מתוך הרצאה ששמעתי אצל ד"ר דבורה בן שאול לפני הרבה הרבה שנים (אני מקווה שלא שיניתי לה את השם).

הכלב הוא חיית להקה וצריך להרגיש שייכות לקבוצה כל שהיא (בעת הזו הוא משתדך יותר ללהקת בעלי חיים על שניים מאשר לבני מינו).
הגור קשור ללהקה ואסור לשבור את המודל הזה גם כשהוא גר בבית. הגור מתרגל לבטוח במשפחה ויודע שאם כי הוא ננטש הרי שתמיד חוזרים אליו בסוף. מתחילים בהפסקות קצרות ואז ברגע שהוא מתרגל להפסקות קצרות אפשר להאריך את השהות בה הוא נמצא לבד לאט לאט עד שהוא מתבגר ואז אפשר להשאירו יום (בבית) או יממה (בחצר).
אצל גורים שמשאירים לבד מתעורר כעס ורוגז על הבעלים ואז הגור מוציא את זה על סביבתו. בבית הוא מחסל נעליים וגרביים (בגלל הריח) או שהוא נטפל ומכרסם סתם חפצים יקרים כמו רמוט קונטרול, וילונות, ניירות ושטיחים.
כלב חצר מתנהג טיפה יותר בטולרנטיות יען כי הוא בלאו הכי נמצא לבד (הבעלים בבית) והוא יותר מורגל להיות לבד אבל הוא מתגעגע (ומילל) וקורא לאמא (או לבעליו) לבוא להגן עליו, כלב כזה ינסה לחסל כל מה שיש בסביבתו (דשא, פרחים, גדרות עץ או כל דבר שרק אפשר).
כלב שמשאירים לבד (כמו ילד) מפתח אופי לא נחמד.

התשובה לשאלתך היא בערך כזו: אפשר להשאיר גור כלבים לבד אבל יש לזה מחיר באופיו של הכלב. מי שלא יכול לתת לכלב את הטיפול והיחס המתאימים, מוטב שלא יגדל כלב (או חיה בכלל).
יש כלבים מפוסלים בגבס שאפשר לשים אותם על הטלביזיה והם מסתפקים בליטוף פעם ביום. לא צריך להשקיע, לא צריך לטפל, רק להשאיר לאמא לנקות פעם בשבועיים וזה מספיק.

אנחנו עושים היום את המחר
מחר אנחנו נעשה את האתמול