כסף.
עלות הייצור של צבע הסוואה משלשת את מחיר הבגד.
אגב, למרות שכבר לפני שנים, באיזה תפקיד בצה"ל, יצא לי להיכנס קצת בצבא על עניין מדי קרב, יש לציין לזכותם של המדים הנוכחיים שהם פשרה יחסית טובה, והצבע שלהם 'מתלכלך' טוב. ז.א., אחרי מספיק זמן בבוץ או בשטח חולי או מאובק, הם בהחלט מתחילים להזכיר את הסביבה בצבע, ולא בולטים.
הגם שהייתי שמח לצבעי הסוואה, ובייחוד למדים עירוניים (מה שידוע בתור אפור מרינס).
ועוד שתי הערות:
1. הבעיה, כרגיל, נשארת ציוד. כי כל זמן שהציוד לא מיוצר באותה סכמת הסוואה, הוא מפחית מאוד מיעילות השימוש. כי, כמו שאפשר לראות פה ושם, חייל במדי הסוואה לתפארת עם ווסט שחור ענק ופס על הקסדה יכול לתלות עליו גם שלט עם כותרת "הזמנה לצלפים".
2. הנעליים. נעלי המרינס, שעל הברנש הנ"ל נראות בגרסתן החולית, הן נעליים פנטסטיות (לי יש זו שחור מזה כמה שנים), שנמצאות הרבה ליגות מעל מה שצה"ל מחזיק ו\או מפתח, אם כי הן קצת כבדות יותר וחמות יותר בגרסה השחורה עם הגורטקס.
הלוואי עלינו.