בהתחלה פינו את סיני, אני בתור יהודי ציוני שגר בת"א, הייתי בעד.
בטח שבעד, הרי בשביל סיני נקבל שלום עם אויבתנו המרה מצרים, תוך כמה חודשים נוכל בטח לנסוע לחופשות בקהיר והייחסים יהיו בוודאי חמים וטובים בין שתי מדינות שיש בינהן שלום.
אח"כ פינו את עזה, כמובן שהייתי בעד, שמתי סרט כחול על האוטו וסטיקר "ישראל יוצאת מעזה".
למה הייתי בעד? כי זה צעד נכון. צעד לכיוון השלום. ברור. הרי כולם אומרים ככה.
חייבים לעשות אז זה, זה כואב אך הכרחי, כל העולם בעד זה. בוש, שיראק, בלייר, קופי ענאן, אבו מאזן, גם נשיא פקיסטן ואפילו נשיא עיראק.
פתאום הפכנו משנואים לאהובים, הבורסה זינקה. אם כל העולם בעד זה, זה בטוח טוב, זה חייב להיות.
חוץ מזה, חייבים להראות למתנחבלים האלה מה זה. מה שהם עושים לפלסטינים זה נוראי.
מה הם עושים?
מה זאת אומרת? הם הורסים להם את החיים.
למה הם חייבים לחיות דווקא אצלם בשטחים? חסר שטח אצלנו? שטח שלנו? מה עם הגליל? מה עם הנגב? הרי אלה לא שטחים כבושים, הם שלנו.
אח"כ פינו את צפון השומרון, וזה כבר לא מממש עניין, עזה הלכה ילכו עוד 4 התנחלויות שהורסות לפלסטינאים את החיים ומפריעות להם.
ובכלל, נמאס כבר מהדוסים האלה, מתנהגים כאילו המדינה שלהם, מה אנחנו? איראן?
אחרי עזה וצפון השומרון היו בחירות.
היתה הרגשה קשה במדינה, אך עם זאת הרגשה אופטימית, הרי כל העולם בעדנו.
אחר כך החליטו ראש הממשלה שרון והשרים הבכירים פרס, לפיד, עומרי שרון, מופז ואולמרט שצריך לשים סוף לסכסוך.
אחרי שהשיחות עם אבו מאזן לא הצליחו והיתה עוד אינתיפאדה (אבל יותר קצרה, רק חודשיים- שלושה) שגבתה כמה מאות הרוגים החליטו לעשות עוד התנתקות. כי ככה אי אפשר להמשיך.
אז החליטו לפנות את מרבית היישובים ביהודה ושומרון.
רק ישארו "גושי התנחלויות". אריאל ומעלה אדומים.
זה טוב, טוב שנלך משם, אבל נשאר במקומות השפויים ,לא איפה שכל הדתיים הפנאטיים והמשחיים האלה.
אריאל זאת עיר מתקדמת עם הרבה חילונים, וגם אמריקאים גרים שם. וממעלה אדומים הרי בא הראל מויאל, הוא משלנו, לא?
אחרי עוד אינתיפדה ועוד כישלון במו"מ החליטו להחזיר גם את מעלה אדומים ואת אריאל.
אין מה לעשות, חייבים לצאת משם, לגמרי, לסיים את הכיבוש הנוראי הזה.
אח"כ הירי של המרגמות והקאסמים לא הפסיקו, כפר סבא ורעננה וראש העין ועפולה הופגזו ממש בלי הרף. גם בירושלים נפלו כמה פצמ"רים. ואז הבנו שמשהו לא בסדר. הרי האו"ם החליט החלטת חלוקה. והחלוקה הזאת היא הצודקת.
וחוץ מזה, מה ההיגיון לשבת בחבל ארץ כבוש, הרי זה לא שלנו, ואף פעם לא היה.
עוד בתנ"ך קראו לגליל "גליל הגויים" אז למה שנשב שם.
חזרנו לגבולות 48. הגבולות הטבעיים. ירושלים לא שלנו, אבל חלק מהיהודים נשארו שם, במאה שערים. ירושלים במעמד בינלאומי, יותר טוב ככה ,אז מה? היא קדושה גם להם וגם לנו, לא פייר שאנחנו נחזיק בה.
אבל הירי והפיגועים לא הפסיקו. פשוט נעשה בלתי אפשרי לחיות כאן.
אני כותב את זה עכשיו -ת"א 2048, מאה שנה למדינה, עושים מסיבת פרידה.
אנחנו חוזרים למקומות שבנו מהם. למקורות. סבי וסבתי נולדו בפולין, אני חוזר לשם, אני אשב בעיר קרקוב. שמעתי שטוב שם.
לפעמים אני חושב, יכול להיות שטעינו?