http://yeshanews.com/?id=46803
בימים האחרונים דוברי המשטרה והתקשורת הישראלית אינם מפסיקים לתקוף את הנוער הנפלא שלנו. מדוע בנים ובנות כה אידיאליסטיים מוצגים לציבור כ"פורעי חוק" ו"חוליגנים?"


משטרת ישראל ולובשי מדים אחרים פלשו ליישוב היהודי בחברון. הבוקר, בפעם השניה תוך יומיים, פלשו עשרות כוחות של משטרה, משמר הגבול והיס"מ לשכונת אברהם אבינו בחברון.

הרקע: היסטוריה (ראו http://www.hebron.com/pdfs/kemobshuk.pdf)

תמונת המצב, נכון לעכשיו:

לפני שבועיים הוצא צו פינוי: צאו מהבתים בשכונת מצפה שלהבת מרצונכם עד ה-15 לינואר או שתפונו בכוח, לא יאוחר מה-15 לפברואר. משפחות חברון סירבו אפילו לשקול לפנות את עצמן מהבתים שלהן.

לפני שבועיים התחילו להגיע כמה מאות בני נוער מכל רחבי הארץ לחברון, כדי לתמוך ולסייע ליישוב ולמשפחות המאויימות בגירוש. מתוך מודעות לכך שה-15 לינואר הולך ומתקרב ועקב העובדה שלא היה להם מושג מתי יתבצע הגירוש, קיבל היישוב היהודי בחברון את הנוער בזרועות פתוחות. אם יגיעו כוחות הפינוי יהיה צורך בכל עזרה אפשרית. צפוי שאלפי אנשי משטרה, חיילים וכוחות מיוחדים אחרים ישתתפו בנסיון הגירוש, אם הוא אכן יתרחש, חס וחלילה.

בשבת, ה-14 לינואר, הגיע המתח לשיאו. למחרת, יום א' נקבע כמועד הסופי, ויתכן שבלילה הבא תגיע שעת השין. במשך היום דווחו מספר התנגשויות בין ישראלים לערביי חברון, שהתחילו ליידות אבנים, ובין ישראלים וחלק מכוחות הבטחון. בתקרית זו נפגע קצין ישראלי ונפצע פציעה קלה ע"י אבן שנזרקה ע"י ערבי, בניגוד לדיווחים בתקשורת הישראלית שיהודי פגע בקצין באבן בכוונה. סיור שבועי שמתקיים כמעט כל שבת בקסבה בחברון בוטל ברגע האחרון, למרות שלמעלה מ-100 אנשים ציפו להשתתף בו. חלק מהאנשים התחילו לרוץ דרך הקסבה בתגובה לביטול וכתוצאה מכך ארעה ההתנגשות הקצרה עם חלק מלובשי המדים.

מוצאי שבת: כמה ילדים הדליקו מדורה בחנות נטושה. הנוער החברוני כיבה את האש.

יום א': ה-15 לינואר – המתח היה באוויר. האם ימצאו עצמן תשע משפחות ללא בית ביום המחרת? ביום א' לפני הצהריים: קבוצת בני נוער שהתהלכו ברחובות חברון עברו את בית הדסה לכיוון שכונת תל רומידה ומצאו כי הדרך נחסמה ע"י חיילי צה"ל, שסירבו להתיר להם לעבור. בין הקצינים היה מפקד חטיבת יהודה, אל"מ מוטי ברוך. הוויכוח התלקח במהרה והתחילו צעקות ודחיפות. הילדים דרשו לדעת למה לא מאפשרים להם להמשיך ללכת. הדחיפות וההדיפות הפכו אלימות יותר. ואז, פתאום, אל"מ מוטי ברוך דרך את רובהו וכיוון אותו אל בני הנוער. ואז התחילה מהומה רבתי.

ראשי היישוב בחברון הגיעו למקום והפרידו בין שני הצדדים, תוך הדיפת הנוער הרחק מהחיילים. משטרת חברון הגיעה למקום, סגרה את הרחוב בשני הכיוונים, הכריזה על התקבצות הנוער כ"בלתי חוקית" ואיימה להתחיל לאסור אנשים. הילדים נעלמו וכעבור כמה זמן גם המשטרה עזבה, אך המתח באוויר היה כה דחוס, שאפשר היה לחתוך אותו בסכין.

