בתום מלחמת קוריאה היה הצי האמריקני כמרקחה. בתוך שנתיים הושבתו כל נומ"טים הליווי המיושנות וכמוהן גם ארבע אוניות הקרב האחרונות ורוב הסיירות הכבדות שנותרו בשירות. מאידך הייתה צפויה כניסתן לשירות של 4 הנומ"טים המפלצתיות מדגם פורסטל, בעלות דחי כמעט כפול מזה של האסקס. שלשת הנומ"טים מדגם מידווי גם הן היו זקוקות לשדרוג מקיף בתום עשור של פעילות רציפה. מפקדי הצי האמריקני צפו את כל זאת והחליטו כבר לשלוח בהדרגה את הנומ"טים מדגם אסקס לתכנית שדרוג מקיפה בת שלשה שלבים החל מסוף שנות ה-40. חלק מהספינות עברו שדרוג אחד בלבד, חלק עברו שני שדרוגים בלבד, חלק עברו את כולן ואחרות לא שודרגו כלל ונותרו באותה תצורת בסיסית בה הושלמו עד תום חייהן הפעילים. אלו היו כמובן גם הספינות הראשונות לצאת משירות מבצעי, כבר בסוף שנות ה-50.

פרויקט השדרוג הראשון, SCB-27 שמו, נמשך שנתיים, כלל 2 שלבים (A ו C) ונועד לחדש את פני הספינות אחרי שנים של פעילות רציפה ולאפשר להן להפעיל מטוסים כבדים יותר כולל מפציץ ה AJ המגודל. בין היתר שודרגו סיפון הטיסה עצמו, המעליות, המעוטים וכבלי העצירה. ארבעת צריחי הסיפון הוסרו והוחלפו בתותחי 5 אינץ נוספים בהיקף הסיפון, תותחי ה 40 מ"מ הוחלפו בתותחי 3 אינץ אוטומטיים מונחי מכ"ם, מבנה האי קוצר והוגבה (שוב כדי לפנות שטחי חנייה למטוסים גדולים יותר אבל גם כדי לאפשר התקנה של מערכות מכ"ם, קשר וניווט מתקדמות), קיבולת הדס"ל הוכפלה (בגלל הצריכה המוגברת של מטוסי הסילון המוקדמים) וכמוה גם קיבולת החימוש, כמו כן שודרג המיגון הפנימי ומערכות כיבוי האש כדי להתמודד עם פגיעות חמורות. תשע ספינות שודרגו לסטנדרט SCB-27A, ובכלל זאת האוריסקני שבנייתה התעכבה בסוף מלחמת העולם השנייה (אך לא בוטלה, בניגוד לרפרייסל והאיוו-ג'ימה, שמזלן לא שפר) אך הושלמה לבסוף בשלהי שנת 1950 ישירות לסטנדרט זה ולמעשה שמשה כאב הטיפוס של התהליך. שלש ספינות נוספות שודרגו ישירות לסטנדרט SCB-27C , במסגרתו הוחלפו המעוטים ההידראוליים במעוטי קיטור בריטים, שהפכו לסטנדרט בצי האמריקני ב 60 שנים הבאות, עד לפורד החדשה. שלש הספינות האחרונות החלו את תהליך ה SCB-27C אך בגלל התמשכות התהליך הן שודרגו לבסוף ישירות לסטנדרט הבא, SCB-125. סטנדרט זה כלל בין היתר הסבת סיפון הטיסה לזוויתי, סגירת החרטום, הזזת המעליות והגדלתן ונועד לאפשר לספינות לתפעל מטוסי סילון מודרניים וכבדים לפחות עד סוף שנות ה-60 (ולבסוף אף מעבר לכך כפי שנראה בהמשך). בסופו של דבר כל הספינות ששודרגו ל SCB-27A/C ל SCB-125 למעט אחת, הלייק שמפלן, שקיצוץ תקציבי מנע זאת ממנה והפך אותה לנומ"ט האחרונה בצי האמריקני עם סיפון ישר. האוריסקני הייחודית הייתה האחרונה לעבור את התהליך ב 1959 ובגין זה אף זכתה לסטנדרט משופר בשם SCB-125A.

לגבי הספינות האחרות, 2 (בנקר היל ופרנקלין) כאמור לא שוקמו אחרי נזקים כבדים שספגו במלחמת העולם השנייה בעוד ש 6 ספינות החמיצו את תכניות ה 27/125 בגלל השתתפותן הכמעט רציפה במלחמת קוריאה. בתום המלחמה יצאו ששת הספינות הללו ל "קריירה שנייה ושלישית" בהתאמה, תחילה כנומ"טי נצ"ל (במסגרתו זכו לשדרוג צנוע בלבד תחת תכנית FRAM) ולאחר מכן כנושאות מסוקים עבור חיל הנחתים, לצד הספינות הייעודיות מדגם איוו-ג'ימה שנכנסו אף הן לשירות במהלך שנות ה-60. לטובת משימת הנצ"ל עברו הספינות שדרוג צנוע יחסית שנועד להתאים אותן להפעלת מטוסי טרקר ומסוקי SH-34 וכן אלקטרוניקה מתקדמת יותר (שהותקנה ברובה על תורן "ענפים" מודרני, שהחליף את זה של מלחמת העולם השנייה). ספינות אלו גם המשיכו לשאת את צריחי ה 5 אינץ'. העדר מעוטים חזקים, מעליות משודרגות וסיפון זוויתי לא היווה מגבלה בתפקיד הנצ"ל או הנומ"ס לאור גודלן הצנוע של כלי הטיס הרלוונטיים. בספינה התשיעית, אנטיטם, אמנם הותקן סיפון טיסה זוויתי (הראשון מסוגו) אך למעט זאת היא לא עברה שדרוג לסטנדרט SCB-27 או SCB-125 ועל כן היא למעשה השתייכה לקבוצת הספינות הלא משודרגות. בתוך שנים ספורות הפכה לנומ"ט אימונים אך לאור חוסר יכולתה להפעיל מטוסי סקייהוק דומ"שים היא הוחלפה במשימה זו על ידי הלקסינגטון (המשודרגת) ב 1962 ואז יצאה סופית משירות.

