קריאה נרגשת לכל חברי הכנסת, תהיו משפחה אחת בתוך הכנסת, וגם כלפי האזרח שבלעדיו אף אחד לא יכול להיות חבר כנסת.

אני רוצה לבקש מכל חברי הכנסת ועוזריהם, קצת לתת תשומת לאזרח.

תיקחו דוגמא מסיעת מרצ היחידה שהתייחסה לפניות שלי, רואים שבסיעת מרצ יש חברי כנסת עם רגש לציבור,

אני רוצה לציין שאם לכולם היה איזה קצת רגש כלפי האזרח, כפי שעשתה סיעת מרצ ,כל אזרחי ישראל היו רואים בצורה אחרת את הכנסת,

ולא כפי שאנו האזרחים רואים את הכנסת היום,

שאחד אוכל את השני, רק כדי להיות בסולם הכי גבוה בכנסת, למשל להיות ראש ממשלה,

לא יודעים להפסיד בכבוד כאשר יש בחירות בתוך המפלגות שלהם, אני קורא לכולם לתת יד אחד ולהיות משפחה.

מכתב שנשלח ב- 2005\12\31

מתוך 600 מכתבים שנשלחו לכנסת לזרז את חוק נפגעי פוליו, הייתה התייחסות אפסית.

לכבוד ראש ממשלת ישראל מר אריאל שרון לכבוד יושב ראש כנסת ישראל מר ראובן ריבלין דחוף בקשה שלי ממך כבוד ראש הממשלה וכבוד יושב ראש הכנסת לפנות אישית לכל חברי הכנסת שיתמכו בחוק נפגעי פוליו ובמיוחד לכל ראשי המפלגות הגדולות, ושלא ידחו את הקריאה השנייה ושלישית עד לאחר הבחירות שזה אומר שיש כמעט 100 ימים לבחירות. אני מאמין שרק אתם יכולים להוריד ממני את העצב והכאב בו אני שרוי כ 55 שנים, אחד הסיבות שאני רוצה שהחוק יסתיים בהקדם האפשרי, כי מה זה בן אדם אף אחד לא יודע מה יכול לקרות לי ולכל אחד אחר מבחינה רפואית. אני רוצה לספר לכם שהינו שני אחים שמגפת הפוליו תקפה אותנו, אני ואחותי ז"ל שכבר לא נמצאת בחיים ושהמדינה כבר לא צריכה לתת לה פיצויים וזה כבר רווח למדינה, יש לי חבר בשם דוד ז"ל שנפטר השנה מטירת הכרמל שגם הוא היה נכה פוליו וגם לו המדינה לא צריכה יותר לשלם פיצויים, ושוב יש למדינה עוד רווח. שאלה שלי והיא מעוד כואבת האם המדינה ממתינה שעוד נכים ימותו. אני רוצה לציין שאני בקשר אם התקשורת, ושאני ממתין להתייחסות המדינה כלפי החוק ושכל פעם דוחקים אותה לפינה. אנה תנו יד אחד כדי שהחוק יצא ככל שאפשר מהר. אני רוצה לשלוח קורות חיים קצר שלי אני נכה פוליו שנפגעתי במגפת הפוליו, נולדתי בריא לגמרה הספקתי לעמוד על שני רגליי ואז חטפתי את המגפה. אני כיום בן 55 עובד במפעל קיולק & סופה אזור תעשייה יוקנעם כ 31 שנים במחלקת הנדסת תעשייה תפ"י, התנדבתי למשמר האזרחי כ 30 שנה ומתוכם 7 שנים כמפקד שכונה סגל מתנדב בדרגת מפקח משנה, וכל זה כנכה שיושב בכסא גלגלים, ולזכותי כמה מבני הנוער לאחר השרות הצבאי התגייסו למשטרת ישראל וחלקם משרתים כקצינים במשטרה ובצ.ה.ל, פעמיים המליצו עלי להיות אורח כבוד בבית נשיא המדינה, פעם כמתנדב מצטיין של המשמר האזרחי, ופעם שנייה ייצגתי את המפעל שבו אני עובד. היום אני מגדל ילדה בת 4 וחצי, לאחר הרבה שנים של טיפולים עד שנולדה. ולכן יש לי כעס כבד על מדינת ישראל שלא יודעת לכבד את האזרח שלה, ושבגלל רשלנות של המדינה אני יושב בכסא גלגלים.

הערה: יש לי הרבה לספר אך אין לי את הזמן לכך.

בכבוד רב משפחת ארזי אברהם סיגל והבת ליאל

רח' הדקל 32 טירת הכרמל

את כל תגובות מהאזרחים שאני הקבל, אני אישית ידאג להעביר אל כל מאה ועשרים חברי כנסת