נכון שבשביל לחסוך הולכים על מה שזול אבל לעבור לגז גם עולה כסף אז אם ההמרה לגז מחזירה את עצמה אחרי שנה או שנה וחצי לפי המחירים של היום אבל בגלל שינויי מיסוי מחירי הגז יהיו דומים למחירי הדלק כבר בעוד שלושה חודשים יצא שכרנו בהפסדנו.
אז מה נעשה?
בכיף הייתי עובר לתחבורה ציבורית. אם היתה מספיק מפותחת. מי שגר בפריפריה (ואני לא מדבר על עיר רחוקה. מספיק שכונה שהיא לא מרכזית מספיק) לא מקבל גמישות מספקת של תחבורה ציבורית. מי שאינו שומר שבת לא יכול להינות מתחבורה ציבורית בשבת.
אז מה? לקנות רכב רק לסוף שבוע?
גם זה לא כדאי כי עלויות אחזקת הרכב הקבועות (טסט+סיטוח חובה+צד שלישי/מקיף) לא משתלמות אם אני בנוסף לכך גם "מבזבז" על תחבורה ציבורית (כן, אם נוסעים שני אנשים ברכה זה כבר יותר זול מתחבורה ציבורית).

ומי שחושב שזה משפיע רק על בעלי רכבים ועל כמה עולה לי לסוע מפה לשם טועה ובגדול:
חלק לא מבוטל מהעלות שלנו ברכישת מוצרי צריכה טמון בעלויות ההובלה. כך שעליה במחירי הדלק (ובעיקר אני מכוון עכשיו למיסוי על הסולר) פוגעת ישירות בעלויות המוצר. וכל מי שלמד מבוא לתורת המחירים יודע שחוץ מלפגוע ברווחיות היצרנים/יבואנים/מפיצים זה גם פוגע בכיס הצרכנים.

אז מה המדינה עושה לנו עם שינויי המיסוי?
אני משלם על כל מוצר מע"מ כאחוז ממחיר הבסיס שלו. היצרן שמרוויח פחות מעלה את מחיר המוצר אז אני משלם יותר מע"מ.
המדינה בנוסף לכך מקבלת גם את המיסוי על הדלק שמשתמש בו היצרן/מפיץ.
הדבר היחיד שעשוי לרדת זה מס החברות אבל זה בטל בשישים כי הירידה ברווחיות נובעת מגידול המיסוי בדלק שהוא 100% ומס החברות 30%. ובנוסף עלו המחירים כך שהפגיעה ברווחיות עוד קטנה יותר.
בקיצור, עובדים על כולנו בעיניים. ובסופו של דבר זה גם פוגע ביכולת של המשק לצמוח.
אבל, עם קשה עורף אנחנו לא? איפה אינדונזיה ואיפה אנחנו......