תקציב הביטחון ובניין כוח צה"ל

תקציב המדינה לשנת 2004 ובו תקציב הביטחון לשנה זו, מובאים לאישור הממשלה והכנסת על-רקע משבר מדיני וביטחוני עמוק, ומערכה עולמית כנגד הטרור, שהובילה למלחמה בעיראק.
המשבר המתמשך שפקד את ישראל, מנע בשנתיים האחרונות דיון מסודר ותהליך קבלת החלטות ראוי. בשנת 2002 הוגדל תקציב הביטחון במדרגה תלולה, ובשנת 2003 היה פער בין תוכניות האוצר לדרישת מערכת הביטחון. פער זה לא הוכרע טרם אישור התקציב, אלא תוך כדי שנת העבודה. רוחבו, עומקו ובמיוחד המשכו של המשבר הביטחוני-מדיני בשוליים עם המצב העולמי, גררו את מדינת ישראל למשבר כלכלי עמוק, שהפך להיות גורם בעל משמעות רבה בקביעת תקציב הביטחון.
כפי שקורה בדרך כלל במשברים, חיוני לקיום הערכה מחדש לגבי נושאים שהגישה לגביהם קובעה במשך שנים. זוהי הזדמנות להקפיד על קישוריות בין כל מרכיבי העוצמה של המדינה, דהיינו עוצמה צבאית, חוסן כלכלי, עומק טכנולוגי, חינוך וחוסן חברתי.
השנים 2004 ו-2005 מהוות הזדמנות לביצוע רפורמות נדרשות שבתקופה רגילה קשה לממשן.

רקע מדיני

השינוי המשמעותי ביותר שקרה באזורינו, הוא היעלמות ממה שהוגדר כ-"חזית מזרחית". התבוסה שהאמריקנים גרמו לעירק ובעקבותיה הנוכחות האמריקנית בנקודת ציר מרכזית במזרח התיכון, משנה את המאזן האסטרטגי מקצה לקצה. בקצרה, ניתן לסכם את המצב החדש, שהאיום העירקי אינו קיים יותר. הציר עירק-סוריה, שהיה בכוחו לגרור מדינות נוספות לשרשרת של איום על ישראל, פורק. אין סכנת התקפה מכיוון סוריה, כאשר היא יחידה במערכה, ומצרים איננה מהווה איום מיידי על ישראל.

מאידך, יש איום טילים באליסטיים על ישראל (כ-1,000 מסוריה ולבנון) כמות נוספת מאירן וסעודיה, ומדינות נוספות.

האיום בנשק השמדה המונית כנגד ישראל נחלש, אולם שריר וקיים, והשעון ממשיך לתקתק לקראת איום גרעיני אפשרי על ישראל.

הטרור, לא רק שאיננו מצטמצם, אלא אף מתרחב, הטרור הפלשתיני מכוון בעיקר כנגד ישראל, אולם המהפכה האיסלמית נתמכת על-ידי ייצוא של טרור איסלמי קיצוני. מקורותיו בסודאן, סעודיה, אפגניסטן והתפשטותו לכל עבר במזרח התיכון, רוסיה, טורקיה וארה"ב.

במערכה כנגד התפשטות הגרעין, יש לראשונה סימני תיאום בין מדינות בריטניה, צרפת וגרמניה, לעצור את אירן.

המידע מתואם עם סבא"א, המאמץ המשותף עם ארה"ב נועד למנוע התגשמות התחזית של התחמשות איראן בשנת 2006/7.

בניין הכוח ועוצמה צבאית, המבטיחים ביטחון המדינה מוכתבים על-פי מספר רב של גורמים, ביניהם שטח המדינה, גודל האוכלוסיה, יכולת כלכלית וטכנולוגית, מצב אזורי וסיוע ממדינות אחרות, במקרה שלנו - הסיוע מארה"ב.

אולם, מעל הכל קיים סרגל מדידה השוואתי בין ישראל לשכנותיה באזור, כדי להבטיח הרתעה ראויה. לשם כך, העוצמה של ישראל נדרשת בהשוואה לעוצמתן של מדינות האזור. כיום, מצרים, למרות שאיננה איום על ישראל, מסמנת בעוצמתה, באיכות ובגודל הצבא שלה, מדד שישראל אינה יכולה לרדת ממנו.