הספינות שסיימו את תהליכי השדרוג המשיכו לשרת במספרים הולכים וקטנים כנומ"טים התקפיות עד סוף שנות ה-60, וזאת למרות שלא יכלו לשאת את הפנטום והאינטרודר הכבדים. הסיבה לכך הייתה מלחמת ויאטנם, שכמו מלחמת קוריאה, הפכה אף היא חיש מהר ל "בור ללא תחתית" מבחינת השקעת משאבים וחייבה את הצי להמשיך ולהפעיל את הנומ"טים מדגם אסקס, כדי לשמר רמה של כ 15 נומ"טים מבצעיות ובכלל זה 2-4 ספינות לחופי ויאטנם , ובה בעת לאפשר סבב אימונים, הכשרות ותיקונים לנומ"טים אחרות. על כן בשנות ה-60 כלל הצי האמריקני נומ"טים מלא פחות מ 6 משפחות שונות – אסקס משודרגות ולא משודרגות, המידווי, הפורסטל, האנטרפרייז (הגרעינית) והקיטי-הוק החדשות יחסית. כיום, לאחר יציאת האנטרפרייז משירות וטרם כניסת הפורד לשירות, הצי האמריקני מבוסס על משפחה מורחבת אחת בלבד – היא משפחת הנימיץ – עדות לקונסולידציה האדירה שעבר הן בכלי השיט, הן בכלי הטיס והן באמל"ח בכלל מאז סוף המלחמה הקרה ומלחמת המפרץ.

במקביל להסבת של ספינות אלו לנומ"סים, הוכרז פרויקט SCB-144, במסגרתו הותקן סונאר מתקדם מדגם SQS-23 בחרטומן של 9 נומ"טים מדגם אסקס בוגרות תהליך SCB-125, דבר שאפשר להן לרשת את משימת הנצ"ל עד לסוף ה-60, אז יצאו כמעט כל ספינות האסקס משירות למעט בודדות וזאת מפאת גילן הניכר. ה SCB-144 אגב היה השלב הסופי של תכנית ה FRAM רחבת ההיקף ומרובת השלבים, שיצאה לדרך עוד בראשית שנות ה-50, נמשכה עשור ומחצה ושדרגה מהותית את יכולות הנצ"ל של הצי האמריקני כדי שיוכל להתמודד עם צי הצוללות הסובייטי ההולך ומתעצם. התכנית השאפתנית והמוצלחת בסופו של דבר (ראו למשל משבר קובה 1962) כללה בין היתר אמל"ח חדש (לדוגמת האסרוק והסברוק), כלי טיס חדשים (לדוגמא מסוק הסי-קינג ומסל"ט ה DASH), שיפוץ ספינות ותיקות ממלחמת העולם השנייה, בניית ספינות חדשות רבות והתקנת חיישנים משופרים.

עם יציאתן משירות של נומ"טי הנצ"ל הללו בשלהי שנות ה-60, ביטל הצי האמריקני סופית את "ההפרדה" האנכרוניסטית בין נומ"טי נצ"ל והתקפה וכל הנומ"טים שנותרו נשאו מאותו רגע והלאה כנף אווירית רב משימתית ובה בין היתר טייסות נצ"ל מגוונות (טרקר ולאחר מכן ויקינג, סי-קינג ולאחר מכן סי-הוק). אגב במהלך שנות ה-60 נטלו מספר נומ"טים מדגם אסקס חלק חשוב בתכנית החלל האמריקנית וסייעו בהשבת צוותים רבים מתוכניות מרקורי, ג'ימיני ואפולו שחזרו ממשימתם החלל לנחיתה ברחבי הפסיפיק. ספינות נוספות שמשו למחקר בתחומים שונים. רוב נושאות המטוסים מדגם אסקס שנותרו בשירות פעיל באמצע שנות ה-60 נטלו חלק במלחמת ויאטנם הקשה והארוכה בתפקידי תקיפה, נצ"ל וסיוע לכוחות היבשה וחיל הנחתים. באוקטובר 1966 התחוללה תאונה בהנגר של האוריסקני אחרי עת נדלק מחסן הנורים. רק בנס האירוע הסתיים ללא נפגעים ודליקה רצינית שהייתה פוגעת קשות בספינה (מסוג התאונות שאירעו זמן קצר לאח"כ על הפורסטל והאנטרפרייז). חוסר יכולתן של הספינות לשאת מטוסי אל-ראות מתקדמים דוגמת הפנטום והאינטרודר הגביל את האפקטיביות שלהן ועל כן הצי ציוות אותן בד"כ כ "בני זוג" לנומ"טים מדגם מידווי, פורסטל, קיטי-הוק או האנטרפרייז הגרעינית. בה בעת תרומתן למאמץ המלחמתי הייתה עצומה ועצם נוכחותן הכמעט רציפה במפרץ טונקין אפשרה לצי האמריקני לייצר "סבב נומ"טים" ארוך יותר ולאפשר בכך לנומ"טים אחרות להתאמן, להשתדרג ולבלות זמן גם מחוץ לאזור הלחימה.

