הסיבה להתקרבות בין ישראל לפקיסטן נעוצה בסיבה אחרת לגמרי (וזאת ללא שנשכח את הסיבות האיסלמיות, אבל בואו נשים אותם בצד לרגע). הסיבה העיקרית למהלך זה מצד הפקיסטנים נטועה במדיניות המשותפת גם לפקיסטן וגם להודו, הנקראת מדיניות האיזון והבלימה,ואשר פירושה הוא לא לאפשר לצד השני לקיים יחסים עם בעל ברית המחויב לרווחתו הטכנולוגית והצבאית של הצד הראשון. בפועל דבר זה אומר שאם צד אחד התקרב למדינה מסוימת בעולם, אזי על הצד השני להתקרב לאותה מדינה כדי למנוע את הפיכתה לתומכת בלעדית של הצד הראשון. דוגמא לכך אפשר למצוא ביחסים של הודו ופקיסטן עם ארה"ב וסין.
בשנות השמונים והתשעים החלה ארה"ב מתקרבת להודו ובכך היא זנחה את מדיניות הנייטראליות כלפי הסכסוך ההודי-פקיסטני. התקרבות זו של ארה"ב הייתה בלתי רשמית בתחילה אבל היו כמה תוצאות מאוד מפורסמות כגון: ההכרה דה-יורה בזכותה של הודו להחזיק בנשק גרעיני (בעוד ההכרה האמריקנית בנשק גרעיני פקיסטני היא הכרה דה-פקטו), מכירת נושאות מטוסים לצי ההודי, וחימושם של חיל-האוויר ההודי במטוסים מתוצרת אמריקנית. בתגובה לכך החלה פקיסטן מגששת אחר אפשרות להתקרב לארה"ב, ולאחר התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר כאשר ארה"ב חיפשה בסיס נוח להתקפה על הטאליבן באפגניסטן, פקיסטן ניצלה את הצורך האמריקני כדי להתקרב לארה"ב והניחה לה לפעול משטחה כנגד הטאליבן. בתמורה לכך זכתה פקיסטן בהקפאה חלקית של תוכניות אמריקניות לחידוש הנשק ההודי וחוזים עם ארה"ב על חיזוק הצבא הפקיסטני (באמתלה של הצורך להלחם בטרוריסטים אשר נמצאים בגבול פקיסטן-אפגניסטן).
סין אשר הייתה בעלת הברית של פקיסטן לאורך שנות השמונים והתשעים ואשר השתמשה בפקיסטן ככלי כדי לנגח את הודו בנושאי סכסוכי גבול (שלהודו יש עם סין בנוסף לסכסוך עם פקיסטן), הייתה יצרנית הנשק וספקית הטכנולוגיה הגרעינית הראשית של פקיסטן. מאז ההתערבות האמריקנית באפגניסטן וההתקרבות בין ארה"ב ופקיסטן חיפשה סין דרך להתמודד עם מצב זה שבו הנוכחות האמריקנית מתגברת בגבולה המערבי והצורך לשמור על מעמדה כמעצמה-עולמית שכוחה לא נופל בגלל התגברות הנוכחות האמריקנית בגבולה המערבי. ולכן ביצעו סין והודו (בתיווכם של האיחוד האירופי) סדרת פגישות תחת הכותרת של "מפגשי-פיוס" ואשר הובילו להסכמים בנושאי קוי גבול שנויים במחלוקת (אע"פ שעל אזור אקסאי-צ'ין הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה), וכמו כן התקרבות זו הובילה להישג מרשים מאוד מבחינת ההודים בכך שסין הקפיאה את התוכניות על המשך התמיכה בתוכנית הגרעין הפקיסטנית.

בקיצור וכדי לחזור לענייננו התקרבותה של פקיסטן לישראל צריכה להראות גם על רקע ההתקרבות בין ישראל להודו, אשר פקיסטן צפתה בו וראתה לחרדתה איך ישראל מספקת להודו מטוסי התרעה ופיקוד (המכונים בלעז AWAC), מספקת ומשדרגת מזל"טים ומל"טים, משדרגת את מערכות הנשק של מטוסי חה"א ההודי, ומומחים ישראלים ללוחמה אורבנית מעבירים שיעורים למפקדים בצבא ההודי. כל זה חייב את הצמרת הפוליטית (שכמובן דוגלת במדיניות האיזון והבלימה כפי שתוארה לעיל) לחפש דרך להתקרב לישראל. אך ישנם מכשולים בדרך לכך ולא את כולם עברו יש לציין.
המכשול הראשון הוא מכשול הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פקיסטן כמדינה מוסלמית הינה תומכת בלעדית של הצד הפלסטיני ומחויבת קודם כל לדאוג לאחיה המוסלמים הנמצאים "תחת שלטון הכיבוש הישראלי" ולכן אינה מסוגלת להתקרב לישראל כל עוד אחיה המוסלמים הפלסטינים נמצאים תחת כיבוש (מכשול שנעבר הודות לתכנית ההתנתקות שהוציאה את הפלסטינים ברצועת עזה מתחת לכיבוש הישראלי), מכשול שני (שעוד לא נעבר) הינו מכשול שליטת ישראל במקומות הקדושים לאיסלם גם אחרי שייחתם הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, ומכשול שלישי הינה הבעיה ההלכתית המוסלמית בקיום מדינה לא-ערבית בשטחי פלסטין ההיסטורית (מלפני 48'). לסיכום אפשר לומר כי יחסי ישראל-פקיסטן הינם דבר אפשרי אך אינו לגמרי פשוט וכי קיום יחסים מעין אלה תלוי ביחסה של ישראל אל הפלסטינים ובעוצמת האש שבין ישראל והפלסטינים. בנוסף לכך חשוב לזכור כי עצם העובדה שממשלת פקיסטן החליטה לפתוח במו"מ עם ישראל הובילה לתנגדות עצומה בתוך פקיסטן ואשר עתידם של יחסים אלה תלוי גם בהשרדותם של המתונים בפקיטסן (ואשר אוחזים בהגה השלטון).

"נביא ברוח הזמן - והזמן אינו נביא"