הנושא שהעלית הוא דוגמה לנסיון טיוח של ההיסטוריוגרפיה. זה פשוט לא נעים היה ליהודי העולם להודות בעובדה המצערת שניהול הזנות, והזנות עצמה, הייתה ברובה בידיים יהודיות.
שיטת גיוס הזונות הייתה מחרידה באופן מיוחד.
סרסורים סבבו ברחבי מרכז אירופה ומזרחה במרכזים היהודים והציגו עצמם כחתנים בכוח מדרום אמריקה וארה"ב. הם לכאורה חיפשו כלות יהודיות כשרות לקחתן איתם חזרה לארצותיהן. הם לא היו בררנים והעדיפו כלות מבתים עניים. בני משפחותיהן של הצעירות העניות שמחו לשמוע שהחתן המיועד מוכן לקבל כל נדוניה, שבלעדיה כמעט אי אפשר היה להשיא נערה יהודיה. כך, תוך זמן קצר היה החתן נכנס לחופה עם כלה צעירה עניה, לוקח מהוריה את הנדוניה שהסכימו לתת לו, נוסע עמה לטריסטה, ושם מוכר אותה לסוחרי הזונות אתם היה קשור. משם הגיעה הצעירה המרומה לרחבי העולם.
חוקר יהודי ארגנטיני שחקר את ההיסטוריה של יהודי ארצו כלל פרק בסיפרו על עולם הזנות היהודי בארגנטינה, אולם בלחץ גורמים שונים בקהילה הוא נאלץ להשמיטו בארץ המקור. הספר במלואו התפרסם בשפה האנגלית בארה"ב.
הסיים הפולני התגייס למלחמה בחתנים הסרסורים, ואישר עונשים קשים כולל עונש מות. איני יודע מה הייתה ההשפעה של החוק על פעילות גיוס הזונות ברחבי פולין, אולם באותה התקופה התפתח משלח יד חדש בקרב היהודים הפושעים בפולין, רומניה ועוד, גנבי הנדוניה. פושעים אלו סבבו ברחבי העולם היהודי, הציגו עצמם כחתנים בכוח, באו בברית הנישואין לקחו את הנדוניה ונעלמו. חלאות אלו פעלו גם בתקופה של בין שתי מלחמות העולם ומספר מהם אפילו עלו לארץ לאחר הקמת המדינה.