יום א' אחה"צ: התפשטה שמועה – המשטרה נמצאת בדרך. קבוצה של למעלה מ-100 אנשי בטחון, בליווי פרשים, צעדו ממערת המכפלה לשכונת אברהם אבינו. הם נכנסו בצעידה ומיד עלו על הגגות של הבתים הסמוכים ופירקו אהלים מאולתרים שהוקמו בשכונה. הם התחילו לרדוף אחרי חלק מהילדים, ופה ושם תפסו כמה מהם. כמה בני נוער נאסרו ונגררו מהמקום. אחרי זמן מה הפעולה נעצרה אך הכוחות נשארו במקום. המצב הפך לתיקו. אנשי הבטחון משקיפים לעבר בני הנוער מהגגות והנוער מביט בשוטרים. כל כמה זמן נזרקת ביצה לכיוון אנשי המשטרה. כאשר חלק מהנוער מאיימים לזרוק אבנים, ראשי היישוב קוראים להם להפסיק. כך נשאר המצב במשך כמה שעות, עד שהמשטרה עזבה.

במשך הלילה: שוב קיים מתח, אך השקט נשמר.

יום ב' בבוקר: ה-16 לינואר: שקט ושלווה עוטפים את שכונת אברהם אבינו, מקום ההתנגשויות ביום הקודם. חלק מבני הנוער מתבטאים שברצונם לחזור הביתה.

ואז, פתאום, שוב בשעות הבוקר המאוחרות, מתפשטת הידיעה: הם שוב בדרך לכאן. הכוחות, תותח המים, הסוסים! הפעם למעלה מ-150 איש פולשים לשכונה, ועושים את דרכם במהירות אל תוך החצר. אנשי היס"מ רצים, מתפרצים אל בית ההארחהת בית בית"ר, ומטפסים אל הגג. אנשי משטרה אחרים עומדים צמוד לקירות השכונה. אחרים מטפסים במדרגות אחרות ותופסים עמדות במרפסות הבתים ועל הגגות. שרשרת של אנשי משטרה ניצבים על המדרגות המובילות לבית הכנסת אברהם אבינו ובית נחום ויהודה, ומונעים מאנשים להגיע לשם. אחרי שעה קלה השכונה הקטנה מלאה פולשים במדים, שאחרי שתפסו עמדות אינם עושים שום דבר נוסף.

למה הם הגיעו? אחד המפקדים אומר לפקודיו: "אנו פה כדי להפגין כוח". כשנועם ארנון שואל קצין, "מה אתם עושים כאן – הכל שקט ובשליטה?", הקצין מתעלם ממנו. כשהוא דורש ממפקד המשטרה עלי זמיר לראות צו חיפוש המתיר לו לפרוץ אל בית בית"ר, שהוא שטח פרטי, תגובתו של זמיר: "אם יש לך תלונה, תנסח אותה בכתב ותשלח אלי". המשטרה שוברת את המנעולים של דלתות המובילות לגגות הבתים כדי לתפוס שם עמדות. מי ישלם על הנזקים? למשטרה לא אכפת.

במשך שעות, אנשי המשטרה ממשיכים לעמוד בעמדותיהם, ולא עושים כלום. מגיעים דיווחים על כמה מעצרים, כולל מעצר של ילדה בת 12, שנגררת אל הניידת המשטרתית וצועקת שמישהו יישאר איתה, אך שום דבר לא עוזר.

בסוף, אחרי שעות של היום השני של התיקו, אנשי המדים עוזבים את השכונה. רבים מאנשי היחידה לפיזור הפגנות ממשיכים לכיוון בית הדסה ועומדים בחוץ גם שם, תוך "הפגנת כוח". בסוף גם הם עוזבים את המקום.

ברור, שהסיבה העיקרית למפגן של המשטרה ביום זה הוא לצורך פרובוקציה: המשטרה, שהגיעה בכוחות גדולים, מקווה ש"יתקפו" אותה "הבריונים האלימים", וכך יהיה לה תירוץ להכות בהם ולאסור אותם. אך בני הנוער מתוחכמים יותר מדי ואינם נופלים למלכודת הזאת. אנשי המשטרה חווים רק את הקור ואת השעמום.

