ח"כ בשירות הבנק

אם תאושר עמלת ההפצה שמבקשים הבנקים בתמורה למכירת הקרנות, שירות שניתן בחינם יעלה לציבור חצי מיליארד בשנה
רוני בריזון

P{margin:0;} UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;} OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) ); function txt_link(type,url,urlAtts) { switch (type){ case 'external' : if( urlAtts != '' ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);} break; case 'article' : urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace ',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'yaan' : urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace ',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'archive_article' : urlStr = '/articles/1,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace ',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'category' : urlStr = '/home/1,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; } } function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}</B>

ממקום מושבי בוועדת הכספים של הכנסת, ראיתי כבר לא מעט מחזות מעצבנים וגם מבישים. אבל אני מתקשה לזכור מחזה מקומם כמו זה המתחולל שם בימים אלה. מדובר כמובן ברפורמה בשוקי ההון. רוב הדיונים בשינוי החקיקתי הנושא את השם המייגע הזה מתנהלים, מטבע הדברים, בעיתונות המקצועית. אך זו עוסקת בעיקר בדברים הפחות מעניינים שברפורמה. בעיתונות הכללית העניין כולו נזכר בקצרה ובאופן המבלבל את הקוראים. את הבעיה האמיתית ואת ההתנהגות המופקרת שסביבה איש אינו מביא לידיעת הציבור.



הנה קיצור העובדות: עד שהגיעה הרפורמה, היו אלה הבנקים שמכרו לציבור את רוב קרנות הנאמנות וקופות הגמל (בשווי של למעלה ממאה מיליארדי שקלים). הבנקים שלטו בשוק באופן כמעט מוחלט. הם גם ניהלו את ההשקעות של הקרנות והקופות האלה (כבעלי חברות הניהול של הקרנות והקופות) וגם מכרו אותן לציבור. היו טענות קשות מאוד על ריכוז העוצמה שבידי הבנקים ועל כך שאלה מכרו לציבור מה שהיה טוב להם, לאו דווקא מה שהיה טוב לציבור. שר האוצר הקים את "ועדת בכר" כדי להמליץ על רפורמה בנושאים אלה, ובמסגרתה, הבנקים חייבים למכור את ניהול הקרנות לגופים אחרים - חברות ביטוח, למשל. אלו, יחד עם "מנהלים עצמאיים" קיימים - הברוקרים - יהיו היחידים שינהלו בעתיד את הקרנות והקופות. אבל היכן ימשיך הציבור לקנות קרנות נאמנות וקופות גמל? בסניפי הבנקים, בדיוק כמו היום.





הבנקים הודיעו שאם כך הדבר, הם דורשים לקבל עמלה בתמורה למכירות לציבור - עמלה שאינה קיימת היום. לזו קראו "עמלת הפצה". הבעלים החדשים של הקופות והקרנות יגבו את הכסף הזה מן הציבור ויעבירו אותו לבנקים. בדו"ח שהכינה, המליצה ועדת בכר במפורש נגד מצב כזה. בניגוד להמלצותיה, קיבלה הממשלה את דרישות הבנקים. ואז התבקשה הוועדה לקבוע את שיעורי עמלת ההפצה. נמסר כי אלה יהיו שעורים נמוכים. הפוליטיקאים התערבו. השיעורים שנקבעו אינם נמוכים. הם יביאו לכך שמידי שנה יעברו מכיסי הציבור - באמצעות בעלי הקרנות והקופות - כחצי מיליארד שקלים לכיסי הבנקים. חצי מיליארד במקרה הטוב, יש לומר; אם מאמציהם המוזרים והמופקרים של כמה ח"כים מוועדת הכספים יעלו יפה, יוכפל הסכום עד כדי מיליארד שקל בשנה. בתמורה, יקבל הציבור בדיוק את מה שהוא מקבל - לגמרי בחינם - היום. סקנדל!

הברוקרים והבנקים אינם מנהלים קופות צדקה. קשה לבוא עליהם בטענות. כאנשי עסקים, תפקידם לנסות ולנגוס נתח גדול ככל האפשר מן העוגה החדשה הזו שאפתה הממשלה. גם לוועדת בכר קשה לבוא בטענות - הדרג הפוליטי כופף את אנשיה יותר מדי פעמים, עד שלא נותרה בהם עוד רוח קרב אמיתית. וגם כך, מחצית מחברי ועדת בכר - הצוות שעיצב את הרפורמה - משדרים בגלוי אי-הסכמה מוחלטת עם גובה "עמלות ההפצה" שהובאו השבוע בפני ועדת הכספים.





מי שצריך לעמוד על המשמר, להגן על הציבור ולמנוע את אורגיית העמלות הזו הם חברי הכנסת, שליחי הציבור ונאמניו. הם בדיוק האנשים שחובתם המקצועית והמוסרית (כן, יש דבר כזה) היא למנוע את ההשתוללות, לרסן את הבצע ולקבוע, בהצבעתם בוועדת הכספים, עמלות סבירות, הגונות והגיוניות. אלא שבמקום כל זאת, במקום להתאמץ להוריד את העמלות לרמות סבירות, חוברים עכשיו כמה ח"כים מהוועדה אל נציגי הבנקים ועושים כל מאמץ להכפילן. מה יכול להסביר הפקרות שכזאת? זו כבר שאלה רטורית.



ח"כ רוני בריזון, סיעת שינוי, חבר בוועדת הכספים


http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/Arti...3136742,00.html