מתוך עיתון הארץ של היום:

שארלי אטאלי נולד בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה. בהיותו תלמיד מצטיין נשלח בנעוריו ללמוד במכון הלאומי לאווירונאוטיקה בפאריס. כמהנדס צעיר עבד בחברת "סוד אוויאסיון", ואחר כך עבר למפעל לייצור טילים בליסטיים (SEREB). עמיתיו מאותה תקופה, המהנדסים איבר גוסו ופייר קטאר, מדברים על מומחיותו וקשיחותו כמנהל, לצד "החמימות הים-תיכונית שלו".

כשהחליט הנשיא שארל דה גול שצרפת תצטרף למועדון החלל, שעד אז נשלט על ידי ארצות הברית וברית המועצות, שארלי התמנה לראש פרויקט הטיל "דיאמנט". בתוך ארבע שנים שוגר הטיל, ועל כך זכה שארלי ב-1965 לקבל מידיו של דה גול את העיטור הגבוה ביותר: אות לגיון הכבוד. אחר כך היה אחראי על השלב הצרפתי בטיל הכלל-אירופי, "אירופה 1".

משהטילה צרפת אמברגו על אספקת נשק לישראל אחרי מלחמת ששת הימים, נערכה ישראל לפתח מטוס קרב בעצמה. ב-1969 נסע לפאריס פרופ' משה ארנס, אז מנהל חטיבת ההנדסה בתעשייה האווירית, והציע לשארלי לעלות לישראל. בביקור חשאי בן יומיים בתעשייה האווירית הוצגו לפניו תוכניות הפיתוח, בדגש על מטוס "כפיר" שאז הוחל בתכנונו. "הבהירו לו שמדובר באתגר ציוני", סיפר עובדיה הררי, מ"מ מנכ"ל התעשייה האווירית, לאלי ברדנשטיין שפירסם כתבה על שארלי ב"מעריב" ביום העצמאות שעבר. שארלי השתכנע, חזר לצרפת, שם נאבק בסירוב התעשיות ומערכת הביטחון לשחררו, ושלושה חודשים אחר כך הגיע לישראל עם אשתו ויולט וילדיו טלי ואבי. "זה היה הישג אדיר", אומר ארנס, "רק לעתים נדירות אדם ומהנדס בשיעור קומתו מחליט לקשור את גורלו עמנו".

שארלי השתלב בפרויקט "כפיר" ובאלה שבאו אחריו, "אריה" ו"לביא" שבוטלו לבסוף. גד כהן, סמנכ"ל חטיבת ההנדסה בתעשייה האווירית, אומר כי שארלי הניח את התשתית לבניית המטוסים האזרחיים והצבאיים בישראל, ופרופ' יוסף זינגר, שהחליף את ארנס כמנהל החטיבה, אומר כי שארלי, בסמכותו המקצועית ובאופיו הנעים, הצליח לאסוף סביבו מהנדסים מכל התחומים ולהובילם להצלחות מרשימות. ב-1981 הוא קיבל יחד עם דוד הררי את פרס ביטחון ישראל על פיתוח המזל"ט "זהבן", שהזניק את צה"ל קדימה ביכולת איסוף המודיעין. על תרומתו לפרויקטים חסויים בתחום הטילים עדיין מסרבים עמיתיו לדבר.

מיכאל אלוש, מהנדס במפעל מל"ט של התעשייה האווירית, אף הוא יליד קונסטנטין, מספר כי בעיניו, כמו בעיני מהנדסים יהודים אחרים מצרפת, שארלי היה גיבור נעורים. הוא שיכנע רבים מהם לעלות ודאג לקליטתם בתעשייה האווירית ובארץ בכלל ולקידומם המקצועי. כשפרש ב-1995, הם נאספו לחלוק לו כבוד ולהביע את תודתם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]