בתום מלחמת ויאטנם בינואר 1973 נותרו בשורות הצי האמריקני 5 נומ"טים בלבד ממשפחת אסקס - הטיקונדרוגה, האינטרפיד, ההנקוק, האוריסקני והלקסינגטון. השתיים הראשונות היו שתי נומ"טי הנצ"ל האחרונות בצי האמריקני ואף הועסקו בסיוע לתכנית אפולו,. תום המלחמה ותום תכנית אפולו (אפולו 17 בדצמבר 1972, ממש במקביל למבצע ליינבקר 2) אפשר לצי להוציא את שתיהן משירות בתוך פחות משנה. הבלאי המלחמתי הגדול על נושאות המטוסים האחרות (שהצריך הספנות ארוכות) לצד העיכוב במסירת ומבצוע הנימיץ (מ 1973 ל 1976) חייב את הצי להותיר בשירות את ההנקוק (שלחמה עוד בפיליפינים ב 1944!!) והאוריסקני עד 1976, כשנתיים מעבר למתוכנן. אחרונת המוהיקנים הייתה הלקסינגטון, נומ"ט האימונים הותיקה יצאה לבסוף משירות רק בשלהי 1991, כחלק מהקיצוצים שבעקבות סוף המלחמה הקרה וזאת בתום קריירה פעילה וססגונית שנמשכה כמעט חצי מאה!

אגב ב 1981 נרקמה תוכנית הזויה לשלוף את האוריסקני העתיקה מצי הרפאים (בו שכנה הושבתה 5 שנים קודם לכן) ולהחזירה לשירות פעיל במסגרת "צי 600 הספינות" של הנשיא החדש רייגן, שכלל בין היתר הרחבה מ 13 ל 15 נומ"טים מבצעיים כדי להתמודד עם הצי השטח הסובייטי המתעצם. הקונגרס האמריקני ביקש להכין תסקיר על הספינה והתברר שהיא רקובה לגמרי ועל כן סירב לתקצב את התכנית (לא ברור אגב מדוע פשוט לא מימשו את הרעיון עם הלקסינגטון, שכזכור הייתה פעילה ובמצב טוב בהרבה). אגב הסיבה לכך שהפעלת האוריסקני מחדש בכלל נשקלה הייתה העובדה (המצערת) ש FDR נגרטה בדמי ימיה בסוף שנות ה-70. לו ספינה זו, שלא נבנתה מחדש בשנות ה-60 כמו שתי אחיותה ממשפחת המידווי, הייתה נותרת בצי הרפאים ולא נגרטת מיד אחריה יציאתה משירות ב 1977 (עם הגעת האייזנהאור הגרעינית) מן הסתם היה הצי מעדיף אותה על פני האוריסקני. אגב לאחר מכן השתעשע הצי ברעיון ההזוי לא פחות להסב אחת (או יותר) מאוניות הקרב מדגם ניו-ג'רזי (שאף הן הוחזרו לשירות באותן השנים במסגרת אותה ההתעצמות הצבאית הימית האמריקנית) לתצורת קרב-נומ"ט היברידית על ידי הסרת הצריח האחורי והחלפתו בסיפון נחיתה והנגר! גם הזיה זו ירדה מהפרק והצי האמריקני בסופו של דבר לא שב לרף הנכסף (הגם שהתקרב לכך ב 1992-1993 טרם יצאו הפורסטל והריינג'ר משירות).

חדש מפני ישן - משמאל האינטרפיד כפי שנראתה בראשית שנות ה-50 ומימין כפי שנראתה אחרי סיום השדרוג ל SCB-125, עם סיפון נחיתה זוויתי, מעליות חדשות וגדולות יותר. השדרוג האריך את חייה האפקטיביים של הנומ"ט הותיקה ב 15 שנה נוספות ואפשר לה להפעיל מטוסי סילון מתקדמים אל תוך שנות ה-60.



1958-9 הואלי פורג' מובילה כוח משימה נצ"לי המונה 6 משחתות מדגם גרינג/סאמרס ו 2 צוללות. הואלי אמנם עברה שדרוג חלקי לטובת משימת הנצ"ל אבל מעבר לכך נותרה בתצורתה המקורית, כולל סיפון הנחיתה הישר, המעליות הקטנות וצריחי ה 5 אינץ'. עם זאת, כל תותחי ה 20 מ"מ וה 40 מ"מ הוסרו וזאת לאור העדר הצורך וחוסר האפקטיביות שלהם אל מול מטוסי סילון מודרניים.




הואלי לצד ספינת אספקה ומשחתת ליווי. על הסיפון (הישר) 14 מטוסי טרקר בוכנתיים וצמד מסוקי SH-34 (בוכנתיים אף הם) הממחישים מדוע לא נדרשה החלפת המעליות המקוריות בנומ"טי הנצ"ל. כנף אווירית טיפוסית כללה טייסת או שתיים של טרקרים לצד טייסת מסוקי נצ"ל. כלי טיס אלו עבדו צמוד עם מטוסי סיור מבסיסי יבשה (נפטון ואוריון), בלימפים (עד 1962), משחתות וצוללות ידידותיות בציד אחרי צוללות אויב. בהשוואה לנומ"טי הליווי הפרמיטיביות של מלחמת העולם השנייה, כל נומ"ט נצ"ל כזו מדגם אסקס כיסתה שטח עצום בזכות הטווח והשהות הארוכים של מטוסי הטרקר והחיישנים המתקדמים שנשאו ועל כן גם נדרשו פחות מהן מבעבר.



