הקבוצה הכי לא ספורטיבית במדינה


היכולת העלובה שהציגה בית"ר ירושלים מול נצרת-עילית הוכיחה שוב - כשאין לה על מה לשחק, הקבוצה הזאת פשוט לא מנסה. לווסטהאם זה לא היה קורה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.one.co.il/images/space.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.one.co.il/images/d/gg101878.jpg]

גם בצרפת זה היה קורה?

מאת ניר קינן 08/05/2006 8:27

אני לא רוצה להגיד שרוכים, אבל כמעט שאין לי ברירה. לא, אני לא חושב שבית"ר ירושלים מכרה את המשחק לנצרת-עילית, אף אחד לא חושב ככה. אבל גם בית שאן לא מכרה את המשחק לבית"ר, לפחות לא בכסף.

מצד שני, גם אף אחד לא חושב שבית"ר עשתה הכל על מנת לנצח במשחק שלא קבע לה כלום, למה שהיא תעשה את זה?

המשחק העלוב (וזאת באמת מילה יפה) שהציגו חניכיו של לואיס פרננדז בטדי קיבע שוב את מעמדה של בית"ר כקבוצה הכי לא ספורטיבית במדינת ישראל. פשוט ככה.

משום מה נדמה שאף פעם שהצהובים שחורים מגיעים למשחק שלא קובע להם כלום, הם לא משקיעים הכל. הם כנראה לא חושבים שם שזה חשוב.

הכי מסכנים האוהדים שלהם, שבטח לא כל כך אוהבים אותי עכשיו. הם דווקא באו עם כוונות טובות, עודדו וניסו, עד שבשלב מסויים גם להם נמאס אז הם צעקו "ביזיון, ביזיון" והלכו הביתה. גם אני הייתי הולך.

אפילו סכנין, שכבר ירדה ליגה, הגיעה לכפר-סבא ולא הפסיקה להילחם ולנסות. גם לה המשחק הזה לא קבע כלום.

לצערה של בית"ר, לפני שהיא עלתה על הדשא למשחק מול נצרת-עילית הסתיים בלונדון משחק עם אחד שפעם עוד היה מגיע למשחקי חוץ בטדי, יוסי בניון. המשחק הזה העצים את העליבות בהופעה האומללה של בית"ר.

ווסטהאם אירחה את טוטנהאם למשחק שלא קבע לה כלום, משחק שקבע לתרנגולים את גורל כל העונה. בניון וחבריו אכלו את הדשא ונתנו את אחד המשחקים הטובים שלהם העונה - למה? כי ככה משחקים כדורגל, וגם בארץ התחילו להבין את זה, כמעט כולם.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.