חווה אלברשטיין נפלאה, סאבלימינל שגרתי, נורית גלרון נעימה. גבע קרא עוז סוקר
10 דיסקים טריים על המדף
גבע קרא עוז

1. שלמה בר והברירה הטבעית - עננים נמוכים


למחלקי פרס ישראל בשנים הקרובות, הנה לכם מועמד מוצלח. כבר עשרות שנים ששלמה בר מביא לתרבות הישראלית מוזיקה אתנית משובחת, לא מתחנפת אבל קליטה, מורכבת אבל לא מתחכמת, אותנטית ומרגשת. אין משהו חדשני או יוצא דופן באלבום הזה, וטוב שכך, קולו הייחודי של בר, הכבוד למילה הכתובה, העומק הרגשי - כולם עדיין כאן. נקודת החולשה היחידה היא ההפקה השבלונית מעט, אבל זה לא מאוד מפריע.

• האתר של שלמה בר

2. סאבלימינל - בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר



סאבלימינל היה ונשאר מפיק מעולה, כותב בינוני פלוס וראפר בינוני מינוס. אלבומו החדש עמוס כהרגלו, ב-20 שירים, מה שנועד מן הסתם לתת לקונה הפוטנציאלי סיבה לרכוש את המוצר ולא להוריד את השירים ברשת. הבעיה היא שאין לסאבילמינל מספיק חומר איכותי כדי להחזיק אלבום כל כך ארוך. הוא תלוי מאוד באיכות המשת"פים שלו. כשזה עובד, למשל עם סיון ב"המקום המושלם", או ב"טורו" הסקסי, עם אלון דה לוקו ואיציק שמלי, זה היפ-פופ מיינסטרימי סביר בהחלט, אבל ביותר מדי שירים האיחוד עם הזמרים האורחים (דוד ד'אור?) פשוט לא נשמע טוב, כשגם האורחים המכובדים מחו"ל - מירי בן ארי, ג'ו באדן וויקלף ז'אן - לא ממש עוזרים לאלבום להמריא. בשורה התחתונה: יש פה כמה קטעים לא רעים, אבל הגיע הזמן שסאב ישתכלל ויתחדש. השטיק שלו מתחיל למצות את עצמו.

• האתר של סאבלימינל

3. חווה אלברשטיין - לעמעלע



לפני כשנה הוציאה אלברשטיין את "קוקוס", אלבום עברי בינוני עד מביך, שגרם לי לתהות בשביל מה היא בכלל צריכה את זה. האלבום החדש שלה, כולו ביידיש, רק מחזק את התחושה הזו. זה אלבום נפלא, כמעט מושלם, מרגש ומלבב. אלברשטיין נשמעת במיטבה בליווי הגיטרה העדין, כשקולה מתחבר לניגונים העתיקים וממלא אותם ברגש. לאוהבי היידיש - זה אלבום חובה, אבל גם מי שאינו דובר את השפה, יפיק ממנו הנאה רבה. ...

להשמך הכתבה לחצו כאן.
קרדיט ל ynet.co.il