חברי ועדת הכספים לא רק חורצים את גורלם של הבנקים - הם גם לקוחות שלהם

08:31 | 16.9.2005 גיא לשם



מאת גיא לשם וצבי זרחיה


בוקר אחד לפני כמה שבועות קיבל ח"כ אהוד רצאבי שיחת טלפון בלתי צפויה. מעברו השני של הקו היתה מכרה ותיקה: פקידה בסניף בנק לאומי שבו מתנהל כבר שנים חשבונו של רצאבי. לא עצם השיחה היה מפתיע, כמו תוכנה ועיתויה. היו אלה הימים שלפני ההצבעות המכריעות בוועדת הכספים של הכנסת בנושא הרפורמה להגברת התחרותיות בשוק ההון, או בשמה העממי - רפורמת בכר.

הפקידה, שבימים כתיקונם מטפלת בחשבונו של רצאבי, לקחה על עצמה הפעם תפקיד נוסף. היא ביקשה ממנו לזכור להצביע בעד עמדת הבנקים. רצאבי רתח מזעם. הוא חשד שמאחורי היוזמה עומד לואי רוט, יו"ר ועד עובדי הבנק, ששלח את הפקידה להפעיל לחץ לכאורה על הלקוח רצאבי - שהוא במקרה גם חבר הכנסת רצאבי, העומד להשתתף בדיונים וגם להצביע באופן שעלול לפגוע נואשות ברווחיות הבנקים בישראל. רצאבי, לדבריו, לא היה מוכן אפילו לשמוע.

"לאחר המקרה ביררתי עם הפקידה, והיא אמרה שהשיחה היתה ביוזמתה ולא ביוזמת מנהלי בנק", סיפר רצאבי. "היא אמרה שלואי רוט לא פנה לפקידי הבנק לראות למי מהח"כים יש חשבון ולא ביקש מהם לפנות בצורה ישירה אל הח"כים. היא אמרה שבעקבות ההיכרות האישית שלה איתי היא יכולה לבקש ממני להצביע בעד הבנקים. אני חושב שהיא עשתה דבר שלא היה צריך להיעשות. מאחר שלא היה לה איך ללחוץ עלי ואני לא בעמדת לחץ, הדברים עברו בשקט".

על פי תיאורו של רצאבי, נראה שכמו בשיווק תוכניות חיסכון ומוצרים פיננסיים חדשים, גם כאן נקטו הבנקים את גישת הבנק שהוא גם חבר - חבר מהסוג שיודע את כל הסודות שלך, גם אלה המביכים.

למי יש משכנתא, מי לקח הלוואה

לא קל להיות חבר ועדת הכספים של הכנסת בשבועות האחרונים. פגרת הכנסת החלה כבר מזמן, אבל בוועדת הכספים היה קשה למצוא סימנים לכך. על חברי הוועדה עוברת תקופה סוערת במיוחד: כבר מזמן לא חיזרו אחריהם כל כך הרבה בעלי הון מהשורה הראשונה במשק, לוביסטים וחברי מרכז. הנושא החם הוא כמובן רפורמת בכר - או ליתר דיוק, הדיונים על תוכן תקנות הרפורמה שהגה צוות בראשות מנכ"ל האוצר יוסי בכר, ומועד תחילת יישומן.

במצב שבו החלטתם האישית של חברי ועדת הכספים היא כל מה שעומד בין הבנקים לבין רווחיהם, הטיפול בכל ח"כ צריך להיות ממוקד ואישי. וכשמדובר ביחס אישי, אין מי שיודע לתת אותו כמו הבנקאי האישי. הכל פתוח בפניו: כמה כסף נכנס, לאן הלך כל שקל מאז פתח הלקוח את החשבון, כמה כסף חייב הלקוח לבנק וכמה ריבית הוא משלם על החוב. ממש כמו פקידת הבנק הידידותית של רצאבי. "הבנקים ניסו להפעיל לחצים על חברי הכנסת במשך דיוני הוועדה", אומר רצאבי. "אני יודע מנציגי הבנקים שהם ידעו בדיוק על מי ללחוץ. סגן מנהל בנק אמר לי שאלי הוא לא בא, כי הוא יודע שהוא לא יכול ללחוץ עלי".

אישית לוחצת

הלחצים התחלקו לכמה סוגים: פגישות "היכרות" עם ראשי הבנקים, הפעלת לוביסטים וניסיונות השפעה אישיים על חברים בוועדה. למרות ההכחשות הגורפות מצד כל חברי הוועדה שפנינו אליהם, מעדותו של רצאבי ניתן ללמוד כי נעשו ניסיונות להשפיע על ח"כים גם במישור האישי. השיטה פשוטה: אין כמעט אדם שאין לו חוב לבנק. במקרה הטוב מדובר רק במשיכת יתר, ובמקרים אחרים במשכנתאות או בהלוואות סטנדרטיות. מה יותר פשוט לכאורה משיפור תנאי ההחזר או מפרישת החוב? ומי כמו חברי כנסת, המוציאים בשנים האחרונות סכומים גדולים כדי לממן את בחירתם במרכזי המפלגות, נזקק לכתף תומכת כשמדובר בתנאי אשראי?

