי האנגלים.

קטעים נבחרים:
1. "צה"ל הוא צבאה של מדינת ישראל. צה"ל פועל בכפיפות לרשויות השלטון האזרחי הדמוקרטי ולחוקי המדינה."
- פסקה ראשונה.

2. "חיילי צה"ל יפעלו על פי ערכי צה"ל ופקודותיו, תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם, וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."
- פסקה ראשונה.

3. " 'רוח צה"ל' הוא תעודת הזהות הערכית של צה"ל, אשר ראוי שתעמוד ביסוד הפעולות של כל חייל וחיילת במסגרת צה"ל, בשירות סדיר, ובשירות מילואים."
- הגדרה ומקורות, חלק ראשון.

4. "ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל - מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי - לאזרחיה ותושביה."
- ערכי היסוד, "אהבת המולדת ונאמנות למדינה".

Honorable mention:
"החייל ינהג על פי הנדרש ממנו, ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה."
- הערכים, "דוגמה אישית".





כדאי גם שנחכה שארגוני הטרור יתחמשו ויתקפו אותנו, לפני שנגיב?

אף אחד לא השתמש בעניין המשפט הבינלאומי כקייס. זה היה רק עוד חלק אחד מתוך מנעד עצום של סיבות למה למחות. המחאות כיום הן הגדולות מקום המדינה (אאל"ט), אז ברור שלא רק טייסים ואנשי מ"מ ממורמרים ממדיניות הממשלה.



ואיך חשבת בדיוק שעושים הפגנות? פתאום זה איזה קונספט חדש?


יש הרבה גופים שיעשו נזק אדיר אם ישבתו. זו בדיוק הסיבה למה מבקשים מהם לשבות - לעשות נזק עכשיו כדי למנוע נזק גדול כפליים בעתיד.


לדעתך הפוליטית, החקיקה והתנהלות הממשלה היא לגיטימית. וזה בסדר, מכבד את דעתך. אבל אתה צריך להבין שגם אם מבחינתך, האישית וייחודית רק לך, לא מתנוסס דגל שחור, זה לא אומר שמבחינת אחרים זה לא קורה או כבר קרה. זה הרי לא קומץ אנשים. זה עשרות אחוזים מאוכלוסיית ישראל, ולכן גם אם אתה לא מסכים איתם, הדרך היחידה לפתור קונפליקט היא להקשיב להם ולנסות להבין את השקפתם.


כל דבר יכול להיות מחאה. רק צריך להחליט שזה קורה.


תסתכל על הונג קונג. כשסין איימה (והצליחה לבסוף) להשתלט, יצאו מיליונים לרחובות. כשמדינה שלמה עומדת מלכת, הכלכלה לא רק נפגעת, היא לזמן מה בכלל לא קיימת. והחובות לא נעלמים להם. פגיעה גבוהה לאין שיעור מטייסים שלא מגיעים לטיסות אימון. ועדיין הם עשו את זה. לך תבין, בני אדם.

אוקיי. צודק.

מלך.

אף טייס לא הורשע או הועמד לדין בגלל המנגנון שקיים.
לגבי אם אתה מאמין לי או לטייסים , זה כבר עניין סובייקטיבי ולא ביטחוני.

יש לא מעט טייסים בעולם, אתה יודע. גם במדינות שאין להם את בג"ץ. כמה טייסים כאלה הועמדו לדין על תקיפות שביצעו?

לא רק סרבנות פוליטית הפכה ללגיטימית, גם סרבנות בכלל. מקרה מהיום: פלוגת גולני קמו והלכו הביתה כי החליפו להם את המ"פ. מה תגיד להם עכשיו, שרק לטייסים מותר לשחק אותה ברוגז?
https://www.now14.co.il/%d7%9e%d7%a...4-%d7%9b%d7%95/

כמה מדינות נמצאות בסכסוך כמונו ?
יש כמובן את הטייסים של ארצות הברית אבל אותם אף אחד לא יעז להעמיד לדין , כנ"ל רוסיה וגם צרפת.
לכן למרות שכביכול לפי הסנטרדים המעוותים של חלק מהגופים שהיו רוצים להעמיד לדין חלק מהטייסים שפגעו באזרחים בשוגג בעירק למשל היו צריכים להעמיד לדין לא היה כח בעולם שיעשה את זה, לצערי אנחנו עוד לא שם.

כמה מדינות היו בסכסוך מאז שהוקם בית דין בהאג? אתה רציני עכשיו? עשרות, אני מניח. ועדיין אתה לא מוצא אף מקרה של טייס שהועמד לדין.

אפרופו תחקירים הנה מקרה חריג למדי שפורסם השבוע - "סרן א', קצין מוערך מחטיבה מובחרת, עבר שנה וחצי חקירות ממושכות בחשד שהרג בגבול עזה פלסטיני שהתברר כצייד ציפורים. הפצ"רית החליטה באופן חריג על חקירה נגדו למרות המלצות הפוכות של מנגנון בדיקה מטכ"לי ושני אלופים נוספים. רק עכשיו התיק נסגר והוא נוקה מכל רבב."

