כמה אנחנו באמת משתפים/ מחשיבים ומאפשרים להורינו לקחת חלק במה שעובר עלינו בתחילת מערכת יחסים ?
שום חלק, אני לא משתף את ההורים שלי במערכות יחסים שלי, כי זה רק יביא לזיוני שכל ושאלות מיותרות.

האם אנו מחשיבים ומממשים את "חלומם" לבן/בת זוג אידיאלים מבחינתם ?
כן, אפשר להגיד שאני ממש את האידיאל של ההורים שלי, ככה חונכתי, גדלתי על "סטנדרטים גבוהים", בכל מה שנוגע לבנות.

לכשאנחנו במערכת יחסים, באילו תחומים אנו נותנים להם להביע דעתם/להתערב/להחליט בעבורנו והיכן בן/בת הזוג בנושא ?
רק עם האבא הביולוגי שלי אני מדבר\מתייעץ על דברים כאלה - עם ההורים העכשווים אני לא מדבר על נושאים כאלו.
עם הבת זוג אפשר לדון, לתת להתערב, אבל להחליט - לא.

ומעבר לזה - איפה נתחם בעיניכם הגבול בין המלצות והתערבות הורים ?
כשהם שואלים על זה גם כשאני מבקש שלא ישאלו.

האם מרתיעה אתכם העובדה שבן/בת זוג קשורים להוריהם ?
לא, אבל עדיין שזה יהיה בגבול הטעם הטוב.
שיהיו יחסים טובים, בלי חיוכים כרגע ואז מאחורי הגב "that bitch"
שתיהיה סימפתיה+, אבל לא BFF.

ולשאלת השאלות : האם אנחנו מסוגלים לסיים מערכת יחסים רק כי הורינו לא מרוצים ממנה ולא תומכים בה (והאם זה קרה לכם) ?
לא, להורים אין שום נגיעה בנושא, לא קרה ולא יקרה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://notebookforums.com/images/smilies/headbang.gif]