לאחר כתבת תחקיר שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" בתחילת ספטמבר, שבה נחשפה פעילות עסקית כושלת וחובות גדולים של חברות הקשורות לח"כ איוב קרא, פנה איגוד לשכות המסחר בשם הברוקרים ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין בדרישה שיפעל מיידית לפסילתו של קרא מהשתתפות בהצבעות ועדת הכספים בנושא עמלות ההפצה. תשובתו של ריבלין לא התקבלה עד כה.

על פי נתונים שנאספו השבוע ממאגר הנתונים הרשמי של משרד המשפטים, בו נרשם כל שעבוד של נכס המשמש כביטחון לפירעון הלוואה או להחזר חוב, נראה כי לפחות לגבי כמה מהח"כים החברים בוועדה מתקיים אותו חשש שמעלים הברוקרים לגבי ניגוד העניינים שבו פועל לכאורה קרא. במאגר הנתונים לא מופיעים אמנם הסכומים שכערובה להחזרתם שועבדו הנכסים, אבל ההיגיון הפשוט מחייב הצבת נכס שערכו יוכל לשמש לפירעון החוב במקרה שבו בעל החוב לא יוכל לעמוד בהחזר. ככל שרבים השעבודים וערכם של הנכסים המשועבדים גבוה - כך גם גובה החובות.

חיזור מוצלח

אם לשפוט לפי התוצאות, החיזורים אחרי כמה מחברי הכנסת כבר נשאו פירות בטווח המיידי: ישיבת ועדת הכספים האחרונה שעסקה בנושא פוזרה ללא הצבעה בנושא לאחר שיו"ר הוועדה, יעקב ליצמן, פרש ללשכתו יחד עם ששת חברי הליכוד בוועדה, לדיון על עמדה משותפת. ליצמן הודיע שלאור המחלוקות הקשות לא ניתן להצביע, ופיזר את הישיבה.

שני הצדדים הרוויחו זמן יקר וחשוב. למשרד האוצר נכנס שר חדש, ומי שקרוב אליו יוכל אולי להשפיע על עמדתו ולשנות שוב את ההתייחסות שלו להמלצות הוועדה, או לפחות לעכב את יישומן עד שילמד את הנושא.

השבוע נפגשו עם השר אהוד אולמרט נציגי הליכוד בוועדה למה שהגדיר ח"כ דניאל בנלולו, מרכז הקואליציה בוועדה, כ"דיון פנימי שנועד לשמוע את עמדות השר". בין היתר טענו הח"כים ששיעורי העמלות שהוצגו בפני הוועדה בעבר היו גבוהים יותר מההצעה הנוכחית, ודרשו לקבל הסבר על השינוי שבוצע. על פי ההערכות, נציגי הליכוד צפויים לנקוט עמדה אחידה בהצבעה, וכל מי שיצליח לשכנע אותם יזכה בתמיכה משמעותית - ואולי אף מכריעה - בעמדתו.

אולמרט נשאל השבוע אם הוא סבור שהמעורבות העמוקה של חברי הכנסת של הליכוד בסוגיה עסקית גרידא כמו חלוקת העוגה בין הבנקים לבין הברוקרים אינה בגדר התערבות פוליטית בלתי לגיטימית. אולמרט אמר כי הוא נפגש עם חבררי הכנסת של הליכוד "משום שהם ביקשו פגישה. אם ח"כים אחרים יבקשו, אפגש גם איתם". לדבריו, הוא דרש מהח"כים להגיש לו את עמדתם של כל חברי ועדת הכספים, ולא רק שלהם עצמם.

לפי שעה לא נקבע מועד לדיונים נוספים בנושא. באיגוד לשכות המסחר ממתינים לראות מה תעלה פנייתם לריבלין בעניין קרא, ומקווים לראות בכך תקדים שיוביל לשקיפות ולדיונים ענייניים יותר בנושא. נציגי הבנקים מכנים את הטענות "מגוחכות".

