כמו שכתבתי קודם, למנהיגות יש השפעה קטנה על השורה התחתונה והשפעה מסויימת על הסגנון. אבל לסגנון יש חשיבות ארוכת טווח באזורנו, מכיוון שחלק ניכר בסכסוך בינינו לבין הפלשתינים בשנים האחרונות הוא על הנרטיב - מי ירשם בדפי ההסטוריה כזה שהוביל או הכתיב את המהלכים. רב האנשים המפוכחים מבינים שאלא אם כן תקרה איזו קטסטרופה תקום מדינה פלשתינית בגבולות 67 בערך. זה הכוון שאליו אנחנו הולכים והנסיגה מעזה קידשה באופן מוחלט את קוי 67 כך שהתיקונים, אם יהיו, יהיו מינוריים לחלוטין. השאלה הגדולה לטעמי היא מה יקרה אחרי שיתייצב הגבול הזה ומה ילווה אליו.

יש שתי גישות עקרוניות שמתייחסות לנרטיב ועוד אחת מעשית. גישה עקרונית ראשונה היא השמאלית שטוענת שאם נצליח ליצור נרטיב של פיוס וסליחה לא חשוב מי יצטייר כמוביל, הדבר יוביל להסכם שלום בר קיימא. לכן, אגב, אין חשש גדול מהכרה ולו גם מוגבלת בזכות השיבה במסגרת זו. אני מוצא מעט מאד סימוכין היסטוריים לגישה כזאת. הגישה הימנית התאורטית גורסת כי הגעה לגבולות כאלה מתוך גישה חד צדדית וכוחנית תאלץ את הצד השני להכיר בעליונות הצד הישראלי, ותביא אותו לויתור על זכות השיבה ולהכרה בעובדות קיימות כמו גושי הישובים הגדולים, ריבונות בעיר העתיקה ופרוזה של המדינה הפלשתינית העתידית ובעיקר תסתום את הגולל על רעיון תכנית השלבים. הגישה השלישית - המעשית - היא השלטת ועל פיה נמשוך זמן, נתמזמז, נתפלל, נקווה לבוא המשיח ויהיה בסדר.

בחירה בימין או בממשלת אחדות היא בחירה בגישה השלישית. בחירה בממשלת שמאל של פרץ (אם יקיים את הבטחותיו), מרץ והמפלגות הערביות היא בחירה באופציה השמאלית. ולמרבה הצער, האופציה הימנית בטחונית אינה מיוצגת באופן מעשי.

במי לבחור? בעיני הגישה המעשית גרועה כמו הגישה השמאלית ואולי אף יותר. לגישה הימנית אין כאמור נציגים רציניים (אלא אם כן אתה חושב שליברמן הוא רציני), ולכן אם תשאל אותי, אני ממליץ לבחור בהטלת מטבע, או הצבעה סמלית לפי הנושא שנראה לך מהותי על סדר היום הישראלי. אם אתה נגד כלכלת שוק - בחר בפרץ. אם אתה נגד דתיים - בחר בשינוי. אם אתה בעד הסוטול - בחר עלה ירוק. אני קורא לזה הצבעה סמלית מכיוון שלמחרת הבחירות, ברב המקרים כל המפלגות מפנות עורף למצע החברתי/כלכלי ממילא.