פרינסטון הלא משודרגת ועליה תריסר טרקרים בסכימה הכחולה כהה שנותרה בשימוש עד 1956-57. שימו לב לכבלי העצירה המרובים שנמשכו מחצית אורך הסיפון ובסופם המחסום המתרומם, נגזרת של סיפון הנחיתה הישר הפקת לקחים מתאונות סיפון נוראיות שארעו במהלך העשור הראשון לחיי הספינות.



שת"פ בין נומ"ט נצ"ל לספינת אוויר מפלצתית מדגם ZPG-2, על סיפון הנומ"ט טייסת טרקרים ומסוק תובלה בודד מדגם UH-25 של חברת פיאסקי (שלימים תהפוך לורטול) בצמוד למבנה האי. מסוקים אלו שירתו לצד ה UH-19 וה UH-34 של סיקורסקי במשימות חילוץ ותובלה קלה כחלק מהכנף האווירית של נומ"ט במהלך שנות ה-50. שימו לב גם ל "תורן הענפים" שהחליף את התרנים המגושמים מתקופת מלחמת העולם, שלא נדרשו עוד בגלל המזעור המתמשך בתעשיית האלקטרוניקה והקיטון התואם בגודל רכיבי ואנטנות המכ"ם.



קצת תמונות של ה UH-25 מוקדם שעוד נשא זנב אופקי כמו אחיו המגודלים שפעלו מהיבשה. די מהר התברר שמשטחי ההיגוי הללו לא רק מיותרים אלא גם מסרבלים את האחסון המסוק בהנגר והם הוסרו. מתחת לברווזון המכוער הזה, המצויד במנוע בוכנה, ניתן לראות באנשי מדגם הצילום לקראת שיגור ממעוט החרטום של נומ"ט מדגם אסקס.



מלחים חדשים יורדים ממסוק UH-25 ומתייצבים על סיפון נומ"ט אסקס שעברה שדרוג SCB-27. שימו לב לסיפון העץ, למטוסי הפנתר, מבנה האי החדש ולהעדר צריחי ה 5 אינץ. למרות גודלו הקטן יחסית ויכולת נשיאה מוגבלת, היו ל UH-25 דלתות נוסעים ומטען נפרדות.



תמונה משלהי שנות ה-50 של UH-25 על מעלית קצה הסיפון של נומ"ט אסקס משודרגת SCB-125. בשמיים מסוק זהה וברקע סקיווריור ושלישית סקייהוקים. המסוק היה צר יחסית למסוקים מאוחרים יותר והנוסעים ישבו זה אחרי זה.



תמונה דרמטית של UH-25 המנסה לחלץ טייס של מטוס נצ"ל מדגם גרדיאן שהתרסק מיד עם ההמראה מה "בלוק איילנד", מנומ"טי הליווי האחרונות של הצי האמריקני. בעת שכבר היה תלוי על כבל המנוף, הטייס הצעיר פתח בטעות מצנח והדבר סיכן הן את הטייס והן את המסוק. הטייס ביש המזל לא הצליח לנתק את המצנח ועל כן לא נותרה ברירה אלא להתנתק מכבל המנוף ולקפוץ בחזרה למים, שם הצילה אותו משחתת סמוכה.



UH-25 מעל ל FDR ממשפחת המידוויי. ספינה מרשימה זו, ש "איחרה" את מלחמת העולם השנייה בחודש וחצי, לא זכתה בשדרוג מקיף כמו שתי אחיותיה וכתוצאה מכך יצאה משימוש כבר ב 1977, עשור וחצי לפני הקורל סי והמידוויי המופלאה, שכזכור הספיקה ליטול חלק משמעותי במלחמת המפרץ הראשונה, כמעט חצי מאה אחרי שנכנסה לשירות!



SH-34ים ממריאים מסיפון הואלי. מסוקים אלו, בעלי מנוע בוכנה, אמנם היוו קפיצת מדרגה עם כניסתם לשירות בשלהי שנות ה-50 אך בסופו של דבר היו פתרון זמני והוחלפו מקץ שנים ספורות בלבד במשימת הנצ"ל על ידי הסי-קינג העדיף בהרבה מ 1961 והילך. גרסת התובלה, ה UH-34, דווקא האריכה חיים הן בשורות הצי והן בשורות חיל הנחתים, בין היתר בגלל המלחמה בויאטנם. שימו לב שסימולי הסיפון כמעט ולא השתנו בעשור שחלף מאז תום מלחמת העולם השנייה.



הנה האנטיטם, עוף מוזר שאמנם צוידה בסיפון נחיתה זוויתי אך מעבר לכך עברה שדרוג חלקי בלבד. כתוצאה מכך לספינה לא הייתה יכולת לתפעל מטוסי סילון כבדים דוגמת הקרוסיידר והסקייווריור והיא הוקצתה למשימת הנצ"ל ולאחר מכן למשימת האימונים בטרם הוחלפה על ידי הלקסינגטון ב 1962 ויצאה משירות. בתמונה הזו מ 1956-1957 ניתן לראות שמינית מסוקי SH-34 ומטוס טרקר בודד על הסיפון, שוב נושאים ערב של שתי הסכימות, חדשה וישנה כאחד. סוללות ה 20 מ"מ וה 40 מ"מ האנכרוניסטיות אמנם הוסרו מזמן אך צריחי ה 5 אינץ ותותחי ה 5 אינץ הבדידים נותרו מאז מלחמת העולם השנייה, עם כי התווסף מכ"ם הנחייה לכל צמד תותחים. בכך אגב הייתה האנטיטם לאסקס היחידה שנשאה צריחי 5 אינץ' על גבי סיפון זיוויתי.



