יש דבר אחד לפחות שאני לא מסכים איתו כאן: הנושא של הפסיכולוגיה. לא בפסיכולוגיה באופן כללי, כי אם בצורה שכל אחד מאיתנו רואה את המציאות.
אני חושב שדווקא בנושא הזה, צריך להכיר בכך שכל אחד מאיתנו רואה את הדברים בצורה קצת שונה. אם הסיבה לכך היא נסיון חיים שונה או פשוט מידע שלאחדים מאיתנו יש ולאחרים אין, אנחנו לא בדיוק אותו הדבר, וכולנו יכולים להגיע למסקנות הגיוניות, בהתאם לידע שלנו, שיהיו שונות ("נכונות" או "לא נכונות" זה דבר אחר!) וצריך להכיר בכך.
אם אדם סובל עד כדי שמרגיש שאינו מסוגל לסבול עוד, ואין לו תקווה שהדברים ישתפרו (חוסר המידע שעליו דיברתי - הוא לא מודע לכך שיש אפשרות לעזור לו), מדוע שלא יתאבד? הרי אם כך היה המצב באמת במציאות, ואדם סובל וידוע שלא תהיה לו ישועה, ההריגה העצמית כבר לא נראית כל-כך בלתי הגיונית, גם לחלק מה"שפויים" (מישהו אמר "המתת חסד"?).

המציאות האובייקטיבית, צריך שיהיה ברור לכולם, אינה משתנה, ואני חושב שהמאמר עושה עבודה טובה מאד בהסברת העניין. אך גם אם החלטה שאדם מחליט יכולה להיות לא נכונה, היא עדיין יכולה להיות הגיונית, בהתאם לידע הקיים אצלו.

מעבר לנקודה הזו, אני חושב שהוא מנסח פה נקודות מאד חשובות, שצריך תמיד לזכור כשעוסקים במדע ו... לא במדע

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://galbarak.co.il/for_other_uses/freshsignature2.png]