שלום DCD,

יש מבחן פשוט בו מציבים ראי מול בעל-חיים ובוחנים את תגובתו.

אם בעל החיים מזהה את השתקפותו כשייכת לו, סביר להניח כי הוא מודע לגופו ולעצמו.

אם בעל החיים מזהה את השתקפותו כבעל חיים אחר, סביר להניח כי הוא אינו מודע לגופו ולעצמו.

יש לסייג את האמור לעיל בכך, שכל בעל חיים חייב להיות מודע לסביבתו ולהשפעתה על גופו, על מנת לשרוד ולהתפתח, אך אין הדבר מחייב העמקת מודעות זו מעבר לצרכי שרידה בסיסיים.

לבעלי חיים המפגינים מודעות עצמית מעבר לצרכי שרידה בסיסיים, אנו אומרים כי יש להם מודעות עצמית המתבטאת ביכולת להיות מודעים להיותם מודעים לעצמם.

יש כאן מעין מודל של השתקפות המודעת לעצמה (כמו ראי בתוך ראי בתוך ראי ... לאינסוף) ומודעות זו מאפשרת מרחב קיום מופשט אשר אינו קשור רק לגירויים חיצוניים אלא מאפשר את התפתחותה של המודעות לעצמה תוך העמקת והעשרת מגוון קשריה בין המרחב המופשט למרחב המוחשי הסובב אותה.

יצורים בעלי תודעה מפותחת נהנים ממגוון אפשרויות קיום גדולות לאין ערוך מיצורים שתודעתם עוסקת בצרכי שרידה בסיסית בלבד, אך יצורים בעלי תודעה מפותחת חייבים ליזום ולפתח שיטות אשר יאפשרו להם לקיים את המורכבות ההולכת וגדלה שלהם, בדומה לכלי נגינה מורכב ביותר אשר חייב לעבור כיוונון לעיתים מזומנות כדי לא לזייף, כאשר המשמעות של זיוף במקרה זה היא סיכון קיומי למערכת מורכבת בעלת מודעות עצמית.

אם נדמה את עצמנו למערכת מחשב, הריי שניתן לומר עלינו ועל מערכות בעלות מודעות עצמית אחרות, כי הן יותר תוכנה מאשר חומרה, ולכן גמישותן (ומבאן אי יציבותן) גדולה יותר ממערכות, שהן יותר חומרה מתוכנה.