קחי אותי, נברנית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת נטע זך
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
למה יש אנשים שמשיכתם זה לזה מתמידה ואחרים הממהרים לעבור הלאה? המחקר הביולוגי שוקד על פענוח הבסיס ההורמונלי של האהבה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P261104/h.0.2611.40.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
אם לדאגה הורית יש בסיס הורמונלי, מדוע שלאהבה לא יהיה כזה? הבסיס ההורמונלי של "קישור זוגי" נחקר אף הוא באופן נרחב. מה קורה בגוף בעת מפגש בין אנשים, או בעלי חיים אחרים, שגורם להם לרצות להישאר יחד? מדוע לחלק הרגש הזה עובר ולחלק הוא נשאר עד גידול צאצאים משותף?

מחקרים אלה נעשים באופן שגרתי בנברנים, מכרסם חביב בערך בגודלו של עכבר לבן. הנברנים בניסויים אלה משתתפים במעין גרסת מכרסמים פרועה למדי של תוכנית שידוכים מסוג "קחי אותי שרון": נברן או נברנית מוצגת בפני נברן מהמין השני והחוקרים מניחים להם להזדווג. לאחר מכן הם מופרדים לכלובים שונים שביניהם מפרידה דלת. כדי לפתוח את הדלת בין הכלובים על הנברנים ללחוץ על דוושה מספר רב של פעמים. האם הם יתאמצו למען השני?

בגרסה אחרת הנברנים נשארים באותו כלוב, אולם נכנס לתוכו זכר נוסף. אם הנברן הוותיק יתקוף אותו, נראה שהוא לא רוצה שהנברנית תזדווג עם מישהו אחר. לגילויים אלה של השקעה או קנאה מתייחסים החוקרים כאל אהבת אמת נברנית.

האהבה נחקרת מכמה כיוונים. סוג אחר של מחקרים בוחן מה מייחד את הנברן או הנברנית המועדפים, מה מושך בבני זוג. בדרך כלל התשובה היא תועלת ביולוגית כלשהי - בעלי חיים מעדיפים בן זוג שצאצאים משותפים אתו יהיו חזקים יותר. סוג נוסף של מחקרים בודק מה השתנה בגופה של החולדה בזמן הפגישה עם זכר מסוים, שגרם לה לרצות לפגוש אותו שוב - לא במי מתאהבים אלא מהי ההתאהבות עצמה.

במפתיע או לא, נמצאו קווי דמיון רבים בין אהבה זוגית לאהבת ילדים והוריהם. ראשית, גם כאן מעורבים אותם הורמונים - אוקסיטוצין, המעורב בהתנהגות אמהית בחולדות שהן אמהות טריות, גם יעודד אותם להעדיף זכר מסוים; נברניות שהוזרק להם אוקסיטוצין לפני מפגש עם זכר מסוים העדיפו אותו על פני זכרים אחרים. נברניות שהוזרק להן חומר החוסם את הקולטנים לאוקסיטוצין מיד לאחר ההזדווגות לא התעניינו במפגש שני עם הזכר. אוקסיטוצין גם מופרש בכמויות גבוהות מן הרגיל בזמן קיום יחסי מין. בעכברים ללא קולטנים לאוקסיטונים אובחנה אדישות לזולת, ללא קנאה וללא סימני ריב עם עכברים שנלחמו אתם בעבר.

למרבה הפליאה, חוקרים מסוימים בארצות הברית הצליחו לשחזר ממצא זה גם בנשים, שהסכימו לעבור ניטור רמות הורמונים בעת קיום יחסי מין (במעבדת המחקר, ככל הנראה בתמורה לכסף רב). בנוסף לכך, אוקסיטוצין נמצא מופרש גם בזמן עוררות מינית גבוהה (במחקרים אלה משתתפים בדרך כלל תלמידי קולג' אמריקאיים הצופים בסרטים פורנוגרפיים). בנברנים ממין זכר מעורב הורמון אחר, וסופרסין, שגם הוא מעודד העדפת נקבה מסוימת ואף הוא מופרש במשך יחסי מין או עוררות מינית.

כיצד ניתן לעודד את הפרשת הורמונים אלה? "אוקסיטוציו וסופרסין הם נוירו-הורמונים שמופרשים בתגובה למגע", מסביר פרופ' יוסף טרקל, ראש פרויקט "חיות וחברה" במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. אוקסיטוצין מופרש ברמות גבוהות בתקופת הנקה וניתן לעורר את הפרשתו על ידי גירוי החזה הנשי. וסופרסין, מקבילתו הגברית, מעורב באופן רגיל בהשתנה וגירוי איבר המין הגברי מעודד את הפרשתו.

