לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה הוא התחתן


שנה טובה ואל תדאג לי. אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או
לאכול.

מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאימא שלך.

אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים
שלי, אלוהים יודע שהאימא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד.

הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים.

תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת, שמתי אותם בפריזר, כדי שהם יישארו
טריים כשנצטרך לשים אותם על הקבר שלי .

ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את המקל הליכה שלי בשבוע
שעבר, כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי.

גם התרגלתי לקור, מאז שאמרו לי ללכת בלי כובע, והמיטה הקפואה בבית אבות כל כך
קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.

אל תחשוב אפילו לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות
המשפחתיות היקרות האלו, אליהן אתה נוסע כל שנה.

תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לאיך שלא יקראו לה, הזו עם השורשים
השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר.


שנה טובה, אימא