בנוסף לכך, חייבת להיות בידינו יכולת תגובה כנגד כל גורם שביכולתו לאיים בצורה כלשהיא על ישראל. כלומר אסור שיהיה מצב שבו מדינה שכנה או רחוקה מחזיקה ביכולת לפגוע בישראל, ולישראל אין לפחות יכולת תגובה וענישה, אין חובה שתהיה לנו יכולת הכרעה כנגד מדינה מאיימת, אולם תגובה וענישה מינימליים, דרושים כבסיס לעוצמתה של ישראל באזורנו.

במקרה של התמוטטות ההרתעה ופריצת מערכה צבאית, הסרגל הרלוונטי מונח בתסריט הצפוי. רבות נכתב על-כך בעבר, השאלה המרכזית בעניין זה, היא איזה תסריט צריך להוות תסריט צפוי להשוואה ומהן הציפיות והדרישות מצה"ל בכל תסריט.










תסריט הייחוס

ברור שמגוון התסריטים האפשריים במזרח התיכון הוא עשיר מאוד ובעבר נוכחנו שקיימות אפשרויות רבות, במיוחד בימים אלה, שברשות מדינות קרובות ורחוקות נשק, המסוגל להגיע לעורף בישראל. ובכל זאת, מקובל שהתסריט הצפוי לצורך מדידת הכוח הדרוש לצה"ל, צריך להיות חמור אבל סביר שאם לא כן, אנו מאבדים כל דרך למדידה ריאלית.

על-פי הנחה זו, בתסריט הצפוי, צה"ל נדרש לעמוד בפני שלוש חזיתות: האחת בצפון, והיא מורכבת משילוב בין סוריה ללבנון. השניה, היא מדינה נוספת במעגל הרחוק, לצורך זה ניתן למנות את אירן, ואולי גם לוב וסעודיה, והשלישית איננה חזית במובן המקובל של המילה, אלא אפשרות שמצרים תידחק להפר את הסכם השלום ותכניס כוחות לסיני.

השתלשלות העניינים בתסריט הזה, סביר שתחל בלבנון, תתפשט לסוריה, תגרור תגובה והרחבה עם התקוממות פלשתינית רבת היקף וזו תגרור מנימוקים שונים שממשלת מצרים תשתמש בהם, גם הפרת ההסכם בסיני.

במקרה כזה, אם לא תהיה הכרעה מהירה, עשויה החזית הפלשתינית להתפתח למטרד משמעותי ובמקביל תתחזק הסכנה מפני טילים מטווח רחוק, כגון מאירן.

לפיכך, אנו נדרשים למגננה בשתי החזיתות, הכרעה מהירה בחזית אחת, הגנה אפקטיבית בחזית פלשתינית ומוכנות גבוהה לפעולה מיידית, עם כל המשתמע מכך, לסיכול או ענישה מול איום מהמעגל הרחוק המאיים על ישראל.

הדיון בשאלת עוצמת צה"ל ותקציב הביטחון בנייר זה, מתחשב גם בעובדה שברקע קיים איום נשק השמדה המונית על ישראל ומתגבש איום גרעיני על ישראל.

מטעמים ברורים, הניתוח בסוגיות אלה, אינו כלול בנייר זה.










שינויים במצב המדיני-בטחוני של ישראל

את השינוי במצב המדיני-ביטחוני של ישראל לאור האירועים בשלוש השנים האחרונות, ניתן לסכם בשלוש נקודות:

א. לפי שעה, הוסר לחלוטין האיום העירקי על כל מרכיביו מעל מדינת ישראל. (המצב יכול להשתנות עם עזיבה בלתי מוצלחת של האמריקנים את עירק).

ב. לאור תוצאות המערכה בעירק ונוכחות ארה"ב באזור, אין יותר מה שנהגנו לכנות ה"חזית המזרחית" וניתן לקבוע שנפתח חלון למשך תקופה לא מבוטלת שבו הסיכוי למלחמה כוללת הוא נמוך ביותר.

ג. המערכה נגד הטרור נמשכת ובמצב הנוכחי, הנטל על צה"ל בזירה זו נמוך. ללא שינוי במצב המדיני, ניתן לקבוע שהנטל השוטף על צה"ל במצב הנוכחי נע בין 1.2 - 1.5 מיליארד שקל לשנה. חלק מהעומס הזה "חוסך" הוצאות שוטפות לאימונים וכדומה, לכן ניתן לצמצם את הסעיף הזה ב-20% בקירוב. (המספר איננו כולל השפעות אחרות על תקציב המדינה והכלכלה, אלא אך ורק את ההוצאה הנוספת השוטפת של צה"ל).

מתוך נייר עבודה שהוצג בכנס הרצליה לנושא תקציב הביטחון ובניין הכח בצה"ל

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.