תמונה מאוחרת יותר של האנטיטם כנומ"ט אימונים. ריבוי מטוסי הבוכנה המגודלים עלול לרגע להטעות שמדובר בכלל בתמונה ממלחמת העולם השנייה אך לא כך הדבר. המטוסים הם ה T-28 המפולאים של נורת' אמריקן, ש 800 מהם נרכשו על ידי הצי בראשית שנות ה-50 והאחרונים יצאו משירות רק ב 1984! ה T-28 על וו נחיתה היו מבקרי קבע על האנטיטם ונומ"טים אחרות לא משודרגות מדגם אסקס שהפליגו לחופי פלורידה או טקסס (קרי בסמיכות לבסיסי האימון העיקריים של אווירית הצי) ועסקו בהכשרת אנשי צ"א חדשים. שימו לב שתותחי ה 5 אינץ' הבודדים ספונים בתוך כיסוי מגן וכמוהם גם מכ"ם ההנחייה שלהם, עדות לתפקיד הלא קרבי של האנטיטם בשלב זה של חייה.



T-28 נוחת על הטראווה



האנטיטם ממש טרם יציאתה משירות כנומ"ט אימונים, על הסיפון ערב של מטוסי באקאיי סילוניים ומטוסי T-28 בירכתיים. הבאקאיי המופלא והאמין, שנכנס לשירות ב 1960, האריך חיים הרבה מעבר ללקסינגטון, (היורשת של האנטיטם שיצאה משירות בשלהי 1991) ולמעשה סיים את שירותו הפעיל בצי רק ב 2008.



שיגור של באקאיי מהאנטיטם... 15 שנה אחרי מלחמת העולם, לבוש קציני המעוט טרם השתנה בהרבה



שלש נומ"טים מדגם אסקס עוגנות בניחותא אי שם ב 1956-1957. בחזית הפיליפין סי שעברה שיפוץ קצר יחסית בתום מלחמת קוריאה ונשארה בתצורתה הכמעט המקורית עד יומה האחרון. ברקע ניתן לראות שתי נומ"טים משודרגות לסטנדרט SCB-125 כולל חרטום סגור, מבנה אי חדש וסיפון נחיתה זוויתי. על על הסיפון ניצבת טייסת מסוקי נצ"ל מדגם SH-34, הנמצאים בהחלפת הסוואה מהכחול הכהה לעבר האפור הבהיר. הפיליפין סי, הלייטה והטראווה הלא משודרגות היו לספינות הראשונות מדגם אסקס שיצאו משירות כבר ב 1959-1960, קורבן מחד לקיצוצי התקציב והסד"כ שכפה ממשל אייזנהאואר ומאידך לרצון של הצי לתעל את תקציביו לרכש כלי שיט גרעיניים, למטוסים מתקדמים ולטילי הפולאריס.



טייסת בת תריסר טרקרים חולפת מעל הפיליפין סי. שוב ניתן לראות ערב של שתי סכימות ההסוואה, עדות להחלפה המדורגת עם כניסתם של מטוסים לטיפולי דרג ג'-ד' המאפשרים זאת. משחתת הליווי מפליגה במרחק קרוב מאד לנומ"ט ויתכן שעוסקת בקבלת אספקה ודואר ממנה או אולי בהעברת מלחים אליה (פציעות ומחלות קשות טופלו בד"כ בבית החולים המצויד שעל הנומ"ט, זאת בניגוד למשחתת עליה הייתה מרפאה משוכללת הרבה פחות.



הלייק-שמפלן לאחר הסבתה לנומ"ט נצ"ל. כאמור ספינה זו הייתה האסקס היחידה שעברה שדרוג SCB-27 אך לא SCB-125. העדר הסיפון הזוויתי, החרטום הסגור ומעוטי הקיטור לא אפשר לספינה להפעיל מטוסי סילון מתקדמים וגזר עליה הסבה מהירה יחסית לתחום הנצ"ל עד למועד יציאתה המוקדמת יחסית משירות באמצע שנות ה-60. דווקא רוב הספינות הלא משודרגות האריכו לבסוף חיים יותר מספינה זו! על הסיפון ניתן לראות אווירית נצ"ל אופיינית לשלהי הקריירה - טייסת בת תריסר טרקרים, צמד מסוקי סי-קינג וגף מטוסי סקייריידר בתצורת מכ"ם אווירי (לזיהוי מטרות ים ואוויר כאחד), שקדמו לטרייסרים. שימו לב שצריחי הסיפון ומרבית תותחי הנ"מ נעלמו כלא היו, והותירו אחרים "אמבטיות" ו "מרפסות" ריקות בהיקף הספינה.



סוף שנות ה-60, הקירסרג' המשודרגת בערוב ימיה כנומ"ט. שלישית סי-קינגים מעל הספינה בעל המראה נקי בהשוואה למצב טרום השדרוג. רוב נשק הנ"מ הקני כמעט ונעלם, מבנה האי המרכזי קוצר ואנטנות המכ"ם המגושמות נעלמו אף הן.



