אחרת לא היה מוגש כתב אישום.
מי שלא חיכה לסיומה היה דווקא הרמטכ"ל, שהזדרז לקבל את מסקנות ועדת החקירה, למרות שידע שעדיין מתנהלת במקביל חקירת מצ"ח שטרם הסתיימה (אז).
מוזר בעיני שמה שאני הקטון ראיתי אז (והבעתי כאן) - לא ראה הרמטכ"ל: את ההסתכנות שבקביעת מסקנה בטרם הסתיימה חקירת מצ"ח. היום מנסים לטייח גם את ההתבטאות הטפשית שלו וטוענים שהוא אמר משהו כמו "לעת עתה אני מקבל את המסקנות" - קישקוש שקרי לחלוטין.
כל מה שהוצג אמש בתוכנית של אילנה דיין מהווה גם חלק מהראיות שבידי התביעה.
והאם בעקבות התאבדותו של הרשקוביץ ז"ל על התקשורת לחדול מתחקירים וחשיפת שחיתויות ומעשי עוולה אחרים? ואולי לא רק מתחקירים - אלא מכל דיווח פומבי שעלול לגרום לנשוא הכתבה לשלוח יד בנפשו?
אגב, הערה סמנטית: למיטב ידיעתי, על פי חוק השיפוט הצבאי, בניגוד לאזרחי, כל נאשם הוא אשם עד שלא יוכח אחרת.