בשאלות שהפנה בשבוע שעבר ח"כ קרא לריבלין בתגובה לדרישה לפסול אותו להצבעה, הוא קבע סטנדרטים חדשים של שקיפות ציבורית: "מי מבין חברי הוועדה חתום כערב אישי לבנקים שעמם הוא עובד? האם מי מבין חברי ועדת הכספים חתום כערב עבור משכנתא שנטלו קרובי משפחתו? האם מי מבין חברי ועדת הכספים נשוי לבנקאי, או קרובי משפחתו עובדים או מנהלים בנק? האם מי מבין חברי ועדת הכספים קשור לגורמים האחרים - כלומר לברוקרים שיעסקו בפועל בניהול הקרנות?".

מלוביסטים ועד חברי מרכז

פגיעה בבנקים משמעותה הגדלת נתח השוק של קרנות הנאמנות הפרטיות, ובעיקר נדידה של כסף גדול מהמגזר הבנקאי אל השוק כולו, שאמור להיפתח לתחרות שתיטיב בסופו של דבר עם הציבור. אחרי שהתקבל החוק המאפשר את הרפורמה נשאר רק לקבוע את חוקי המשחק בדיונים מפרכים בוועדת הכספים. בג'ונגל של עולם הבנקאות ושוק ההון הישראלי יש מי שאינם מעוניינים בחוקי משחק ברורים, ואם חייבים חוקים, אז הם מעדיפים כאלה שיפעלו לטובתם. בבית המחוקקים הישראלי יש גם מי שמוכן להטות אוזן, ואפילו לשתף פעולה.

שיטת הלחץ הידועה ביותר היא פגישות "היכרות" של חברי הוועדה עם ראשי הבנקים. בפגישות אלה שבה הוסבר להם עד כמה חשוב להציל את הבנקים מאימי הרפורמה. לצורך זה שכרו הבנקים שירותי לובינג של לא פחות משתיים מהפירמות המובילות - פוליסי של בוריס קרסני וגלעד יחסי ממשל של אמיר גלעד, בניצוחו של איש משרד האוצר לשעבר בועז רדאי. הברוקרים התארגנו תחת החטיבה הפיננסית של איגוד לשכות המסחר בניצוחם של מנכ"ל בית ההשקעות אפסילון, שמואל פרנקל, וצבי סטפק ממיטב.

בבוקר ה-30 באוגוסט, שבו נערך הדיון האחרון בינתיים בנושא עמלות ההפצה, נראו מחוץ לאולם הדיונים לא פחות מאשר דני דנקנר, מבעלי בנק הפועלים, יו"ר הבנק שלמה נחמה וסמנכ"ל לאומי ומי שנחשב גאון ביחסי ציבור, יונה פוגל. לידם נראו מי שנשכרו על ידי הבנקים לקדם את העניינים במישור הפוליטי: הלוביסט ישראל יהושע, הידוע כאיש החזק של מרכז הליכוד בירושלים וכמי שמחובר פוליטית כמעט לכל אחד מחברי הוועדה מטעם הליכוד, והלוביסטית קרן ברק, בעבר עוזרתו הפרלמנטרית של משה קצב, מקורבת לבכירים במפלגה. ברק גם מתמודדת כיום על מקום ברשימת הליכוד לכנסת הבאה.

על חברי הכנסת של הליכוד הופעל לחץ נוסף מצדו של יו"ר מועצת עובדי בנק לאומי, שלמה יפרח, המבלה בזמנו הפרטי כחבר מרכז הליכוד. יפרח טען שהחתים לא פחות מ-500 חברי מרכז על עצומה הקוראת לחברי הכנסת של הליכוד בוועדה למנוע את העברת הרפורמה. לחצים אחרים הופעלו באמצעות התקשורת, בניצוחה של אשת יחסי הציבור ענת שור.

גם הברוקרים השקיעו בקשרי ממשל ופוליטיקה. במקרה שלהם נשכרה חברת הלובינג אימפקט של אורלי בן שמאי ואורית לרנר, המקורבת לראשי שינוי. על היחסים עם התקשורת הופקד משה דבי, בעבר יועץ התקשורת של שר האוצר סילבן שלום.

נהרות של מלים כבר נשפכו בנושא הרפורמה ודרך קבלת ההחלטות הפוליטית שבה התגלגלה, החל ביום פרסום הנוסח הראשוני של ההמלצות, דרך הדיונים שנערכו במשרד ראש הממשלה, שבהם הוכנסו שינויים שהעניקו לבנקים הגדולים הטבות מפליגות, וכלה בתוספת הזמן שקיבלו הבנקים ליישום ההמלצות - שגם בגרסתן המרוככת איימו לגזול מבעליהם רווחים. הנושא שבו עמדו לדון בוועדת הכספים היה קביעת גובה עמלות ההפצה של הבנקים לניירות ערך וקרנות נאמנות (ראו מסגרת). חישוב פשוט מראה שמדובר בסכומי עתק, העשויים לפרנס היטב את הבנקים - סכומים ששווה בהחלט לצאת עבורם למלחמה.