סיפון הקירסרג' עמוס ב 17 מטוסי טרקר, מטוס טרייסר בודד ורביעיית מסוקי סי-קינג. מטוסי הטרייסר מבוססי הטריידר (בעצמו דגם התובלה של הטרקר הנהדר) היו תחליף זמני להסקייריידרים המיושנים כמטוסי ההתראה והגילוי החל מ 1958, זאת עד להגעת ההוקאיי מקץ שנים ספורות בלבד. בגלל שטחי הסיפון וההנגרים המצומצמים של נומ"טי האסקס הוחלט לבסוף שלא להפעיל מהן את ההוקאיי והטרייסרים המשיכו לטוס עליהן עד למועד יציאתן הסופית משירות במחצית הראשונה של שנות ה-70.



צוותים יורדים ממטוסי הטרקר אחרי שנחתו, קיפלו כנפיים והחנו את המטוסים בקדמת הסיפון, משם יורדו להנגר דרך המעלית הקדמית.




טרייסר פורס כנפיו לקראת שיגור מאחד המעוטים הקדמיים של ההנקוק. הקורסייר מסייע לתארך תמונה זו לראשית שנות ה-70, עדות לאפקטיביות הטרייסר הקומפקטי והאמין, שתוכנן במקור כפתרון זמני בלבד אך שירת כמטוס שו"ב והתראה משך כל מלחמת ויאטנם הקשה.



גף של טרייסרים בטיסת מבנה. כל נומ"ט נצ"ל או תקיפה מדגם אסקס נשאה עליה גף טרייסרים שכזה. גם נומ"טים מדגם מידווי ופורסטל עשו כן עד לכניסתם של מטוסי ההוקאיי לשירות החל משנת 1962 והילך. ההוקאיי, בן דורם של הפנטום, האינטרודר, הויג'לנטי והסקייהוק, שרד הרבה מעבר לכל מקביליו וקו הייצור שלו נותר פעיל גם כיום, חצי מאה ויותר אחרי שנכנס לשירות, הישג מרשים ביותר לכל הדעות המשתווה לאלו של הצ'ינוק וההרקולס בצבא היבשה ובחהא"א בהתאמה.



אסקס משגרת טרייסר ממעוט החרטום השמאלי, לצד מטוסי טרקר מקופלים ששבו ממשימתם



הרנדולף המשודרגת בשלהי הקריירה שלה. נומ"ט זו, לצד משחתות הליווי שלה, הייתה זו שעצרה את צוללת הפוקסטרוט הסובייטית שניסתה לשבור את המצור הימי על קובה באוקטובר 1962, במה שהיה לשיאו של המשבר שכמעט הוביל למלחמת עולם. רנדולף לא לקחה חלק במלחמת ויאטנם ויצאה משירות בתום העשור. על הסיפון ניתן לראות טייסת בת 10 טרקרים ו 4 טרייסרים וכן מסוק סי-קינג מרחף בסמוך.




הורנט המשודרגת ועליה לפחות 10 טרקרים ומסוק סי-קינג בודד בירכתיים. טרקר נוסף מועמס על מעלית קצה הסיפון האחורית ימנית, אותה היה ניתן להרים אנכית למצב מקופל לטובת תספוק ימי (ראו בהמשך).



הורנט המשודרגת מתספקת לחופי ויאטנם, ספינה הלוגסטיקה מעבירה אליה דלק, דס"ל, כ"א ואספקה. שימו לב למבנה האי המקוצר ונטול הצריחים ולמעלית האחורית הימנית המורמת אנכית במצבים כגון אלו.



תמונה נוספת, הפעם עם ארבעת המטוסים של גף הטרייסרים ערוך על קדמת סיפון ההמראה ו 2 כלי טיס נוספים בירכתיים. שימו לב לעיגולי ההמראה המצוירים על הסיפון ולנשק הנ"מ הכבד של ספינה הלוגיסטיקה - 6 צמדים של 3 אינץ' אוטומטיים.




תמונה דומה של הבנינגטון המשודרגת, שעל סיפונה 9 טרקרים ו 4 סי-קינגים



הבנינגטון שוב מתספקת, על הסיפון 8 טרקרים, 3 טרייסרים ו 5 סי-קינגים. המעלית האחורית מקופלת. שימו לב גם למבנה המעניין של תורן הענפים.



הבנינגטון לקראת יציאה משירות בתום שנות ה-60. על הסיפון 7 טרקרים ו 2 טרייסרים ומסוק סי-קינג בודד. הצינורות השמוטים והמעלית המקופלת הם אינדקציה לכך שתהליך התספוק הסתיים או עומד להתחיל.



האסקס המשודרגת בראשית שנות ה-60, על הסיפון נראים 11 מטוסי טרקר ומסוק SH-34 בודד. שימו לב כמה הסיפון והספינה בכלל נראים נקיים ונטולי מפגעים אחרי השדרוג. האסקס, שלא נטלה חלק במלחמת ויאטנם, יצאה משירות בתום העשור הנ"ל. ב 1966 בעת תרגיל נצ"ל גדול התנגשה הנומ"ט בעוצמה רבה בצוללת הגרעינית נאוטילוס וכסחה את מבנה הגשר שלה.