לפנות ערב: רוב בני הנוער החליטו לעזוב. הגירוש עדיין צפוי. לפי מקורות ממשלתיים, הביצוע יתעכב עוד לכמה שבועות לפחות. בני הנוער יכולים להתפזר ולחזור בעוד שבוע או שבועיים, אם עדיין יהיה צורך בהם.

עיתונאים רבים שואלים: איך אתם יכולים לסבול כאלה "בריונים אלימים", לדבריהם. התשובה פשוטה מאוד. בני הנוער האלה אינם בריונים ואינם אלימים. הם שייכים לאנשים האידיאולוגיים ביותר בארץ כיום. בני הנוער האלה באמת ובתמים אוהבים את ארצם, את ארץ ישראל. הם עדיין מתאבלים וכואבים את כאב הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. לבותיהם מדממים עדיין עקב הפצע של נטישת ארצנו לטובת האויבים שלנו. הם כואבים את הכאב של אלפי יהודים חסרי בית, שלא פשעו ולא עוולו וכל מה שעשו היה לגור בגוש קטיף.

בני הנוער האלה רוצים למנוע גירושים נוספים כאן בחברון, ובעמונה ובמקומות אחרים ברחבי יהודה ושומרון. די! מספיק! לא עוד גירוש, לא עוד חסרי בית, לא עוד רכוש יהודי נטוש. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לעם היהודי, ולאף אחד אחר אין זכות לפנות ולגרש יהודים מארצם.

ומה בדבר הקיצוניות, האלימות לכאורה?

בני שש-עשרה אינם מגיבים כמו בני חמישים. לפעמים התגובות שלהם מוגזמות, אך צריך לזכור למען מה הם נלחמים, לעומת זאת, כמה בני נוער נדקרו במועדוני לילה ישראלים, בגלל "אהבה", או סמים או אלכוהול, או כל שלושתם? עשרות על גבי עשרות. כמעט בכל סוף שבוע מתבצע מעשה אלים באמת, לטובת ... לטובת מה? לטובת ארצנו, עמנו, תורתנו?

מתי בפעם האחרונה נשלחו כוחות הבטחון למנוע דקירת סכין נוספת? למנוע רצח נוסף? כמה אנשי בטחון נקראו כדי לעצור עוד התקפת טרור, שהותירה עוד יתומים ואלמנות? כמה אנשי צבא נקראו למנוע עוד טיל קסאם מלהיות משוגר לעבר שדרות?

הנוער שלנו, אחרי שראה אנשים שרים ורוקדים, מחבקים ומנשקים את אלה שבאו לגרשם בקיץ האחרון מגוש קטיף, זועק עכשיו: "לא עוד! אנו לא נשיר ולא נרקוד עם אנשים הרוצים לזרוק אותנו מהבתים שלנו, מהאדמה שלנו. הם הפושעים האמיתיים, לא אנחנו!" וכמה הם צודקים!

אנו צריכים להתגאות בכך שיש לנו נוער כזה, שמניעיו נובעים לא מתוך רצון לרווח אישי, אלא מתוך אהבת אמת וגעגועים לארצם, הנוער הזה הוא מתנת הא-ל לעמנו.




קישורים נוספים:
תמונות1
תמונות2

אישום: הנוער הזה מונע להגיע למצב שיהיה ירי רקטות ומרגמות גם לעבר ירושלים, כפר סבא, נהריה, פתח תקווה. רוצים כבר לראות את הסוף מה שיותר מהר. כשיתחילו טילים על מרכז הארץ, אחת משנים: או השמאל ירד מהארץ או יזעק שהצבא יפעל נגד הערבים, בדיוק כמו שקרה לקיבוצי הנגב. הנוער הזה מפריע למגמה הזאת.


תשובה: אנחנו מבינים את כל זה טוב מאוד, אבל אין לנו את הכוח להתמודד מול שטיפת מוח של התקשורת, לכן כל מה שהתקשורת תגיד לנו נעשה הכול. נאהוב את מי שהם רוצים שנאהוב, ונשנא את מי שהם רוצים שנשנא.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)