בעידן שלאחר התמוטטות ברית-המועצות וקיומה של מעצמת-על אחת - ארה"ב, קיים צורך אמריקאי לתור אחר האויב הבא, או איום היחוס הבא.
ללא אויב/יריב/איום ראוי, העוצמה הצבאית האמריקאית בהכרח תדעך, תקציב משרד ההגנה יצטמק ויצטמצם, ענקיות התעשיה הבטחונית האמריקאיות יתמוטטו או לפחות יתפרקו וירכשו ע"י גורמים זרים.
תהליך זה הינו חד-כיווני, ובנוסף לאבדן עשרות אלפי משרות בארה"ב והכנסות בעשרות מליארדי דולרים יטענו בעלי ההשקפה הנצית בממשל כי כאשר יקום יריב שכזה (כמו גרמניה הנאצית, שהפכה מאומה מפורזת מנשק התקפי למעצמה צבאית אזורית תוך שנים ספורות) לא תוכל ארה"ב לשחזר את כוחה הצבאי, והעולם החופשי (אותו ארה"ב מתיימרת לייצג) ימצא בסכנה גדולה.

לכן, האקטיביזם נגד מדינות ידידותיות אך חזקות (כמו רוסיה, סין ואפילו יוזמות צבאיות עצמאיות של האיחוד האירופי!) נמשך בעידוד הממשל, ללא תלות במפלגה השולטת.
לא כדאי להסתכן ולהכנס למאבקי האיתנים הללו. בניגוד לאיומים קטנים יחסית כמו מלחמות באיראן, סוריה או עיראק, סין נתפסת כאיום הקיומי הבא של ארה"ב בדור הקרוב...