הנאוטילוס המכוסחת



הווספ בשלהי הקריירה שלה, לקראת יציאתה משירות ב 1972 כאחת מאחרונות נומ"טי הנצ"ל של הצי האמריקני. טייסת טרקרים שלמה פורסת כנפיים ומתכוננת לשיגור. מוטת הכנפיים של המטוסים חייבה שיגור מדורג ימין-שמאל, שימו לב לתותח ה 5 אינץ המיותם למרגלות הסיפון. בשלב זה התותחים הפרימיטיביים שימשו אך ורק כנגד איומי שטח כגון סט"רים, מה שבהחלט היווה איום מתמיד לחופי ויאטנם. עם זאת לצד הלקסינגטון (שעסקה אימונים), האסקס והרנדולף, הייתה הווספ לאחת מ 4 הנומ"טים מדגם אסקס שנותרו במחצית השנייה של שנות ה-60 אך לא נטלו חלק במלחמה זו.



יורקטאון המשודרגת בשלהי שנות ה-50, שימו לחרטום הסגור, מאחורי צמד ה SH-34 שבחרטום ניתן לראות צמד סקייריידרים מדגם המכ"ם מוכנים לשיגור מהמעוטים. ברקע מטוסי טרקר ומסוקים נוספים.



הפגנה נוספת של עוצמה ימית אמריקנית קלאסית - בים קבוצת הנצ"ל של היורקטאון ובכלל זאת משחתת טילים ו5 פריגטות נצ"ל, בשמיים 8 טרקרים, טרייסר ו 4 סי-קינגים. טרקרים נוספים מוכנים לשיגור על הנומ"ט.



בעקבות ההפעלה התקדימית והמוצלחת של מסוקי סער על ידי חיל הנחתים במלחמת קוריאה ואחריה על ידי הבריטים במלחמת סואץ החל הצי האמריקני לגבש תורת הפעלה מסודרת ולהקצות משאבים לעניין. בין היתר הוחלט להסב זמנית 3 נומ"טי נצ"ל (הבוקסר, הפרינסטון והואלי פורג') לא משודרגות למשימת הובלת מסוקי סער וגייסות נחתים, זאת עד לכניסתן לשירות של די נושאות מסוקים חדשות מדגם איוו-ג'ימה, תהליך שהיה אמור להסתיים בסוף שנות ה-60. לרוב נעשה שימוש במסוקי UH-34 אך בהמשך הופעלו מדי פעם גם מסוקי CH-46 מתקדמים בהרבה. פה ניתן לראות חצי תריסר מסוקי UH-34 (כמותם הפעיל גם ח"א בכמות גדולה במהלך שנות ה-60) בשלבי המראה שונים מסיפון הבוקסר, שהייתה הספינה הראשונה לשאת מסוקי סער ותרמה רבות לבניית תורת ההפעלה והלחימה. כספינה לא משודרגת שמרה בוקסר על סיפון העץ המקורי שלה, מעלית החרטום הקטנה (שעדיין הייתה רחבה מספיק כדי להכיל צמד UH-34) וצריחי ה 5 אינץ'



זו הואלי פורג' בתחילת שנות ה-60, עם 16 מסוקי UH-34 ערוכים בתוך מעגלי ההמראה שלהם. שימו לב שצמד ה QUADים נעלם מעמדת החרטום.



זו כבר הפרינסטון ועל סיפון העץ שלה ניתן למנות לא פחות מ 22 מסוקי סער. שימו לב למעגלי ההמראה והנחיתה שצוירו על הסיפון עובו בהמשך הדרך כדי להקל על פעילות לילית, כפי שניתן לראות מעלה ומטה. כמו כן בולט ה "אמבט" המיותם מ QUAD מעל צריחי ה 5 אינץ'.



שלישית UH-34 מקופלים בתוך ההנגר של הפרינסטון, שתיאורטית הייתה מסוגלת לשאת כ 100 מסוקים כאלו אך כמות כזו כמובן לא נדרשה מבצעית. בפועל נשאו הספינות כ 32 מסוקים, שהמריאו ב 2 סבבים של עד 16 מסוקים כל אחד. כמו כן חלק נכבד מההנגר הוקצה לאחסון כלי נשק וכלי רכב של יחידת חיל הנחתים המתארחת. כל נומ"ס כזו נשאה רג'ימנט נחתים מלא בן 1500 (!) חיל על כל ציודו ונשקו הקל והכבד כאחד והייתה יכולה להטיס אותו ישירות אל החוף, לאיגוף אנכי עמוק או להעביר את הנחתים בסבבים אל נחתות סער סמוכות, מהן היו יוצאים בנגמ"שים האמפיביים שלהם אל עבר החוף. לעתים היו גם משלבים בין המתודות.



הפרינסטון שבה הביתה מאחת גיחותיה למלחמת ויאטנם שעל סיפונה ערוכים 5 מסוקי יואי. שימו לב שאחד מצריחי ה 5 אינץ' הקדמיים ורוב תותחי ה 5 אינץ' הבודדים הוסרו, כאשר בשלב זה שני כלי הנשק הללו כבר היו אנכרוניזם מיותר ותו לא. במסגרת פעילותה המלחמתית, שייטה הפרינסטון לחופי דרום ויאטנם ושירתה כבסיס צף למבצעים מוסקים הן של חיל הנחתים והן של אווירית צבא היבשה. שלש הנומ"סים מדגם אסקס בצעו מספר רב של סבבים מבצעיים לחופי ויאטנם אך עם קיטון המעורבות האמריקנית בשלהי העשור (לצד כניסתן של עוד ספינות ייעודיות מדגם איוו-ג'ימה) פחת הצורך בהן ועל כן הספינות הוצאו משירות ב 1970 לערך.



