יקירה, אני חושבת פשוט שזה בלתי נמנע. לכן- על ילדים שלא התבגרו, את שומעת רק באגדות

ולעניין- בתור התחלה אני רוצה להביע אנטי- תזה לחלק מן הדברים שנאמרו מעלי, בתהליך ההתבגרות כן יש קסם
(כמו בכל דבר למעשה), צריך רק להסתכל על זה בחיוביות ולנסות למצוא את היתרונות כי יש בזה (שוב, כמו בכל דבר) .
סך הכל לדברים שקורים לנו אנו הם אלו המעניקים להם פרשנות אישית ומנווטים את מידת ההשפעה שלהם עלינו ;
כך שלמעשה את היא זו שבוחרת ה-כיצד תהליך מסויים ישפיע עליך ואיך את מפרשת אותו .

ועם עסקינו בפסיכולוגיה העוסקת בהתפתחות, אפשר לפרק את התהליכים למספר גורמים אשר דוחפים אותנו קדימה :
1. הרובד הגופני- בין אם נרצה או לאו, אנו גדלים פיזית ומימדינו משתנים .
2. הרובד החברתי- החברה שלנו משתנה בהתאם לגילנו ולמסגרת בה אנו חברים (גן, בי"ס, צבא, עבודה, אוניברסיטה) .
3. הרובד הרגשי- לכשאנו מתפתחים פיזית, כך גם הרגשות שלנו מתפתחים, משתכללים ושואפים קדימה .
התחושות שלנו למעשה מתחדדות והמודעות הרגשית שלנו גדלה .
4. הרובד הקוגנטיבי- הרובד המחשבתי השואף להתפתח, ללמוד, לדעת עוד ועוד ע"מ לספק סקרנות .
5. הרובד המוסרי- המוסר שלנו מתפתח בין אם נרצה בכך או לא, הוא יגיד לנו לקחת אחריות על מעשים שהורינו לקחו
עליהם אחריות לכשהיינו קטנים . וכך למעשה מתפתח מוסר האחריות בנו, הוא גם הגורם לנו להיות בשלים
להביא ילדים לעולם (שכן ידוע שלגדל ילדים זה לא עניין של מה בכך...) .

לסיכום יקירה- אי אפשר לעצור את הזמן מלכת וגם לא את התפתחות הגוף, החברה והאנושות כולה .
החיים הם בגדר : "ניסוי וטעייה", אנחנו תמיד למדים על ידי תהליכים שקורים לנו .
יכול להיות שכעת לכשהתבגרת וראית שהעולם הזה מחייב מדי, הרגשת שהכל 'גדול' עליך, ואת רוצה להיות
שוב ילדה קטנה בלי דאגות מיותרות (ותאמיני לי שלכולנו בסתר יש את הרצון הזה לעיתים קרובות) .
אבל שוב- הכל עניין של תפיסה, אם תנסי לראות קצת מעבר לחלון הקטן שאת מסתכלת דרכו (שהוא נקרא גם- זווית הראייה שלך, ואין מה לעשות- הראייה שלנו תמיד תהיה קטנה כי היא לרוב מרוכזת בנו), אז את תגלי עולם מופלא עם יתרונות
גדולים שאפשר לעשות מהם רק עוד יותר גדולים באם רק רוצים !

בהצלחה דארלינג, תהני מהמסע !
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."