הם מפחדים

ארנון דיוקמן מסביר למה ש"ס חברו אל אולמרט, למרות כל המשותף עם פרץ

בשבוע שעבר קמה כל המערכת הפוליטית והתקשורתית על עמיר פרץ ויוזמתו להקים "ממשלת חירום חברתית" יחד עם החרדים ומפלגות הימין. בעל זיכרון קצר עוד עלול לחשוב שמעולם לא הוקמו ממשלות כאלה בישראל. האם שכחנו את ה"תרגיל המסריח" של שמעון פרס או איך בזמן שאהוד ברק ניסה להקים אחדות עם הליכוד ואריאל שרון, המליצו במרצ על משענת הקנה הרצוץ הקרויה ש"ס.

משיוזמת האחדות נפלה וש"ס כרגיל לא סיפקה את הסחורה, אהוד ברק הלך לבחירות ושמעון פרס, ה"חתרן הבלתי נלאה", ניסה להוות אלטרנטיבה לברק ולרוץ בעצמו. פרס כמובן ניצח בסקרים, אבל שרון ניצח בבחירות לאחר ש"השמאל הטיפש העניק את השלטון למוסוליני" כדברי פרס. כמובן שדבר לא מנע ממנו להיות שר החוץ של אותו "מוסוליני", ולשבת בממשלה יחד עם הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו.

הניסיון להציג זאת כצעד בלתי לגיטימי והונאת הבוחר היא

שוב חלק ממסע ההכפשה של בעלי ההון וחבריהם מהתקשורת, שחששו ש"מי שלא רצה את פרץ כשר האוצר יקבל אותו כראש ממשלה".

עם כל הכבוד לניסיונות של אולמרט לתת להתלבטות שלו עם מי להקים קואליציה פן ממלכתי, הרי שכל בר דעת יודע שהשיקול העיקרי של אולמרט הוא מי מה"בכירים" בקדימה ישלם בכיסאו תמורת שותפות עם העבודה. בסופו של דבר, גם בממשלתו של אולמרט יהיו סיעות שמתנגדות להתכנסות. אבל כשמדובר באולמרט, שהוא אחד מאנשי שלומנו, אז זה בסדר.

איום על ההגמוניה

השאלה המעניינת באמת המבצבצת בים הספינים של הימים האחרונים היא, מדוע אין דנים בכלל בהעדפתם של הרב עובדיה יוסף ומועצת חכמי התורה של ש"ס את אולמרט על פני פרץ כראש הממשלה?

לפחות על הנייר יש להם הרבה יותר מן המשותף: פרץ הוא ספרדי שאינו בוחל במסורת, וש"ס הרי היא "התאחדות ספרדים שומרי תורה", שנועדה "להחזיר עטרה ליושנה". עמיר פרץ הציב את הנושאים החברתיים, ובעיקר המאבק בעוני, בראש סולם העדיפויות, בדיוק כפי שעשתה ש"ס בכל הקמפיין שלה. פרץ והעבודה מעדיפים מו"מ ישיר בין ישראל לפרטנר פלשתיני כלשהו מאשר צעדים חד צדדיים ללא תמורה, כפי שהרב עובדיה פסק שאסור לעשות.

מכל אלה לא נותר אלא להסיק, שעמיר פרץ כראש הממשלה מהווה איום ישיר על ההגמוניה של ש"ס בקרב ציבור בוחריה. ולכן רק החשש שלהם מכך שפרץ יעמיק את החדירה של מפלגת העבודה לצבורים אלה הוביל אותם אל אולמרט.

הכותב הוא חבר מפלגת העבודה