מסוקי UH-34 חמושים מתרוממים מסיפון הפרינסטון בדרכם לשדות הקרב של ויאטנם



הפרינסטון מתדלקת במפרץ טונקין לחופי ויאטנם, שימו לב לאנטנות ה VHF.



מסוקי UH-34 נושאים MULEים של חיל הנחתים מסיפון הואלי-פורג' אל החוף. בירכתי סיפון הטיסה ניתן לראות כלי רכב נוספים הממתינים לתורם. שימו לב לאנטנות ה VHF הגדולות שהותקנו בספינה כדי לתגבר את ערוצי תקשורת הטקטיים בין מכלולי השו"ב בספינה ויחידות חיל הנחתים הנפרסות ליבשה.



תמונה מאוחרת של הואלי פורג' לחופי ויאטנם, הפעם עם שלל מסוקי CH-46 מודרניים על הסיפון, שהיוו קפיצת מדרגה ומכפיל כוח בהשוואה ל UH-34 הבוכנתיים והאחרונים כמותם נמצאים בשירות אווירית חיל הנחתים גם מקץ 50 שנה.



הגנרל ווסטמורלנד, מבקר על סיפון הפרינסטון עם כניסתו לתפקיד מפקד ה MACV ב 1964. ווסטרמורלנד, המזוהה יותר מכל עם מלחמת ויאטנם השנויה במחלוקת, שירת כמג"ד במלחמת העולם ושוב בקוריאה ונודע ברבים כמפקד נמרץ, קשוח ושש אלי קרב, "גנרל של חיילים" שחי את השטח ונערץ על פקודיו בכל הדרגות. לווסטמורלנד, שעיצב את אסט' העימות החזיתי וההתשה העקובות מדם, היה ערוץ תקשורת ישיר אל הנשיא ג'ונסון ומעמדו בשיא המלחמה הלך והתעצם עד שעלה במובן מסוים על זה של חברי המטות המשולבים הבכירים ממנו כביכול. בתום כהונתו מונה הגנרל למפקד צבא היבשה ועסק בשיקום הגייסות וברווחת החיילים. ב 2005 נפטר בגיל מופלג.



ספינות שונות מדגם אסקס היו מעורבות לאורך השנים בתוכניות מחקר שונות וכן ליוו את תכנית החלל האמריקנית לאורך שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. ב 1960 השתתפה ואלי פורג' בתכנית SKYHOOK לחקר האטמוספרה בעזרת בלונים עצומים, גדולים אפילו יותר מהנומ"ט עצמה!




מאי 1961, מסוק UH-34 של הלייק מחלץ את האסטרונאוט אלן שפרד אחרי שחזר מטיסת החלל הקצרה בה הפך לאסטרונאוט האמריקני הראשון בחלל. שפרד, שהיה טייס קרב וניסוי ותיק בחיל הים, חזר לחלל עשור לאחר מכן עת פיקד בהצלחה על משימת אפולו 14, שאחריה הוענקה לו דרגת אדמירל כוכב אחד אישית בידי הנשיא ניקסון. למרות זאת בחר שפרד, שהיה מנותק זה שנים רבות מההוויה הצבאית, לא לחזור לתפקיד פעיל בשורות הצי אלא לצאת לאזרחות. הקפסולה אגב שנראית בתמונה מוצגת היום באקדמיית הצי באנאפוליס.



הפרינסטון כספינת החילוץ של משימת אפולו 10 במאי 1969, שהייתה החזרה הכללית לקראת הטיסה הגורלית של אפולו 11 ביולי אותה השנה. על סיפון הספינה שלשה מסוקי סי-קינג וכן ציוד שונה שהתווסף לטובת המשימה, כמו למשל טלסקופ נייד רב עוצמה למעקב אחרי החללית בעת שלבי כניסתה לאטמוספירה. שימו לב לסימולי הנחיתה המאוחרים יותר (הנמצאים בשימוש גם כיום!), ל 2 בסיסי צריחי הסיפון שנאטמו לאחר הסרתם ול "אמבטיות" ה QUADים הריקות לידם משני עברי מבנה האי.



צוות ההורנט מתאמן בחילוץ קפסולת הפיקוד לקראת משימת האפולו 11 הגורלית בקיץ 1969.



ציור של הנפת הקפסולה אל מעלית הצד של ההורנט



הנשיא ניקסון מבקר את צוות האפולו 11, הנמצא בקונטיינר ההסגר המיוחד, על סיפון ההורנט


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://4.bp.blogspot.com/-HBOw1kPMsi4/T4uAoV-CZfI/AAAAAAAACgU/plMwzgWRytE/s1600/Apollo%2B11%2BNixon%2BHornet%2BPlus%2B3%2Bsmall.jpg]


דצמבר 1972, סוף המסע. מסוק סי-קינג מחלץ את צוות האפולו 17 (האחרון שביקר על הירח) בחזרה את סיפון הטיקונדורגה הממתינה ברקע. כעבור חצי שנה חילצה הנומ"ט גם את צוות אחד ממשימות הסקיילאב ששב ארצה וזמן קצר לאחר מכן יצאה סופית משירות. את הקריירה המבצעית המפוארת שלה החלה הטיקו בפלישה לפיליפינים כמעט 30 שנים קודם לכן, כאשר ספינות חלל היו עדיין לא יותר מציורים בחוברות קומיקס לילדים.