המתכון לגרום להתאהבות נראה איפוא פשוט למדי. אולם ניסיונות מעבדתיים רבים מדווחים מה שאלפי ירחוני נשים יודעים לספר - ההורמונים האלה לבדם לא מספיקים. דרוש חומר נוסף. באופן שאולי איננו מפתיע, מדובר בחומר שמשמש סם פופולרי. זהו הדופמין, החומר שמופרש במוח כאשר קורה דבר נעים. אחד מהמחקרים הראשונים שהראה זאת התרחש במקרה, במעבדה בשווייץ אשר אימנה קופים לקבל מים בעבור ביצוע מטלה. יום אחד החליטו החוקרים לתת לקופים מיץ טעים במקום המים. פעילות התאים המפרישים דופמין עלתה בצורה דרמטית. מאוחר יותר נמצא דופמין מעורב בהעדפות מזון, יחסי מין ועוד, והוא נחשב לבסיס הביולוגי לתחושת תענוג באשר היא. בגלל השפעה זו, תרופות שמעוררות את פעילותו נצרכות פעמים רבות כסמים, ביניהם אמפטמינים ("ספידים") וקוקאין (וגם ניקוטין, אם כי במידה פחותה). המחקר הביולוגי כיום מעלה את ההשערה, אם כך, שאהבה היא מענגת-מעוררת כמו קוקאין.

כיצד משפיע הדופמין? לפי החוקרים, דרושה ההשפעה המשולבת של ההורמונים השונים - גם אוקסיטוצין או וסופרסין וגם דופמין צריכים לפעול בו בזמן כדי להשיג את הקישור הזוגי. לא די רק בגירוי בחזה או באיבר המין, דרושה גם תחושת תענוג. השילוב הזה בלבד מספיק, לדעת החוקרים, לייצר "קישור זוגי", לפחות בחולדות.

אול האם קישור זה יימשך לנצח? רוב החיות שנחקרו בתחום זה לא הראו דבקות זוגית - בעלי חיים משני המינים נפגשים, מזדווגים ונפרדים, והאם מגדלת את הצאצאים, לבד או בלהקה. אולם יש בעלי חיים שחיים בזוג, כמו חסידות או עגורים. מינים אחרים של ציפורים יצרו בשנים האחרות סוג של מהומה בעולם המחקר האקולוגי, כשהתברר שהם אמנם חיים יחד ומגדלים צאצאים, אבל הם לאו דווקא נאמנים - מחקר מקיף ב"ציפורים כחולות" בארצות הברית העלה שכ-19% מהצאצאים של זוגות ציפורים אלו מקורם באב אחר. מחקר דומה במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב העלה שגם דרורי רמת אביב אינם טומנים את ידם בצלחת.

זו הסיבה, ככל הנראה, שדווקא הנברן החביב זכה לעמוד בלב המחקר הזוגי. זן אחד של נברנים ידוע במונוגמיות שלו - זוג הנברנים נשארים ביחד מרגע ההזדווגות ועד שצאצאיהם נעשים עצמאיים, אז (רק כשישה שבועות אחרי שנפגשו) הם נפרדים ומחפשים בני זוג חדשים. לעומתם, זן קרוב, נברני הערבה, נפרדים מיד לאחר ההזדווגות.

האם ההורמונים יכולים להבדיל בין מינים אלו? מתברר שכן. כבר נמצא שלנברני הערבה ההפכפכים יש פחות קולטנים לווסופרסין ואוקסיטוצין במוח, בפרט באזור הרלוונטי, הסמוך לאזור שבו פועל הדופמין. במחקר שהתפרסם ביוני השנה החליטה קבוצת חוקרים אמריקאית לקחת את המחקר צעד דרמטי קדימה והחדירו למוחם של נברני ערבה ממין זכר גנים לייצור כמות רבה יותר של קולטנים לווסופרסין. כאשר עלו כמויות הקולטנים לווסופרסין לרמה הנפוצה אצל הנברנים הנאמנים, נהפכו נברני ערבה לנאמנים אף הם והחלו להעדיף שוב ושוב אותה נקבה. לכל מי שכועס על אותם נברנים שוחרי חופש, נותר להתנחם בעובדה שהנברנים בניסוי זה קיבלו את עונשם ההורמונלי - הם אמנם קיבלו וסופרסין והעדיפו אותה נקבה, אולם למגינת לבם, היא נותרה בוגדנית כשהיתה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.