"ואתה תצווה את בני ישראל" (כז, כ)

משעה שנולד משה, אין פרשה בחומש ששמו של משה לא מוזכר בה, למעט בפרשתנו "תצווה". ומעניין, זאת דווקא הפרשה אותה קוראים בתורה ב-ז' באדר, יום הולדתו של משה, ויום פטירתו?!

מסביר רבי זלמן סורוצקין, שדווקא על כן נקבעה פרשה זו להיקרא בעיתוי זה, כדי להדגיש את אופייה של אמונת ישראל, שלא העמידה את המנהיג, איש האלוקים, במרכז עשייתה ועבודת השם שלה. זאת, להבדיל מאמונות זרות, שכל חגיהן ומנהגיהן מתמקדים מסביב לימי ההולדת והמיתה של מחולל דתם. (מתוך: "תורה לעם").

"להעלות נר תמיד" (כז, כ)

מפרש רש"י: "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".
מסביר הרב מנחם הכהן,כי יש מנהיגים הרואים את תפקידם,להשגיח כל העת שאש היהדות לא תיכבה. חלילה, תפקידו האמיתי של המנהיג אינו לעמוד על ראשו של העם כמשגיח וכמפקח, אלא "להעלות נר תמיד" – להפיח בעם רוח חיים.להדליק את הזיק שבו,ולהעלות בתוכו את המאור שביהדות – "עד שתהא שלהבת עולה מאליה"

''וחשב אפדתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה'' (כח, ח)

במצווה,"מחשבה טובה מצטרפת למעשה" ואפילו אם נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וזהו שמרמז הפסוק: ''וחשב אפודתו'' – מחשבה של מצווה, שמקשטת את האדם (אפוד פרושו: קישוט), הריהי ''כמעשהו'' – כאילו כבר עשה את המצווה. אך במה דברים אמורים, כאשר ''ממנו יהיו'' – שרצה באמת לעשות את המצווה ורק נאנס ולא עשאה... (נחל קדומים בשם רבנו אפרים ז''ל).

''חשן משפט'' (כח, טו)

אותיות ''חשן'' הן היפוכן של אותיות ''נחש'' (מלשון ''נחש ינחש בו'') .
''נחש'' פירושו, שימוש בכוחות זרים כדי לנחש דבר בלתי ידוע. לעומת זה ''חשן'' פירושו, בירור ענינים בלתי ידועים בכוח הקדושה. על ידי האורים ותומים. (הכתב והקבלה) .

''את האורים ואת התומים'' (כח, ל)

* על אבני החשן היו חרותים שמותיהם של השבטים. משהיה הכהן הגדול שואל משהו באורים ותומים, היו מאירות אותיות בודדות מבין השמות החרותים הללו, ועל ידי צירוף מתאים של האותיות היה הכהן מוצא את התשובה לשאלתו. אולם כדי לצרף את האותיות בסדר הנכון, על מנת לדעת את התשובה האמיתית, זקוק היה הכהן לרוח הקדש והיה עליו לכוון את השם ''תומים''. .
וזהו שאמרו חכמינו: ''אורים – שמאירים את דבריהם, תומים – שמשלימים את דבריהם'' (יומא ע''ג).
בלעדי ה''תומים'' אי אפשר היה לדעת את מובנן של האותיות המוארות, או כי אפשר היה לצרף את האותיות בצורה מסורסת ולקבל תשובה שלא ניתנה מן השמים. (רמב''ן) .

* לפי דברי הרמב''ן הללו, פירש הגאון מוילנא באופן נפלא את הויכוח בין עלי הכהן ובין חנה (שמואל א). . כאשר ראה עלי את חנה והנה שפתיה נעות וקולה לא ישמע, חשב אותה לשיכורה. על כך השיבה לו חנה: ''לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי''. אמרו חכמינו, כי במילים ''לא אדוני'' נתכוונה לומר, שאין רוח הקודש שורה עליו. ועל ''אשה קשת רוח אנכי'' אומר רש''י: ''כשׂרה'' .
כשראה עלי תופעה נדירה כזאת, שאשה עומדת ומניעה בשפתיה, שאל באורים ותומים לדעת את פשר הדבר, והאירו האותיות: ש,כ,ר,ה. צירף מהן עלי את המילה ''שכרה'' וחשב אותה לשתויה. השיבה לו על כך חנה: ''לא אדוני'' – אין רוח הקודש שורה עליך בענין זה, שכן צירפת את האותיות לא בסדר הנכון, שהוא באמת ''כשׂרה'' – לפי שאני ''אשה קשת רוח'' בגלל היותי עקרה, כדוגמת אמנו שרה, שנצטערה על אשר אין לה בן.

https://2006-uploaded.fresh.co.il/2...09/93374957.doc

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק