ההבדל היסודי שגרמניה הייתה מדינה ריבונית חזקה והרשות הפלסטינית מורכבת מאירגוני טרור שאין כל אפשרות להכניעם בכוח.
ההבדל העוד יותר יסודי - הוא ביעילות המופלאה של הגרמנים לעומת חוסר היעילות הבולט אצל מדינות ערב והפלסטינאים הסובבות אותנו. הגרמנים הוכיחו את יעילותם במלחמה כמו גם מדינות ערב הוכיחו את חוסר יעילותן במלחמה.

הרוצה שלום - יכון למלחמה. אם ברצונך באמת בשלום, שלום אמיתי (לא חתיכת נייר וגירוש יהודים מבתיהם), אז אתה חייב לתמוך בנצחון אסטרטגי על האוייב (בניגוד לחיסולים נקודתיים ופעולות טקטיות מוגבלות).
===== אתה צודק בהחלט ואין לי איתך כל ויכוח בנושא למעט העובדה שישנן פנים רבות למלחמה, במיוד שהיא כנגד אירגוני טרור מרצחים המטילים אימה על האוכלוסיה בתוכה הם חיים.
נצחונות אסטרטגיים היו לנו לא אחת ואף פעם לא הצלחנו (ולא רק אנחנו - זהו מצב עולמי) לחסל בהם את הטרור למרות הנצחונות המרשימים. תמיד הטרור חזר. תמיד הטרור מלווה אותנו, בין אם ישבנו בתוך השטחים שכבשנו ובין אם ישבנו מחוצה להם. האם כאשר ישבנו בגדה וברצועה במלוא כוחינו לא היה ארור? האם כאשר שלטנו על לבנון - לא היה טרור ? האם לפני קום המדינה לא היה טרור ?
כדי למזער את הטרור חייבים להגיע להישגים עם האוכלוסיה המקומית - לא בדרך של לחץ ו"הרעבה" - היוצרים בדיוק תגובה הפוכה (של כעס ושנאה כנגד הנוגס), אלא בדרך של הקלה ו"שובע" - כאשר יש לאוכלוסיה מה להפסיד.

היציאה מלבנון הביא רק לפריחה ולמזעור האבידות, זוהי תהיה תוצאת היציאה מרצועת עזה (שכבר כיום הביאה למזעור האבידות) והשיא יהיה כאשר נצא ממרבית השטחים הפלסטינאים, שבגדה המערבית.
לא אבדנו כל כוח הרתעה והמלחמה העיקשת בטרור יכולה להמשך ונמשכת גם כאשר אוכלוסיה אזרחית ישראלית איננה נמצאת בשטח. מה שעדין איננו מצליחים הוא ל"הרים מעפר" את האוכלוסיה האזרחית הפלסטינאית ולאפשר להם להתקיים ולמצוא פת לחם לצאצאיהם.


בדרך הכוח הבלתי מתפשר, אנו עוסקים מיום שיבתנו המחודשת לארץ ישראל והיא לעולם לא הוכיחה את עצמה. השמוש בכוח בלבד זה מה שהוביל אותנו אל פי התהום. ואתה עוד רוצה לקחת צעד אחד נוסף...