דובר צה"ל נמסר בתגובה: "לאחר בחינת מותו של מחמד עמאר, נמצא כי קיים חשד לביצוע עבירה פלילית המצדיק פתיחת חקירת מצ"ח. במסגרת החקירה נערכו פעולות חקירה מגוונות ומורכבות, ובכלל זאת נגבו עשרות עדויות, ביניהן גם עדויות מומחים. על פי ממצאי החקירה, בחודש ספטמבר 2021, הוקפץ כוח צה"ל לאזור גדר המערכת, בגבול רצועת עזה, בעקבות התקרבות של מספר אנשים למקום. הכוח זיהה אדם שרכן לעבר הקרקע, התעסק בחפץ מתכתי ולאחר מכן החל להתרחק מהגדר לכיוון הרצועה. הקצין סבר בטעות כי מדובר במי שהטמין מטען בקרקע וירה לעברו מיד לאחר שהסתובב. בדיעבד התברר לכוח שההרוג הוא צייד ציפורים בלתי מעורב, אשר הטמין מלכודת ציפורים סמוך לגדר המערכת".

https://www.ynet.co.il/news/article...ontent=internal

נשמע מוגזם. מנגנון בדיקה מטכ"לי, שני אלופים נוספים, ושנה וחצי של מאמצים אינטנסיביים - חקירות, עשרות עדויות - שלא לדבר על הנזק האישי הרב לקצין וכל זה על ירי על מישהו שהתקרב לגדר המערכת נגד ההוראות, הטמין משהו מתכתי באדמה, וכל זאת בזמן תקופה מתוחה מאד?

תשובה קצרה, מתנצל על קוצר הזמן: המנגנון המדובר קיים בערך עשרים שנה, זה הכל. במהלך שנות קיומו העמידו לדין בעיקר אנשים (או פושעים, איך שתרצה לקרוא לזה) ממדינות אפריקה. כלומר, מדינות שבהן מערכת המשפט מעורערת. כאשר ניסו לחקור את ארה"ב, למשל, היא הטילה את המורא שלה על החוקרים ועל הגוף עצמו. אנחנו לא ארה"ב, למי ששכח. וככל שאנחנו דואגים להרע את יחסינו עם ארה"ב, כך גם התמיכה שלה תרד. לעצם העניין - זו הסיבה שלא ראית אישומים כאלה. לגבינו, אני מניח שאנחנו עדיין זוכרים את הסיפור עם גולדסטון, ופוטנציאל הנזק העצום שהיה שם, כולל אישומים כלפי חיילים. אני חוזר ואומר - זה לא עניין של טייסים בלבד או בעיקר. למעשה זה קודם כל מכוון למפקדים.
אבל, וזה העניין המרכזי לטעמי: נעשה פה סיבוב על הסיפור האמיתי. אף אחד שאני שמעתי עליו לא איים בסיום התנדבות בגלל אפשרות העמדה לדין. הסיבוב הזה שמנסה להציג את אותם לוחמים במיל' כפחדנים הוא עלוב למדי. חלק ניכר מהם נלחמו בדיוק באותם אירועים שגולדסטון חקר והמשיכו בפעילות גם במהלך ואחרי החקירות הללו.
יתר על כן, ושוב למי ששכח, ישראל היא "סדין אדום" להרבה "אוהבים" שלנו. לכן, פוטנציאל הנזק עבורינו גדול מאשר לאחרים, דוגמת ארה"ב (או צרפת או בריטניה, למשל). מעבר לזה, הסיפור שעליו עברנו להתמקד הוא רק אחד מיני רבים. דוגמה לפוטנציאל נזק. לחשוב שלא יקרה מזה כלום זו עצימת עיניים לא ברורה. ולכנות את זה "פחד" זה ספין ותו לאו. אם יש פוטנציאל נזק - וברור שיש (רה"מ הנוכחי בעצמו היה זה שהפעיל את שלל מערכות המשפט והפרקליטות [הצבאית למשל] בנושא דו"ח גולדסטון, הוא היה עושה את זה אם זה היה חסר חשיבות? - אז כדאי להכיר בזה, ולפחות ללכת עם עיניים פקוחות.

הבנתי. אז הקונספט של קווי הגנה נעלם פה. או הגנה הרמטית או כלום - יאללא בואו נגרוט את כיפת ברזל.

חשיבה של שחור/לבן היא מה שמטומטם. חשיבה מבוססת ניסיון היא דווקא די חכמה. והקשבה לאנשים שעוסקים בזה כל חייהם (לא אני כמובן) גם יכולה לעזור להדיוטות שניזונים לרוב מתקשורת ברמה ז' או וייקיפדיה.

קודם כל מעולם לא טענתי שאני רציני.
דבר שני הספירה שלך מוטעית , אתה לא צריך לספור את כמות הסיכסוכים מאז פעילותו של בית הדין הבין לאומי (כפי שהביע זאת סלעי) אלה את כמות הסיכסוכים בהם היה השתתפות טייסים שלא ממדינות שבית הדין בהאג פוחד להתעסק איתם.

לשנינו יש אובג'קשן לדעתו אבל יש דרכים יותר מכובדות להגיב. צד שני תמיד יהיה הרבה פחות מוכן לקבל דעה אם תבוא אליו בעוינות.

לרקע נוסף, הנה המסמך הצבאי לגבי "כתב הסכמה לחריגי קריאה / חריגי שירות" עליו חותמים המערכים שהוזכרו כאן, באדיבות מאקו פזם. לטענת הכתבה, מכיוון שמוזכר בפירוש "התנדבות" ולא בצו מילואים "רגיל" הרי שלא מדובר בסרבנות אלא בהפסקת ההתנדבות בלבד. שיקולים אתיים בצד, מבחינה עובדתית גרידא זה טיעון מעניין.
https://www.mako.co.il/pzm-soldiers...2a6b4781026.htm